בחירת האדם, לדבריך אין בחירה חופשית.

אין דבר כזה צדיק ורע לו.

שזהו רצונו ומאוויו (אלא אם כן אתה שבתאי רח"ל) אלא הוא נותן לזה מקום בזה

הרגע ובסוף המציאות תבוא על תקונה.

אלא הוא מאפשר בטובו, עד לגבול מסויים

לא ראיתי שהבאת הוכחות לדבריך

 עליון לא תצא הרעות והטוב. גם השבתי על כך למעלה,

אם הייתי יכול הייתי בא אליך עכשיו ונותן לך סתירה ואומר שכך ה' רצה.. נו באמת..

זה לא רציני. ה' מאפשר לרע לקרות למרות שאינו חפץ בו. מפאת הבחירה החפשית

הוא נותן לאדם את האופציה ליפול כשברור שבסוף גם כל הנפילות יתהפכו לטובה,

אבל להיה מחוייב כלל שתהיינה הנפילות, זה רק בדיעבד בלבד

ולגבי הפסוק שהבאת ממנו דוקא מוכח כדבריי, כי למה כתוב לגבי הרע בורא ולא עושה או יוצר?

וראה את פירוש המלבי"ם על הפסוק ותבין את כוונתי:

מלבי"ם ישעיהו פרק מה פסוק ז
(ז) יוצר אור ובורא חשך. ויש הבדל בין בריאה ליצירה, הבריאה היא הוצאת עצם הדבר, והיצירה היא הוצאת המקרים הדבוקים בו, וידוע בחכמת מה שאחר הטבע שכל עצם נושא מקרים הוא משתנה בהכרח מצד מקריו, כי המקרים ישתנו וימירו צורותיהם בכל פעם, הגם שהעצם הנושא אותם נשאר ולא ישתנה, ואם היה בורא האור, לא היה מקום להחשך, רצוני אם היה ענין האור עצם בלתי מקבל מקרים לא היה משתנה ולא יצוייר חשך, אבל ע"י שיצר אור, והוא שעצם האור הוא עצם בעל מקרים, עי"כ ימצא החשך שהוא העדר האור מקום, עת ישנה האור מצבו ע"י התנועה שהוא מקרה קרה אל עצמו ומצד זה יאמר ג"כ שה' ברא את החשך, הגם שההעדר לא נברא כי אינו קנין (ולכן לא אמר עליו יוצר או עושה חשך כי אינו דבר, רק הוא לא דבר רק בורא, ששם זה הונח על העצם המופשט ערום ממלבושיו שהם המקרים אשר בם יתראה לנו, והחשך מצד שהוא העדר עצמותו הוא החשך בעצמו, ואינו נושא מקרים, וכן עצמות הרע הוא הרע וההעדר, לא דבר אחר, ולא נדע לתאר את ההעדר רק שהוא העדר, ומזה הצד יצדק עליו לאמר שהחשך והרע הם ברואים), אבל נאמר שה' ברא את החשך והרע, ע"י שיצר את האור והשלום שהוא המציאות וההויה, ר"ל ע"י שברא המציאות עצם בעל מקרים שמצד זה הוא משתנה בהכרח, עד שיבואו החשך והרע בעקבות האור והשלום שהוא המציאות, עי"כ ברא חשך ורע, ובכל זאת אני ה' עשה כל אלה, בל תשאל למה ברא חשך ורע, ר"ל למה הניח לו מקום בהמציאות, ולא המציא את הנמצאים באופן שישמד ההעדר לגמרי, עז"א כל זה עשה ה' המהוה המציאות, כי לולא זה לא היה אפשר לעשות ולגמר המציאות כפי שרצה חכמתו ורצונו יתברך כנ"ל. ובכל זאת הכל עשה מצד הטוב כמ"ש אני ה' עושה כל אלה, מצד שרצה להמציא ולהוות נמצאים, לא מצד הרע, רק לא היה אפשר שיתגלה הטוב הזה באופן אחר (ועיין במורה נבוכים פע"ג מח"א ופרק יו"ד מח"ג וספר האמונות לרס"ג מאמר א פ"ד ויתבארו לך הדברים היטב):

המי השילוח ותלמידיו(ר' צדוק בהרבה מקומות) אומר כמוך, למשל - "והתשובה היא שישיב הכל אל ה', גם החטאים",

או "הכל בידי שמים אפילו יראת שמים", וזו שיטה שהרבה מגדולי אחזו בה, יש גם לרב קוק כמה מקומות שאפשר

להבין כך מדבריו.

