דרכי החסידות
ימי הסליחות הם שלב מתקדם בתהליך ההכנה לקראת הימים הנוראים. בתורת החסידות (מבוא ל'פוקח עיוורים' עמ' 8) מבואר, שהעבודה של חודש אלול בכלל היא לתקן את המחשבה, הדיבור והמעשה, ואילו בימי הסליחות נדרש האדם לתקן רובד עמוק יותר בנפש - המידות עצמן.
ועם זאת, תמיד הקפידו חסידים להיזהר מאווירה של קדרות ועצבות, גם כשנכנסים לימי הסליחות. לכן בשבת סליחות נהגו לערוך התוועדות חסידית גדולה, מתוך שמחה והתעוררות. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר באחת משיחותיו, שפעם אחת התוועדו חסידים בשבת סליחות והרבו באמירת 'לחיים', עד שכשהגיעו לאמירת הסליחות, הלכו כמה מהם 'מתנדנדים'. הרבי מליובאוויטש העיר על כך, ש"עניין זה הוא בבחינת נמנע הנמנעות"...
"מה הן סליחות"?
אחד הטיפוסים המקוריים בקרב חסידי חב"ד הראשונים היה ר' שמואל מונקס, מגדולי חסידיו של רבנו הזקן. הוא היה חסיד 'שובב', שלצד גדולתו בתורה ובחסידות גם הצטיין במעשי 'משובה' ובאמירות שנונות.
פעם אחת נקלע לכפר קטן ב'שבת סליחות' והתאכסן אצל משפחה כפרית פשוטה. במוצאי-השבת, בשעה שהכול התכוננו לצאת לבית-הכנסת לאמירת 'סליחות', עלה ר' שמואל על מיטתו ושם עצמו ישן. הוא שמע את האישה אומרת לבעלה שצריכים להעיר את האורח ל'סליחות'. ניגש אליו הבעל וקרא: "ר' יהודי, קום-נא, צריכים לומר עכשיו סליחות". החסיד פקח עין מנומנמת ובקול עייף שאל: "מה?! סליחות?! מה זה סליחות?!".
היהודי הפשוט הביט באשתו והיא בו, ושניהם תמהים. "איזה דבר מוזר", קראה האישה, "יהודי שנראה תלמיד-חכם או 'מלמד' ואינו יודע מה הן סליחות!". עצם החסיד את עיניו וחזר לשנתו. "מה לך, ר' יהודי!", גערה בו האישה. "הכול הולכים לומר סליחות ואתה ישן בשלווה?!". "אבל מה זה סליחות?", התעקש החסיד.
"אינך יודע מה הן סליחות?", איבדה הכפרית את סבלנותה. "סליחות פירושן, שאנחנו הולכים באמצע הלילה לבקש מהקב"ה שהפרה תניב חלב, שהגינה תצמיח ירקות טובים, שיהיה לנו במשך השנה פרנסה ומזון בשפע". "פוי!", עיווה ר' שמואל את פניו. "אנשים זקנים, באים בימים, קמים באמצע הלילה לבקש אוכל?!"...
ואז ישב עמם ר' שמואל והסביר להם את עומק משמעותה של אמירת הסליחות.
דעתם קצרה
כ"ק אדמו"ר מהר"ש פירש בשם אדמו"ר הזקן את הפיוט שאומרים בסליחות "מרובים צורכי עמך ודעתם קצרה": "מרובים צורכי עמך" - משום ש"דעתם קצרה"; לו הייתה דעתם 'רחבה' לא היו צורכיהם 'מרובים'. הרבי מליובאוויטש מבאר זאת בשני אופנים (לקוטי שיחות כרך א, עמ' 178): א) הרדיפה אחרי מותרות אינה מועילה אלא מזיקה, ועלולה להביא לידי הפסד ההשפעה הרגילה. רדיפה זו נובעת מ'דעתם קצרה', כאשר האדם אינו מעריך כראוי את מעמדו ומצבו וסבור שכל העולם מגיע לו. ב) כש'דעתם קצרה' יש תפיסת מקום גדולה של הגשמיות, והדבר גורם ל'מרובים צורכי עמך'. אך סיים הרבי: "בקשתנו מהקב"ה, שימלא את צורכי עמו אף-על-פי שהדבר נובע מ'דעתם קצרה' ושלא יחסר דבר לשום יהודי".
אבן-עזרא מפרש כך את הפסוק "כי עמך הסליחה למען תיוורא": "כאשר תסלח לעווני ישמעו חוטאים וישובו גם הם... ואם לא תסלח, לא ייראוך ויעשו חפצם בכל אוות נפשם". רבנו הזקן המשיל על כך משל: מי שחייב לחברו סכום גדול ואין ידו משגת לפרוע את החוב, הנה אם הנושה מוכן לקבל את החוב בתשלומים במשך תקופה ארוכה - יתאמץ הלווה לשלם את החוב, אך אם יתבע את תשלום כל הסכום מיד - יתייאש הלווה ולא ישתדל לשלם אפילו חלק מהחוב (יהל אור עמ' תק).
- See more at: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=322&CategoryID=378#sthash.RFDlTcsG.dpuf
