הפתרון לכך נמצא כמה שרשורים מתחתיך-

בהמשך לדיון על שירות קרבי - לקראת נישואין וזוגיות

זה כל העניין!

"מה זה" לעולם לא נכתב "מזה", לכן הוא בכלל לא נראה כמוהו באמת.

במקום אחד כן כותבים 'מזה' בשביל לבטא 'מה זה':

שמות ד, ב: "ויאמר אליו ה': מזה (כתיב; קרי: מה זה) בידך? ויאמר: מטה". 

ככל הנראה יש שם משחק מלים (?) מזה-מטה. 

בלי קשר אתה צודק, כיום ללא ספק יש לכתוב 'מה זה' ולא 'מזה'. 

'מן' הוא 'מנה'. הם לא ידעו מה זה, ולכן קראו לזה פשוט 'אוכל'. 

בלי קשר - הסברה מעניינת (נראה לי שמסתדרת גם עם המידע מאכדית - manu/minu, אבל צריך לבדוק את זה יותר לעומק). תודה!

באופן מעניין הביטוי "איש אל אחיו" משמש במקרא לתיאור דיבור שאיננו כולל שאלה (מלבד בפסוק אחד, בירמיהו כג, לה, שם נאמר "כה תאמרו איש על רעהו ואיש אל אחיו מה ענה ה' ומה דבר ה'" - כאשר השימוש בביטוי 'איש על רעהו' יותר מדויק בהקשר הזה, שכן זה הביטוי השגור בדרך כלל, מלבד במקרים בודדים, לתיאור דיבור הכולל שאלה. בכל אופן, כנראה שהביטוי 'איש אל אחיו' בפסוק זה נגרר כהרחבה ל'איש על רעהו' שבתחילת הפסוק; יש כמובן גם פסוקים שכלל לא עוסקים בדיבור, כמו 'ופניהם איש אל אחיו' בכרובים - אבל פסוקים אלו הם מחוץ לדיון כרגע). כך שכלל איני בטוח שיש להבין שמדובר כאן בשאלה, אלא בהצהרה. משה לא 'עונה' לשאלתם, אלא שוב - מצהיר, וממשיך את ההצהרה שלהם. כך לפחות לפי הבנתי. 

לגבי מן-מנה ראה ברש"י על אתר. 

מה אמור "להרתיע"?

אבל אם בחורה חושבת שאם היא "סיימה תואר" זה אומר שהיא כאילו במדרגה "יותר מתקדמת" מאשר בחור שנמצא עמוק בישיבה, אז היא צריכה קצת לעשות "השלמות".... ישיבה זה לימוד עמוק יותר ומשמעותי יותר מ"תואר" - למי שלומד כהוגן. וגם צבא זה ערך גדול מאד.

היא זו שפועלת, עושה, מבצעת, ובעלה נודע בשערים כמי ששבתו עם זקני ארץ. 

לא שאני אומר שכך צריך בהכרח להיות (בניגוד אלייך, איני מנסה לטעון שישנו מודל 'אידיאלי' כלשהו של זוגיות בהקשר של התנהלות משק הבית), אבל בתור מי שטוענת שהתיאוריה שלה (שהיא כמעט תיאולוגיה לפי האובססיה שלך לגביה) מבוססת על 'פשטי המקראות' - מן הראוי שלא תתעלמי גם מפסוקים שמהם נושבת רוח קצת אחרת... (בסיפור גן עדן שעליו התבססת בפעם האחרונה שהתווכחנו אין כל דיון לגבי מי צריך להיות המפרנס העיקרי בבית, ואילו בפסוקי 'אשת חיל' כתובים בנושא דברים מפורשים). 

בברכה, 

אבל לגבי פשט הכתובים, חושבני ש"שלל לא יחסר" הכוונה דווקא בגללה. "בטח בה.. ושלל לא יחסר", ממנה.  בלי להיכנס להשלכה המעשית של הדברים, רק לפשוטו של מקרא.

אני מכיר כמה רבנים שישבו כל היום 'בשערים', והם לא היו המפרנסים העיקריים בבית. 

