לשלוח למורה ולרננה הודעה שכתבתי.
לכתוב עוד מכתב.
ללכת לדבר הזה.
לפחד ולא להגיד כלום.
ללכת לשם.
להספיד את החיים שלי.
ללכת לישון בהרגשה מפגרת.
לקום.
לארוז.
אני חושבת שאני לא מכירה עוד אדם שמוזיקה משפיעה עליו ככ עמוק בנפש. חודרת עד הכי בפנים והופכת שם הכל וסותמת את הפה שלא נשארות מילים ומטלטלת חזק ומורידה דמעות.
אני עדיין לא קלטתי מה שהיה.
היום אני ורננה שיחזרנו.
אשכרה. יש. לי. את. רננה. במתנה.
נס, פשוט נס. אין מילה אחרת.
אבא. תודה שלא לקחת אותה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה.
היא כמעט מתה. אני נזכרת בדקות האלה וישלי צמרמורת. אבאלה.
פשוט נס.
אין לי אומץ לכלום.
וכוח.
והשבת הזאת תהיה קשה נפשית נורא.
שנתיים בלעדיו.
אופ.
והיום.
אני לא יודעת מה לחשוב.
אולי זה יהיה היום הגורלי בחיי.
די נמאס.
באמת שקצת אבוד מראש המאבק הזה.
חבל.



- לקראת נישואין וזוגיות