שלום לכולן
אני בת 22 ובתחילת הריון ראשון שהגיע יותר משנה אחרי החתונה.
לפני שנכנסתי להריון רציתי אותו נורא וכל חודש היה אכזבה מחדש, אבל עכשיו- מצד אחד אני רגועה שהכול בסדר ואין שום בעיה, מה גם שבעלי מסובב זורח מאושר.
מצד שני- אני לא רוצה להיות כפוית טובה, בטח לא לפני יום כיפור, אבל אני פוחדת נורא. אני לא כל כך פוחדת מההריון עצמו ומהלידה אלא יותר פוחדת מאובדן העצמאות. אני פוחדת שלעולם לעולם לא אחזור להיות האדם החופשי והמשוחרר שאני היום. אני פוחדת להתחיל לשאת את משא החיים במלוא כובדו בגיל כל כך צעיר. אני פוחדת שלא אוכל לעולם לעשות דברים שאני עושה היום.
האם החיים לא חוזרים לעולם להיות כמו שהיו?
כמה זמן אחרי הלידה מתרגלים למצב החדש?
איך מתמודדים עם הרגשות האלה?
אני חייבת לציין שחלק מהקושי נובע שכל חברותי הטובות עדיין לא נשואות ועסוקות בכיופים ובבלויים מבוקר עד לילה.
(כן אני נהנת מהילדה שבתוכי) וגם בעלי לפעמים מודה באותה הרגשה
)