לפי השיטה שאתה מציג- בחירה חופשית איננה בחירה אמיתית אלא "אשליית הבחירה" שעליה אדם נשפט-

כלומר כל מעשה היה נעשה בדיוק אותו דבר וכל מה שמשתנה זו נקודת הרצון.

שיטת הרבה מגדולי ישראל היא שיש ממש בחירה חופשית מהותית ואמיתית- כלומר, הקב"ה נתן לנו את האפשרות

לעשות "כנגדו" גם את זה אפשר לראות בהרבה מקורות(אוהבים להיתלות ברמב"ם בעניין הזה, הרבה פעמים)

כל מי שמבין בדרך מסויימת יפרש את הפסוקים בצורה שנוחה לו.

ברור שיש בחירה חופשית- השאלה היא מה זו הבחירה הזו, עד כמה היא משפיעה ואיפה עובר הגבול שלה.

מצאנו בדברי חז"ל מהאמירות הכוללות ביותר ועד האמירות המקטינות ביותר את הטווחים שלה.

למעשה כנראה שעד שלא יבוא אליהו זכור לטוב נישאר בשאלה הזו, שהרמב"ם קבע אותה כיסוד ולא ביאר

די עומקה(לפחות כך הוא מעיד על עצמו)

כל דבר הוא יותר מורכב ממה שניתן לתפוס.

אפשר להגיד שיש שתי שיטות, ושהשיטה שמשיח מציג מכניסה אותו לשיטה של המי השילוח, ר' צדוק,

זה פשטני, אני לא חושב שאני או אתה או משיח יכולים לרדת לעומק של השיטה שלהם כרגע.

אבל כן בפשטות, אפשר להסתמך על דבריהם כדי להגיד שהרעיון של משיח הוא לא מחוץ לעולם ההשקפה

היהודי.

אני חושב ש"צדקת הצדיק" הכי "קיצוני" בזה,

שאחרי שאדם עובר עברה ח"ו הוא צריך להאמין שככה רצו משמיים שיקרה

(לדוגמא בשביל שהוא יחזור בתשובה ואז הם יהפכו לזכויות).

וגם רבי נחמן כותב על זה הרבה שלפעמים משמיים "מפילים" את האדם בשביל שלא יתגאה וכו'

(אולי גם אין מי שחולק על זה, אני לא בטוח)

נכנסת פה גם אולי השאלה על בחירה וידיעה.

אבל התורה אומרת שיש בחירה חופשית..

אז לא הבנתי כלום, אשמח להסבר יותר 'ארצי' כי נראלי דיברת ברמה גבוהה מידי לבינתי

להגיד שאני מבין מה זה? ממש לא. אבל יש בזה תשובה לכל מה שכתבת, ואני אסביר מהמעט שאני יודע

הקב"ה הוא מלא כל הארץ כבודו, הקב"ה הוא רק טוב ואין בו שום חיסרון (לא, גם לא חיסרון שמביא לידי מטרה טובה)

ובעולם יש הרבה רע (נכון, תכליתו היא טוב, אבל עדיין הוא רע)

אם ככה- איך הקב"ה הוא הכל ובכל מקום אבל עדיין יש רע בעולם?

תשובה- 'סוד הצמצום' הקב"ה צמצם את עצמו ואת מקומו ובחלל החסר ברא את העולם,

הוא נתן אפשרות בעולם שייתקיימו דברים נגד האמת ונגד הטוב,

(אמנם גם לרע אין אחיזה בחיים בלי צד של אמת, אבל אין צורך להיכנס לזה),

ולכן גם מתוך הצמצום הוא נתן לנו את אפשרות הבחירה החופשית שהיא לעשות גם נגד רצונו ח"ו...

