אם את "מקבלת תלונות מגורמים שונים" - 

אז לפחות בבית שירגיש אהוב, מוצלח ורצוי....

ואל תיבהלי מידי:

טוב שקבעת תור לאיבחון. תראו מה קורה. לדוגמה תיאורטית: ילד היפראקטיבי יכול שיהיו לא בעיות מול הצוות והחברים... זה אומר משהו רע עליו? לא. אפשר לטפל - כן.

מה שייך "תלונות"? הוא ילד קטן. הרי לא מזיק במזיד. אז יש בעיה, מבררים, בנחת ובזריזות. כמו אם היית מבחינה שיש לו חום, הולכת לרופא... בינתיים, אל תתרגשי מידי מ"תלונות". מישהו מתלונן, תגידי - כן, קבענו תור לאיבחון, נראה מה קורה.. תודה רבה. זהו.

הצלחה רבה.

שבינתיים, חוץ מהדרכות סבירות איך כדאי לנהוג עם הילדים במצבים שונים - אם יש לך הדרכות-מינימום כאלה, שהוא מסוגל לקבל וליישם - אין הרבה מה לעשות ביחס להתנהלות בביה"ס..

זה לא שכתבת בעיות מפורטות. וגם אם היית כותבת, ספק אם מכאן היה אפשר לייעץ ללא איבחון של מקור הבעיה.  איבחון אפשר לבקש בזריזות, וגם תוצאות. 

תלוי גם מתי התחיל, האם זו התנהלות משכבר. אומרים שלפעמים, מלבד איבחון פסיכולוגי, יכולה להיות גם השפעה לרגישויות למזון. תבדקו בזריזות ובנחת.

בינתיים, אפשר לנסות באופן מינימלי - לומר לו שאנחנו נבדוק ביחד למה קצת קשה לך להתאפק עם החברים (למשל), ובינתיים - כל יום שהצלחת לא להרביץ לאף אחד, ניתן פרס קטן בבית אחרי הלימודים. אפשר לקבוע ביחד איזה. ולומר לו, זה הפרס הקטן, כי התאמצת. הפרס הגדול - שאתה מתרגל להתנהגות טובה.

יש ילדים שחייבים להוציא מרץ, וכדאי לצאת אתם לגינה גם בשרב וגם בגשם אחרת הם מתחילים לטפס על הקירות - יש לי כמה כאלה. 

וגבולות בבית. מה שאסור צריך להיות אסור לכל הילדים בלי קשר לשובבות או משהו.

וכמובן אהבה, שיחות. לבדוק שאף אחד לא מציק לו - גם בחצר אם כבר יורדים לגינה לבד וגם בהסעה אם הוא נוסע. 

ארוחת בוקר ושעות שינה גם משפיעות מאוד אבל את בטח יודעת את זה גם ככה.

לדבר עם בי"ס שיסתפקו בינתיים בכמויות מופחתות, עד לאיבחון הבעיה. ולומר לו שהמורה אמרה שאם הוא עושה עד כאן טוב - זה מספיק..

ויש מקום לחשוב על הכנת שיעורים אחרי הוצאת מרץ בחוץ. לפעמים פעילות גופנית אינטנסיבית, יכולה לעזור לריכוז.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

נראה  לי שיותר מחצי שעה רצוף כבר אין טעם. ועדיף אחרי שנחים, אוכלים, משחקים. 

יש בתי ספר שדורשים שילד כבר יידע לקרוא ואם ילד בבית ספר כזה הגיע בלי לדעת לקרוא אז הוא לא יצליח לעמוד בקצב. אולי זאת הבעיה? 

ובקשר לגבולות - שיהיו ממש קצת גבולות אבל שזה יהיה עקבי. 

אצלכם ואצלו, תשדרי לו כמה שיותר שהוא ילד טוב והוא יכול, ולנסות כמה שאפשר למצוא את הדברים הטובים שעושה ולהחמיא לו. חוץ מזה נראה שהילד זקוק לגבולות, ובהתחלה זה יהי'ה לו מאוד קשה, צריך למצוא דברים קטנים שאותם דורשים אבל לא לוותר עליהם, גם כשהוא בוכה שהוא לא יכול/לא רוצה/לא בא לי/ וכדומה ומשתולל לא להתפעל, מצד אחד לחבק אותו ולתת לו כמה שיותר את התחושה שאתם אתו ואוהבים אותו, מצד שני להתעקש שאצלנו זה ככה, וכמובן להתחיל מדברים קטנים שבטוח יכול לעמוד בהם. זה בקשר לבית בקשר לבית הספר לנסות לבקש מהמורים שיתחשבו כמה שיכולים, במילא נשאר רק יומיים לימודים לפני סוכות. חוץ מזה תנסי כמה שיותר לחשוב איזה דברים יכולים להיות קשורים לקשיים שלו על מנת שתוכלי לתת באבחון תמונה כמה שיותר מלאה אחרי הכל הם לא נביאים זה יכול להיות קשיים גופניים(ראיה,תחושות, ועוד הרבה דברים אחרים) או רגשיים או דברים נוספים. מאחלת לך הרבה הצלחה והרבה נחת.  

ותשאלי מה הם ממליצים לעשות.

שתפי איתם פעולה ותראי נכונות  לעבודה משותפת.

כך ירגיש הילד שאתם תומכים בסמכות של ביה"ס ויתמתן,

כך תרגיש המורה שיש לה עם מי לעבוד,

ובע"ה אחרי האיבחון כבר יפנו אותך למקומות נוספים שיכולים לעזור לו בקשיים שלו.

אני מתארת לעצמי שכבר בגן היו קשיים דומים. איך התמודדתם אז? איך את מתמודדת עם הקשיים האלו בבית?

כל אלה יתנו לך כיוון לחשיבה.

בהצלחה!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...