גב"ר- גומל חסד, רחמן, ביישן.

אדם- ניכר בכוסו, כיסו וכעסו.


יש לי מלא חברות שהתחתנו עם בנים שלא יודעים לתקוע מסמר בקיר [טוב, הגזמתי...אבל לא הגבר הכל-יודע כמו שתיארת.]- אבל הם טובים בשביל האישה שלהם- וביחד הם בונים משהו יפה .
אולי זאת הזדמנות לשמוע מההורים או קרובים או מכרים אחרים- איך הם רואים אותך איתו ומה דעתם. ולבחון הזווית שלהם. 

אני חושבת שאם הוא טוב בשבילך - המידות שלו מקרינות החוצה.
כדאי להביא אותו הבייתה לשמוע מההורים את חוות הדעת שלהם.

ובע":ה תשרה ברכהה.


אל תפחדי.
את בסדר!

בהצלחה רבה!

טוב לך איתו?

את נמשכת אליו?

אוהבת אותו?

אז מה אם הוא לא דומה לאותו חלום דמיוני שבנית לעצמך?

הוא גורם לך להרגיש אשה? אז הוא גבר.

זה הכי גבר שיש.

(ורק שתדעי לך שיצאתי פעם עם בחור, שהיה קצין ביחידה מובחרת, שרירי, מוערץ, גאון, מסודר בחיים, חלומה-של-כל-אשה כזה - אבל הוא לא גרם לי להרגיש אשה על ידו. הוא לא גרם לי להרגיש משהו חברי או הדדי. אז מה זה שווה? איזה מן גבר הוא?)

קודם כל, זה משמח לשמוע שאוב לך!! איזה יופי את שמה לב לדברים הקטנים האלה..והחשובים באמת!!
נשמה, אני חושבת שאת צריכה לחשוב, למה תמיד חלמתי על המודל הזה של ה"גבר"?
האם זה צורך מסויים שאני צריכה למלא?
תנסי לחשוב למה זה קיים..
אני ממש מבינה את ההרגשה שלך ואת הצורך הזה!! עם זאת, כשאני קוראת את מה שאת כותבת, אני חושבת- וואי איזה גבר הוא!
בעיניי, זה מדהים שהוא ככה מכיל ושם לב לפרטים הקטנים, את משמעותית לו, הוא גבר שהוא בא עד אליך..על ציון במבחן, הוא הבין שזה חשוב לך!! זה לא דבר שמובן מאליו..
ושהוא ושהוא אוהב את אחים שלו וכו'..
כמובן שאת זו שצריכה להחליט, אבל בעיניי אלו התכונות הכי חשובות שיהיו בקשר, בבית ובמשפחה!! נתינה, הכלה, השקעה! 
לפי מה שאת מספרת עליו ועל הרגשות שלך בעניין, זה נשמע מאוד טוב!!
לדעתי צריך לעבוד על המחשבה, בגלל מה שחלמת תמיד..
וואי נשמה, מלא מלא סייעתא דשמיא!!
תתייעצי עם מישהו מבוגר לדעתי..

נראה לי שהשינוי שאת מחכה שייקרה הוא פחות בו או בהתקדמות של הקשר אלא משהו שיבוא מתוכך.

פעם דברתי עם שדכנית שהרבה בנות מתייעצות איתה, בקשר לאיזה בחור והיא אמרה לי תדעי שרוב הבנות שמתייעצות איתי השאלה שאת שואלת זו גם השאלה הראשונה שלהן- הוא לא מספיק גבר בשבילי, הוא לא כמו הגבר שדמיינתי לעצמי בראש.

והיא אמרה לי שאני צריכה לפתוח פתחים "פתחי לי אחתי רעיתי". מה ז"א? להתבונן ולהרגיש ולהדגיש לעצמי את הדברים שהוא באמת גבר בשבילי, לצורך העניין משפיע עליי, מעצים את הכוחות שלי- בהקשר שלו. של הגבר שהוא. זה משהו שקורה גם ברגש, לשים דגש על הרגשות שהוא מעורר בי כאשה בהיותו גבר (בדרך שלו).

ובנוסף הפתיחת פתחים היא גם כלפי חוץ. לאפשר לו להיות הגבר שלך. זה יעצים מאוד את היחסי גבר אישה בינכם. זה משהו שאפשר לעשות בפועל במעשים ודיבורים שגורמים לו להרגיש את זה וגם משהו שקורה ממילא מתוך השינוי הסתכלות שלך בתוכך כלפיו.

וגם עוד משהו. איזה דבר גדול זה שיש לך מישהו "כל כך קשוב וחד אבחנה וסלחני", הלוואי על כולנו למצוא. אלו תכונות ממש חשובות בקשר זוגי אמתי ומתוקן וטוב, אולי יותר מהתכונות שבהתחלה דמיינת לעצמך!

ועוד דבר אולי מובן מאליו, ובכל זאת- קבלי אותו כפי שהוא, אל תנסי להשוות אותו לציור שלך אלא לראות אותו כציור שונה, חדש, מיוחד וצבעוני יותר

נ.ב לגבי יעקמו את האף- שמתי לב בחיים שלי שכשאני חושבת מה אנשים אחרים יחשבו על, זה בגלל שמשהו בי מזדהה עם המחשבה הזאת ופשוט שם אותה בראש של מישהו אחר. כשתהיי שלימה עם עצמך לא רק שזה יגרום לזה שהמחשבות האלו לא יהיו לך כ"כ, אלא גם ישפיע על הסביבה.

ברכה גדולה!!

ויש גברים שאין להם רשיון נהיגה בכלל.

זה לא העיקר בחיים. חלק מהדברים אפשר להשלים אחר כך, ועם חלקם אפשר לחיות למרות שהם חסרים.

מקסימום אח שלך יבוא לעזור לכם.