הצמצום אומר שהקב"ה נתן אפשרות קיום למשהו שהוא לא הוא,

אם אנחנו רק הגוף של הנשמה, אז הוא לא צריך לצמצם את עצמו כי אנחנו בעצם הוא.

אם תלמדי את משנת הרמב"ם בעמקות במורה נבוכים חלק ג', תמצאי שם מערכת שמציגה 100% ידיעת ה' והשגחתו, ו-100% בחירה חופשית. לא פשוט להבין את זה לעומק. לחיות ככה - על אחת כמה וכמה. אבל זה חשוב, אם מחפשים אמת.

א'- זה לא שייך לפה
ב' הדבר נתון במח' ראשונים גדולה כך שכל דעה כמעט שתאמר בעניין זה- יצא שאתה צודק לצד אחד אך גם כופר לצד אחר.... לפחות בכמה וכמה אפשרויות....

כפי שכבר נאמר, המחלוקת בזה היא רחבה ועמוקה, ורבו הספרים העוסקים בכך.

דעת הרמב"ם היא שלאדם יש בחירה חופשית מוחלטת. הוא כותב דברים אלו בהלכות תשובה, בהקדמה לאבות (שמונה פרקים, פרק שמיני) ובמורה נבוכים. במורה נבוכים (חלק ג', במשך כמה פרקים) הוא מציב מערכת בה יש השגחה מוחלטת מצד אחד ובחירה מוחלטת מצד שני. לא פשוט להבין את הרעיון שלו, ויותר מסובך זה לקבל אותה. אבל הוא עושה את זה בצורה מופתית ומעוררת השתאות. (ואם אתה שואל אותי, אני מאה אחוז איתו)

בקצה השני ניצב ר' חסדאי קרשקש בספרו "אור ה'" שמציג גישה דטרמניסטית, שטוענת כי הכל מאת הבורא, וכל מעשה של האדם הוא בעצם ידו הארוכה של הקב"ה. בדרך זו, כמו שציינו לפני, נקטו הוגים שונים כמו האיז'ביצר, ר' צדוק וכן כאלו שאינם דווקא חסידים. עד כמה שאני זוכר, גם רבינו בחיי, מחה"ס חובות הלבבות נוקט בגישה דומה לזו.

ישנן דעות נוספות שכל אחת מהן נמצאת היכנשהו באמצע. הוגים רבים הלכו בעקבותיו של הרמב"ם (ר' יוסף אלבו, האברבנאל (רס"ג [שהיה לפניו האמת]), אך הם מציגים ניואנסים שונים.

לא מבין איך אפשר לחיות בגישה כמו שלך. בעיני, היא לא מסתדרת עם השכל הישר. היא לא מסתדרת עם המציאות. הייתי קופץ מהגג, גם ככה זה לא אני אלא הקב"ה...

אמירת "ה' אחד" בשמע ישראל באה לבטא עיקרון מגה-חשוב, שהקב"ה הוא אחד. אחד, במובן של לא מורכב. לא שהוא יחיד בין אחרים, לא שהוא אחד ולא שניים (גם, אבל זה לא העיקר) אלא שהוא אחד של אחדות מוחלטת. אפילו האחד הזה, זה לא באמת בשפת המושגים שלנו. זה נשמע פשוט להבנה. אבל ככל שעובר הזמן, אני מבין כמה שזה בכלל לא ברור. וכמה שמפנימים יותר את העובדה הזו, שאלות אחרות פשוט הופכות למיותרות.

