אני פחדתי כל כך בכניסת החג. וזה תסכל אותי. זה שאב לי ממש כל יכולת לדבר.
אבל היה טוב היה ממש ממש ממש טוב.
הרגשתי איך בשנה הסתכמה לי ונכנסה לי לתוך מקום שמור. ועכשיו אני יכולה להמשיך קדימה בלי משקעים.
שיר שלי מדהימה. יואו. אני צריכה ללמוד ממנה כל כך כל כך הרבה. היא אדם גדול
זה הזכיר לי בבום את כל האנשים שעזבו אותי אבל עכשיו אני יודעת לומר בלב שלם שטוב לי עכשיו גם בלעדיהם. שאני יודעת להמשיך קדימה. זה טוב
וואי איזה סרט היה בחג. הרגליים שלי מתו סופית. מי שם בית כנסת ככ רחוק? זה בגלל שאנחנו אשכנזים. אני עליתי על זה. ושאפחד לא יגיד לי שלא.
וואי שמשוני הצחיקו אותי. ואיך הוא הקיא, אמאלה. זה בגלל שבאנו. וואי אני ממש אוהבת אותם. כיף ונוח אצלם.
ואז צורית אמרה שזה של הפחים נפטר ואז היה לי אווץ׳ בלב חזק.
הוא תמיד היה בנוף, שקט וטוב כזה, לא מפריע. אמא ספרה לי שהייתי קטנה שבגלל שהוא היה בשואה אז הוא מפחד ובגלל זה הוא אוסף אוכל מהפחים. הוא לא היה מפריע, בשקט בשקט
וכל הזמן אחד הילדים שלו היה בא ואוסף אותו בעדינות חזרה הביתה. ועכשיו חודשיים של סרטן והוא נפטר. כווץ׳ בלב.
ואז ניצן. שהיא החיימשלי והתגעגעתי אליה בטירוף ודברנו מלא ואז הלכנו עד לבית כנסת והיה שופך. ואין על חברות שלי. במת.
ושתי הח'ברה האלה חיים בסרט. ולא אני לא בכיתה י!
וכל התפילות ולשבת איתו בחוץ. פיכס שה' ישמור אותנו.
ואבא היה חזן בבוקר ולא אמרו לי והלכתי לחורשה להתבודד ובוההוו כי פספסתי את אבא חזן. ועובד כל החג צחק לי. וואעה אחים גדולים זה עם!
עופרה היא אהבת חיי. לחלוטין
ואז ארוחת חג שני בשלוש! כי כולם נרדמו! חה! חה! חיים בבועה.
ואז אתמול
היה כל כך מצחיק עם שתיהן. פחיי
אנחנו לא דומות תביני כבר!
זהו עד לפה
חיים טובים שיהיו לכם!