לכי על זה בעדינות ותוודאי שאת אכן מסוגלת לוותר, בהצלחה !

אבל לפי התגובות נראה שאת מתלבטת אם לצאת עם בחור שלא עשה קרבי ולא יודע לחנות

אני כבר הגעתי למסקנה למה אנחנו מפנטזים בראש שלנו דמות מסויימת וננעלים עליה.

בהתבגרותנו אנחנו מזהים דברים שמושכים (או דוחים) אותנו במין השני, וצורבים את התכונות האלה בתודעתינו

כדי שאם נזהה את התכונות האלה במיועד/ת, נוכל להימשך בקלות לאותן התכונות חיוביות (או לפסול בזמן על סמך התכונות השליליות) כדי להקל על התקדמות הקשר (או להיפרד בלי התלבטויות מייסרות).

זו בעצם המטרה של רשימת המכולת הזאת, וככל שהיא כוללת יותר פריטים שמושכים אותנו, כך טוב יותר, כי יש יותר סיכוי שיותר פריטים חיוביים ממנה יתגלו בבחור/בחורה שאנחנו נפגשים איתו/ה ויהיה לנו יותר דרכים להימשך אליו/ה.

הבעיה מתחילה כשלוקחים את זה צעד אחד רחוק מדי, וחושבים שלא רק קיומן של תכונות שליליות, אלא גם העדר התכונות החיוביות מרתיע אותנו ושוכחים למה בכלל יצרנו את הרשימה הזאת ומעוותים את המטרה שלה עד שחושבים בטעות שכל הרשימה של התכונות החיוביות היא תנאי סף.

כדי להשתחרר מהקיבעון הזה צריך פשוט להזכר מה הייתה המטרה של הרשימה הזאת מלכתחילה.

יש רצוי ויש מצוי.

יכול להיות, אבל הייתה פה הקצנה. בטח אחרי חודשיים של קשר שמתואר כקשר ממש טוב.

השאלה והתשובות.

קשה להוציא משהו מהראש.

מנסיון פשוט

גם אני שיניתי את החשיבה שלי

ועשיתי הפסקה בקשר בשביל זה.

אחרי שהחלטתי שאני רוצה

דמינתי איך אני מביאה אותו לאנשים הקרובים אלי והם נהנים ממנו.

וכך היה.

אני לפעמים מרגישה את הרגשות הללו צפים לי שנית בזמן קושי

אבל החלטתי ובלי לחץ עלי ומרצון.

ולא מצאתי אף אחד מושלם כמוהו.

ישבתי עם דף של מעלות וחסרונות והוא היה כמעט בלי חסרונות..

משמע אני מעריכה אותו..

לא אגיד לך שההפסקה לא עשתה לא נעים..דחיה כזו.

אבל זה גם גרם לו להרצין ולהבין שקשר זה דבר רציני.

ולא רק בילוי ביחד..

וזריז.

אני רוצה שיקחו אותי ברצינות,לכן אני לא ציני...

אני רואה את זה ככה:

אם אני ציני כלפי הישיבה שלי כשיגיעו נושאים רציניים אז יכול להיות שאהיה ציני אפילו בלי לרצות את זה וזה לא מכבד את הנושאים הללו...

לא אשקר ולכן אומר שאני בהחלט מצחיק את הכיתה,אם זה בגלל היציאות שלי הכי לא קשורות לתלמידים ולמורים כמו נגיד המורה להלכה אומר ''בסוף שנה אתם תיבחנו על שערים...א,ב,ג,ו,ז'' ואני מדגיש ממש חזק את הקול שלי ודואג לא להישמע רציני ולומר ''בעזרת השם''-לנשק את היד ולהצביע למעלה,אם זה לומר אחרי עבודה הגשת מול הכיתה בספרות או בכל דבר אחר ''חתימות אחר כך'' או אם זה לומר בתודות על דברים מפגרים ''ותודה אחרונה...אני רוצה להודות לההוא שיושב במרומים,משגיח ושומר עלינו מכל רע צרה וצוקה-בודהה''אבל זה כבר לא שלי אישי-גם ''חתימות אחר כך'' זה לא שלי אבל מי שאמר את זה לא התכוון לומר את זה בבדיחה לבין האמונות המטורפות שלי שעדיף למות מלוותר,האמת...שבקטעים האלו חלקם צוחקים וחלקם רציניים..אבל גם אלו שצוחקים-אני יודע שהצחוק שלהם מזויף והם פשוט לא רוצים לדבר על הנושא הזה...לא מוכנים להיפתח מספיק

למה ריגשת אותי,או למה לא בכיתי כשאח שלי וסבתא שלי נפטרו?

ריגשת אותי מפני שאחד הדברים שאני ממש לא מאמין בהם זה יופי...אני מתכוון לכך שלא אכפת לי איך מישהי נראית,אם אני אתאהב בה זה יהיה אך ורק בגלל האופי...אני בכלל לא מסתכל על הצד הזה של המראה החיצוני,כשאתה מתאהב אז היא יפה בעיניך...לא אכפת לך אם בעיני אחרים או לא...לא משנה כמה מכוערת היא בעיני אחרים...אותך היא עושה מאושר ולא משנה כמה מטורף זה נשמע-זה נכון.לפחות מבחינתי.

הטענה שלך אומרת את מה שאני מאמין בו בנושא הזה..ציינתי שלא אכפת לי מראה חיצוני ואכפת לי אך ורק האופי ואת כתבת שבעלך הוא ג'נטלמן מבחוץ אבל הוא גאוותן.זה לא חדש...מי שחזק מבחוץ הוא חלש בפנים,זאת לא סתם קלישאה...אלו שבאמת לא אכפת להם מה יגידו להם או מה חושבים עליהם הם אלו שילכו לעשות את מה שהם רוצים לעשות בפנים של כולם,הם בכלל לא מתייחסים למה שאומרים עליהם...והם לא מפחדים להיכשל...אני חושב שאלו האנשים והנשים שתמיד מנצחים,אלו שמרימים את היד אחרי התחרות...

