אני חושבת שבעלך צריך לקחת אותה לשיחה.

הרבה פעמים ההתנהגות נובעת מקנאה.

גם להבהיר לה ,שהוא אדם נשוי וגם שהיא הדודה.

אם לא עוזר פשוט צריך להבהיר לה שאם היא תציק לתינוק היא לא תראה אותו, תתקרב אליו עד לשיפור התנהגות שלה.

לפעמים גם מתנה קטנה עוזרת בצרוף שהתינוק אוהב אותה וכו.

אם לדבר איתה לא עוזר צריך לספר לחמותך/חמיך כי הבטיחות של הנכד קודמת לעלבון שלהם.

כבר בהריון שקלטנו שההתנהגות קצת חריגה ופחדנו מקנאה בהמשך הוא עשה איתה שיחה על הנושא והסביר לה שיוולד לה אחיין חדש והיא תהיה דודה לעוד אחד וכו'.
השיחה עזרה לה לתקופה קצרה והיא באמת התייחסה אליו כאח ולא כאבא/בעל.
אחרי הלידה הכל חזר והוא עשה איתה כבר כמה שיחות והיא פשוט מסרבת להבין או להפנים את זה.
הבאנו לה מתנה בשמנו ובשם התינוק החדש, היא שמחה והמשיכה כרגיל.
ההורים של בעלי רואים את ההתנהגות הזאת כנורמטיבית ולא חושבים שהיא מציקה לו אלא שככה היא משחקת איתו. הם בכללי מאוד כועסים על כל מי שמעיר לילדים שלהם, אז אי אפשר לדבר.

חשבנו להגיד לה כמו שהצעת שאם היא תמשיך להציק לה נרחיק אותו, אבל אני מפחדת מהתגובה של ההורים שלה וגם מפחדת שהיא תעלב.

סליחה שאני צינית

תקראי שוב את מה שאת כותבת

את מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, בדר"כ זה לא אפשרי

את לא יכולה גם לשמור על הילד שלך מפניה וגם לשמור שהיא לא תעלב וגם שההורים שלו לא יעלבו

את חייבת לוותר על משהו, אין לך ברירה

תחשבי על מה את מוכנה לוותר ועל מה לא. 

תביני - זה שהיא בוכה אם מעירים לה ולא נרגעת עד שבעלך מחבק אותה, גם זה לא תקין, אם תעירו לה והיא תבכה והוא לא יחבק אותה, היא תמשיך לבכות ותמשיך ותמשיך עד שבסוף זה יגמר לה. היא לא תמות מזה ולא יקרה לה כלום. היא תלמד שאת רצינית וזהו. 

שמעת על המושג גבולות?? אם ההורים שלה לא יודעים לעשות לה גבולות את תעשי את הגבולות - לא בשביל לחנך אותה - בשביל להגן על הילד שלך.

אם את רוצה שינוי אמיתי במצב את צריכה לעשות שינוי

אל תחכי שמישהו יטפל בזה בשבילך כי זה לא יקרה (בכולופן לפי איך שאת מתארת את ההורים שלו)

יש לי אחיין שמציק לילד שלי, ההורים שלו לא נוקפים אצבע, אומרים לו בקטנה שיפסיק וממשיכים הלאה.

אני לא מוכנה לזה וגם לא מחכה שהם יטפלו בו - עד כמה שזה נוגע לילד שלי אני זאת שמציבה את הגבולות ואוכפת אותם ואם ההורים שלו לא יודעים לטפל בו אז אני עושה את זה. רק כשזה נוגע לילד שלי.

אני תפסתי את הילד הזה והבהרתי לו שאסור לו לגעת בילד שלי. הוא ילד קטן, מדי פעם שוכח - אז אני חוזרת על המסר.

הילד שלי צריך להרגיש מוגן, הוא לא צריך להרגיש מופקר כי לאמא שלו לא נעים מגיסתה...

אני לא יודעת להיות תקיפה ולכן הרבה פעמים מוותרת או רק מרחיקה אותו בלי להגיד כלום כי אז הם יפגעו.
 

ולכן אם היה מתאפשר לי הייתי מעירה בידיעה שהיא תבין ותסלח לי עוד מעט.
הבעיה זה ההורים - הם לא מאשרים להעיר לילדים שלהם כי בעיניהם אין שום פסול בהתנהגות הזאת והכל בגדר משחק (גם אם הוא בוכה כשמעירים אותו נגיד).
הבעיה שלנו זה למצוא פתרון שיפסיק את זה בלי להעליב את ההורים של בעלי.

להציב גבולות גם להורים.

