המדבר הזה שגדול עלינו, ניצב ליד עץ רימון אצלי בראש.
ההיגיון פה הוא לחלשים, הדמיון למטיבי לכת.
אני אוהבת לטבוע במדבר האין סופי הזה, לנסות לאחוז את הצהוב-הצהוב הזה שרק יחידים שורדים בו.
ועכשיו, כשסתיו, אני הולכת יחפה בין שברי רימונים שנפלו מהעץ, בגולן היבש והחם שלי, כשאני הולכת לקראת כלה.
בזמן האחרון אני רוקדת את הריקוד שלי. צובעת את הדמיון בצבעים חזקים, מנסה לטבוע במשהו חזק.
ואנחנו יושבות ביחד, ושרות עירבוביה של סליחות, רחמנא ביחד עם עננו פחד יצחק ורק בגלל הרוח.
התפילה היא ההליכה היחפה על האדמה שלי. לגעת ממש בכפות הרגליים.
(עוד מעט יהיה גשם ראשון, ונצא למגע הטיפות שנופלות עלינו מלמעלה ומספרות על הטוב שנוחת עלינו, ואנחנו מרגישים אבל לא יכולים לתפוס ביד.
וניגע עם היד בבוץ, נרגיש את האדמה החמה והגדולה שהיא אני)
תהא השנה הבאה עלינו, שנת אהבה, שנת קבלה עצמית, שנת סליחה וחיבוק, שנת בירור, שנה מלאה אתגרים.
ריבונו של עולם
הריני מוחלת וסולחת לעצמי
הריני אוהבת אותי
הריני אוהבת אותך.
- לקראת נישואין וזוגיות