ב. 'ושלל לא יחסר' נאמר בקונטקסט מסוים: 'בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר': למה שלל לא יחסר? כי הוא בוטח בה שהיא תספק אותו. וכל המשך השיר מתאר את זה... "היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה; ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה... זממה שדה ותקחהו... חגרה בעז מתניה ותאמץ זרועותיה". הבעל לא עושה כלום כל השיר מלבד לבטוח באשתו ולשבת בשערים. אם את מסיקה מזה שהוא המפרנס העיקרי בבית - אז יקירתי, פשט הפסוקים זה לא. 

ג. לא אכנס שוב לוויכוח הזה (מה זה 'העולם יהיה מה שהוא צריך להיות'? על פי מה?)

עריכה: ראיתי ש-ד. כתב בקצרה את מה שהארכתי בו בסעיף ב רק לאחר ששלחתי את תגובתי. מסכים איתו לגמרי. 

החפץ חיים כן (כפי ש-ד. הביא בתגובתו לדברייך), והמהרש"א (למיטב זכרוני, אם זה לא הוא אז רב אחר) אף החליף את שם המשפחה שלו לשם המשפחה של אשתו כי היא זו שפירנסה אותו, אז הוא ראה עצמו כסמוך על שולחנה. 

ברור שאת לא חוזרת בך; גם אני לא חוזר בי. ההבדל הוא שאני לא חושב שהדעה שלי היא יחידה בעולם, ושכל זוג יעשה מה שמתאים לו (נניח - הרמב"ם יפרנס, ואילו החפץ חיים יתפרנס. אין סיבה 'להעדיף' משהו לכאן או לכאן, או לחשוב שמשהו הוא אידיאלי ביחס לחבירו). לעומת זאת את סבורה שיש מודל 'אידיאלי' כלשהו (שאין לו מקור בשום מקום, ובמקום היחיד שיש מקור הפוך לחלוטין את טוענת שהוא מדבר על מציאות אחרת) - אז לפחות מן הראוי להפסיק עם מסע הצלב המטופש... 

ואין הכי נמי, הטיעון עדיין תקף (ואף ביתר שאת). 

ועדיין, זה אומר שהוא לא המפרנס העיקרי, וזו הנקודה שלי: היא זו שמקיימת את הבית. לכן מלכתחילה נכתב שיר השבח דווקא עליה. 

כאמור, השיר אומר במפורש שהבעל בוטח באשתו על כך ששלל לא יחסר, ולכן די ברור שמבחינת השיר האישה היא המפרנסת, ולא רק כי השיר 'במקרה' החליט להתמקד באישה אז הוא משבח רק אותה... 

אלא זהו שיר שבח על כל 'אשת חיל' באשר היא. 

למה יצאת גולם? לא הבנתי. 

בכל אופן - הנקודה היא שהשיר מצביע על כך שאין שום 'אידיאל' בכך שדווקא אחד מבני הזוג יפרנס את השני. אם מה שאחד מבני הזוג מספיק חשוב ולא מפרנס - אז שהשני ידאג לפרנס. השאלה המגדרית חסרת משמעות (באותה מידה אם האישה עובדת בעמותה ללא מטרות רווח שאמורה להציל את העולם מרעב, אני חושב שמן הראוי לשבח את הבעל שמפרנס אותה ומסייע לה בכך, בלי קשר לשאלה המגדרית). 

זה כל מה שבאתי לומר, אתה מסכים איתי בכך שזוהי הפרשנות של השיר, למיטב הבנתי; וממילא אין מקום לבנות אידיאולוגיה שבמפורש מצהירה ש'לא ראוי' שאישה תפרנס את הגבר, ושהאידיאל הוא שהגבר ירוויח יותר מן האשה. 

ולא להביא אף פעם ובשום שרשור את המקור שלך לאידיאולוגיה העלומה הזאת - זה גם לא שיא תרבות הדיון... 

מלבד זאת - המקור שהבאתי סתר לחלוטין את מה שטענת, ואכן חזרת בך מטענתך המקורית. בהודעה הראשונה שלך בתת-השרשור הנוכחי כתבת על 'תפקידים' שמתחלפים בין הגבר לאישה, ופתאום שינית את דעתך לכך שאכן - אם הגבר יושב ולומד תורה, אז בעצם זה אידיאלי שהאישה תהיה זו שיוצאת ומפרנסת. זאת אומרת - לפחות המקור סייג את טענתך. 