הם לא מאשרים להעיר ואת לא מאשרת להציק לילד שלך - וואלה זה מתנגש?? אין לך ברירה. או שתהיי שם ותעירי והם ייאלצו לבלוע את זה. או שתפסיקי לבוא ואז לא תיאלצי להעיר.

תהיה תקופה קצת לא נעימה, בסוף זה יעבור.

את יכולה לפרט קצת יותר למה אתם חייבים להיות שם כל כך הרבה?

אולי אני באמת אפחית את הפעמים שאני הולכת לשם עם התינוק ואז הוא יהיה איתם לבד, קצת קשה אבל לא נורא.

וזה נוגע בהרבה תחומים בחיים, לא רק במקרה עם אחות בעלך

ממש כדאי לך ללמוד את הנושא הזה

את יכולה להתחיל מלחפש על זה מידע ברשת, ספרי עזרה עצמית וכאלו 

תסנני את מה שמדבר אליך. זה מאד חשוב

גם ייעוץ פרטני בנושא יכול לעזור לך

אנסה בכל זאת לחפש משהו כדי שאדע איך להתמודד עם הילדים שלי בע"ה.
תודה

את כביכול משרטטת את הגבול שלך סביב עצמך/ילדיך ומאפשרת לאחרים או לא מאפשרת להם לעבור אותו.

בכפוף לשיקול דעתך בלבד. 

אם אני לא מרשה לך לגעת בילד שלי. אני לא אומרת לך מה לעשות או איך להתנהג בחיים וגם לא מחנכת אותך ואפילו לא אומרת לך שאת לא בסדר שאת נוגעת בו. אני פשוט לא מרשה לך לגעת בילד שלי.

מבינה את ההבדל?

שאתם אוהבים אותה אבל בתינוק לא נוגעים!

ואם היא תיגע לא תתנו לה להתקרב אליו יותר!

להסביר שזה הגוף שלו ואין לה רשות לגעת בגוף 

של אחרים... כמו שאומרים לילדים בגן...

לחזור על המסר באהבה ובתקיפות גם אם תצטרכו להזיז אותה

ממנו פיזית בתקיפות, עד שהיא תבין שאתם רציניים.

בהצלחה רבה!

אנחנו ננסה את מה שהצעת, ואולי גם קצת להתרחק..
תודה לך

צריכים להעיר, אבל כרגע אנחנו מאוד חוששים מהתגובה של ההורים שלה אז מעדיפים להימנע מזה.
תודה

אני עושה את כל זה גם איתה וגם עם אחיינים שלי כי מאוד חשוב לי שיאהבו אותו.

 

ואם יגידו משהו,תגידו את האמת...

אנחנו עובדים על להפחית אבל כרגע זה עדיין לא אפשרי.
אם נגיד את האמת הם יעלבו ויכעסו ובעלי ממש יתבאס לראות אותם ככה אז עדיף שלא.
אחותי הציעה לי להביא אותו אליה כשאנחנו צריכים ללכת אליהם, ואז היא או בעלה ישמרו עליו. אולי באמת ניישם את זה, למרות שלא נעים כל פעם לתקוע את הילד אצל מישהו אחר.

זה לא מוביל לשום מקום וגם סתם מסבך אותך.

זה ילדה בת חמש! אם זאת היתה הבת שלך כולן היו כותבות לך כאן שזה ילדה קטנטונת ופשוט לתת לה גבולות ולשתף אותה בטיפול השוטף במידת האפשר והכל יהיה בסדר ויעבור עם הזמן.

ונכון שזאת לא הבת שלך אבל עדיין היא רגילה מאד לנוחכותכם כנראה ויש לה איזה משבר קל מהעניין שעכשיו היא לא לגמרי במרכז.

ברור שאת לא צריכה לאפשר לה לפגוע בתינוק (לא חייבים לכעוס, פשוט לא לתת לה להתקרב אם היא מציקה, ולהראות איך כן אפשר להתנהג איתו, לתת לה לעזור להביא לו טיטול\בקבוק וכו') ואין צורך להבהל מלהעיר לה גם אם היא "נפגעת" ובוכה קצת.

מצד שני תנסו קצת להבין אותה ואת זה שקצת קשה לה ריגשית. עוד טיפה היא תגדל ותתרגל ותאהב אותו כמו שדודה צריכה.

וגם לדעתי לא ממש משנה אם היא חושבת שהיא אמא שלו או דודה שלו. אולי זה קצת "פוגע" בך אמירה כזאת אבל תתייחסו לזה בחיוך... זאת ילדה קטנה, היא לא באמת מתכוונת לזה הרי... ואני בטוחה שבעלך יודע מצויין שאת אמא של התינוק המתוק שלכם.

