לקוח מתוך (עמוד 33) : http://mdrg.org.il/DownloadFiles/zugiyut.pdf
'הרעות' היא הדבר ה"חביב" שנקרא מריבות בבית. הרעות היא לא המריבה עצמה, היא התיקון
שלה. התורה אומרת: "לא תשנא את אחיך בלבבך" – אל תשמור את הטינה לרעך בלב, וממשיכה
התורה: "הוכח תוכיח את עמיתך", הגד לו מה שבלבך עליו , אבל "ולא תישא עליו חטא" - אמור לו
זאת בדרך הנכונה, כי אם פגעת בו אולי מוטב שלא אמרת כלל. בחיי הנישואים יש גם נפילות של
זעם וכעס. מה עושים? רוב האנשים מרגישים איום במצבים כאלה. הכל קורס ומתערער. לפעמים
זוגות אינם מדברים אחד עם השני פרק זמן או שפניהם זועמות. כשכל אחד נרגע קצת, עשויה
להתפרץ האהבה. זה הפיוס שיש בו איזה חן מיוחד של עלייה מתוך מרחק ומשבר. זוהי התפייסות
מתוך אמירה - 'די, לא שווה לי להיות רחוק, גם אם צדקתי. עכשיו נהיה קרובים'. לעיתים, לאחר
משבר כזה, מתגלה אהבה גדולה יותר משהייתה קודם. . . . . . .
המילים הבאות הן אפילו נדירות יותר: 'אני סולח לך'. איזו גאולה יש במילים האלה. עומק הרעות היא בקשת סליחה, ויותר מזה, היא היכולת לסלוח. זה קשה. כשמישהו מבקש סליחה היכולת הנפשית של השני לסלוח, זו רעות עמוקה, והיכולת לבטא את זה, להביע את זה בפה באופן מילולי, 'אני סולח מכל הלב' – זוהי עומק הרעות. אמרנו בתחילת הדברים שהרעות מתחילה בנקודה בה אנו שונים אחד מהשני ונוצרים בינינו ניגודים. עומק הרעות בא לידי ביטוי בהתאחדות המחודשת שלנו שצמחה מתוך הניגודים ומתוך המתח. . .
שבת שלום, שבת בה ימחלו עוונותינו.



שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 
