עבר עריכה על ידי עוזיהו בתאריך י"ח באלול תשע"ו 22:38
עבר עריכה על ידי עוזיהו בתאריך י"ח באלול תשע"ו 21:16
עבר עריכה על ידי עוזיהו בתאריך י"ח באלול תשע"ו 21:11
עבר עריכה על ידי עוזיהו בתאריך י"ח באלול תשע"ו 21:10
עבר עריכה על ידי עוזיהו בתאריך י"ח באלול תשע"ו 21:09
אני רוצה שיקחו אותי ברצינות,לכן אני לא ציני...
אני רואה את זה ככה:
אם אני ציני כלפי הישיבה שלי כשיגיעו נושאים רציניים אז יכול להיות שאהיה ציני אפילו בלי לרצות את זה וזה לא מכבד את הנושאים הללו...
לא אשקר ולכן אומר שאני בהחלט מצחיק את הכיתה,אם זה בגלל היציאות שלי הכי לא קשורות לתלמידים ולמורים כמו נגיד המורה להלכה אומר ''בסוף שנה אתם תיבחנו על שערים...א,ב,ג,ו,ז'' ואני מדגיש ממש חזק את הקול שלי ודואג לא להישמע רציני ולומר ''בעזרת השם''-לנשק את היד ולהצביע למעלה,אם זה לומר אחרי עבודה הגשת מול הכיתה בספרות או בכל דבר אחר ''חתימות אחר כך'' או אם זה לומר בתודות על דברים מפגרים ''ותודה אחרונה...אני רוצה להודות לההוא שיושב במרומים,משגיח ושומר עלינו מכל רע צרה וצוקה-בודהה''אבל זה כבר לא שלי אישי-גם ''חתימות אחר כך'' זה לא שלי אבל מי שאמר את זה לא התכוון לומר את זה בבדיחה לבין האמונות המטורפות שלי שעדיף למות מלוותר,האמת...שבקטעים האלו חלקם צוחקים וחלקם רציניים..אבל גם אלו שצוחקים-אני יודע שהצחוק שלהם מזויף והם פשוט לא רוצים לדבר על הנושא הזה...לא מוכנים להיפתח מספיק
למה ריגשת אותי,או למה לא בכיתי כשאח שלי וסבתא שלי נפטרו?
ריגשת אותי מפני שאחד הדברים שאני ממש לא מאמין בהם זה יופי...אני מתכוון לכך שלא אכפת לי איך מישהי נראית,אם אני אתאהב בה זה יהיה אך ורק בגלל האופי...אני בכלל לא מסתכל על הצד הזה של המראה החיצוני,כשאתה מתאהב אז היא יפה בעיניך...לא אכפת לך אם בעיני אחרים או לא...לא משנה כמה מכוערת היא בעיני אחרים...אותך היא עושה מאושר ולא משנה כמה מטורף זה נשמע-זה נכון.לפחות מבחינתי.
הטענה שלך אומרת את מה שאני מאמין בו בנושא הזה..ציינתי שלא אכפת לי מראה חיצוני ואכפת לי אך ורק האופי ואת כתבת שבעלך הוא ג'נטלמן מבחוץ אבל הוא גאוותן.זה לא חדש...מי שחזק מבחוץ הוא חלש בפנים,זאת לא סתם קלישאה...אלו שבאמת לא אכפת להם מה יגידו להם או מה חושבים עליהם הם אלו שילכו לעשות את מה שהם רוצים לעשות בפנים של כולם,הם בכלל לא מתייחסים למה שאומרים עליהם...והם לא מפחדים להיכשל...אני חושב שאלו האנשים והנשים שתמיד מנצחים,אלו שמרימים את היד אחרי התחרות...
יש איזה ילד בכיתה שלי שאנחנו תמיד הולכים מכות בצחוק וזה תמיד נגמר בתיקו...לפי מה מכריעים?מי שמוותר או נופל ראשון על הרצפה..אף אחד מאיתנו לא מוכן לוותר,וכשאחד מאיתנו רואה שהוא הולך ליפול הוא יעשה הכל בשביל לא ליפול...הוא יהיה מוכן לעשות הכל רק בשביל לא ליפול...מגיעים למצב שכל רגע אחד מאיתנו מצמיד את השני לקיר ומצווה עליו להיכנע וכמובן שזה לא עוזר אז מנסים להפיל ואז שנינו נופלים,וככה זה נגמר..זה העניין.הוא מוכן לעשות הכל על מנת לא לוותר..לא אכפת לו מה אומרים עליו ומה חושבים עליו,הוא עושה את זה כי הוא מרגיש שהוא צריך לעשות את זה..אבל מי שאומרים לו מילה והוא מחזיר זה כי הוא חזק מבחוץ אבל הוא חלש מבפנים..זה העניין.
את צריכה לשים לב אל מה שאת רוצה,את צריכה לחיות אתו,אל תחשבי על מה תהיה התגובה מהצד האחר...תשבי עם עצמך ותעשי רשימה ל''למה כן'' ו''למה לא'' וחשוב שהרשימה הזאת תהיה רק מבחינתך-כלומר,מה את מרוויחה או מה את מפסידה?לא מה שהחברה תגיד,זה לא עניינם,כל כך הרבה אנשים ונשים שופטים אחד את השני בלי להכיר...וכשהם מתחילים להכיר את אותו בן אדם/בת אדם הם מבינים שאין להם מושג מהחיים שלהם על אותו בן אדם/בת אדם.
אל תוותרי לעצמך,תעשי מה שאת רוצה,מה שטוב לך.
למה לא בכיתי כשאח שלי וסבתא שלי נפטרו...הסיבה לכך היא:
אח שלי נפטר לפני שנולדתי,אני לא הכרתי אתו,ולכן אין לי סיבה לבכות ולהתאבל-בנוסף לכך וזאת גם הטענה לגבי סבתא שלי היא שאין לי שום סיבה לבכות ולהתאבל מפני שזה כבר נגמר...אם אני אבכה ואתאבל,אם אני אשב עם עצמי ואבכה שוב ושוב ושוב על זה שהיא נפטרה,אז זה יחזיר אותה?לא.אין לי שום סיבה לעשות את זה,המורה שלי לספרות בכיתה י' אמרה לי שיש לי בעיה נפשית מפני שהיא ראתה אותי כמעט מאבד את עצמי על מנת לא להפסיד,תלמידים אמרו לי את זה ובעצם שאלו מה אני חושב על זה...אמרתי להם שזה לא אכפת לי מה שהיא חושבת,כי המורה הזאת לא מכירה אותי,לא מכירה את הלב שלי,היא לא יכולה להגיד לי מה אני או מה אני לא.חיים זה משהו שעובר...ובסופו של דבר אנחנו נצפה בהם...אז...כדאי לוודא שהם יהיו שווים צפייה...נכון?לבכות ולהתאבל לא יתן לי כלום חוץ מקצת פריקה...אבל יש לי דרכים אחרות לפרוק,הכתיבה.