יש איזה ילד בכיתה שלי שאנחנו תמיד הולכים מכות בצחוק וזה תמיד נגמר בתיקו...לפי מה מכריעים?מי שמוותר או נופל ראשון על הרצפה..אף אחד מאיתנו לא מוכן לוותר,וכשאחד מאיתנו רואה שהוא הולך ליפול הוא יעשה הכל בשביל לא ליפול...הוא יהיה מוכן לעשות הכל רק בשביל לא ליפול...מגיעים למצב שכל רגע אחד מאיתנו מצמיד את השני לקיר ומצווה עליו להיכנע וכמובן שזה לא עוזר אז מנסים להפיל ואז שנינו נופלים,וככה זה נגמר..זה העניין.הוא מוכן לעשות הכל על מנת לא לוותר..לא אכפת לו מה אומרים עליו ומה חושבים עליו,הוא עושה את זה כי הוא מרגיש שהוא צריך לעשות את זה..אבל מי שאומרים לו מילה והוא מחזיר זה כי הוא חזק מבחוץ אבל הוא חלש מבפנים..זה העניין.

את צריכה לשים לב אל מה שאת רוצה,את צריכה לחיות אתו,אל תחשבי על מה תהיה התגובה מהצד האחר...תשבי עם עצמך ותעשי רשימה ל''למה כן'' ו''למה לא'' וחשוב שהרשימה הזאת תהיה רק מבחינתך-כלומר,מה את מרוויחה או מה את מפסידה?לא מה שהחברה תגיד,זה לא עניינם,כל כך הרבה אנשים ונשים שופטים אחד את השני בלי להכיר...וכשהם מתחילים להכיר את אותו בן אדם/בת אדם הם מבינים שאין להם מושג מהחיים שלהם על אותו בן אדם/בת אדם.

אל תוותרי לעצמך,תעשי מה שאת רוצה,מה שטוב לך.

למה לא בכיתי כשאח שלי וסבתא שלי נפטרו...הסיבה לכך היא:

אח שלי נפטר לפני שנולדתי,אני לא הכרתי אתו,ולכן אין לי סיבה לבכות ולהתאבל-בנוסף לכך וזאת גם הטענה לגבי סבתא שלי היא שאין לי שום סיבה לבכות ולהתאבל מפני שזה כבר נגמר...אם אני אבכה ואתאבל,אם אני אשב עם עצמי ואבכה שוב ושוב ושוב על זה שהיא נפטרה,אז זה יחזיר אותה?לא.אין לי שום סיבה לעשות את זה,המורה שלי לספרות בכיתה י' אמרה לי שיש לי בעיה נפשית מפני שהיא ראתה אותי כמעט מאבד את עצמי על מנת לא להפסיד,תלמידים אמרו לי את זה ובעצם שאלו מה אני חושב על זה...אמרתי להם שזה לא אכפת לי מה שהיא חושבת,כי המורה הזאת לא מכירה אותי,לא מכירה את הלב שלי,היא לא יכולה להגיד לי מה אני או מה אני לא.חיים זה משהו שעובר...ובסופו של דבר אנחנו נצפה בהם...אז...כדאי לוודא שהם יהיו שווים צפייה...נכון?לבכות ולהתאבל לא יתן לי כלום חוץ מקצת פריקה...אבל יש לי דרכים אחרות לפרוק,הכתיבה.

אני לא מרגיש מבואס או משהו,אני מרגיש נפלא ואני מודה לה' יתברך על זה.

אני לא סומך על אף אחד ולא רוצה לסמוך על אף אחד...אבל תודה!

אני לא רוצה לעשות את זה.

אני מרגיש נפלא כמו שאני,הרבה יותר מלפני איך שהרגשתי כאשר סמכתי על אנשים ונשים..

מפני שהוא לא טבעי-הוא מעל הטבע וגם אם לא הייתי רוצה לסמוך עליו אין לי ברירה הוא כל הזמן רואה מה קורה אתי,ויודע מה קורה בתוך הלב שלי,למה שאני ארצה לא לסמוך עליו?הוא באמת יודע עליי הכל ויודע את כל מה שיקרה לי לפני..

לקבל דעות מאנשים ונשים על איך אני מתנהל אני אפנה אלייך,בסדר?בלי נדר.

למה אני אף פעם לא שומע בנים שאומרים שהם מחפשים מישהי "אישה אישה"

אבל כל כך הרבה בנות מחפשות "גבר גבר"

ברצינות, נראה לי בנות נעולות על דמות מסוימת יותר מאשר בנים.

האמת אני לא חושב שיש הבדל גדול מדי בין גבר לאשה.

אני מתכוון-מן הסתם צורת החשיבה של גברים שונה מנשים...יש איסור של ערווה באשה,שגבר אסור לו לשמוע אשה שרה(יש הקלות במקרים מסוימים)אז למה לאשה מותר לשמוע גבר שר?מפני שדרך החשיבה של גברים ודרך החשיבה של נשים שונות.

כאלו שמחפשים "אשה נשית"

או "עדינה ונשית"

או "אשה אמהית"

או כאלו שננעלים על דמות מסויימת לפרטי פרטים- כן גם כאלו שמעתי.

(שתהיה ספרדיה, אבל בלונדינית עם עיינים ירוקות, ושתהיה נשית ואמהית, אבל לא פחדנית ורגישה מדי שנעלבת מכל שטות... וכו' וכו' וכו')

אתה רוצה שאשתך תהיה יותר ממך?

שאם יהיה מקק היא תהרוג?

שתכוון אותך ברכב?

