הפתרון לכך נמצא כמה שרשורים מתחתיך-

בהמשך לדיון על שירות קרבי - לקראת נישואין וזוגיות

זה כל העניין!

"מה זה" לעולם לא נכתב "מזה", לכן הוא בכלל לא נראה כמוהו באמת.

במקום אחד כן כותבים 'מזה' בשביל לבטא 'מה זה':

שמות ד, ב: "ויאמר אליו ה': מזה (כתיב; קרי: מה זה) בידך? ויאמר: מטה". 

ככל הנראה יש שם משחק מלים (?) מזה-מטה. 

בלי קשר אתה צודק, כיום ללא ספק יש לכתוב 'מה זה' ולא 'מזה'. 

'מן' הוא 'מנה'. הם לא ידעו מה זה, ולכן קראו לזה פשוט 'אוכל'. 

בלי קשר - הסברה מעניינת (נראה לי שמסתדרת גם עם המידע מאכדית - manu/minu, אבל צריך לבדוק את זה יותר לעומק). תודה!

באופן מעניין הביטוי "איש אל אחיו" משמש במקרא לתיאור דיבור שאיננו כולל שאלה (מלבד בפסוק אחד, בירמיהו כג, לה, שם נאמר "כה תאמרו איש על רעהו ואיש אל אחיו מה ענה ה' ומה דבר ה'" - כאשר השימוש בביטוי 'איש על רעהו' יותר מדויק בהקשר הזה, שכן זה הביטוי השגור בדרך כלל, מלבד במקרים בודדים, לתיאור דיבור הכולל שאלה. בכל אופן, כנראה שהביטוי 'איש אל אחיו' בפסוק זה נגרר כהרחבה ל'איש על רעהו' שבתחילת הפסוק; יש כמובן גם פסוקים שכלל לא עוסקים בדיבור, כמו 'ופניהם איש אל אחיו' בכרובים - אבל פסוקים אלו הם מחוץ לדיון כרגע). כך שכלל איני בטוח שיש להבין שמדובר כאן בשאלה, אלא בהצהרה. משה לא 'עונה' לשאלתם, אלא שוב - מצהיר, וממשיך את ההצהרה שלהם. כך לפחות לפי הבנתי. 

לגבי מן-מנה ראה ברש"י על אתר. 

מה אמור "להרתיע"?

אבל אם בחורה חושבת שאם היא "סיימה תואר" זה אומר שהיא כאילו במדרגה "יותר מתקדמת" מאשר בחור שנמצא עמוק בישיבה, אז היא צריכה קצת לעשות "השלמות".... ישיבה זה לימוד עמוק יותר ומשמעותי יותר מ"תואר" - למי שלומד כהוגן. וגם צבא זה ערך גדול מאד.

היא זו שפועלת, עושה, מבצעת, ובעלה נודע בשערים כמי ששבתו עם זקני ארץ. 

לא שאני אומר שכך צריך בהכרח להיות (בניגוד אלייך, איני מנסה לטעון שישנו מודל 'אידיאלי' כלשהו של זוגיות בהקשר של התנהלות משק הבית), אבל בתור מי שטוענת שהתיאוריה שלה (שהיא כמעט תיאולוגיה לפי האובססיה שלך לגביה) מבוססת על 'פשטי המקראות' - מן הראוי שלא תתעלמי גם מפסוקים שמהם נושבת רוח קצת אחרת... (בסיפור גן עדן שעליו התבססת בפעם האחרונה שהתווכחנו אין כל דיון לגבי מי צריך להיות המפרנס העיקרי בבית, ואילו בפסוקי 'אשת חיל' כתובים בנושא דברים מפורשים). 

בברכה, 

אבל לגבי פשט הכתובים, חושבני ש"שלל לא יחסר" הכוונה דווקא בגללה. "בטח בה.. ושלל לא יחסר", ממנה.  בלי להיכנס להשלכה המעשית של הדברים, רק לפשוטו של מקרא.

אני מכיר כמה רבנים שישבו כל היום 'בשערים', והם לא היו המפרנסים העיקריים בבית. 

ב. 'ושלל לא יחסר' נאמר בקונטקסט מסוים: 'בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר': למה שלל לא יחסר? כי הוא בוטח בה שהיא תספק אותו. וכל המשך השיר מתאר את זה... "היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה; ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה... זממה שדה ותקחהו... חגרה בעז מתניה ותאמץ זרועותיה". הבעל לא עושה כלום כל השיר מלבד לבטוח באשתו ולשבת בשערים. אם את מסיקה מזה שהוא המפרנס העיקרי בבית - אז יקירתי, פשט הפסוקים זה לא. 