בלי שום קשר - למעשה, אין מקור שמכריח אף אחד לחזור בו משום דעה בעולם, כך שאין מה לדבר על 'מקור ספציפי שסותר' שום דעה (גם הומואים דתיים מסתדרים לדעתם עם פסוקים מפורשים שהצדוקים מודים בהם לגבי פירושם). השאלה היא כמה ה'תירוץ' הטקסטואלי משכנע, לא יותר מזה. 

שוב, אין לי בעיה עם הדעה שלך. את מעוניינת שבעלך יהיה מפרנס עיקרי? לגיטימי ונפוץ מאד, ולא רואה שום סיבה ספציפית להתנגד לזה. סתם לא רואה סיבה להפוך את זה לאידיאולוגיה, או לחשוב שמדובר ב'תפקידים' שמוכתבים מששת ימי בראשית (בגן עדן אף אחד לא היה 'מפרנס עיקרי', כך שהסיפור שם איננו רלוונטי לדיון). זה הדבר היחיד שנגדו אני יוצא, המחשבה שזוגות שאינם עונים בדיוק למודל שאת מחפשת הם 'לא אידיאליים', ו'ראוי שיירתעו' מעצמם. יתר על כן - גם אם את סבורה שזה לא המודל האידיאלי, שימוש במונחים כמו 'זה אמור להרתיע את שני הצדדים' וכדו' - הם לא מכבדים ולא ראויים, אם כבר מדברים על תרבות הדיון... 

אתם מדברים על דברים מעניינים ומשמעותיים.

אבל עוד טיפת נחמדות ויחס מכבד היו עוזרים פה מאוד, לדעתי.

בזה שהצעתי לה להביא מקור? בזה שהודיתי ששום דבר שכתבתי לא 'סתר' את טענתה, פשוט כי אני לא מכיר מושג כזה 'לסתור' טענה על ידי מקור? בזה שאמרתי שההתנסחות שלה היתה לא הוגנת, ורק נגדה יצאתי, ולא נגד עצם הטענה שלה? האירי את עיניי. 

ואולי באמת אין כאלו.

אבל התחושה שעלתה לי מהדיון (וגם לסביון ולצריך עיון, מסתבר) הייתה לא מאוד נעימה.

וזה חבל, כי הנושא עצמו מעניין והעיסוק בו מעשיר. אבל בצורה כזאת זה נעים הרבה פחות.

את הגבת להודעה מסוימת. נסי בתוכה להראות לי מה לא מכבד. אני רואה שם תקיפות, שהיא לגיטימית בעיניי (בייחוד כשמאשימים אותי בתרבות דיון נמוכה תוך כדי שמשמיצים את דעתי ברפש). 

שנקראת 'מרחב מוגן'. סטודנטים אומרים למרצה שהם מרגישים 'לא מוגנים' כשהוא עוסק בנושאים מסוימים הנתונים במחלוקת ציבורית (הפלות, הגירה, נטיות הפוכות וכדו'), ואז כשהוא עומד לגעת באחד הנושאים הללו (ולא משנה באיזה הקשר) הוא צריך להגיד "אני הולך לעסוק בנושא X, מי שזה מפריע לו שייכנס למרחב המוגן", ואז הסטודנטים הללו רשאים לשים ידיים באזניים או להרכיב אזניות או ווטאבר. 

אולי, רק אולי, זה שמדובר בנורמה - זה רק אומר שצריך להגיד לאנשים להתמודד. 

אבל אולי זו בקשה מוגזמת. אני פורש רשמית מהשרשור הזה. יום טוב לכם.

את כותבת שאני אמור להירתע מהדעות שלי; אבל כשאני אומר שאין לי בעיה עם הדעות שלך, רק עם הדרך שבה את מציגה אותן - את טוענת שאני זה שמתנצח, שאני זה שלא מעוניין לדון ברצינות (אני הצעתי לך להביא מקור, את אמרת שאת לא תפתחי את זה לדיון), שלי אין תרבות דיון, ושאני גורם לכך שאין חשק להתווכח. 

נו, באמת. עולם הפוך. 

כנ"ל @פסידונית - אין לי מושג איפה ראית חוסר כבוד במה שאני כתבתי. אולי אנחנו מגדירים באופן שונה את המונח 'כבוד'. לאורך כל ההודעה כתבתי שאני מכבד את דעתה ומצפה שהיא תכבד את דעתי - מה שממש לא קורה. 