שתרגיש פחד לידך אבל כשאבא שלה ואחיה יהיו תרגיש מוגנת?

זה מעליב מאוד 

הגבר רוצה שיסמכו עליו

אם היא לא יכולה למה לגרום לצער?

אם ככה בהצלחה .שתדע שזה לא רגיל לדעתי

אבל בטח רגיל זה עלבון בשבילך.לא?

ובקשר לפותחת היא כן רוצה גבר שיודע לנסוע אז זה לא עוזר לה-

הדעה שלך..

יש כאן משהו וכו וכו.

ה'חלום' = כנראה דמיונות.

זה הולך דבר כזה ?

לא מבינה במקובלות..

היא כ"כ מפחדת מזה.

שפשוט תעשה את זה

וכנראה תופתע .

ואז יהיה קל להחליט..

רק אני יכול להעלות לך נקודות שאולי יהוו שיקול מסוים.

מצד אחד כמו שאמרתי, את יכולה למצוא את עצמך, אחרי שהשגרה תהיה מנת חלקכם, בחיפוש אחר מישהו חזק, מוביל, מנהל וכדומה והרכות שלו והעדינות שלו פתאום תראה כחיסרון.

מצד שני, אם תמצאי מישהו חזק, מוביל, דומיננטי את יכולה למצוא את עצמך אחרי שהשגרה תהיה מנת חלקכם במקרה הזה, פתאום צריכה איזון של עדינות ורכות, מישהו שיקשיב ויבין אותך. בדרך כלל גברים כאלה נוטים פחות לרגש ואמוציות ולפעמים זה יראה לך שהוא לא מבין אותך או אפילו טיפה מזלזל בך או בדיעות שלך, כשלמעשה הם פשוט גבריים מידי מכדי להביע רגשות, אבל יש להם איזון מסויים בהיבטים אחרים.

השאלה, איזו סוג של אישה את רוב הזמן? האם את יכולה לחיות עם גבר שלא תמיד עומד על שלו רוב הזמן, מוותר הרבה ועושה כל מה שתגידי לו? או שהאם את יכולה לחיות עם גבר שלא תמיד יעשה מה שאת אומרת לו, לפעמים לא יבין למה את עצובה או בוכה, אבל הוא עומד על שלו, לוקח עניינים לידיים ומזיז דברים?

כשתדעי איזה מהתכונות את צריכה(לא מעדיפה, צריכה) כדי לחיות איתו חיים שלמים, תחליטי.

השגרה שאתה מדבר עליה היא בדיוק הורסת את הפנטזיות על הבן זוג המושלם.

המדד של חוזק, מובילות ודומיננטיות מתאפשרות גם בגבר (שלא צריך להיות בנאדם גדול פיזית או אחד שנלחם בכל מלחמות ישראל או אחד שיודע לנווט באונייה לפי הכוכבים ובלי מצפן) וגם באישה שיודעת לתת לבעל את ההרגשה שהיא סומכת עליו בעיניים עצומות ותלך אחריו לכל מקום.

היא לא הזכירה שהוא לא עומד על שלו והוא עושה כל מה שאומרת לו.

אילולי השורה הזאת הייתי נכנס בך...
ברור שללכת על זה
כל גדולי השדכנים/מומחי הזוגיות למיניהם מתריעים כל הזמן מציור נסיך בראש
נסיכים יש רק באגדות, ואפילו הם לא מושלמים... (קלישאה...)
הבעיה הייתה בעצם זה שציירת לך משהו בראש, עכשיו שהתגברת על זה (חלקית) למה לא??
היה לך שטויות בראש, תודי לה׳ שהתגברת עליהם...
נ.ב. ומה אכפת לך שמישהו מעקם את האף שלו?

והיא אומרת שמאחורי כל דבר שאנחנו חולמים שיהיה בבעל שלנו, מסתתר משהו עמוק יותר.

את רוצה מישהו שיהיה גבר? קודם כל, זה טוב שאת יודעת לדייק מה בדיוק את מחפשת ב"גבר" הזה, ולא סתם הגדרה ערטילאית. 

אבל מעבר לכך, כדאי לך לשבת ולחשוב למה את רוצה דווקא את התכונה הזאת. מה היא עושה לך.

הם מספרים שם שמישהי חלמה על גבר שיהיה לו רישיון נהיגה. לא פחות ולא יותר. היא ניסתה לדייק למה היא מחפשת דווקא אחד ע רישיון נהיגה, והגיעה למסקנה שהיא רוצה מישהו שיהיה עצמאי, אחראי ודברים כאלה. (לא באמת זוכתר אבל זה לא מה שחשוב). בסופו של דבר היא מצאה גבר שענה על הדרישות האלה, אבל לא היה לו רישיון נהיגה.

מאחורי כל דבר שאנחנו מחפשים מסתתר משהו עמוק הרבה יותר. לא סתםת את מחפשת גבר. למה? מה זה עושה לך? מה בדיוק את רוצה שיהיה?

ומעבר לכך- הקשר שלכם נשמע מצויין. אחרי שתנסי להבין מה העומק שמאחורי הרצונות שלך, הגיוני שתמצאי בו את הדברים האלה, ואז תהיי יותר רגועה. וגם אם לא מצאי בדיוק את כל הדברים- אם מבחינת השכל והרגש זה מתאים, תנסי לעבוד על עצמך ולהכיל גם את הדברים האלה.

המון בהצלחה!!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

כמעט כל אישה רוצה גבר-גבר. ולמה? כי טבע העולם שהאיש מוביל.

אבל- לא תמיד הדמיון שלנו מה אנחנו רוצים הוא טוב לנו ולכן טוב שאת מתייעצת.

