את מצפה שכבר לפני החתונה אפשר להגיע ל"אהבה עד הסוף"?

זה נראה לי מוגזם,

אני חושב שאפשר להגיע לזה רק עם מישהו שאתה חבר שלו כמה שנים, וחי איתו ביחד

(במובן של פוגש אותו כל יום- בית ספר\פנימייה\שכן)

ולדעתי גם בין בחור לבחורה (לא נשואים) זה יותר קשה, זה הרבה פעמים "אהבה שתלויה בדבר".

שמעתי (לא זוכר בשם מי) פירוש על המשנה באבות

שאומרת "איזה היא אהבה וכו'"

שבאמת רק לאמנון ותמר הייתה אהבה שרק תלויה בדבר

ורק לדוד ויונתן הייתה אהבה שלא תלויה בכלל.

אצל שאר האנשים ,מה לעשות, זה מעורבב מי יותר ומי פחות,

אבל אין אף אהבה שלא תלויה בכלל בדבר.

צודקת הייתי צריך לכתוב "גם תלויה"

למיטב זכרוני, בתקופת הפגישות עם אשתי, במיוחד בשלב ה"התאהבות" הראשוני הכל היה כל כך "מדהים ונפלא" והיא הייתה כל כך הכי הכי, שהיה לי ברור שאני אוהב ומשלים עם כל חלק באישיות שלה.
דווקא לאחר החתונה הדברים קיבלו משמעות מעשית ועמוקה הרבה יותר. כשהקשיים והשוני בינינו בלטו ואיתגרו בצורה מאוד לא פשוטה את החיים היומיומיים שלנו. כמובן שבראייה אמיתית לטווח ארוך דווקא תקופת הנישואים עם כל קשייה ביססה הרבה יותר האהבה והרצון להיות לצד אשתי בכל זמן ובכל מצב.

במסגרת עבודתי אני עובד בבית חולים עם אנשים בשיקום לטווח ארוך יחסית. אחד הדברים היפים ביותר הוא לראות כיצד בעל או אישה (האמת בדרך כלל אישה) עומדים לצד בני זוגם ברגעים הקשים ביותר כאשר לפעמים סיכויי ההחלמה והחזרה למצב הקודם קלושים לחלוטין. בני הזוג האלה כל כך מרשימים ומעוררי השראה בצורה בה הם מסייעים, נותנים מעצמם הכל וממש מקריבים את חייהם למען רווחת בן זוגם. פשוט מרגש ומעורר התפעלות כל פעם מחדש.
אז בכל מקרה ראיתי בעיניים שלי פעם אחר פעם כיצד אנשים אוהבים אחד את השני ומסורים ממש עד כלות הנפש ואף יותר.

קשה להבין מההודעה מה בדיוק חשת, למה ובאילו מצבים בדיוק.

 

רובנו, ואני חושבת שכמעט כולם, לא חוו אף פעם אהבה עד 'שיגעון'. התאהבות באדם עד כלות, אדם ממש קצה גבול האהבה.
ופתאום חשבתי על זה, שכשנפגשתי עם אחד, הוא לא הראה שהוא מסוגל לאהוב ממש.ממש. להראות ולבטא את כל האהבה שלו, בכל מצב וסוג שהוא.

ואז עלתה לי השאלה, 

הרי כולנו חולמים להתאהב יום אחד (נראה לי...), כולנו חולמים על אהבה עד הזקנה עם כוס תה ועוגיות קשות במרפסת, אבל האם אנחנו באמת מסוגלים לזה? באמת יכולים להגיע לדבר כזה בחיים שלנו עכשיו? עם כל הלימודים, והקשיים, ושטף החיים שיש לנו? מסוגלים ממש להוציא את כל האהבה שיש בנו החוצה? ואם בכלל קיימת בנו האהבה הזו?

כמו שכתבתי, ממה שראיתי בחיים שלי אנשים בהחלט מסוגלים, לא יודע אם כולם אבל לפחות חלק.
זה גם מאוד תלוי בנסיבות שהחיים מזמנים לנו אשר מביאים את האהבה לידי ביטוי.
אני לדוגמה יודע בודאות ובהכרה גמורה שאשתי תעשה בשבילי הכל, הכל. לא משנה באיזה מצב או סיטואציה.
ואני רוצה להאמין שאהיה מסוגל לעשות אותו הדבר גם עבורה.

