היה חמשוש ממש נחמד.
אולי אחד הטובים שהיו לי.
יום חמישי היה כיף. ממש
בהתחלה התבאסתי שבאתי אבל אחכ ממש נהנתי.
אוף אני לא מאופסת.
בסיור היה מצחיק. המורות שלי מתוקות וכיף איתן.
ואחכ באוכל היה חונק. הייתי שיכורה בערך.
יואו היה פיפי
ואחכ בהופעה של ביני פתאום לא היה לי מצברוח אבל אני ממש גאה בעצמי שהכרחתי את עצמי לקום לרקוד. יואו וזה היה כיף בסוף
ואז ישבתי לדייט עם אישתי האהובה והיה כיף כי שגעתי אותה שאנחנו כבר לא חברות.
ואז חזרנו באיזה ארבע לפה וישנתי בשישי עד ארבע בערך
והיה לי מעצבן ואז התארגנתי לשבת בערך בשתי דקות בתוך שבת.
אחכ בשבת היה כיף עם הקופ שלי
ואז אתמול הלכנו לפיצה והיה שם נורא מרגש.
פיו הילדה מאוהבת את חייה
אח כפרוני עליה
ושוב הלכתי לישון בארבע אתמול והיום קמתי בשתיים עשרה
ואז דבורה באה לבקר אותי והיה נחמד ממש
וכתבתי היום פול זמן כי אני לא מרוכזת ומבולבלת. ובעיקר מפחדת
אני כבר חשופה לכולם.
זה כבר עבר את השלב של הפאדיחה, זה כבר ייאוש.
אוף למה?
יואו אני עייפה עדיין והרגע קמתי משנצ.
אני צכה לדבר.
לדעת לדבר.
מעניין למה כולם חושבים שזה דבר שברור מאליו.
ראיתי היום תמונות של אסתר כשהיא הייתה חולה.
מפחיד.
עוד יותר לחשוב שהיא כבר לא איתנו.
שהיא אשכרה קבורה מתחת לאיזה חתיכת שיש.
לא חושבת שאצליח לקלוט את זה אי פעם.
אבל אני כבר לא חיה את זה. זה טוב אבל קשה לחשוב שממשיכים בחיים רגיל
אוי טעטע
אני לא מחוברת אליך בנעל.
לחשוב שביזבזתי את העשר ימים האלה על כלום.
שעוד יומיים מחליטים לי מה יהיה לי.
פחד.
באסה לא להיות מחובר.
אמרתי לה שתתפלל עליי. כפרעליה
פופ
אני ילדה מוזרה
הכל מסובך לי
אולי אחד הטובים שהיו לי.
יום חמישי היה כיף. ממש
בהתחלה התבאסתי שבאתי אבל אחכ ממש נהנתי.
אוף אני לא מאופסת.
בסיור היה מצחיק. המורות שלי מתוקות וכיף איתן.
ואחכ באוכל היה חונק. הייתי שיכורה בערך.
יואו היה פיפי
ואחכ בהופעה של ביני פתאום לא היה לי מצברוח אבל אני ממש גאה בעצמי שהכרחתי את עצמי לקום לרקוד. יואו וזה היה כיף בסוף
ואז ישבתי לדייט עם אישתי האהובה והיה כיף כי שגעתי אותה שאנחנו כבר לא חברות.
ואז חזרנו באיזה ארבע לפה וישנתי בשישי עד ארבע בערך
והיה לי מעצבן ואז התארגנתי לשבת בערך בשתי דקות בתוך שבת.
אחכ בשבת היה כיף עם הקופ שלי
ואז אתמול הלכנו לפיצה והיה שם נורא מרגש.
פיו הילדה מאוהבת את חייה
אח כפרוני עליה
ושוב הלכתי לישון בארבע אתמול והיום קמתי בשתיים עשרה
ואז דבורה באה לבקר אותי והיה נחמד ממש
וכתבתי היום פול זמן כי אני לא מרוכזת ומבולבלת. ובעיקר מפחדת
אני כבר חשופה לכולם.
זה כבר עבר את השלב של הפאדיחה, זה כבר ייאוש.
אוף למה?
יואו אני עייפה עדיין והרגע קמתי משנצ.
אני צכה לדבר.
לדעת לדבר.
מעניין למה כולם חושבים שזה דבר שברור מאליו.
ראיתי היום תמונות של אסתר כשהיא הייתה חולה.
מפחיד.
עוד יותר לחשוב שהיא כבר לא איתנו.
שהיא אשכרה קבורה מתחת לאיזה חתיכת שיש.
לא חושבת שאצליח לקלוט את זה אי פעם.
אבל אני כבר לא חיה את זה. זה טוב אבל קשה לחשוב שממשיכים בחיים רגיל
אוי טעטע
אני לא מחוברת אליך בנעל.
לחשוב שביזבזתי את העשר ימים האלה על כלום.
שעוד יומיים מחליטים לי מה יהיה לי.
פחד.
באסה לא להיות מחובר.
אמרתי לה שתתפלל עליי. כפרעליה
פופ
אני ילדה מוזרה
הכל מסובך לי
