את מצפה שכבר לפני החתונה אפשר להגיע ל"אהבה עד הסוף"?

זה נראה לי מוגזם,

אני חושב שאפשר להגיע לזה רק עם מישהו שאתה חבר שלו כמה שנים, וחי איתו ביחד

(במובן של פוגש אותו כל יום- בית ספר\פנימייה\שכן)

ולדעתי גם בין בחור לבחורה (לא נשואים) זה יותר קשה, זה הרבה פעמים "אהבה שתלויה בדבר".

שמעתי (לא זוכר בשם מי) פירוש על המשנה באבות

שאומרת "איזה היא אהבה וכו'"

שבאמת רק לאמנון ותמר הייתה אהבה שרק תלויה בדבר

ורק לדוד ויונתן הייתה אהבה שלא תלויה בכלל.

אצל שאר האנשים ,מה לעשות, זה מעורבב מי יותר ומי פחות,

אבל אין אף אהבה שלא תלויה בכלל בדבר.

צודקת הייתי צריך לכתוב "גם תלויה"

למיטב זכרוני, בתקופת הפגישות עם אשתי, במיוחד בשלב ה"התאהבות" הראשוני הכל היה כל כך "מדהים ונפלא" והיא הייתה כל כך הכי הכי, שהיה לי ברור שאני אוהב ומשלים עם כל חלק באישיות שלה.
דווקא לאחר החתונה הדברים קיבלו משמעות מעשית ועמוקה הרבה יותר. כשהקשיים והשוני בינינו בלטו ואיתגרו בצורה מאוד לא פשוטה את החיים היומיומיים שלנו. כמובן שבראייה אמיתית לטווח ארוך דווקא תקופת הנישואים עם כל קשייה ביססה הרבה יותר האהבה והרצון להיות לצד אשתי בכל זמן ובכל מצב.

במסגרת עבודתי אני עובד בבית חולים עם אנשים בשיקום לטווח ארוך יחסית. אחד הדברים היפים ביותר הוא לראות כיצד בעל או אישה (האמת בדרך כלל אישה) עומדים לצד בני זוגם ברגעים הקשים ביותר כאשר לפעמים סיכויי ההחלמה והחזרה למצב הקודם קלושים לחלוטין. בני הזוג האלה כל כך מרשימים ומעוררי השראה בצורה בה הם מסייעים, נותנים מעצמם הכל וממש מקריבים את חייהם למען רווחת בן זוגם. פשוט מרגש ומעורר התפעלות כל פעם מחדש.
אז בכל מקרה ראיתי בעיניים שלי פעם אחר פעם כיצד אנשים אוהבים אחד את השני ומסורים ממש עד כלות הנפש ואף יותר.

קשה להבין מההודעה מה בדיוק חשת, למה ובאילו מצבים בדיוק.

 

רובנו, ואני חושבת שכמעט כולם, לא חוו אף פעם אהבה עד 'שיגעון'. התאהבות באדם עד כלות, אדם ממש קצה גבול האהבה.
ופתאום חשבתי על זה, שכשנפגשתי עם אחד, הוא לא הראה שהוא מסוגל לאהוב ממש.ממש. להראות ולבטא את כל האהבה שלו, בכל מצב וסוג שהוא.

ואז עלתה לי השאלה, 

הרי כולנו חולמים להתאהב יום אחד (נראה לי...), כולנו חולמים על אהבה עד הזקנה עם כוס תה ועוגיות קשות במרפסת, אבל האם אנחנו באמת מסוגלים לזה? באמת יכולים להגיע לדבר כזה בחיים שלנו עכשיו? עם כל הלימודים, והקשיים, ושטף החיים שיש לנו? מסוגלים ממש להוציא את כל האהבה שיש בנו החוצה? ואם בכלל קיימת בנו האהבה הזו?

כמו שכתבתי, ממה שראיתי בחיים שלי אנשים בהחלט מסוגלים, לא יודע אם כולם אבל לפחות חלק.
זה גם מאוד תלוי בנסיבות שהחיים מזמנים לנו אשר מביאים את האהבה לידי ביטוי.
אני לדוגמה יודע בודאות ובהכרה גמורה שאשתי תעשה בשבילי הכל, הכל. לא משנה באיזה מצב או סיטואציה.
ואני רוצה להאמין שאהיה מסוגל לעשות אותו הדבר גם עבורה.

בגלל שאת לא מפרטת על הסיטואציה קשה להבין בדיוק את המצב הספציפי בפניו עמדת.
יכול להיות שאת נוטה לנתח את הדברים לעומק מדיי מוקדם מדיי ועקב כך מגיעה לכל מיני מסקנות ותהיות.

 

לא בטוחה שלהגדיר אותה קיימת בתוכנו זו ההגדרה המדויקת לה. אסביר.

כשאני מנסה לענות לעצמי על השאלה שלך אני חושבת קצת, ומגיעה למסקנה שיש שאלה שצריך לשאול עוד קודם ל'אם אני מסוגלת' : מהי אהבה בעיני? איך אני מגדירה את הדבר הזה?יש הגדרות שקיימות בתוכי ונבנות תוך כדי הקיום בעולם ויש הגדרות שאני לומדת כל הזמן מסביב, חלקן מתיישבות על הלב וחלקן לא.

החדשה של היום התיישבה-

(אם מעניין מישהו http://www.karnash.co.il/index.asp?catID=38012&siteLang=3&action=printPage ) :

המהר"ל בנתיב אהבת הרע מבהיר כי אהבה היא דבקות בין שווים. נקודת השיווין ביניהם מביאה לחיבור ולדבקות ביניהם. אהבה בין שווים היא בגלל ההשלמה. אחד משלים את השני. הרצון לחיבור וקשר הוא עם הדבר שמביא לשלמות גם אם הם הפוכים. 

אהבה היא דבקות. במחשבה, בדיבור ובמעשה. 

איך מגיעים לדבקות הזו? ע"י נתינה, כך אומר הרב דסלר "האהבה תולדת הנתינה". רק אדם שנמצא בעמדה של נתינה בלי תנאי, בלי תלות בדבר חיצוני או פנימי שבאחר, אלא פשוט כי אני רוצה להעניק ולתת לו, כי אני רוצה, יכול לומר שאוהב באמת. 

לענ"ד (כרגע לא מבוסס על שום מקור, ומתוך מחשבה על הנושא הזה בפרט, יתכן שאגלה שטעיתי), התורה לא מצווה אותנו על דבר שהוא בטבע שלנו,ומכאן אני מבינה למה ישנו ציווי ואהבת לרעך כמוך. 

כל ההרגשות וההתרגשויות שיש בתקופת ההכרות הן במובן מסוים חסד של הקב"ה עימנו, אחרת לא היינו מתחתנים. כל העבודה האמיתית מגיעה אחרי הנישואין כתוצאה מעבודה של שני הצדדים. (עכשיו רואה שכתבו זאת כמה דקות לפני )

והבעיה שלי היתה שלא עצרתי את עצמי מלהתאהב בה עד הסוף לפני שנכנסו לקשר זוגי ממש רציני..והיא כשעזבה אותי?מצאתי את עצמי מתקשה לנשום כל פעם שהייתי נכנס מתחת לשמיכה,אין רצון לחיות,אין רצון לכלום..לצפות שהיא תעשה דברים מטורפים מצדה על מנת שהיא תחזור אליי..שהיא תבוא אליי הביתה ותגיד לי שהיא רוצה אותי ושהיא מצטערת..פקפקתי בעצמי,לא אכלתי ולא שתיתי ימים שלמים ולא הרגשתי שום תחושת רעב ותחושת צמא...עדיין הלכתי לבית הספר על מנת לא למשוך תשומת לב...באתי,והעמדתי פנים שהכל בסדר כשזה לא...ואז הייתי חוזר הביתה,נועל את הדלת ונותן לדמעות אישור...הייתי פותח את הטלוויזיה ורואה סרטים רומנטיים במשך ימים ולילות שלמים,לא נרדמתי בלילות.בבקר,כשהתעוררתי והשעה היתה 6:30 או 6:00 הייתי מתחיל לחשוב עליה ולשים לב שעברו 3 שעות.כתבתי לה 21 שירים!ולה?לא כאב בכלל.אפילו לא הכאב של האמירה של הפרידה.היא העיפה קשר של חצי שנה בחצי דקה ולא היה אכפת לה...היא היתה שמחה...היא גרמה לי לשנוא בנות ונהפכתי לשוביניסט במשך שנתיים,הייתי פוגע בבנות והייתי עושה הכל בכדי לגרום להן רע,בגללה.

לכן..לכן...אני מוכן להתאהב עד הסוף שוב פעם,אבל לא לפני הוורט(לא באמת,אני ספרדי גמור...אבל יש לי חבר אשכנזי שקוראים לו נעם והוא מכנה אותי ''ספרדי בוגד'' חחח) אז ששואלים אותי אם אני ספרדי או אשכנזי אני עונה ''ספרדי בוגד''.

