בחירת האדם, לדבריך אין בחירה חופשית.

אין דבר כזה צדיק ורע לו.

שזהו רצונו ומאוויו (אלא אם כן אתה שבתאי רח"ל) אלא הוא נותן לזה מקום בזה

הרגע ובסוף המציאות תבוא על תקונה.

אלא הוא מאפשר בטובו, עד לגבול מסויים

לא ראיתי שהבאת הוכחות לדבריך

 עליון לא תצא הרעות והטוב. גם השבתי על כך למעלה,

אם הייתי יכול הייתי בא אליך עכשיו ונותן לך סתירה ואומר שכך ה' רצה.. נו באמת..

זה לא רציני. ה' מאפשר לרע לקרות למרות שאינו חפץ בו. מפאת הבחירה החפשית

הוא נותן לאדם את האופציה ליפול כשברור שבסוף גם כל הנפילות יתהפכו לטובה,

אבל להיה מחוייב כלל שתהיינה הנפילות, זה רק בדיעבד בלבד

ולגבי הפסוק שהבאת ממנו דוקא מוכח כדבריי, כי למה כתוב לגבי הרע בורא ולא עושה או יוצר?

וראה את פירוש המלבי"ם על הפסוק ותבין את כוונתי:

מלבי"ם ישעיהו פרק מה פסוק ז
(ז) יוצר אור ובורא חשך. ויש הבדל בין בריאה ליצירה, הבריאה היא הוצאת עצם הדבר, והיצירה היא הוצאת המקרים הדבוקים בו, וידוע בחכמת מה שאחר הטבע שכל עצם נושא מקרים הוא משתנה בהכרח מצד מקריו, כי המקרים ישתנו וימירו צורותיהם בכל פעם, הגם שהעצם הנושא אותם נשאר ולא ישתנה, ואם היה בורא האור, לא היה מקום להחשך, רצוני אם היה ענין האור עצם בלתי מקבל מקרים לא היה משתנה ולא יצוייר חשך, אבל ע"י שיצר אור, והוא שעצם האור הוא עצם בעל מקרים, עי"כ ימצא החשך שהוא העדר האור מקום, עת ישנה האור מצבו ע"י התנועה שהוא מקרה קרה אל עצמו ומצד זה יאמר ג"כ שה' ברא את החשך, הגם שההעדר לא נברא כי אינו קנין (ולכן לא אמר עליו יוצר או עושה חשך כי אינו דבר, רק הוא לא דבר רק בורא, ששם זה הונח על העצם המופשט ערום ממלבושיו שהם המקרים אשר בם יתראה לנו, והחשך מצד שהוא העדר עצמותו הוא החשך בעצמו, ואינו נושא מקרים, וכן עצמות הרע הוא הרע וההעדר, לא דבר אחר, ולא נדע לתאר את ההעדר רק שהוא העדר, ומזה הצד יצדק עליו לאמר שהחשך והרע הם ברואים), אבל נאמר שה' ברא את החשך והרע, ע"י שיצר את האור והשלום שהוא המציאות וההויה, ר"ל ע"י שברא המציאות עצם בעל מקרים שמצד זה הוא משתנה בהכרח, עד שיבואו החשך והרע בעקבות האור והשלום שהוא המציאות, עי"כ ברא חשך ורע, ובכל זאת אני ה' עשה כל אלה, בל תשאל למה ברא חשך ורע, ר"ל למה הניח לו מקום בהמציאות, ולא המציא את הנמצאים באופן שישמד ההעדר לגמרי, עז"א כל זה עשה ה' המהוה המציאות, כי לולא זה לא היה אפשר לעשות ולגמר המציאות כפי שרצה חכמתו ורצונו יתברך כנ"ל. ובכל זאת הכל עשה מצד הטוב כמ"ש אני ה' עושה כל אלה, מצד שרצה להמציא ולהוות נמצאים, לא מצד הרע, רק לא היה אפשר שיתגלה הטוב הזה באופן אחר (ועיין במורה נבוכים פע"ג מח"א ופרק יו"ד מח"ג וספר האמונות לרס"ג מאמר א פ"ד ויתבארו לך הדברים היטב):

המי השילוח ותלמידיו(ר' צדוק בהרבה מקומות) אומר כמוך, למשל - "והתשובה היא שישיב הכל אל ה', גם החטאים",

או "הכל בידי שמים אפילו יראת שמים", וזו שיטה שהרבה מגדולי אחזו בה, יש גם לרב קוק כמה מקומות שאפשר

להבין כך מדבריו.

