מה אחרים יחשבו על זה?
לא לי זה עולה, אבל הרבה תשובות שראיתי בחברים מקשיבים יוצאות מתוך נקודת הנחה ש-בהלכה זה לא אסור, אבל צריך לחשוב איזה תדמית זה יעשה..
לא מבינה את הקטע הזה! אני צריכה להגביל את עצמי כדי שאחרים לא יחשבו שאני מופקרת?
עכשיו נכון, אני מסכימה שאם אני רוצה לעשות משהו מתוך מרד, להראות את הכוח שלי, לצעוק משהו- זה לא הכי בסדר או בכלל לא בסדר כי צריך לעשות דברים מתוך שיקול דעת.
אבל אם בררתי ו-ההלכה לא אוסרת, ואני רוצה לעשות את אותו הדבר ממניעים תמימים-כי זה יפה וכו..ולא כדי למרוד או לצעוק משהו או כי לכולם יש..
אז מה אכפת לי מה חושבים עלי(לפי מה שהם אומרים שזה צריך להיות השיקול)?
אני באמת עובדת על זה שלא לשפוט אחרים ע"פ חוץ אבל כשכל פעם שמשהו שואל אם אפשר לעשות משהו ועונים לו שאפשר אבל תחשוב מה אחרים יגידו לך, איך יתייחסו, לאיזה קבוצה זה ישייך אותך- איך אפשר יהיה להתקדם ולצאת מהמציאות הסטיגמטית הזאת ששופטים ישר ע"פ חוץ??
ועוד משהו..
הכל אנחנו צריכיםלעשות לשם שמים-לאכול כדי שיהיה כוח ללמוד, לישון מוקדם כדי להצליחח לקום לתפילה..זה רוב הדגמאות שחוזרות על עצמן..
וכשבוחרים משהו- צריך לחשוב אם זה יקרב אותי להש"ית או ירחיק אותי ומתוך כך לחשוב אם כדאי לעשות את זה.
ואם זה לא זה ולא זה?
לא הגיוני שאני רוצה לעשות משהו בשביל עצמי? שהוא בכלל לא ישפיע על הקשר שלי עם הקב"ה, לא לטוב ולא לרע..כי זאת עבודה נפרדת, נכון שאחרי המעשים נמשכים הלבבות, אבל זה רק מעשה קטן שמבחינתי לא תיהיה לא משמעות על העולם הרוחני שלי..למה עדיין צריך רק לעשות דברים שיקרבו וכו..זה משהו אחד, וזה משהו אחר..
יצא ברור?
תודה למי שהשקיע וקרא