אולי פשוט היא צריכה זמן להתרגל אליו, כי לאחרים היא לא ככה.
תודה

ולכן המשבר קשה לה יותר

סה"כ אל תשכחי שהיא ילדה. היא צריכה גבולות אבל גם פשוט דיבור פשוט וברור בלי התפלספויות יותר מדי.

ותאמיני לי שגם אחים שנולד להם אח קטן מתנהגים ככה ואף יותר גרוע וזה די טיבעי

בלי קשר ללידה לא מזמן היה לבת שלי שבת שלוש וחצי פתאום תקופה שכל הזמן ניסתה להציק לאח שלה שקטן ממנה בשנתיים. פתאום מרביצה לו סתם ככה לשניה וכאלה. אחרי זמן זה עבר כמו שזה בא.

ושיערנו כבר בהריון שכנראה נתמודד עם מצב כזה, אבל לא חשבתי שזה כ"כ קשה כי יש צורך מאוד חזק לגונן על הילד שלך.
אני מניחה כשמדובר בילדים שלך שמציקים אחד לשני זה כבר יותר קל.
מקווה שזה יעבור לה מעצמה, היא לא רגילה לגבולות ואנחנו לא אלו שרגילים להציב לה אותם.

את תחפשי סיבות הגיוניות למשפט הזה...
כנראה אף פעם לא התמודדת בסיטואציה דומה.
אין לי שום טינה כלפיה, אני אוהבת אותה בדיוק כמו שאני אוהבת את האחיינים שלי רק ממש לא מבינה למה היא מגיבה ככה בעוד שהם מקבלים אותו בשמחה ובעדינות.
קל מאוד להאשים אותנו אבל אנחנו ממש לא עושים בכוונה או דווקא ומחפשים לעורר קנאה אצל ילדה.
אנחנו גם לא גרים בבית שלה, מדובר על שעות קבועות בצהריים כמה פעמים בשבוע שאנחנו שומרים עליהם.
בכל מקרה, חוץ מלהטיף לנו בצורה ממש לא נעימה בלי לדעת את הסיבות האמיתיות לא הועלת. 

אם את חייבת להיות שם את חייבת להציב גבולות

הערות-לא

גבולות -כן

זה לא חייב להיות בדרך של הערה/דיבור

שיחה עקיפה זה די מגוחך בגיל 5

גבולות זה מסר אחיד, ברור, חד משמעי. שאת אומרת אותו פעם אחת ולא יותר ומכאן ואילך אוכפת אותו באופן פיזי. 

למשל - אסור לגעת כך בתינוק. נקודה. נוגעת שוב - לוקחת אותה ביד שמה אותה בחדר שלה - את תוכלי לצאת כשתוכלי להיות ליד התינוק בלי לעשות לו מה שעשית. 

את לא מנסה להתחנן לילדה בת 5 שתבין מה את רוצה ממנה. המבודר האחראי הוא זה שאוכף את הסמכות.

אני לא מאוד סמכותית, איך בכ"ז להציב גבול? לבחור משפט ולחזור עליו שוב ושוב? 
ואני לא יכולה להכניס אותה לחדר כי רוב הסיכויים שלא תקשיב ואם כן אז היא תבכה ואז ההורים שלה יתעצבנו.

את צריכה להגיד "לא מכאיבים לו זה מסוכן" ולהרים את הילד שלך ולהחזיק אותו

או להכנס איתו לחדר סגור להרגיע אותו\לשבת איתו או לצאת איתו לסיבוב במרפסת

החלק של לקחת לילד זה אמא שמציבה גבול לילד שלה

פה זה לא ילדה שלך אז כמו שגפן36 אמרה.

אנחנו הורים צעירים, ילד ראשון, כל פיפס מקפיץ אותנו. באופן טבעי אנחנו גם לחוצים מכל נגיעה של ילד בתינוק, גם אם רוב הסיכויים שהיא לא תגרום נזק. 
קצת מתביישת להודות, אבל אני עייפה מדי לתווך ביניהם כל הזמן! זה קשה לי ואני לחוצה.
הרעיונות של הפעילויות הם טובים אבל מצריכים ממני הרבה כח, אז אולי רק פעם ב...
אהבתי את הרעיון של השיחה עקיפה - זה עובד על גילאים כאלה? היא מאוד חכמה.

 

דיבור ישיר, פשוט. בלי כעס אבל כן עם תקיפות עדינה.