לפי השיטה שאתה מציג- בחירה חופשית איננה בחירה אמיתית אלא "אשליית הבחירה" שעליה אדם נשפט-

כלומר כל מעשה היה נעשה בדיוק אותו דבר וכל מה שמשתנה זו נקודת הרצון.

שיטת הרבה מגדולי ישראל היא שיש ממש בחירה חופשית מהותית ואמיתית- כלומר, הקב"ה נתן לנו את האפשרות

לעשות "כנגדו" גם את זה אפשר לראות בהרבה מקורות(אוהבים להיתלות ברמב"ם בעניין הזה, הרבה פעמים)

כל מי שמבין בדרך מסויימת יפרש את הפסוקים בצורה שנוחה לו.

ברור שיש בחירה חופשית- השאלה היא מה זו הבחירה הזו, עד כמה היא משפיעה ואיפה עובר הגבול שלה.

מצאנו בדברי חז"ל מהאמירות הכוללות ביותר ועד האמירות המקטינות ביותר את הטווחים שלה.

למעשה כנראה שעד שלא יבוא אליהו זכור לטוב נישאר בשאלה הזו, שהרמב"ם קבע אותה כיסוד ולא ביאר

די עומקה(לפחות כך הוא מעיד על עצמו)

כל דבר הוא יותר מורכב ממה שניתן לתפוס.

אפשר להגיד שיש שתי שיטות, ושהשיטה שמשיח מציג מכניסה אותו לשיטה של המי השילוח, ר' צדוק,

זה פשטני, אני לא חושב שאני או אתה או משיח יכולים לרדת לעומק של השיטה שלהם כרגע.

אבל כן בפשטות, אפשר להסתמך על דבריהם כדי להגיד שהרעיון של משיח הוא לא מחוץ לעולם ההשקפה

היהודי.

אני חושב ש"צדקת הצדיק" הכי "קיצוני" בזה,

שאחרי שאדם עובר עברה ח"ו הוא צריך להאמין שככה רצו משמיים שיקרה

(לדוגמא בשביל שהוא יחזור בתשובה ואז הם יהפכו לזכויות).

וגם רבי נחמן כותב על זה הרבה שלפעמים משמיים "מפילים" את האדם בשביל שלא יתגאה וכו'

(אולי גם אין מי שחולק על זה, אני לא בטוח)

נכנסת פה גם אולי השאלה על בחירה וידיעה.

אבל התורה אומרת שיש בחירה חופשית..

אז לא הבנתי כלום, אשמח להסבר יותר 'ארצי' כי נראלי דיברת ברמה גבוהה מידי לבינתי

להגיד שאני מבין מה זה? ממש לא. אבל יש בזה תשובה לכל מה שכתבת, ואני אסביר מהמעט שאני יודע

הקב"ה הוא מלא כל הארץ כבודו, הקב"ה הוא רק טוב ואין בו שום חיסרון (לא, גם לא חיסרון שמביא לידי מטרה טובה)

ובעולם יש הרבה רע (נכון, תכליתו היא טוב, אבל עדיין הוא רע)

אם ככה- איך הקב"ה הוא הכל ובכל מקום אבל עדיין יש רע בעולם?

תשובה- 'סוד הצמצום' הקב"ה צמצם את עצמו ואת מקומו ובחלל החסר ברא את העולם,

הוא נתן אפשרות בעולם שייתקיימו דברים נגד האמת ונגד הטוב,

(אמנם גם לרע אין אחיזה בחיים בלי צד של אמת, אבל אין צורך להיכנס לזה),

ולכן גם מתוך הצמצום הוא נתן לנו את אפשרות הבחירה החופשית שהיא לעשות גם נגד רצונו ח"ו...

