פה זה מי שקרא

סיימתי כבר את הראשון ומחכה לקבל את השני

האמת היא שמאכזב יחסית לקודמים

מלא פתיחות של עלילה בלי התקדמות

גם הדיאלוגים יבשים

והדמויות שטחיות

קצת הרסה לי את מהללאל (בקודם היה לו אופי יותר חזק)

יוזבד מתגלה כבחור די שטחי וטוב לב ללא כל ייחוד באישיות

נחכה ונראה איך זה הכרך השני...

אני חושבת שאולי היא רצתה להכניס קצת דרמה.. או שחשבה שזה השיא שאליו הדמות יכלה להגיע מבחינתה בסיפור.. עצוב משהו, לא? כאילו, ציפיתי לקצת יותר סוף טוב עם כל התהפוכות שיקוואל עבר

ובאמת קצת עצבן הקטע של יוזבד, לא הצלחתי להתחבר כל כך לדמות ולכל הסביבה שם..

לטעמי יחסית לספרים הקודמים  היה קצת פחות טוב..

חמש שנים אנשים מחכים לספר שם היא מתמקדת על שלוואן ודמות שאין לי מושג למה היא כל כך חסרת חוט שדרה. אחר כך גם יקוואל מת ועוד לחשוב על המתנה של עוד חמש שנים.

פנרס לא בתפקיד, לא ידוע מה עם ישי. ואיסתרק, איזה יופי שהיא בכלל הזכירה אותו. כי זה לא שהוא התחיל את הכול. ואין לי מושג גם איך איסתרק יגיב לכך שאח שלו מת מהאבקה השחורה. ואולה גם לא  יפתח את הפה...

ובאמצע של הכול, מי יודע איך יתחיל הספר הבא? מלחמה???

ואיכשהו, אני מתחרטת שבכלל קראתי את זה. מעצבן............

סורי שהרסתי לכול מי שבאמצע. פשוט, היו לי תקוות גדולות, כנראה גדולות מידיי..

בשביל מה זה היה טוב להרוס לבנאדם את ההנאה???

חוסר רגישות.

עיצבנת אותי עכשיו ממש!!

ואפילו מחכה לבא!

כדאי לך לקרוא (:

תהני!

של הניק אביי, שבחוסר רגישות כתב ספוילר.

מי שאוהב את הסיגנון מתחבר.

יש חלקים ממש יפיפיים.

אבל אני לא בטוחה שארצה לקרוא גם את הספר הבא.

זה מתחיל להרגיש חרוש.

יש קטעים שמזכירים את הספרים הקודמים.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.