שבוע טוב!

דווקא לי עלה בראש שיר השירים, הרעיה והדוד אכן מאוהבים עד כלות. לעיתים עד שיגעון. 

ומי שיגיד לי שהכוונה היא רק לה' וכנסת ישראל ואין עניין להקביל לאיש ואישה אני ממש לא מסכימה.

מה שרואים בסרטים וכו' זה קליפה כמובן, רגש חסר בסיס, אבל זה לא אומר שהרגש עצמו הוא ריק.

ממש אהבתי מה שענבל כתבה על הניסיון שלה.

גם אני חוויתי קשר של אהבה כמו שתיארה ולא יודעת אם באמת כזו אהבה היא טובה להתחתן איתה.

מה שכן , רוצה להאמין שכן יהיה רגש עמוק וכן התרגשות סוחפת, אורות ולא רק כלים- בזוגיות שלי עם בעלי שליט"א בע"ה.

רק אם בונים את האהבה בקדושה וטהרה תוך שמירה על טהרת המשפחה ושלום בית.

השמים הם לא הגבול לאן האהבה יכולה להגיע !

בהצלחה במציאת זיווגך ההגון משורש נשמתך

מקבלת את עצמך עד הסוף? מכילה עד הסוף?

אם התשובה לכל התשובות היא כן, אז כן, תוכלי גם לאהוב כל אדם אחר עד הסוף.

אבל כיוון שבעולם שלנו אין מושלם, אחרת לא היינו כאן, אנחנו לא אוהבים את עצמינו "עד הסוף"

לכולנו יש מקומות חשוכים של תסכול מעצמינו, של חוסר קבלה ואהבה.

ולכן אנחנו נפגוש את אותם המקומות גם אצל בן הזוג, ולא נצליח תמיד להכיל אותו, ואת כל הדברים המעצבנים והפחות נחמדים שהוא עושה.

ובכל זאת, אם נאהב אותו כמו את עצמינו - ואנחנו אוהבים את עצמינו בצורה סבירה שהיא יותר אוהבת מאשר שונאת - יש לנו בסיס טוב לחיים מאושרים ואוהבים.

* הסיפור על הבחור נראה קצת אחרת, אז בלי לשאוף למושלמות, ספרי מה מפריע לך.

כל אחד מרגיש בצורה אחרת. יש כאלה שעולמות הרגש שלהם עמוקים כתהום, סוערים כימים ושורפים כלהבה ויש שעולמות הרגש שלהם סדורים כבניין ומבוצרים כחומה.. כל אחד חווה ומרגיש את העולם בצורה אחרת. 

כן יש אנשים שאין להם את הרובד הרגשי הזה בעומק שיש לאחרים. אני מכירה אנשים כאלה. אני למשל יודעת שהאיש שלי יצטרך להיות אדם רגיש ומרגיש שמסוגל להרגיש בצורה עמוקה אחרת אני ארגיש ללא מענה, ובודדה במערכה.

זה דבר שהייתי שוקלת טוב, אם את בטוחה שהוא באמת חסר יכולת להעמיק רגש, ושזה לא עניין זמני שקשור לזה שהוא עוד לא נפתח וכו.

אהבה - זה דבר שהולך ונבנה. יש רבדים על גבי רבדים. אנחנו יכולים לפגוש אנשים ולהתחבר אליהם, לאהוב אותם זה כבר עניין אחר. ממה שנשמע ממך בין השורות - הרגשת שהוא לא שם - שהוא לא באמת רוצה את הקשר, כאילו טוב לו ולא טוב לא. נחמד לו - אבל הוא לא נפתח לרמה של שמחה אמיתית בקיים, עם הרבה חששות. האם אני צודק?

אהבה אמיתית, עד כלות - זה תהליך ארוך מאוד. אבל בהחלט אידיאלי.

המון הצלחה!

במקום שאין אנשים השתדל להיות איש

חח בהצלחה!

אצל רוב האנשים זה הופך לתלות אחד בשנייה דאגה לשני  למשפחה זה כבר לא זיקוקים וציוציי ציפורים זה משפחה שאחד תומך בשני החיים מורכבים ומעמידים את האדם בניסיונות מאוד שונים ומשונים וצריך לדעת להתמודד יחד כמשפחה ואת לא תדעי לעולם מי האדם שאת מתחתנת איתו רק אחרי החתונה את תביני מי האישיות ו

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.