אני למשל אומר לך שאל תחשבי על עכשיו שאתם צעירים ויפים. לכי על עוד 20 שנה. לצד מי את רוצה לחיות? את מוכנה לוותר על כל המעלות המהממות שכתבת פה בגלל שהוא לא גבר באופנים שלמדת למדוד? אולי זה בא לתת לך סולם מדידה שונה?

הכי חשוב זה שיהיה לו מידות טובות, שתהיה בינכם התאמה בקשר לשאיפות ודרך בחיים, שיש לכם רצון ונכונות לצעוד ביחד, כי נישואין זו דרך, דרך יפה אבל דרך ולפעמים קצת קשה ואז הגבריות שלו לאו דווקא עוזרת אלא הרגישות, האכפתיות, הלב הטוב, הטקט, הרצון לשפר הרצון להתקדם גם במידות.

אני יכולה להגיד לך שיש הרבה בנות שהרגישו בדיוק את מה שאת מרגישה.

וחוץ מזה, גם אנחנו לא מושלמות.. גם הצד השני לא.

בחרי לך עם מי את רוצה לצעוד בדרך החיים ואל תפריעי להבלי העולם הזה (כסף כח יופי) להשפיע לך על החלטה ככ חשובה.

בהצלחה..

שלבחור הזה יש הרבה מאוד דברים טובים וחזקים בשביל לבנות בית טוב ולבנות זוגיות טובה וכו'.

תקראי את מה כתבת עליו ותפנימי את זה הלאה....

אין את זה להרבה בחורים.

תשבי עם דף ועט ותרשמי לך בסדר יורד אלו דברים היית רוצה שיהיו בבן זוגך.

ת'אמת שהיית צריכה לעשות את זה לפני כן... כי עכשיו הראש שלך תפוס בו... אבל תנסי...

ותחשבי על מה את מוכנה לוותר ועל מה!

**** דברים פנימיים כמו מה שהזכרת שיש בו הרבה יותר חשובים מהדברים החיצוניים שאין בו, לפי דעתי!

ד"נ: לגבי המשפחה שיעקמו את האף או לא-

את צודקת שזה יפריע לך אם הם לא יהיו מרוצים במבט ראשון מהבחור שתביאי הביתה!
אבל זה נשמע שכל הפנימיות הטובה שבו תתפרץ החוצה עם הזמן והם יכירו בו ויעריכו אותו כמו שצריך ויותר מימה שאת חושבת!! 

כתבו לך דברים יפים ונכונים. אני יכולה רק להצטרף למי שייעץ לך לשחרר את המשא המיותר של הדמיון וה"מודל" הזה שיושב לך בראש. 

ולהוסיף (ואולי יש מי שכתב גם את זה, אבל לא קראתי ממש ממש הכל) - תתפללי על זה חזק. תתפללי שהקב"ה יאיר לך לבהירות ושמחה ובטחון, לדרך נכונה. 

מאחלת לך את כל הטוב! באמת ריגשת אותי

הי הייזל,

יכול להיות שאולי את קצת פוחדת ללכת על משהו לא מוכר? משהו שלא דמיינת לעצמך ולא מתאים לציפייה ההתחלתית שלך ולרשימה שלך מבחור.

אין ספק שההחלטה להתחתן היא גם מאוד מאוד מרגשת ומשמחת אבל גם מפחידה, כי בעצם זה משהו שאנחנו מחפשים לכל החיים בעז"ה, מישהו לבנות איתו בית משפחה וילדים.

בתור אישה נשואה, אני יכולה להגיד לך שהתכונות של אותו בחור שכתבת הן יקרות מפז. בסופו של יום, הדברים שהכי חשובים בין בני זוג זו התקשורת, ההקשבה, ההבנה, הנתינה ההדדית, והכי חשוב האהבה.

והאהבה רק מתעצמת וגדלה ככל ויש יותר נתינה אמיתית בין בני הזוג. 

לכי עם הלב שלך, ואל תחשבי על ציפיות של החברה, או המשפחה ומה יגידו. בסופו של דבר, את זו שתחיי איתו ותבני איתו בית, והוא צריך להיות טוב בשבילך ולא בשביל אף אחד אחר.

נראה לי שזה חלק מהלחץ שאת מלחיצה את עצמך. בגלל שבאת ממשפחה שבה האחים ואבא שלך הם "גבר גבר" כפי שרשמת, את חוששת שאולי לא יקבלו אותו? קודם כל מי אמר? אני חושבת שיהיה להם יותר חשוב להסתכל על הלב שלו ועל היחס שלו כלפייך. ודבר שני, וכפי שרשמתי, הכי חשוב זה מה את מרגישה כלפי הבחור.

כל עוד את נמשכת אליו, מתאהבת בו ומעריכה אותו, כל עוד התקשורת ביניכם, ההבנה, הסבלנות האחד כלפי השני, הנתינה, טובה בקשר שלכם, זה הדבר הכי חשוב. מישהו שאת יודעת שתוכלי לסמוך עליו בעז"ה כשתקימי בית ושיהיה לצידך- זה גבר. 

ובכל מקרה, בכל מה שתחליטי, לכי עם הלב. הרבה פעמים כשאנחנו מבקשים מהקב"ה עזרה, הוא מכוון אותנו דרך הלב שלנו

שיהיה המון המון המון בהצלחה!!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תמיד דמיינתי שבעלי יהיה קרבי 3 שנים (במשפחה שלי זה מוערך..מאוד..מאוד..)
יהיה עם ידי זהב כמו של אבא שלי..
שיראה גבר גבר..
ועוד ועוד..
ובעלי..
עשה בסוף רבנות.. (בגללי! מצדו לעשות קרבי הסדר..(לא 3 שנים)
ידי זהב? אין לו..
בעלי, המקסים והמתוק
פשוט זכיה בלוטו!
בעלי עם נשמה עדינה מצד אחד ובעיני הוא הכי גבר גבר (למרות שבעבר היה ניראה לי בעיני הילדותיות חנון.נגיד את זה ככה)
נשמה גדולה! האכפתיות, השמחה האהבה!
בחור צדיק שיושב ולומד תורה!
אבא שלי- מורעל על הצבא והיה לו מאוד קשה שלא עשה קרבי. אבא שלי מאוד מעריך עבודה ובעלי יושב ולומד.. מה אני חושבת על זה? האם זה קשה לי? ממש לא! למה?
כי אני כל כך שמחה בנישואים שלי איתו אני רואה איך אורח החיים שלי הוא המושלם מבחינתי ומבחינתנו..
אני רואה את המעלות בלחיות ככה.. לעומת החיים של ההורים שלי או האחים שלי.. אז לאבא שלי קשה..לי לא מזיז כי אני בטוחה בדרך שלי..

