אם את "מקבלת תלונות מגורמים שונים" - 

אז לפחות בבית שירגיש אהוב, מוצלח ורצוי....

ואל תיבהלי מידי:

טוב שקבעת תור לאיבחון. תראו מה קורה. לדוגמה תיאורטית: ילד היפראקטיבי יכול שיהיו לא בעיות מול הצוות והחברים... זה אומר משהו רע עליו? לא. אפשר לטפל - כן.

מה שייך "תלונות"? הוא ילד קטן. הרי לא מזיק במזיד. אז יש בעיה, מבררים, בנחת ובזריזות. כמו אם היית מבחינה שיש לו חום, הולכת לרופא... בינתיים, אל תתרגשי מידי מ"תלונות". מישהו מתלונן, תגידי - כן, קבענו תור לאיבחון, נראה מה קורה.. תודה רבה. זהו.

הצלחה רבה.

שבינתיים, חוץ מהדרכות סבירות איך כדאי לנהוג עם הילדים במצבים שונים - אם יש לך הדרכות-מינימום כאלה, שהוא מסוגל לקבל וליישם - אין הרבה מה לעשות ביחס להתנהלות בביה"ס..

זה לא שכתבת בעיות מפורטות. וגם אם היית כותבת, ספק אם מכאן היה אפשר לייעץ ללא איבחון של מקור הבעיה.  איבחון אפשר לבקש בזריזות, וגם תוצאות. 

תלוי גם מתי התחיל, האם זו התנהלות משכבר. אומרים שלפעמים, מלבד איבחון פסיכולוגי, יכולה להיות גם השפעה לרגישויות למזון. תבדקו בזריזות ובנחת.

בינתיים, אפשר לנסות באופן מינימלי - לומר לו שאנחנו נבדוק ביחד למה קצת קשה לך להתאפק עם החברים (למשל), ובינתיים - כל יום שהצלחת לא להרביץ לאף אחד, ניתן פרס קטן בבית אחרי הלימודים. אפשר לקבוע ביחד איזה. ולומר לו, זה הפרס הקטן, כי התאמצת. הפרס הגדול - שאתה מתרגל להתנהגות טובה.

יש ילדים שחייבים להוציא מרץ, וכדאי לצאת אתם לגינה גם בשרב וגם בגשם אחרת הם מתחילים לטפס על הקירות - יש לי כמה כאלה. 

וגבולות בבית. מה שאסור צריך להיות אסור לכל הילדים בלי קשר לשובבות או משהו.

וכמובן אהבה, שיחות. לבדוק שאף אחד לא מציק לו - גם בחצר אם כבר יורדים לגינה לבד וגם בהסעה אם הוא נוסע. 

ארוחת בוקר ושעות שינה גם משפיעות מאוד אבל את בטח יודעת את זה גם ככה.

לדבר עם בי"ס שיסתפקו בינתיים בכמויות מופחתות, עד לאיבחון הבעיה. ולומר לו שהמורה אמרה שאם הוא עושה עד כאן טוב - זה מספיק..

ויש מקום לחשוב על הכנת שיעורים אחרי הוצאת מרץ בחוץ. לפעמים פעילות גופנית אינטנסיבית, יכולה לעזור לריכוז.

ותעזרי לו. תקלי עליו:

תקריאי לו את, תכתבי במקומו בזריזות - בחשבון.

בקריאה כתיבה - להסתפק במינימום.

יש הרבה מה שאפשר לעזור כדי לשפר את המצב. כמו שכתבה בלדרית - אבחון לא יפתור את הקשיים.

גם אם הוא יקבל טיפול תרופתי, זה לא יתפוס לשעות אחר הצהריים והכנת שיעורי הבית.

אני אמא לכמה וכמה כאלה .

את יכולה לפנות במסר אישי.

נראה  לי שיותר מחצי שעה רצוף כבר אין טעם. ועדיף אחרי שנחים, אוכלים, משחקים. 

יש בתי ספר שדורשים שילד כבר יידע לקרוא ואם ילד בבית ספר כזה הגיע בלי לדעת לקרוא אז הוא לא יצליח לעמוד בקצב. אולי זאת הבעיה? 

ובקשר לגבולות - שיהיו ממש קצת גבולות אבל שזה יהיה עקבי. 

אצלכם ואצלו, תשדרי לו כמה שיותר שהוא ילד טוב והוא יכול, ולנסות כמה שאפשר למצוא את הדברים הטובים שעושה ולהחמיא לו. חוץ מזה נראה שהילד זקוק לגבולות, ובהתחלה זה יהי'ה לו מאוד קשה, צריך למצוא דברים קטנים שאותם דורשים אבל לא לוותר עליהם, גם כשהוא בוכה שהוא לא יכול/לא רוצה/לא בא לי/ וכדומה ומשתולל לא להתפעל, מצד אחד לחבק אותו ולתת לו כמה שיותר את התחושה שאתם אתו ואוהבים אותו, מצד שני להתעקש שאצלנו זה ככה, וכמובן להתחיל מדברים קטנים שבטוח יכול לעמוד בהם. זה בקשר לבית בקשר לבית הספר לנסות לבקש מהמורים שיתחשבו כמה שיכולים, במילא נשאר רק יומיים לימודים לפני סוכות. חוץ מזה תנסי כמה שיותר לחשוב איזה דברים יכולים להיות קשורים לקשיים שלו על מנת שתוכלי לתת באבחון תמונה כמה שיותר מלאה אחרי הכל הם לא נביאים זה יכול להיות קשיים גופניים(ראיה,תחושות, ועוד הרבה דברים אחרים) או רגשיים או דברים נוספים. מאחלת לך הרבה הצלחה והרבה נחת.  

ותשאלי מה הם ממליצים לעשות.

שתפי איתם פעולה ותראי נכונות  לעבודה משותפת.

כך ירגיש הילד שאתם תומכים בסמכות של ביה"ס ויתמתן,

כך תרגיש המורה שיש לה עם מי לעבוד,

ובע"ה אחרי האיבחון כבר יפנו אותך למקומות נוספים שיכולים לעזור לו בקשיים שלו.

אני מתארת לעצמי שכבר בגן היו קשיים דומים. איך התמודדתם אז? איך את מתמודדת עם הקשיים האלו בבית?

כל אלה יתנו לך כיוון לחשיבה.

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....