על מותי
"במקום בו השמש תשקעה שם האדמה תלחש "נחמיה, נחמיה"" (ע"פ פינגווינים ממדגסקר שם שם)
על מותי
"במקום בו השמש תשקעה שם האדמה תלחש "נחמיה, נחמיה"" (ע"פ פינגווינים ממדגסקר שם שם)
חוני המעגל פינות
לא קל להספיד את עצמך. בעצם- זה דוקא קל.
אבל השבעה- זה סיוט!
בתוך מאורות למועדים
מחשכים הושיבני
ובין ידידים
התרפקתי לרפאני
ואין זמן! עכשיו רק ביניהם
בין זמני לימוד בין זמני מועד
זמן זמניהם זמנם טובא
מתתי הוא יחייני כי בא מועד.
ממש ר' עקיבא חכמים והר הביתחוני המעגל פינות
זה סמיילי הפשרה הכי נוראי שיכולתי למצוא...
מנת משמחים לכל מי שמגיע להלוויה..
(וואאאוו. שנים לא ביקרתי פה) לילה טוב...
פוסעתרק אתמול פתחת את הניק שלך!
(ברור. אתה פצלש! אז יש לך איפה שהוא ניק אחר...) (וכן, הסתכלתי לך בכ"א)
אתה בהחלט ראוי למות איתי ביחד....
רק לא זוכרי קדושתך....
אתה נראה לי יכול להיות אורות הפורום, אם רק ישימו לב .
אבל זה ניחוש רק מ"מבט ראשון"....
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)