(אבא שלי כן אוהב אם נשמע שלא.. התכוונתי רק מצד ההערכה בדרך חיים)
זכיתי זכיתי זכיתי ואני מאושרת!
כל יום מגלה כמה עוד..
מקווה שהצלחתי לעורר כיוון למחשבה..
 

הי הייזל,

קודם כל אני חייב לומר שכתבת מאד יפה ומאד כנה.

רבים פה כתבו לך דברים מאד נכונים. אוסיף כמה דברים קטנים:

- לפני שאת נכנסת לעניין הגבריות (קצין ומאמין וכד'), תחשבי טוב טוב אם את באמת שלמה עם המראה החיצוני שלו. כלומר אם הוא נראה טוב בעינייך. אם זה לא מישהו שתתביישי להסתובב איתו בגאווה ברחוב ו/או באירועים משפחתיים.
התחושה של "התאהבות" (שכמדומני שמשפט כמו "העיניים שלו זוהרות שהוא מחייך" מבטא אותו) - שלפי החוקרים נמשכת בין שתי דקות לשבועיים - בד"כ חולפת, ואת תישארי עם רגש, שהוא עדיין רגש אהבה חזק, אבל הוא יותר רציונלי והרבה יותר יציב ועמוק.
אין ספק שההתאהבות מהווה בסיס מצוין לבנייה של משהו עמוק ויציב על גביה, אבל גם יכולה לסמא את עינינו מלראות פגמים, שיצופו מעל לפני השטח ברגע שהניצוצות ייעלמו. 
הסוד לדעתי הוא לנסות לשלב את רגש האהבה הסובייקטיבי בתחושות אובייקטיביות ורציונליות, שהן מטבען יציבות יותר ופחות נתונות לשינויים בעתיד.

אם לדעתך הוא נראה טוב באופן אובייקטיבי, והעיניים שלו יישארו זוהרות בעינייך גם בימים אפורים, אז ניתן להתקדם הלאה.

- לגבי החוסר של "גבר-גבר":
א) אולי תנסי להעלות את הנושא יחד איתו, כמובן בשיא הטאקט ובצורה מאד חלקית, ולראות מה יש לו לומר בנושא. יש סיכון שהוא ייפגע וזה ייצור מרחק ביניכם, אבל יש גם סיכוי - אם תציגי את זה בצורה הנכונה, ובמיוחד אם הוא אדם רגיש שמלמד זכות וגם מאד רוצה אותך - שזה מאד יועיל לקשר שלכם ולהעלים את החששות שלך. זה יכול גם לגרום לו להבין אותך, וגם לגרום לו לפעול בנושא - אם זה לנסות להכיר יותר מסלולי טיולים, לעשות כושר וכד'.
ב) יש גם דברים מעשיים שניתן יהיה לעשות בעתיד (אבל כמובן שאל תבני על זה..), כמו למשל אם תגורו בישוב ביו"ש וכד' אפשר לשכנע אותו לקנות אקדח, מה שייתן לך תחושת ביטחון והרגשה ש"הנה הבעל שלי הוא (קצת) פייטר" (אם הוא גם יצטרף לכיתת כוננות היישובית, אז בכלל, יהיה לו גם אם-16.. (: ).
לשכנע אותו ללכת לחדר כושר (להסביר לו שהיית ממש שמחה אם הוא קצת יפתח את הגוף שלו וכו', ושזה משהו שמאד מושך אותך וכו'), מה שגם יוסיף לביטחון שלך וגם לתחושה של "הנה הבעל שלי הוא גבר-גבר".
ועוד ועוד, כיד הדמיון הטובה.

מקוה שעזרתי קצת,

המון בהצלחה

זה ידוע שלא הולכים לנישואין במטרה לשנות את בן הזוג!!
 

זה הוא וככה הוא! ואם זה לא יצליח לה העצות שנתת לה אז זה אומר שהיא נכשלה בבחירת בן הזוג שלה?

ממש לא!!

אולי הוא יוכל לבוא לקראתה בכל מיני דברים אבל אלו דברים שממש לא אמורים להשפיע על הקמת בית טוב.

"...יש גם דברים מעשיים שניתן יהיה לעשות בעתיד (אבל כמובן שאל תבני על זה..) ..." 

צודק/ת שאולי הייתי צריך להדגיש את זה יותר, פשוט זה היה לי מובן מאליו שלא מתחתנים בתקווה לשנות את הבן זוג וכו'

אני חושב שהחברה שלך  ומה שהתרגלת תשחחרי את עצמך מזה

תחשבי על זה. זה חשוב מאוד.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני מכיר לא מעט כאלה שהם גם גבוהים, גם נראים טוב וגם עדינים ומתחשבים. לא כדאי להתחתן מתוך תחושה של דמוניזציה כלפי הבחורים האלה, ואז פתאום לפגוש אחד כזה (שהוא גם גבוה ושרירי וגם נחמד, עדין ומתחשב) בעבודה או בלימודים או בישוב ולהתחיל להתחרט על החלטות ישנות.... 