הבעיה היא שאת מסרבת לדון, גם כשאני מזמין אותך לכך בריש גלי. אם תסבירי מה גרם לך לחשוב שאיני מכבד אותך או את דעתך זה יוכל לעזור לי 'לעשות שיעורי בית' (כן, צורה מאד מכבדת להתבטא כלפי פרטנר לדיון), אגב. 

בחייאת. טענת טענות, אני טענתי טענות נגד. לזה קוראים דיון. הבאתי פסוקים, התווכחנו על משמעות הפסוקים. הבאת דוגמאות, הבאתי דוגמאות הפוכות. איך מתנהל דיון? למדי אותי, בבקשה! אני מכבד אותך כפרטנרית, ומעוניין לשמוע מה יש לך לומר! (ולא, זה לא היה ציניות. אני באמת לא מבין מה הבעיה ומעוניין להבין כיצד 'ראוי' שאדבר בפורום, אם כל כך הרבה אנשים מקבלים את הרושם שאיני מכבד אותך)

הוכחות מדוייקות אני לא אחפש עכשיו - לקראת נישואין וזוגיות

לפי הפשט 'למואל מלך' כתב את זה (מי שזה לא יהיה), ובבירור מדובר על כל אשה שעונה להגדרות הללו. 

הרי אמרה מפורש שלה זה לא מפריע. 

וגם לא הזכירה כלל נושא פרנסה.

אז כפי הנראה, כוונתה היתה כפי שהבנתי, כאילו ירגיש "פחות", וזה באמת צריך תיקון בתודעה, לדעת שאם הוא לומד בישיבה, זה הרבה למעלה מ"תואר". וגם אם עושה צבא, הרי הוא בענין חשוב מאד, לא פחות מ"תואר". זה יכול להקל גם על השואלת, וגם על האוירה שתקרין ביחס לבחור.

ובנוגע לענין שהזכרת כעת, שהוא לא הנושא, אני לא חושב שזה צריך "תיקון". זה תלוי בגישה של שניהם. אם הם רוצים לבנות בית על בסיס תורני ולכן לזמן מסוים עיקר הפרנסה עליה, כי כבר השלימה את לימודי  המקצוע, אז יפה מאד. למה לא. שניהם ירוויחו מזה, וגם עם ישראל. והרי רואים שהיא למדה מקצוע, כלומר, מראש לא התכוונה לשבת בבית. אז אם מסתדר לשניהם כלכלית, וברצונם המשותף, למה לא.. אדרבה. אח"כ מן הסתם יקח על עצמו גם כן, אולי באופן עיקרי. אשתו של החפץ חיים היתה מוכרת בחנות שהיתה להם. בהמשך, יש להניח שגם מהספרים שמכר לשם-שמיים, היתה פרנסה.

ומעשים שבכל-יום, שאצל אנשים שלא עושים זאת למטרה נעלה כמו לימוד תורה, הרי שבני הזוג מפרנסים-עיקרית לסירוגין בזמן לימודיהם האקדמיים, כשאינם לומדים בתקופה מקבילה.

והחשש שלה היה ממשהו אחר. ומכיוון שעל דברי אלו אמרת מה אמור להרתיע, אז אמרתי שלא זה מה שמרתיע אותה... 

כנראה "תפסת טרמפ" על נושא שמשמעותי לך. אז כבר התייחסתי גם לכך.

וכנראה שמצאת מישהו שאכן מבחינה זו התאים להשקפתך. טוב מאד. גם אני אמרתי שאופן כזה של חיים, הוא אם שני הצדדים רוצים בכך ורואים בזה חשיבות לבנין ביתם. ואז זה בסדר גמור (מי יודע, אולי בזכות זה הוא יהיה איזה "נודע בשערים"....)

אני אישית דווקא הייתי מעדיף שיהיה לה תואר

אם אני בישיבה אז צריך מישהו שיפרנס..

חפש בגוגל "אישה מרוויחה יותר מגבר גירושין" ונראה אם תמשיך לחשוב כך. אידיאלים לחוד, ומציאות לחוד...

ואתה לא צריך ללמד אותי כלום, אני מבין במה שכתבת לא מעט, אבל זה בכלל לא משנה לי. ראשית אני לא ממש מתכנן להתגרש אי פעם, שנית - את הבעיות שלי אשאיר לעצמי לעתיד. 

אני אעבוד בעבודה שאני אוהב ומרגיש בה טוב, גם אם אשתי תעבוד בעבודה שהיא מרוויחה בה פי 5 ופי 10 ממני. אם בת מרגישה שגבר הוא גבר רק אם הוא מרוויח יותר ממנה - אז לא בטוח שהיא הבחורה שמתאימה לי. (כמובן, אין הכרח שהיא תרוויח יותר ממני - זה פשוט לא מזיז לי).

תודה לפותחת

לא הפריע לו כנראה (אחרת הוא היה חותך בגלל זה..) ולא נראה לי שהוא היחיד שזה לא מפריע לו..

כיום הוא מסיים תואר ובמשרת סטודנט בתחום שלו מרוויח יותר ממני..

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

השפעה חיובית;)

כתבת בפורום הנכון?

אל תתייאש. בע"ה שלך תבוא כמה שיותר מהר🙏

אוח ישע למתולתל ואני יש דודא אליך 

סליחה @הרמוניה 

בגדת ככה בשירי נשמה? (כן, ככה אני קוראת למזרחית😛) 

אהה אליסיה משהו מה שמה

כן?

נהייתי קצת אובססיבי לשירים שלה ולאחרונה התחלתי לשמוע את כל האלבומים שלה מהעבר, אפילו נרשמתי לTIDAL רק בשבילה.

היא ממש מיוחדת. למען האמת זה בעיקר בגלל הפרסונה... יש לה לב טוב והפרסום לא גרם לה לאבד את זה.

האמת שמאז הנערות לא שמעתי מזרחית קלאסית רק מזרח חסידי חח .. האייל גולן זה היה יותר נוסטלגיה בשבילי אז שמעתי תקופה מסוימת.

מה שאני שומע עכשיו זה בעיקר את אליסיה וחסידי קלאסי. (חח רק אני מסוגל לעשות את השילובים האלה 🤣🤣)

לבריאות

למה, זה הגיוני. אתה גם: יהודי, גם ישראלי, גם מזרחי, גם בן אדם בעולם, גם ילד לשעבר, גם .... הרבה זהויות.

TIDAL זה כמו ספוטייפי רק באיכות גבוהה יותר ...HiFi .. אני משלם רק 20 ומשהו שקל בחודש..

אשכול פריקה חושפני ופוטוגני לא יעזור לך לשחזר את הכבוד האבוד שלך. יש דברים שקשה מאוד לתקן. אפילו הייתי אומר ביזיון...

אני אחזור לי למוזיקה החביבה עלי ואתענג על החברה שאני מארח לעצמי

יום אחד גם אתה תחזור בתשובה

🍿

זה לא יפה אם את אומרת שמזרחית= שירי עגבים...

יש הרבה שירי עגבים וגם סתם שירים מטומטמים שהם לא מזרחיים

ולצערנו רוב המוזיקה היום (בין הפופ הרגיל ובין הפופ המזרחי) היא מטומטמת. בזכותה אתה מעריך יותר מוזיקה איכותית ונהנה ממנה...

השוני שיש בין הפופ המזרחי של היום לבין ימי תחילת ואמצע הז'אנר הזה- לפני עשרים שלושים שנה, בולט מאוד. כבר אין זכר היום למוזיקה שהיו עושים אז.
 

אבל גם היום מדי פעם יש הבלחות, אפילו מדהימות.

נניח פאר טסי הוא מאוד מוכשר, ומי שיסתכל מהצד לא יכול להבין איך מי שכתב והלחין את "מה יהיה מחר" מבזבז את הכשרון שלו על שירים טיפשיים.

אבל שמה הדור נמצא. תרבות רדודה ואנשים שנמצאים בבוץ רגשי, שצמאים לצאת משם ולהגיע לעומקים רגשיים ולקשר אמיתי, אבל הרבה פעמים לא באמת יודעים מה זה כי הם לא חוו את זה או לא מאמינים שיגיעו לזה.

השיר הראשון חסום לי🤭 והשני לא

נכון