בתפילות הסליחות שזורה בקשת הסליחה והמחילה עם הזעקה לגאולה. בלילה הראשון אנחנו מתחננים לקב"ה שיראה בסבל הגלות: "פנה נא אל התלאות ואל לחטאות". גם הפיוט הידוע 'מכניסי רחמים' מסתיים בבקשה "והושיעה ברחמיך הרבים משיח צדקך ועמך".
בתורת החסידות (מבוא לפוקח עיוורים עמ' 8) מבואר שהעבודה של חודש אלול בכלל היא לתקן את המחשבה, הדיבור והמעשה, ואילו בימי הסליחות נדרש האדם לתקן רובד עמוק יותר בנפש - את המידות עצמן.
ועם זה, בעולמה של החסידות גם הכניסה לימי הסליחות היא מתוך התוועדות חסידית גדולה, בשמחה ובהתעוררות הנפש. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר באחת משיחותיו שפעם אחת התוועדו חסידים בשבת סליחות ולקחו הרבה 'משקה', עד שכאשר הגיעו לאמירת הסליחות הלכו כמה מהם לסליחות כשהם 'מתנדנדים'. הרבי מליובאוויטש העיר על כך (התוועדויות תשמ"ג, כרך ד, עמ' 2045) ש"עניין זה הוא בבחינת נמנע הנמנעות"...
"מה זה סליחות?"
אחד הטיפוסים המקוריים בקרב חסידי חב"ד בדור הראשון היה ר' שמואל מונקס, מגדולי חסידיו של רבנו הזקן. הוא היה חסיד 'שובב', שלצד גדולתו בתורה ובחסידות גם הצטיין במעשי 'משובה' ובאמירות שנונות. מסופר שפעם אחת נקלע לכפר קטן בשבת סליחות והתאכסן אצל משפחה כפרית פשוטה. במוצאי השבת, בשעה שהכול התכוננו לצאת לבית הכנסת לאמירת 'סליחות', עלה ר' שמואל על מיטתו והשים עצמו ישן. הוא שמע את האישה אומרת לבעלה שצריכים להעיר את האורח ל'סליחות'. הבעל ניגש אליו וקרא: "ר' יהודי, קום נא, צריכים לומר עכשיו סליחות".
החסיד פקח עין מנומנמת ובקול עייף שאל: "מה?! סליחות?! מה זה סליחות?!". היהודי הפשוט הביט באשתו והיא בו, ושניהם תמהים. "איזה דבר מוזר", קראה האישה, "יהודי שנראֶה תלמיד חכם או 'מלמד' ואינו יודע מה הן סליחות!". בינתיים עצם החסיד את עיניו וכאילו חזר לשנתו. "מה איתך, ר' יהודי", גערה בו האישה. "הכול הולכים לומר סליחות ואתה ישן בשלווה?!".
"אבל מה זה סליחות?", התעקש החסיד. "אינך יודע מה הן סליחות?", איבדה הכפרית את סבלנותה. "סליחות פירושן, שאנחנו הולכים באמצע הלילה לבקש מה' שהפרה תניב חלב, שהגינה תצמיח ירקות טובים, שיהיו לנו במשך השנה פרנסה ומזון בשפע". "פוי!", עיווה ר' שמואל את פניו. "אנשים זקנים, באים בימים, קמים באמצע הלילה לבקש אוכל?!"... ואז ישב עמם ר' שמואל והסביר להם את עומק משמעותה של אמירת הסליחות (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ה, עמ' תלז).
למה 'מרובים צורכי עמך'
כ"ק אדמו"ר מהר"ש פירש בשם אדמו"ר הזקן את הפיוט שאומרים בסליחות "מרובים צורכי עמך ודעתם קצרה": מדוע "מרובים צורכי עמך"? – מפני ש"דעתם קצרה"; אילו הייתה דעתם רחבה לא היו צורכיהם 'מרובים'.
הרבי מליובאוויטש מבאר זאת בשתי דרכים (לקוטי שיחות כרך א, עמ' 178): א) הרדיפה אחרי מותרות אינה מועילה אלא מזיקה, ועלולה להביא לידי הפסד ההשפעה הרגילה. רדיפה זו נובעת מ'דעתם קצרה', כאשר האדם אינו מעריך כראוי את מעמדו ומצבו וסבור שכל העולם מגיע לו. ב) כש'דעתם קצרה' יש תפיסת מקום גדולה של הגשמיות, והדבר גורם ל'מרובים צורכי עמך'. אך הרבי סיים: "בקשתנו מהקב"ה, שימלא את צורכי עמו אף-על-פי שהדבר נובע מ'דעתם קצרה' ושלא יחסר דבר לשום יהודי".
- See more at: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=12731&CategoryID=2099#sthash.JjbIJ0I0.dpuf