זה לא כזה פשוט כמו שכולם פה דוחפים אותך לכיוון ה-כן.

במיוחד אם האחים שלו ואביך הם המודל שלך ואת תמשיכי לראות אותם בעז"ה עוד שנים טובות וארוכות.

דיברו פה על לקיחת אחריות, האם הוא אחראי?

איך תוכלי לבדוק את זה:   יש לו מקצוע? הוא במסלול חיים מאורגן כלשהוא? יודע מה יעשה שיהיה 'גדול'? תעודת בגרות/ תואר?

איך החפצים שלו- מבולגן/ מסודר?

התנהלות כספית?

אחריות כלפי אחים קטנים? אופן הקשר עם האחים?

יכול לבצע מטלות טכניות תוך כדי התגברות על חוסר החוש הטכני? כלומר ע"י התארגנות מראש/ בעלי מקצוע/ תיאום וכו' תוכלי לסמוך עליו שיבצע דברים או שכל המטלות והארגונים יפלו עליך בלית ברירה (ואל תגידו לי שיש זוגות כאלו! לא קל לאשה שמטופלת בילדים בעז"'ה להיות אחראית לכל הצדדים הטכנים של הבית.

אני ממליצה לעצמי ולכולם לקחת פסק זמן מהשרשור

ולתת לך לחשוב לבד.תקראי פירוט בתגובה הראשונה שלי .לגבי לקחת פסק זמן

מה את אומרת?מקווה שלא פגעתי

זה החלטה חשובה וקשה.או שתתיעצי עם אחד שמקובל עליך או לבד ברוגע בים

כמו שנאמר תשני על זה לילה ואולי לא רק 1?

גם לבעלי אין חוש טכני בבית ואין חוש התמצאות כמו שלי יש...

וגם אני רגילה מהבית שאבא שלי כלבויניק ויודע לתקן כל דבר ולסדר כל דבר...

ואני אגיד לך סוד שאפילו שעוני שבת הוא לא יודע לסדר! ואני זאת שמסדרת אותם!

אבל שטויות! היום זה כבר פחות מפריע לי!

העיקר הוא במה שזכיתי!

שהוא נמצא שם כשאני צריכה!
שהוא מכבד ואוהב ומעריך אותי כמו שאני וגם אני אותו!
שהוא מקל עליי בכל הזדמנות...

שהוא למד לעשות הרבה דברים שהוא לא ידע לעשות קודם החתונה (כמו לנקות, לגהץ, לשטוף כלים) והוא למד לעשות אותם רק בשביל להקל מעלי ולעזור לי...

והוא תומך ומפרגן ונותן ויש לו לב טוב!
וזה מה שחשוב!

(ויש עוד דברים אחרים טובים כמובן... אבל זה לא עצם הענין...)

(ולהדליק גז הוא גם לא יודע... ומצידי זה בסדר גמור! כי תמיד התפללתי שאני אהיה בלעדית במטבח. לא אהבתי שמתערבים לי בבישולים. ואני אןהבת לבשל ומבשלת נהדר ב"ה!) 
 

אז אין לו חוש טכני. אבל אם יש לו אופי טוב ומידות טובות תאמיני לי שכל מי שמכיר אותו ישמח לעזור לו בדברים הקשים (שקניתי ארון משומש והייתי צריך להרכיב אותו חבר מהבית כנסת בא אליי לדירה החדשה והרכיב אותו (נסיעה 45 דקות)

גבר אמיתי זה אחד שיהיה שם בשביל אשתו בכל פעם שהיא תצטרך אותו. רק טיפשה גמורה תזרוק גבר אמיתי כמו זה שתיארת.

את קולטת? כל כך טוב לך, נעים לך, את רוצה את הבחור, אבל דמיון דתי-לאומי טיפוסי לבני נוער בני 16 הוא זה שחוסם אותך. ברמה העקרונית, ללא הכרות עם הנפשות הפועלות - לדעתי הגיע הזמן להמשיך הלאה ולהתנתק מההבלים האלה. 

גבר הוא גבר גם אם הוא לא בדיוק שרת ביחידה הכי מובחרת בעולם ולא טיילן גדול. בסוף את לא מקימה בית עם נהג ולא עם טכנאי מחשבים, את מקימה בית עם אישיות.

שימי לב למה שכתבת - רוב גבוה של המאפיינים הם חיצוניים בדמיון, רוב גבוה של המאפיינים (הטובים) של הבחור שהבאת - הם פנימיים יותר ואישיותיים יותר.

תעשי את השיקול לבד. האם את מסוגלת להתרומם למה שאמיתי לך.

מצד שני - ודאי לא לפסול את המחשבות שלך על הסף. יכול להיות שמאחורי התפיסה החיצונית יש תפיסה אמיתית שכדי להבין אותה צריך לקלף את כל האלמנטים החיצוניים שדבקו בה.

תאמיני בעצמך שאת מסוגלת להגיע פנימה באישיות שלך ולהבחין באמת מה טוב לך, ולעשות את התהליכים הנכונים לך כדי להחליט.

התשובה בתוכך. 

נ.ב. השתדלתי להיות עדין. אם את מרגישה שהייתי קצת אגרסיבי - נטו כלפי התודעה ולא כלפייך. הקושי שלי הוא כלפי התודעה השקרית שנדבקה לנקודות האמת הקיימות ומאירות במגזר הדתי-לאומי.

בהצלחה רבה

שבת שלום, נחת והצלחה!

גם עלי ועל בעלי בזמנו ועדיין לפעמים לא מאמינים..(.רציתי מישהו יותר מסודר ואדוק..

וזה קשה וגם מאתגר..)

ואת עושה את זה בכדי לעצבן.

אולי אני טועה,אבל מה שכן,אני מתעלם ממך.

