דרכים להתמודד עם המציאות הזאת, שמלאה בריק?
תודה מראש.
לא חסר.
רק שלא יהיו צרכים בנפש שלא האים לידי ביטוי.
בד"כ כשבן אדם נופל (או סתם שוכב)
והוא רוצה לקום,
הוא מניח את רגלו על הרצפה
אח"כ את רגלו השניה ונעמד.
לפעמים הוא צריך עזרה
והוא יכול לקבל אותה סתם מאיזה מעקה שנמצא בסביבה
או ממישהו טוב שמושיט יד.
לפעמים הוא לא יכול לקום, כי הנפילה היתה מדי כואבת וצריך לחכות שהכאב יעבור.
ולפעמים-לפעמים, המצב יותר קשה וצריך אמבולנס ואלונקה כדי להרים אותו.
הוא מחכה למישהו טוב שיושיט יד.
אבל זה כבר נקודה יותר עמוקה
שוגי~מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)