אני ישמח לדבר איך פרטי

בעקרון תלוי ברמה.. לא תמיד זה מסוכן..  לחברה שיש לה אנורקסיה.. בהתחלה סתם חוסר תאבון.. ופתאום היא מורידה מלא במשקל וכלום קולטים שכבר שבוע  שאין לה תאבון .. ואז זה כבר בית חולים ודברים הרבה פחות נחמדים.. הינו עוצרים בשבילה בחנויות בטיולים המורה אומרת לה תקחי מה שאת רוצה.. והיא לא רוצה כלום..

לפולין נסע איתה אבא שלה להשגיח שהיא תאכל ושתזריק כל מה שהרופאים נתנו לה.. לא ממש משהו נעים.. נראה לי כהר עדיף להיות שמנה..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....