על הבחור הזה ויגידו ''זה האיש של הייזל''-אם היא לא טרול,זה סתם בשביל לעצבן,אין לי ספק שמשהו פה מסריח.

לה זה לא מפריע!אז למה לך?

שיחת בנות אל תתערב!

הם לא יותר טובים ממך.

ב.מאיפה לך?זה שהיא פה תקופה לא אומר שהיא לא טרול

נשמע שההתלבטות היחידה שיש להם היא אם את תרצי אותו.

אני ממש מקווה שימשיך טוב הוא נשמע בחורה נהדר וגם את. 

הוא לגמרי יכול להפתיע לטוב או למוטב...

אבל באופן אישי לא הייתי פוסלת על סמך תפקודו בלידה בהכרח- כי זו משימה שהמון גברים היו נכשלים בה. לפחות בלידה הראשונה/ שניה.  אבל אפשר בהחלט לחשוב על אירועי קצה שכאלו: נסיעה בכביש מסוכן, תפקוד בזמן לחץ, ארגונים לחתונה והתנהלות מול המעורבים בעניין כשיש מחלוקות.

לא על חוש טכני (וגם לא רק על טוב לב לדעתי האישית) יקום ויפול דבר- יש עוד כ"כ הרבה שיקולים ופרמטרים, והמכלול הוא הרבה מעבר. אך כן צריך להזהר לא להסתחרר רגשית יותר מדי עד לאחר קבלת ההחלטה- כי האהבה מקלקלת את השורה ושיקול הדעת נדחק הצידה בגלל ההורמונים.

סימן נוסף לדעתי:  האם הוא האדם שתרצי שיגדל ויחנך את ילדיך

וגם:  האם תשמחי ותרצי שבנך יהיה בצלמו ודמותו מצד התכונות, היכולות והאישיות.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

החיים בפועל לא מתאימים לחלומות שלנו. אולי לצערנו, אבל זו המציאות.

מה שחשוב בבן זוג אלה המידות שלו.  זה מה שגורם לנישואין טובים.

מישהו עם מידות טובות ולב טוב, יהיה בן זוג טוב ואבא טוב לילדים.

מסמר אפשר ללמוד איך לתקוע בקיר או להזמין בעל מלאכה.

טיולים אפשר לטייל גם בלי ידע מוקדם או עם הידע שלך.

ואיך שהוא נראה - אם את נמשכת אליו, אז זה מה שחשוב.

ותאמיני לי שבגילי כבר לא נראים כמו שנראנו בגיל 20.

ומה אכפת לך מה אחרים חושבים???   וזה נכון לכל דבר בחיים.

תחשבי מה יותר חשוב איך שהוא נראה - מאצ'ו או איך שהוא מתנהג.

אם את בסדר עם איך שהוא נראה ועם האישיות שלו (בנטרול החלומות שלך),  תנסי לוותר על החלומות ההוליוודים שלך.

תנסי ללכת ליעוץ מקצועי לפני שאת מחליטה לחתוך את זה.

הרבה הצלחה

שנה טובה

קשה לוותר על הדמיונות, אבל במדדים האמיתיים נתת כאן כמה דברים אמיתיים שאפשר לבנות עליהם.

וחוץ מזה שהוא גם רוצה אותך (איזה כיף!)

אז אולי שווה לוותר על דמיונות עבר, לטובת קשר שמרגיש אמיתי.

לא קראתי את כל השרשור, אבל רוצה לציין שהתגובות שכן הספקתי לקרוא כאן הן פשוט מדהימות.

היה לי טוב לקרוא את זה גם בתור נשואה...

גם אני תמיד דמיינתי את הבחור שלי גבר גבר. כל הגברים במשפחה שלי היו בסיירות מובחרות ותמיד חשבתי שגם הבחור שלי יהיה. ואז הגיע אותו בחור ששינה את התפיסה שלי... 

הוא היה חמוד ורגיש ועדין... וכן ידעתי לחנות יותר טוב ממנו, נרבה יותר טוב ממנו. ויכולתי לתקן דברים יותר טוב ממנו וכשהיינו בסיטואציות מורכבות בדרך כלל אני זו שהייתי פותרת אותן.  ואני מבינה אותך וכמה שזה נשמע מטופש.. אבל זה קשה לשחרר את מה שתמיד דמיינו וחלמנו

והתלבטתי מאוד כמה זה מפריע לי וחברה אמרה לי משהו ממש נכון. הוא יהיה גבר, אם תתני לו להיות גבר.

אז נתתי לו,נתתי לו להרגיש שאני מרגישה בטוחה כשאני לידו ושאני סומכת עליו. ונשברתי לידו והוא הרים אותי כמו שאף בחור גבר גבר לא הצליח... ואז קרה מקרה מורכב ואני פשוט לא רציתי להתמודד איתו והוא קם וטיפל בעניינים והיה גבר. בדרך שלו אבל הכי גבר שיש. 

ממליצה לך לבדוק את זה ולא לחתוך בגלל זה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

כל גבר יותר מעניין מסמינריונית.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לא באמת נפגעתי.

זה הצחיק גם אותי

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

איתך בסירה

פירוט נימוק והסבר בבקשה.

בדיוק לגביהן ביקשתי פירוט, נימוק והסבר (לא באמת חייבים הסבר או נימוק. זה פשוט נגרר באופן טבעי אחרי פירוט )

התכוונתי בעניין מה שהתכתבנו בש''א... 

עזבי, לא מתקרב לשלי

וסיכמנו בכלל שזה בסדר.

זה גבר לחיים שיידע להכיל אותך ואת מה שאת שיכבד אותך תמיד ולא רק בהתחלה הוא יהיה אבא טוב ובעל מושלם אל תוותרי כל שאר המחשבות שלך זה שטויות החיים האמיתיים זה לא חלום ואת מתארת אותו כבחור מושלם

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.