ואיך זה למעשה קשור לבחירה חופשית שלנו? הקב"ה, כישות רוחנית עליונה, הוא אחד. אבל למה זה אומר שהוא נוגע בנו? למה זה אומר שכל מה שאני עושה זה בעצם מעשה שלו? האמירה הזו טומנת בחובה אמירות בעייתיות נוספות הקשורות להגשמת ה'. לומר שהקב"ה נוגע במעשיו של כל אדם, בעצם זה להגיד שהקב"ה פועל כמונו. והוא לא. בעצמו הוא אמר את זה, תקשיב להפטרת תענית ציבור. ויותר מזה, זה להגיד שהקב"ה הוא אל של כל אחד בנפרד, שזה פשוט לא שייך. זה שמאניזם. זה אלילי.

לקחת את התחושות האישיות שלך ממקרה אחד, לא משנה כמה הוא דרמטי, וממנו להסיק תובנות כל כך מרחיקות לכת, זה דבר נורא בעייתי. אנחנו עוסקים בעקרונות פילוסופיים, לרגש אין מקום בדיון הזה. דווקא אמירות שהן אובייקטיביות הן הנכונות פה.

1) מי הכוונה שהוא "נפח בנו נשמה"?

2) מי אמר שהנשמה הזו היא חלק ממנו?

3) מה הכוונה שהוא הכל? אחד, לא אומר שהוא הכל. אל תהיה שפינוזיסט.

4) מה הכוונה בלהתענג על ה', שאתה בטוח שרק בשביל זה נבראנו ואתה לוקח אמרת חז"ל והופך אותה למוחלטת בלי לנסות להבין איזו תפיסה עומדת מאחוריה ומה זה מנסה לבטא?

5) אם יש תוכנית, מה זה משנה אם אני עכשיו אעשה את המצווה או לא? בכל מקרה אחרי מה שיקרה, זה היה רצון הבורא ולא הרצון שלי..

6) מי אמר שהוא בוחר באיזו משפחה לשים אותי?

7) להגיד, למשל, שהוא ממיין נשמות ושם כל אחת במשפחה אחרת, זו כמובן הגשמה, כי אתה לוקח מושגים אנושיים ומשליך אותם על הקב"ה. אתה חושב שאתה לא מגשים, אבל אתה בעצם עושה את זה ובגדול.

8) אתה מבקש שנעזוב את הדיון אם הסרטון הזה אמיתי או לא, אבל אתה משתמש בו בתור טענה. אבל אני חושב שזה לא אמיתי. ושזה שטויות, והאנשים האלה חלמו חלום מאוד חזק.

בקיצור, אתה מניח כאן המון אקסיומות לא ברורות. 

אני לא רואה טעם בלהמשיך להתווכח בינינו. פער התפיסות שלנו גדול מדי מכדי שנוכל לדון כאן. 

רק אציין כמה נקודות ואלך לי לדרכי.

1. כל תחילתו של ספר בראשית הוא לא פשט, אמרו זאת גדולי עולם. לקחת ממנו דוגמאות והוכחות זה קצת לא חוקי, כי אנחנו לא מבינים שם כלום.

2. לא אוהב קבלה, מתנגד לרוב ההגות שלה, אין מה להביא לי הוכחות משם. 

3. לא הבנתי כל כך את הסיבה והתוצאה שהבאת בסעיף 4. היתה שם קפיצה לוגית גדולה מדי.

4. אם אני לא רוצה "ללכת עם "תמים תהיה עם ה' אלקיך" ", אז גם זה בעצם הקב"ה עשה. הוא גרם לי לא "ללכת" עם הפסוק הזה. לא?

5. לכל אדם יש תפקיד? מי מגדיר לו? הקב"ה?

בקיצור, אני מניח שגם התשובות שלך למה שכתבתי פה יניחו את דעתך בלבד. אני שכלתן, אני לא מקבל תשובות מקבלה, אני לא מאמין בסיפורי מופתים של צדיקים ובטח לא בסיפורים של כאלה שטוענים שהיו כפסע מהעולם הבא וחזרו.

ונקודה אחרונה, חשובה מאוד: בדיוק כמו שאצל הראשונים התווכחו על כל נושא, גם אצל חז"ל לא היתה דעה אחת. 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?