בגלל שאת לא מפרטת על הסיטואציה קשה להבין בדיוק את המצב הספציפי בפניו עמדת.
יכול להיות שאת נוטה לנתח את הדברים לעומק מדיי מוקדם מדיי ועקב כך מגיעה לכל מיני מסקנות ותהיות.

 

לא בטוחה שלהגדיר אותה קיימת בתוכנו זו ההגדרה המדויקת לה. אסביר.

כשאני מנסה לענות לעצמי על השאלה שלך אני חושבת קצת, ומגיעה למסקנה שיש שאלה שצריך לשאול עוד קודם ל'אם אני מסוגלת' : מהי אהבה בעיני? איך אני מגדירה את הדבר הזה?יש הגדרות שקיימות בתוכי ונבנות תוך כדי הקיום בעולם ויש הגדרות שאני לומדת כל הזמן מסביב, חלקן מתיישבות על הלב וחלקן לא.

החדשה של היום התיישבה-

(אם מעניין מישהו http://www.karnash.co.il/index.asp?catID=38012&siteLang=3&action=printPage ) :

המהר"ל בנתיב אהבת הרע מבהיר כי אהבה היא דבקות בין שווים. נקודת השיווין ביניהם מביאה לחיבור ולדבקות ביניהם. אהבה בין שווים היא בגלל ההשלמה. אחד משלים את השני. הרצון לחיבור וקשר הוא עם הדבר שמביא לשלמות גם אם הם הפוכים. 

אהבה היא דבקות. במחשבה, בדיבור ובמעשה. 

איך מגיעים לדבקות הזו? ע"י נתינה, כך אומר הרב דסלר "האהבה תולדת הנתינה". רק אדם שנמצא בעמדה של נתינה בלי תנאי, בלי תלות בדבר חיצוני או פנימי שבאחר, אלא פשוט כי אני רוצה להעניק ולתת לו, כי אני רוצה, יכול לומר שאוהב באמת. 

לענ"ד (כרגע לא מבוסס על שום מקור, ומתוך מחשבה על הנושא הזה בפרט, יתכן שאגלה שטעיתי), התורה לא מצווה אותנו על דבר שהוא בטבע שלנו,ומכאן אני מבינה למה ישנו ציווי ואהבת לרעך כמוך. 

כל ההרגשות וההתרגשויות שיש בתקופת ההכרות הן במובן מסוים חסד של הקב"ה עימנו, אחרת לא היינו מתחתנים. כל העבודה האמיתית מגיעה אחרי הנישואין כתוצאה מעבודה של שני הצדדים. (עכשיו רואה שכתבו זאת כמה דקות לפני )

והבעיה שלי היתה שלא עצרתי את עצמי מלהתאהב בה עד הסוף לפני שנכנסו לקשר זוגי ממש רציני..והיא כשעזבה אותי?מצאתי את עצמי מתקשה לנשום כל פעם שהייתי נכנס מתחת לשמיכה,אין רצון לחיות,אין רצון לכלום..לצפות שהיא תעשה דברים מטורפים מצדה על מנת שהיא תחזור אליי..שהיא תבוא אליי הביתה ותגיד לי שהיא רוצה אותי ושהיא מצטערת..פקפקתי בעצמי,לא אכלתי ולא שתיתי ימים שלמים ולא הרגשתי שום תחושת רעב ותחושת צמא...עדיין הלכתי לבית הספר על מנת לא למשוך תשומת לב...באתי,והעמדתי פנים שהכל בסדר כשזה לא...ואז הייתי חוזר הביתה,נועל את הדלת ונותן לדמעות אישור...הייתי פותח את הטלוויזיה ורואה סרטים רומנטיים במשך ימים ולילות שלמים,לא נרדמתי בלילות.בבקר,כשהתעוררתי והשעה היתה 6:30 או 6:00 הייתי מתחיל לחשוב עליה ולשים לב שעברו 3 שעות.כתבתי לה 21 שירים!ולה?לא כאב בכלל.אפילו לא הכאב של האמירה של הפרידה.היא העיפה קשר של חצי שנה בחצי דקה ולא היה אכפת לה...היא היתה שמחה...היא גרמה לי לשנוא בנות ונהפכתי לשוביניסט במשך שנתיים,הייתי פוגע בבנות והייתי עושה הכל בכדי לגרום להן רע,בגללה.

לכן..לכן...אני מוכן להתאהב עד הסוף שוב פעם,אבל לא לפני הוורט(לא באמת,אני ספרדי גמור...אבל יש לי חבר אשכנזי שקוראים לו נעם והוא מכנה אותי ''ספרדי בוגד'' חחח) אז ששואלים אותי אם אני ספרדי או אשכנזי אני עונה ''ספרדי בוגד''.

