זה מתפרק. בואו נברח מהר לפני שזה יקרוס עלינוו
פופ
זה מתפרק. בואו נברח מהר לפני שזה יקרוס עלינוו
פופ
הרוזן!
פרפר לבן.אמ. מה שהייתי בו כל היום היום?
אז זה.
מתפרק.
לגמרי.
אין מספיק אנשות.
וזה מתפרק לגמרי.
וזה מעצבן.
כי עוד שניה וזה יקרוס עלינו.
בנת?
בע"ה יהיה טוב.
ככה זה תמיד בהתחלה של הקמת דברים... יש קשיים. צריך גבורה
ב"הצלחה!
נמאס מהנושא הזה
ניכ??געגוע..
פרפר לבן.וישלי גם עוד כבוד
בל הוא סודי
הרוזן!מה נשמע?
סיימתם טירונות? אימון?
געגוע..


געגוע..רק אצל חי"ר מסע כומתה הוא בסוף ההכשרה.
לשאר החילות זה בסוף טירונות או משהו כזה
טוב, אולי לא כולם. לפחות חלק מהחילות (הנדסה, שריון)
ב"הצלחה רבה 
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)