בוקר. רבתי עם אמא, סתם. עצבים.
אחר כך נהיינו שוב חברות, איזו ברירה יש כבר? נסענו לפגישה בביץ ספר אקסטרני.ואז בשלוחה של הבנות הדתיות שלו. אחלה בנות, הלוואי שאני אלמד איתן. מורות בנות שירות, זה מצחיק אותי מורה אחת חיילת, גם זה מצחיק אותי והבנות כל אחת סוג אחר לגמרי, אחת פליטת סמינר חרדי, כמה דתיות לאומיות, כמה דתיות סצם ככה, חצאיות ארוכות, חצאיות מיני, גרביים, סנדלים, הכל בכל מכל. גם הצוות שם ככה
אחר כך ירושלים, ולפגוש חצי בית ספר לשעבר, פדיחה אבל לא נורא, העיקר ראיתי את @*פסיקית סופסוף(!!!!!!!!!) אחרי לוידעת כמה זמן שלא התראינו (אחח איזו מילה. הניה.)
ואז לבשל אוכל כדי שיהיה ל@פרפר לבן. קצת אוכל ביתי (עלק אוכל ביתי, פסטה ושניצלים). הייתם מאמינים שאני אטגן שניצלים??? בעעע
העיקר היא שמחה שבאנו אליה והיה כיף, למרות מיליארדי היתושים שפיזזו סביבנו. אני צריכה לעשות ספירת מלאי.
הדרך חזור, באופן מפתיע, לקחה פחות זמן מהדרך הלוך, למרות שבהלוך היה טרמפ ובחזור אוטובוס. מוזר
קצת שוטטוץ במרכזית ועוד אוטובוס לבית, והנהג הוריד אותי מטר מהבית, כלומר לא בתחנה בכלל, חמוד שהוא
ועכשיו אני כאן, מבוחלת (מלשון בחילה), ממוסטקת (מלשון שהבטן שלי מלאה מסטיקים), ומותשת ברמות. ומחר לפגוש מישי מהבית ספר אין לי כוח. נשרוד את זה, נכון?