שבוע טוב!

דווקא לי עלה בראש שיר השירים, הרעיה והדוד אכן מאוהבים עד כלות. לעיתים עד שיגעון. 

ומי שיגיד לי שהכוונה היא רק לה' וכנסת ישראל ואין עניין להקביל לאיש ואישה אני ממש לא מסכימה.

מה שרואים בסרטים וכו' זה קליפה כמובן, רגש חסר בסיס, אבל זה לא אומר שהרגש עצמו הוא ריק.

ממש אהבתי מה שענבל כתבה על הניסיון שלה.

גם אני חוויתי קשר של אהבה כמו שתיארה ולא יודעת אם באמת כזו אהבה היא טובה להתחתן איתה.

מה שכן , רוצה להאמין שכן יהיה רגש עמוק וכן התרגשות סוחפת, אורות ולא רק כלים- בזוגיות שלי עם בעלי שליט"א בע"ה.

רק אם בונים את האהבה בקדושה וטהרה תוך שמירה על טהרת המשפחה ושלום בית.

השמים הם לא הגבול לאן האהבה יכולה להגיע !

בהצלחה במציאת זיווגך ההגון משורש נשמתך

מקבלת את עצמך עד הסוף? מכילה עד הסוף?

אם התשובה לכל התשובות היא כן, אז כן, תוכלי גם לאהוב כל אדם אחר עד הסוף.

אבל כיוון שבעולם שלנו אין מושלם, אחרת לא היינו כאן, אנחנו לא אוהבים את עצמינו "עד הסוף"

לכולנו יש מקומות חשוכים של תסכול מעצמינו, של חוסר קבלה ואהבה.

ולכן אנחנו נפגוש את אותם המקומות גם אצל בן הזוג, ולא נצליח תמיד להכיל אותו, ואת כל הדברים המעצבנים והפחות נחמדים שהוא עושה.

ובכל זאת, אם נאהב אותו כמו את עצמינו - ואנחנו אוהבים את עצמינו בצורה סבירה שהיא יותר אוהבת מאשר שונאת - יש לנו בסיס טוב לחיים מאושרים ואוהבים.

* הסיפור על הבחור נראה קצת אחרת, אז בלי לשאוף למושלמות, ספרי מה מפריע לך.

כל אחד מרגיש בצורה אחרת. יש כאלה שעולמות הרגש שלהם עמוקים כתהום, סוערים כימים ושורפים כלהבה ויש שעולמות הרגש שלהם סדורים כבניין ומבוצרים כחומה.. כל אחד חווה ומרגיש את העולם בצורה אחרת. 

כן יש אנשים שאין להם את הרובד הרגשי הזה בעומק שיש לאחרים. אני מכירה אנשים כאלה. אני למשל יודעת שהאיש שלי יצטרך להיות אדם רגיש ומרגיש שמסוגל להרגיש בצורה עמוקה אחרת אני ארגיש ללא מענה, ובודדה במערכה.

זה דבר שהייתי שוקלת טוב, אם את בטוחה שהוא באמת חסר יכולת להעמיק רגש, ושזה לא עניין זמני שקשור לזה שהוא עוד לא נפתח וכו.

אהבה - זה דבר שהולך ונבנה. יש רבדים על גבי רבדים. אנחנו יכולים לפגוש אנשים ולהתחבר אליהם, לאהוב אותם זה כבר עניין אחר. ממה שנשמע ממך בין השורות - הרגשת שהוא לא שם - שהוא לא באמת רוצה את הקשר, כאילו טוב לו ולא טוב לא. נחמד לו - אבל הוא לא נפתח לרמה של שמחה אמיתית בקיים, עם הרבה חששות. האם אני צודק?

אהבה אמיתית, עד כלות - זה תהליך ארוך מאוד. אבל בהחלט אידיאלי.

המון הצלחה!

במקום שאין אנשים השתדל להיות איש

חח בהצלחה!

אצל רוב האנשים זה הופך לתלות אחד בשנייה דאגה לשני  למשפחה זה כבר לא זיקוקים וציוציי ציפורים זה משפחה שאחד תומך בשני החיים מורכבים ומעמידים את האדם בניסיונות מאוד שונים ומשונים וצריך לדעת להתמודד יחד כמשפחה ואת לא תדעי לעולם מי האדם שאת מתחתנת איתו רק אחרי החתונה את תביני מי האישיות ו

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