יש להם נשמות גדולות, וכמו שהם חווים את כל האזעקות צריך ללמד אותם את כל העניין של תקומה וגאולה.
דווקא בגלל שהם חווים את האזעקות ,ואת המילואים ואת השכול ( נראה לי כולם היום מגיל אפס מכירים מקרוב חייל שנהרג)
כל כך חשוב לדבר על המשמעות של זה.
כמובן לפי הגיל ,
אבל כבר מגיל קטן אפשר ללמד.
על יום השואה-לילד קטן אני אומרת שיהיה רעש כמו אזעקה ,זה כדי לזכור את כל הגלות שהיתה לנו, את המשפחה של סבא שאתה קרוי על שמו שנהרגה בשואה,
הם נהרגו ולא יכלו להילחם ואנחנו זכינו שכשרוצים להרוג אותנו יש לנו צבא עם חיילים ומטוסים שמגנים עלינו.
לילד יותר גדול אפשר לפרט יותר ,
יש דיסק מקסים לימים האלה שאנחנו משמיעים מאיסרו חג פסח ,שמסביר מאד יפה על כל התקופה הגדולה הזו.
יש שם את הסיפור על הרב הרצוג ושמע ישראל, על הרב לאו בצורה מותאמת לילדים.
על יום הזכרון- לדבר על חיילים שנלחמו בשבילנו ונהרגו ועכשיו הם יושבים בהיכלו של משיח ואיזה צדיקים שהם,
ואנחנו מתמלאים ביום הזה מהגודל של הנשמה שלהם.
וגם מודים לה' שיש לנו צבא.
אני מספרת להם גם את הסיפור על אבא וילד שראו בית קברות וכו'.
ובגלל שהם חווים את זה, אני על יום הזכרון מספרת גם לקטנים כך. כל אחד תופס כפי מידת הבנתו.
אבל אין שום עניין להסתיר ולצבוע בוורוד מציאות שהם חווים בשנתיים וחצי האחרונות בעוצמה הרבה יותר חזקה.
עדיף דווקא להעצים את הדיבור בימים אלו - להחדיר בהם את גודל הזכות לחיות בתקופה הזו ,
את ההודאה לה' על הצבא והמדינה
ולהחדיר בהם אמונה שהם יחיו גם את השלב הבא של הגאולה בבית המקדש ( זה כבר מתחבר לדיבור על יום ירושלים למרות שאז אין צפירה).