למה אי-נעימות של ילדה בת חמש יותר חשובה מאי-נעימות של תינוק קטן? וכן - ילד נורמלי בגיל הזה וגם בגיל קטן יותר מסוגל להבין לא. איך לדעתך זה מתנהל בגנים? יש שם המון כללים והמון גבולות ורב מוחלט של ילדים לגמרי מסתדרים עם זה. יש לי יותר מילד אחד ואני לא מבינה איך אפשר להרשות להציק לתינוק קטן שלא מזמן נולד. אין לזה שום הצדקה חוץ מאטימות הורים. והורים של ילדה הזאת מעצבנים, יצא לי לפגוש כאלה בגינה. לילד שלהם מותר הכל אבל אם מישהו יעז להחזיר לו הם מוכנים לקרוע את ילד אחר ואת הוריו לחתיכות. 

ולא אמור להיות מצב שאו מעסיקים את הילד או הוא משתולל.  אם הייתה ילדה שלי הייתי מרחיקה אותה ולא מרשה לה בשום פנים ואופן להתנהג ככה. וזה גם לטובתה לדעתי. הרי היא יודעת שהיא עושה משהו לא טוב וצריכה שיעצרו אותה ולא יפחדו מבכי שלה.

ראיתי איך גננות מתייחסות לילדים שהורים לא מציבים גבולות. רואים את היחס בכל מבט. וגם רב הסובבים יתייחסו אליהם לא משהו. זאת האמת.

אני יודעת שהיא לא אמורה להגיע אליו אבל העגלה שלנו יחסית נמוכה ובקלות ילד יכול להגיע לתינוק שבפנים.
זה מה שקורה כרגע אני בקושי זזה ממנו שם, או שהוא עליי או על בעלי או שאני מסתובבת פיזית עם העגלה בבית.
באמת נמאס לנו מזה וכל עוד אי אפשר להעיר מנסים למנוע. אני הכי מפחדת מנזק ח"ו כי הוא באמת מאוד עדין וקטן.
סיכמתי עם אחותי (יש לה ילדים די גדולים ב"ה) שכנראה נביא אותו אליה כשאנחנו צריכים ללכת לשם, למרות שזה לא פתרון לטווח הארוך כי זה  לא מלמד אותה איך להיות עדינה עם תינוקות או  להתמודד, אבל בינתיים אני אהיה יותר רגועה ולא אצטרך כל שנייה לרוץ ולבדוק מה איתו.

ממש תודה רבה לך, עודדת אותי מאוד! 
אולי אפנה אלייך גם בפרטי.

רוצה לספר לך סיפור. כשהייתי בת שש השתוללנו עם אח שלי שהיה בן ארבע והוא זרק לי מכונית צעצוע על הראש.

והורים נאלצו לנסוע אתי למיון. גם ילד קטן יכול לגרום לנזק גדול אפילו בטעות. וכל שכן בכוונה. וכל שכן שהוא הרבה יותר חזק וחסר כל גבול. התנהגות של אחות של בעלך לא נורמלית. וגם אם הוא היה אח שלה התנהגות הזאת לא נורמלית. זה בסדר אולי בגיל שנתיים אבל בגיל חמש ממש ממש לא. תדמייני שהורים של ילדה הם סתם אנשים, האם היית מרשה להם התנהגות כזאת? ילד קודם כל צריך להרגיש מוגן וקל וחומר כשהוא עדיין לא יכול להגן על עצמו או אפילו להתלונן. ולא צריך לחבק את הילדה ולשחק אתה כל עוד היא מתנהגת ככה. תגידי לה שאת נעלבת ותינוק נעלב ולא תשחקו אתה עד שהיא משנה את ההתנהגות. בעצם היא נשמעת מסכנה, כנראה משהו לא בסדר ביחס שהיא מקבלת מהורים. אהבה כוללת גם גבולות שמציבים לטובת הילד. ולהורים שלה לא אכפת ממנה וזה מתבטא בהתנהגות קיצונית שלה וגם לא אכפת מנכד שלהם. 

בעלי ואני דיברנו על זה שוב והחלטנו שאנחנו כן נעיר למרות ההורים.
תודה לכולן

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

זו רמה אחרת לגמרי של טיפול

אבל גם בקופה יש טובות יותר ויש פחות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

הייתי אצל פיזיו' שעשתה לי עיסוי וזה בהחלט עזר להחלמה!

מבינה שזה לא מתאים לכל אחת, אבל שווה מאוד לחשוב על זה.

ולי אישית האימאלה שלך מרגיש מוגזם...

שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי

מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲

המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה

והראשון נולד 3.8

בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים

בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים

מלידה שלישית - אין קרעים כלל!

למדתי 2 מסקנות חשובות:

1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל

2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.

זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב

וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט

בהצלחה!

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן