הפתרון לכך נמצא כמה שרשורים מתחתיך-

בהמשך לדיון על שירות קרבי - לקראת נישואין וזוגיות

זה כל העניין!

"מה זה" לעולם לא נכתב "מזה", לכן הוא בכלל לא נראה כמוהו באמת.

במקום אחד כן כותבים 'מזה' בשביל לבטא 'מה זה':

שמות ד, ב: "ויאמר אליו ה': מזה (כתיב; קרי: מה זה) בידך? ויאמר: מטה". 

ככל הנראה יש שם משחק מלים (?) מזה-מטה. 

בלי קשר אתה צודק, כיום ללא ספק יש לכתוב 'מה זה' ולא 'מזה'. 

'מן' הוא 'מנה'. הם לא ידעו מה זה, ולכן קראו לזה פשוט 'אוכל'. 

בלי קשר - הסברה מעניינת (נראה לי שמסתדרת גם עם המידע מאכדית - manu/minu, אבל צריך לבדוק את זה יותר לעומק). תודה!

באופן מעניין הביטוי "איש אל אחיו" משמש במקרא לתיאור דיבור שאיננו כולל שאלה (מלבד בפסוק אחד, בירמיהו כג, לה, שם נאמר "כה תאמרו איש על רעהו ואיש אל אחיו מה ענה ה' ומה דבר ה'" - כאשר השימוש בביטוי 'איש על רעהו' יותר מדויק בהקשר הזה, שכן זה הביטוי השגור בדרך כלל, מלבד במקרים בודדים, לתיאור דיבור הכולל שאלה. בכל אופן, כנראה שהביטוי 'איש אל אחיו' בפסוק זה נגרר כהרחבה ל'איש על רעהו' שבתחילת הפסוק; יש כמובן גם פסוקים שכלל לא עוסקים בדיבור, כמו 'ופניהם איש אל אחיו' בכרובים - אבל פסוקים אלו הם מחוץ לדיון כרגע). כך שכלל איני בטוח שיש להבין שמדובר כאן בשאלה, אלא בהצהרה. משה לא 'עונה' לשאלתם, אלא שוב - מצהיר, וממשיך את ההצהרה שלהם. כך לפחות לפי הבנתי. 

לגבי מן-מנה ראה ברש"י על אתר. 

מה אמור "להרתיע"?

אבל אם בחורה חושבת שאם היא "סיימה תואר" זה אומר שהיא כאילו במדרגה "יותר מתקדמת" מאשר בחור שנמצא עמוק בישיבה, אז היא צריכה קצת לעשות "השלמות".... ישיבה זה לימוד עמוק יותר ומשמעותי יותר מ"תואר" - למי שלומד כהוגן. וגם צבא זה ערך גדול מאד.

היא זו שפועלת, עושה, מבצעת, ובעלה נודע בשערים כמי ששבתו עם זקני ארץ. 

לא שאני אומר שכך צריך בהכרח להיות (בניגוד אלייך, איני מנסה לטעון שישנו מודל 'אידיאלי' כלשהו של זוגיות בהקשר של התנהלות משק הבית), אבל בתור מי שטוענת שהתיאוריה שלה (שהיא כמעט תיאולוגיה לפי האובססיה שלך לגביה) מבוססת על 'פשטי המקראות' - מן הראוי שלא תתעלמי גם מפסוקים שמהם נושבת רוח קצת אחרת... (בסיפור גן עדן שעליו התבססת בפעם האחרונה שהתווכחנו אין כל דיון לגבי מי צריך להיות המפרנס העיקרי בבית, ואילו בפסוקי 'אשת חיל' כתובים בנושא דברים מפורשים). 

בברכה, 

אבל לגבי פשט הכתובים, חושבני ש"שלל לא יחסר" הכוונה דווקא בגללה. "בטח בה.. ושלל לא יחסר", ממנה.  בלי להיכנס להשלכה המעשית של הדברים, רק לפשוטו של מקרא.

אני מכיר כמה רבנים שישבו כל היום 'בשערים', והם לא היו המפרנסים העיקריים בבית. 

ב. 'ושלל לא יחסר' נאמר בקונטקסט מסוים: 'בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר': למה שלל לא יחסר? כי הוא בוטח בה שהיא תספק אותו. וכל המשך השיר מתאר את זה... "היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה; ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה... זממה שדה ותקחהו... חגרה בעז מתניה ותאמץ זרועותיה". הבעל לא עושה כלום כל השיר מלבד לבטוח באשתו ולשבת בשערים. אם את מסיקה מזה שהוא המפרנס העיקרי בבית - אז יקירתי, פשט הפסוקים זה לא. 

ג. לא אכנס שוב לוויכוח הזה (מה זה 'העולם יהיה מה שהוא צריך להיות'? על פי מה?)

עריכה: ראיתי ש-ד. כתב בקצרה את מה שהארכתי בו בסעיף ב רק לאחר ששלחתי את תגובתי. מסכים איתו לגמרי. 

החפץ חיים כן (כפי ש-ד. הביא בתגובתו לדברייך), והמהרש"א (למיטב זכרוני, אם זה לא הוא אז רב אחר) אף החליף את שם המשפחה שלו לשם המשפחה של אשתו כי היא זו שפירנסה אותו, אז הוא ראה עצמו כסמוך על שולחנה. 

ברור שאת לא חוזרת בך; גם אני לא חוזר בי. ההבדל הוא שאני לא חושב שהדעה שלי היא יחידה בעולם, ושכל זוג יעשה מה שמתאים לו (נניח - הרמב"ם יפרנס, ואילו החפץ חיים יתפרנס. אין סיבה 'להעדיף' משהו לכאן או לכאן, או לחשוב שמשהו הוא אידיאלי ביחס לחבירו). לעומת זאת את סבורה שיש מודל 'אידיאלי' כלשהו (שאין לו מקור בשום מקום, ובמקום היחיד שיש מקור הפוך לחלוטין את טוענת שהוא מדבר על מציאות אחרת) - אז לפחות מן הראוי להפסיק עם מסע הצלב המטופש... 

ואין הכי נמי, הטיעון עדיין תקף (ואף ביתר שאת). 

ועדיין, זה אומר שהוא לא המפרנס העיקרי, וזו הנקודה שלי: היא זו שמקיימת את הבית. לכן מלכתחילה נכתב שיר השבח דווקא עליה. 

כאמור, השיר אומר במפורש שהבעל בוטח באשתו על כך ששלל לא יחסר, ולכן די ברור שמבחינת השיר האישה היא המפרנסת, ולא רק כי השיר 'במקרה' החליט להתמקד באישה אז הוא משבח רק אותה... 

אלא זהו שיר שבח על כל 'אשת חיל' באשר היא. 

למה יצאת גולם? לא הבנתי. 

בכל אופן - הנקודה היא שהשיר מצביע על כך שאין שום 'אידיאל' בכך שדווקא אחד מבני הזוג יפרנס את השני. אם מה שאחד מבני הזוג מספיק חשוב ולא מפרנס - אז שהשני ידאג לפרנס. השאלה המגדרית חסרת משמעות (באותה מידה אם האישה עובדת בעמותה ללא מטרות רווח שאמורה להציל את העולם מרעב, אני חושב שמן הראוי לשבח את הבעל שמפרנס אותה ומסייע לה בכך, בלי קשר לשאלה המגדרית). 

זה כל מה שבאתי לומר, אתה מסכים איתי בכך שזוהי הפרשנות של השיר, למיטב הבנתי; וממילא אין מקום לבנות אידיאולוגיה שבמפורש מצהירה ש'לא ראוי' שאישה תפרנס את הגבר, ושהאידיאל הוא שהגבר ירוויח יותר מן האשה. 

ולא להביא אף פעם ובשום שרשור את המקור שלך לאידיאולוגיה העלומה הזאת - זה גם לא שיא תרבות הדיון... 

מלבד זאת - המקור שהבאתי סתר לחלוטין את מה שטענת, ואכן חזרת בך מטענתך המקורית. בהודעה הראשונה שלך בתת-השרשור הנוכחי כתבת על 'תפקידים' שמתחלפים בין הגבר לאישה, ופתאום שינית את דעתך לכך שאכן - אם הגבר יושב ולומד תורה, אז בעצם זה אידיאלי שהאישה תהיה זו שיוצאת ומפרנסת. זאת אומרת - לפחות המקור סייג את טענתך. 

בלי שום קשר - למעשה, אין מקור שמכריח אף אחד לחזור בו משום דעה בעולם, כך שאין מה לדבר על 'מקור ספציפי שסותר' שום דעה (גם הומואים דתיים מסתדרים לדעתם עם פסוקים מפורשים שהצדוקים מודים בהם לגבי פירושם). השאלה היא כמה ה'תירוץ' הטקסטואלי משכנע, לא יותר מזה. 

שוב, אין לי בעיה עם הדעה שלך. את מעוניינת שבעלך יהיה מפרנס עיקרי? לגיטימי ונפוץ מאד, ולא רואה שום סיבה ספציפית להתנגד לזה. סתם לא רואה סיבה להפוך את זה לאידיאולוגיה, או לחשוב שמדובר ב'תפקידים' שמוכתבים מששת ימי בראשית (בגן עדן אף אחד לא היה 'מפרנס עיקרי', כך שהסיפור שם איננו רלוונטי לדיון). זה הדבר היחיד שנגדו אני יוצא, המחשבה שזוגות שאינם עונים בדיוק למודל שאת מחפשת הם 'לא אידיאליים', ו'ראוי שיירתעו' מעצמם. יתר על כן - גם אם את סבורה שזה לא המודל האידיאלי, שימוש במונחים כמו 'זה אמור להרתיע את שני הצדדים' וכדו' - הם לא מכבדים ולא ראויים, אם כבר מדברים על תרבות הדיון... 

אתם מדברים על דברים מעניינים ומשמעותיים.

אבל עוד טיפת נחמדות ויחס מכבד היו עוזרים פה מאוד, לדעתי.

בזה שהצעתי לה להביא מקור? בזה שהודיתי ששום דבר שכתבתי לא 'סתר' את טענתה, פשוט כי אני לא מכיר מושג כזה 'לסתור' טענה על ידי מקור? בזה שאמרתי שההתנסחות שלה היתה לא הוגנת, ורק נגדה יצאתי, ולא נגד עצם הטענה שלה? האירי את עיניי. 

ואולי באמת אין כאלו.

אבל התחושה שעלתה לי מהדיון (וגם לסביון ולצריך עיון, מסתבר) הייתה לא מאוד נעימה.

וזה חבל, כי הנושא עצמו מעניין והעיסוק בו מעשיר. אבל בצורה כזאת זה נעים הרבה פחות.

את הגבת להודעה מסוימת. נסי בתוכה להראות לי מה לא מכבד. אני רואה שם תקיפות, שהיא לגיטימית בעיניי (בייחוד כשמאשימים אותי בתרבות דיון נמוכה תוך כדי שמשמיצים את דעתי ברפש). 

שנקראת 'מרחב מוגן'. סטודנטים אומרים למרצה שהם מרגישים 'לא מוגנים' כשהוא עוסק בנושאים מסוימים הנתונים במחלוקת ציבורית (הפלות, הגירה, נטיות הפוכות וכדו'), ואז כשהוא עומד לגעת באחד הנושאים הללו (ולא משנה באיזה הקשר) הוא צריך להגיד "אני הולך לעסוק בנושא X, מי שזה מפריע לו שייכנס למרחב המוגן", ואז הסטודנטים הללו רשאים לשים ידיים באזניים או להרכיב אזניות או ווטאבר. 

אולי, רק אולי, זה שמדובר בנורמה - זה רק אומר שצריך להגיד לאנשים להתמודד. 

אבל אולי זו בקשה מוגזמת. אני פורש רשמית מהשרשור הזה. יום טוב לכם.

את כותבת שאני אמור להירתע מהדעות שלי; אבל כשאני אומר שאין לי בעיה עם הדעות שלך, רק עם הדרך שבה את מציגה אותן - את טוענת שאני זה שמתנצח, שאני זה שלא מעוניין לדון ברצינות (אני הצעתי לך להביא מקור, את אמרת שאת לא תפתחי את זה לדיון), שלי אין תרבות דיון, ושאני גורם לכך שאין חשק להתווכח. 

נו, באמת. עולם הפוך. 

כנ"ל @פסידונית - אין לי מושג איפה ראית חוסר כבוד במה שאני כתבתי. אולי אנחנו מגדירים באופן שונה את המונח 'כבוד'. לאורך כל ההודעה כתבתי שאני מכבד את דעתה ומצפה שהיא תכבד את דעתי - מה שממש לא קורה. 

הבעיה היא שאת מסרבת לדון, גם כשאני מזמין אותך לכך בריש גלי. אם תסבירי מה גרם לך לחשוב שאיני מכבד אותך או את דעתך זה יוכל לעזור לי 'לעשות שיעורי בית' (כן, צורה מאד מכבדת להתבטא כלפי פרטנר לדיון), אגב. 

בחייאת. טענת טענות, אני טענתי טענות נגד. לזה קוראים דיון. הבאתי פסוקים, התווכחנו על משמעות הפסוקים. הבאת דוגמאות, הבאתי דוגמאות הפוכות. איך מתנהל דיון? למדי אותי, בבקשה! אני מכבד אותך כפרטנרית, ומעוניין לשמוע מה יש לך לומר! (ולא, זה לא היה ציניות. אני באמת לא מבין מה הבעיה ומעוניין להבין כיצד 'ראוי' שאדבר בפורום, אם כל כך הרבה אנשים מקבלים את הרושם שאיני מכבד אותך)

הוכחות מדוייקות אני לא אחפש עכשיו - לקראת נישואין וזוגיות

לפי הפשט 'למואל מלך' כתב את זה (מי שזה לא יהיה), ובבירור מדובר על כל אשה שעונה להגדרות הללו. 

הרי אמרה מפורש שלה זה לא מפריע. 

וגם לא הזכירה כלל נושא פרנסה.

אז כפי הנראה, כוונתה היתה כפי שהבנתי, כאילו ירגיש "פחות", וזה באמת צריך תיקון בתודעה, לדעת שאם הוא לומד בישיבה, זה הרבה למעלה מ"תואר". וגם אם עושה צבא, הרי הוא בענין חשוב מאד, לא פחות מ"תואר". זה יכול להקל גם על השואלת, וגם על האוירה שתקרין ביחס לבחור.

ובנוגע לענין שהזכרת כעת, שהוא לא הנושא, אני לא חושב שזה צריך "תיקון". זה תלוי בגישה של שניהם. אם הם רוצים לבנות בית על בסיס תורני ולכן לזמן מסוים עיקר הפרנסה עליה, כי כבר השלימה את לימודי  המקצוע, אז יפה מאד. למה לא. שניהם ירוויחו מזה, וגם עם ישראל. והרי רואים שהיא למדה מקצוע, כלומר, מראש לא התכוונה לשבת בבית. אז אם מסתדר לשניהם כלכלית, וברצונם המשותף, למה לא.. אדרבה. אח"כ מן הסתם יקח על עצמו גם כן, אולי באופן עיקרי. אשתו של החפץ חיים היתה מוכרת בחנות שהיתה להם. בהמשך, יש להניח שגם מהספרים שמכר לשם-שמיים, היתה פרנסה.

ומעשים שבכל-יום, שאצל אנשים שלא עושים זאת למטרה נעלה כמו לימוד תורה, הרי שבני הזוג מפרנסים-עיקרית לסירוגין בזמן לימודיהם האקדמיים, כשאינם לומדים בתקופה מקבילה.

והחשש שלה היה ממשהו אחר. ומכיוון שעל דברי אלו אמרת מה אמור להרתיע, אז אמרתי שלא זה מה שמרתיע אותה... 

כנראה "תפסת טרמפ" על נושא שמשמעותי לך. אז כבר התייחסתי גם לכך.

וכנראה שמצאת מישהו שאכן מבחינה זו התאים להשקפתך. טוב מאד. גם אני אמרתי שאופן כזה של חיים, הוא אם שני הצדדים רוצים בכך ורואים בזה חשיבות לבנין ביתם. ואז זה בסדר גמור (מי יודע, אולי בזכות זה הוא יהיה איזה "נודע בשערים"....)

אני אישית דווקא הייתי מעדיף שיהיה לה תואר

אם אני בישיבה אז צריך מישהו שיפרנס..

חפש בגוגל "אישה מרוויחה יותר מגבר גירושין" ונראה אם תמשיך לחשוב כך. אידיאלים לחוד, ומציאות לחוד...

ואתה לא צריך ללמד אותי כלום, אני מבין במה שכתבת לא מעט, אבל זה בכלל לא משנה לי. ראשית אני לא ממש מתכנן להתגרש אי פעם, שנית - את הבעיות שלי אשאיר לעצמי לעתיד. 

אני אעבוד בעבודה שאני אוהב ומרגיש בה טוב, גם אם אשתי תעבוד בעבודה שהיא מרוויחה בה פי 5 ופי 10 ממני. אם בת מרגישה שגבר הוא גבר רק אם הוא מרוויח יותר ממנה - אז לא בטוח שהיא הבחורה שמתאימה לי. (כמובן, אין הכרח שהיא תרוויח יותר ממני - זה פשוט לא מזיז לי).

תודה לפותחת

לא הפריע לו כנראה (אחרת הוא היה חותך בגלל זה..) ולא נראה לי שהוא היחיד שזה לא מפריע לו..

כיום הוא מסיים תואר ובמשרת סטודנט בתחום שלו מרוויח יותר ממני..

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.