הצמצום אומר שהקב"ה נתן אפשרות קיום למשהו שהוא לא הוא,

אם אנחנו רק הגוף של הנשמה, אז הוא לא צריך לצמצם את עצמו כי אנחנו בעצם הוא.

אם תלמדי את משנת הרמב"ם בעמקות במורה נבוכים חלק ג', תמצאי שם מערכת שמציגה 100% ידיעת ה' והשגחתו, ו-100% בחירה חופשית. לא פשוט להבין את זה לעומק. לחיות ככה - על אחת כמה וכמה. אבל זה חשוב, אם מחפשים אמת.

א'- זה לא שייך לפה
ב' הדבר נתון במח' ראשונים גדולה כך שכל דעה כמעט שתאמר בעניין זה- יצא שאתה צודק לצד אחד אך גם כופר לצד אחר.... לפחות בכמה וכמה אפשרויות....

כפי שכבר נאמר, המחלוקת בזה היא רחבה ועמוקה, ורבו הספרים העוסקים בכך.

דעת הרמב"ם היא שלאדם יש בחירה חופשית מוחלטת. הוא כותב דברים אלו בהלכות תשובה, בהקדמה לאבות (שמונה פרקים, פרק שמיני) ובמורה נבוכים. במורה נבוכים (חלק ג', במשך כמה פרקים) הוא מציב מערכת בה יש השגחה מוחלטת מצד אחד ובחירה מוחלטת מצד שני. לא פשוט להבין את הרעיון שלו, ויותר מסובך זה לקבל אותה. אבל הוא עושה את זה בצורה מופתית ומעוררת השתאות. (ואם אתה שואל אותי, אני מאה אחוז איתו)

בקצה השני ניצב ר' חסדאי קרשקש בספרו "אור ה'" שמציג גישה דטרמניסטית, שטוענת כי הכל מאת הבורא, וכל מעשה של האדם הוא בעצם ידו הארוכה של הקב"ה. בדרך זו, כמו שציינו לפני, נקטו הוגים שונים כמו האיז'ביצר, ר' צדוק וכן כאלו שאינם דווקא חסידים. עד כמה שאני זוכר, גם רבינו בחיי, מחה"ס חובות הלבבות נוקט בגישה דומה לזו.

ישנן דעות נוספות שכל אחת מהן נמצאת היכנשהו באמצע. הוגים רבים הלכו בעקבותיו של הרמב"ם (ר' יוסף אלבו, האברבנאל (רס"ג [שהיה לפניו האמת]), אך הם מציגים ניואנסים שונים.

לא מבין איך אפשר לחיות בגישה כמו שלך. בעיני, היא לא מסתדרת עם השכל הישר. היא לא מסתדרת עם המציאות. הייתי קופץ מהגג, גם ככה זה לא אני אלא הקב"ה...

אמירת "ה' אחד" בשמע ישראל באה לבטא עיקרון מגה-חשוב, שהקב"ה הוא אחד. אחד, במובן של לא מורכב. לא שהוא יחיד בין אחרים, לא שהוא אחד ולא שניים (גם, אבל זה לא העיקר) אלא שהוא אחד של אחדות מוחלטת. אפילו האחד הזה, זה לא באמת בשפת המושגים שלנו. זה נשמע פשוט להבנה. אבל ככל שעובר הזמן, אני מבין כמה שזה בכלל לא ברור. וכמה שמפנימים יותר את העובדה הזו, שאלות אחרות פשוט הופכות למיותרות.