ג. לא אכנס שוב לוויכוח הזה (מה זה 'העולם יהיה מה שהוא צריך להיות'? על פי מה?)

עריכה: ראיתי ש-ד. כתב בקצרה את מה שהארכתי בו בסעיף ב רק לאחר ששלחתי את תגובתי. מסכים איתו לגמרי. 

החפץ חיים כן (כפי ש-ד. הביא בתגובתו לדברייך), והמהרש"א (למיטב זכרוני, אם זה לא הוא אז רב אחר) אף החליף את שם המשפחה שלו לשם המשפחה של אשתו כי היא זו שפירנסה אותו, אז הוא ראה עצמו כסמוך על שולחנה. 

ברור שאת לא חוזרת בך; גם אני לא חוזר בי. ההבדל הוא שאני לא חושב שהדעה שלי היא יחידה בעולם, ושכל זוג יעשה מה שמתאים לו (נניח - הרמב"ם יפרנס, ואילו החפץ חיים יתפרנס. אין סיבה 'להעדיף' משהו לכאן או לכאן, או לחשוב שמשהו הוא אידיאלי ביחס לחבירו). לעומת זאת את סבורה שיש מודל 'אידיאלי' כלשהו (שאין לו מקור בשום מקום, ובמקום היחיד שיש מקור הפוך לחלוטין את טוענת שהוא מדבר על מציאות אחרת) - אז לפחות מן הראוי להפסיק עם מסע הצלב המטופש... 

ואין הכי נמי, הטיעון עדיין תקף (ואף ביתר שאת). 

ועדיין, זה אומר שהוא לא המפרנס העיקרי, וזו הנקודה שלי: היא זו שמקיימת את הבית. לכן מלכתחילה נכתב שיר השבח דווקא עליה. 

כאמור, השיר אומר במפורש שהבעל בוטח באשתו על כך ששלל לא יחסר, ולכן די ברור שמבחינת השיר האישה היא המפרנסת, ולא רק כי השיר 'במקרה' החליט להתמקד באישה אז הוא משבח רק אותה... 

אלא זהו שיר שבח על כל 'אשת חיל' באשר היא. 

למה יצאת גולם? לא הבנתי. 

בכל אופן - הנקודה היא שהשיר מצביע על כך שאין שום 'אידיאל' בכך שדווקא אחד מבני הזוג יפרנס את השני. אם מה שאחד מבני הזוג מספיק חשוב ולא מפרנס - אז שהשני ידאג לפרנס. השאלה המגדרית חסרת משמעות (באותה מידה אם האישה עובדת בעמותה ללא מטרות רווח שאמורה להציל את העולם מרעב, אני חושב שמן הראוי לשבח את הבעל שמפרנס אותה ומסייע לה בכך, בלי קשר לשאלה המגדרית). 

זה כל מה שבאתי לומר, אתה מסכים איתי בכך שזוהי הפרשנות של השיר, למיטב הבנתי; וממילא אין מקום לבנות אידיאולוגיה שבמפורש מצהירה ש'לא ראוי' שאישה תפרנס את הגבר, ושהאידיאל הוא שהגבר ירוויח יותר מן האשה. 

ולא להביא אף פעם ובשום שרשור את המקור שלך לאידיאולוגיה העלומה הזאת - זה גם לא שיא תרבות הדיון... 

מלבד זאת - המקור שהבאתי סתר לחלוטין את מה שטענת, ואכן חזרת בך מטענתך המקורית. בהודעה הראשונה שלך בתת-השרשור הנוכחי כתבת על 'תפקידים' שמתחלפים בין הגבר לאישה, ופתאום שינית את דעתך לכך שאכן - אם הגבר יושב ולומד תורה, אז בעצם זה אידיאלי שהאישה תהיה זו שיוצאת ומפרנסת. זאת אומרת - לפחות המקור סייג את טענתך. 

בלי שום קשר - למעשה, אין מקור שמכריח אף אחד לחזור בו משום דעה בעולם, כך שאין מה לדבר על 'מקור ספציפי שסותר' שום דעה (גם הומואים דתיים מסתדרים לדעתם עם פסוקים מפורשים שהצדוקים מודים בהם לגבי פירושם). השאלה היא כמה ה'תירוץ' הטקסטואלי משכנע, לא יותר מזה. 

שוב, אין לי בעיה עם הדעה שלך. את מעוניינת שבעלך יהיה מפרנס עיקרי? לגיטימי ונפוץ מאד, ולא רואה שום סיבה ספציפית להתנגד לזה. סתם לא רואה סיבה להפוך את זה לאידיאולוגיה, או לחשוב שמדובר ב'תפקידים' שמוכתבים מששת ימי בראשית (בגן עדן אף אחד לא היה 'מפרנס עיקרי', כך שהסיפור שם איננו רלוונטי לדיון). זה הדבר היחיד שנגדו אני יוצא, המחשבה שזוגות שאינם עונים בדיוק למודל שאת מחפשת הם 'לא אידיאליים', ו'ראוי שיירתעו' מעצמם. יתר על כן - גם אם את סבורה שזה לא המודל האידיאלי, שימוש במונחים כמו 'זה אמור להרתיע את שני הצדדים' וכדו' - הם לא מכבדים ולא ראויים, אם כבר מדברים על תרבות הדיון... 

אתם מדברים על דברים מעניינים ומשמעותיים.

אבל עוד טיפת נחמדות ויחס מכבד היו עוזרים פה מאוד, לדעתי.

בזה שהצעתי לה להביא מקור? בזה שהודיתי ששום דבר שכתבתי לא 'סתר' את טענתה, פשוט כי אני לא מכיר מושג כזה 'לסתור' טענה על ידי מקור? בזה שאמרתי שההתנסחות שלה היתה לא הוגנת, ורק נגדה יצאתי, ולא נגד עצם הטענה שלה? האירי את עיניי. 

ואולי באמת אין כאלו.

אבל התחושה שעלתה לי מהדיון (וגם לסביון ולצריך עיון, מסתבר) הייתה לא מאוד נעימה.

וזה חבל, כי הנושא עצמו מעניין והעיסוק בו מעשיר. אבל בצורה כזאת זה נעים הרבה פחות.

את הגבת להודעה מסוימת. נסי בתוכה להראות לי מה לא מכבד. אני רואה שם תקיפות, שהיא לגיטימית בעיניי (בייחוד כשמאשימים אותי בתרבות דיון נמוכה תוך כדי שמשמיצים את דעתי ברפש). 

שנקראת 'מרחב מוגן'. סטודנטים אומרים למרצה שהם מרגישים 'לא מוגנים' כשהוא עוסק בנושאים מסוימים הנתונים במחלוקת ציבורית (הפלות, הגירה, נטיות הפוכות וכדו'), ואז כשהוא עומד לגעת באחד הנושאים הללו (ולא משנה באיזה הקשר) הוא צריך להגיד "אני הולך לעסוק בנושא X, מי שזה מפריע לו שייכנס למרחב המוגן", ואז הסטודנטים הללו רשאים לשים ידיים באזניים או להרכיב אזניות או ווטאבר. 

אולי, רק אולי, זה שמדובר בנורמה - זה רק אומר שצריך להגיד לאנשים להתמודד. 

אבל אולי זו בקשה מוגזמת. אני פורש רשמית מהשרשור הזה. יום טוב לכם.

את כותבת שאני אמור להירתע מהדעות שלי; אבל כשאני אומר שאין לי בעיה עם הדעות שלך, רק עם הדרך שבה את מציגה אותן - את טוענת שאני זה שמתנצח, שאני זה שלא מעוניין לדון ברצינות (אני הצעתי לך להביא מקור, את אמרת שאת לא תפתחי את זה לדיון), שלי אין תרבות דיון, ושאני גורם לכך שאין חשק להתווכח. 

נו, באמת. עולם הפוך. 

כנ"ל @פסידונית - אין לי מושג איפה ראית חוסר כבוד במה שאני כתבתי. אולי אנחנו מגדירים באופן שונה את המונח 'כבוד'. לאורך כל ההודעה כתבתי שאני מכבד את דעתה ומצפה שהיא תכבד את דעתי - מה שממש לא קורה. 

הבעיה היא שאת מסרבת לדון, גם כשאני מזמין אותך לכך בריש גלי. אם תסבירי מה גרם לך לחשוב שאיני מכבד אותך או את דעתך זה יוכל לעזור לי 'לעשות שיעורי בית' (כן, צורה מאד מכבדת להתבטא כלפי פרטנר לדיון), אגב. 