ואיך זה למעשה קשור לבחירה חופשית שלנו? הקב"ה, כישות רוחנית עליונה, הוא אחד. אבל למה זה אומר שהוא נוגע בנו? למה זה אומר שכל מה שאני עושה זה בעצם מעשה שלו? האמירה הזו טומנת בחובה אמירות בעייתיות נוספות הקשורות להגשמת ה'. לומר שהקב"ה נוגע במעשיו של כל אדם, בעצם זה להגיד שהקב"ה פועל כמונו. והוא לא. בעצמו הוא אמר את זה, תקשיב להפטרת תענית ציבור. ויותר מזה, זה להגיד שהקב"ה הוא אל של כל אחד בנפרד, שזה פשוט לא שייך. זה שמאניזם. זה אלילי.

לקחת את התחושות האישיות שלך ממקרה אחד, לא משנה כמה הוא דרמטי, וממנו להסיק תובנות כל כך מרחיקות לכת, זה דבר נורא בעייתי. אנחנו עוסקים בעקרונות פילוסופיים, לרגש אין מקום בדיון הזה. דווקא אמירות שהן אובייקטיביות הן הנכונות פה.

1) מי הכוונה שהוא "נפח בנו נשמה"?

2) מי אמר שהנשמה הזו היא חלק ממנו?

3) מה הכוונה שהוא הכל? אחד, לא אומר שהוא הכל. אל תהיה שפינוזיסט.

4) מה הכוונה בלהתענג על ה', שאתה בטוח שרק בשביל זה נבראנו ואתה לוקח אמרת חז"ל והופך אותה למוחלטת בלי לנסות להבין איזו תפיסה עומדת מאחוריה ומה זה מנסה לבטא?

5) אם יש תוכנית, מה זה משנה אם אני עכשיו אעשה את המצווה או לא? בכל מקרה אחרי מה שיקרה, זה היה רצון הבורא ולא הרצון שלי..

6) מי אמר שהוא בוחר באיזו משפחה לשים אותי?

7) להגיד, למשל, שהוא ממיין נשמות ושם כל אחת במשפחה אחרת, זו כמובן הגשמה, כי אתה לוקח מושגים אנושיים ומשליך אותם על הקב"ה. אתה חושב שאתה לא מגשים, אבל אתה בעצם עושה את זה ובגדול.

8) אתה מבקש שנעזוב את הדיון אם הסרטון הזה אמיתי או לא, אבל אתה משתמש בו בתור טענה. אבל אני חושב שזה לא אמיתי. ושזה שטויות, והאנשים האלה חלמו חלום מאוד חזק.

בקיצור, אתה מניח כאן המון אקסיומות לא ברורות. 

אני לא רואה טעם בלהמשיך להתווכח בינינו. פער התפיסות שלנו גדול מדי מכדי שנוכל לדון כאן. 

רק אציין כמה נקודות ואלך לי לדרכי.

1. כל תחילתו של ספר בראשית הוא לא פשט, אמרו זאת גדולי עולם. לקחת ממנו דוגמאות והוכחות זה קצת לא חוקי, כי אנחנו לא מבינים שם כלום.

2. לא אוהב קבלה, מתנגד לרוב ההגות שלה, אין מה להביא לי הוכחות משם. 

3. לא הבנתי כל כך את הסיבה והתוצאה שהבאת בסעיף 4. היתה שם קפיצה לוגית גדולה מדי.

4. אם אני לא רוצה "ללכת עם "תמים תהיה עם ה' אלקיך" ", אז גם זה בעצם הקב"ה עשה. הוא גרם לי לא "ללכת" עם הפסוק הזה. לא?

5. לכל אדם יש תפקיד? מי מגדיר לו? הקב"ה?

בקיצור, אני מניח שגם התשובות שלך למה שכתבתי פה יניחו את דעתך בלבד. אני שכלתן, אני לא מקבל תשובות מקבלה, אני לא מאמין בסיפורי מופתים של צדיקים ובטח לא בסיפורים של כאלה שטוענים שהיו כפסע מהעולם הבא וחזרו.

ונקודה אחרונה, חשובה מאוד: בדיוק כמו שאצל הראשונים התווכחו על כל נושא, גם אצל חז"ל לא היתה דעה אחת. 

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.