בחייאת. טענת טענות, אני טענתי טענות נגד. לזה קוראים דיון. הבאתי פסוקים, התווכחנו על משמעות הפסוקים. הבאת דוגמאות, הבאתי דוגמאות הפוכות. איך מתנהל דיון? למדי אותי, בבקשה! אני מכבד אותך כפרטנרית, ומעוניין לשמוע מה יש לך לומר! (ולא, זה לא היה ציניות. אני באמת לא מבין מה הבעיה ומעוניין להבין כיצד 'ראוי' שאדבר בפורום, אם כל כך הרבה אנשים מקבלים את הרושם שאיני מכבד אותך)

הוכחות מדוייקות אני לא אחפש עכשיו - לקראת נישואין וזוגיות

לפי הפשט 'למואל מלך' כתב את זה (מי שזה לא יהיה), ובבירור מדובר על כל אשה שעונה להגדרות הללו. 

הרי אמרה מפורש שלה זה לא מפריע. 

וגם לא הזכירה כלל נושא פרנסה.

אז כפי הנראה, כוונתה היתה כפי שהבנתי, כאילו ירגיש "פחות", וזה באמת צריך תיקון בתודעה, לדעת שאם הוא לומד בישיבה, זה הרבה למעלה מ"תואר". וגם אם עושה צבא, הרי הוא בענין חשוב מאד, לא פחות מ"תואר". זה יכול להקל גם על השואלת, וגם על האוירה שתקרין ביחס לבחור.

ובנוגע לענין שהזכרת כעת, שהוא לא הנושא, אני לא חושב שזה צריך "תיקון". זה תלוי בגישה של שניהם. אם הם רוצים לבנות בית על בסיס תורני ולכן לזמן מסוים עיקר הפרנסה עליה, כי כבר השלימה את לימודי  המקצוע, אז יפה מאד. למה לא. שניהם ירוויחו מזה, וגם עם ישראל. והרי רואים שהיא למדה מקצוע, כלומר, מראש לא התכוונה לשבת בבית. אז אם מסתדר לשניהם כלכלית, וברצונם המשותף, למה לא.. אדרבה. אח"כ מן הסתם יקח על עצמו גם כן, אולי באופן עיקרי. אשתו של החפץ חיים היתה מוכרת בחנות שהיתה להם. בהמשך, יש להניח שגם מהספרים שמכר לשם-שמיים, היתה פרנסה.

ומעשים שבכל-יום, שאצל אנשים שלא עושים זאת למטרה נעלה כמו לימוד תורה, הרי שבני הזוג מפרנסים-עיקרית לסירוגין בזמן לימודיהם האקדמיים, כשאינם לומדים בתקופה מקבילה.

והחשש שלה היה ממשהו אחר. ומכיוון שעל דברי אלו אמרת מה אמור להרתיע, אז אמרתי שלא זה מה שמרתיע אותה... 

כנראה "תפסת טרמפ" על נושא שמשמעותי לך. אז כבר התייחסתי גם לכך.

וכנראה שמצאת מישהו שאכן מבחינה זו התאים להשקפתך. טוב מאד. גם אני אמרתי שאופן כזה של חיים, הוא אם שני הצדדים רוצים בכך ורואים בזה חשיבות לבנין ביתם. ואז זה בסדר גמור (מי יודע, אולי בזכות זה הוא יהיה איזה "נודע בשערים"....)

אני אישית דווקא הייתי מעדיף שיהיה לה תואר

אם אני בישיבה אז צריך מישהו שיפרנס..

חפש בגוגל "אישה מרוויחה יותר מגבר גירושין" ונראה אם תמשיך לחשוב כך. אידיאלים לחוד, ומציאות לחוד...

ואתה לא צריך ללמד אותי כלום, אני מבין במה שכתבת לא מעט, אבל זה בכלל לא משנה לי. ראשית אני לא ממש מתכנן להתגרש אי פעם, שנית - את הבעיות שלי אשאיר לעצמי לעתיד. 

אני אעבוד בעבודה שאני אוהב ומרגיש בה טוב, גם אם אשתי תעבוד בעבודה שהיא מרוויחה בה פי 5 ופי 10 ממני. אם בת מרגישה שגבר הוא גבר רק אם הוא מרוויח יותר ממנה - אז לא בטוח שהיא הבחורה שמתאימה לי. (כמובן, אין הכרח שהיא תרוויח יותר ממני - זה פשוט לא מזיז לי).

תודה לפותחת

לא הפריע לו כנראה (אחרת הוא היה חותך בגלל זה..) ולא נראה לי שהוא היחיד שזה לא מפריע לו..

כיום הוא מסיים תואר ובמשרת סטודנט בתחום שלו מרוויח יותר ממני..

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.