שאני מזדהה איתו לגמרי.. שנתיים עברו מאז קשר משמעותי שהיה לי.. שנתיים שעברו עלי הרבה דברים.. שינויים..( וברוך ה' לטובה) ובחורים חדשים;) אבל עדיין הוא מלווה אותי ותופס מקום נכבד בלב..
אז נכון, כן הצלחתי להשתחרר ולהרפות ממנו יותר.. להמשיך הלאה.. לא לבכות כל פעם שאני נזכרת.. אבל עדיין הוא משמעותי בחיי.
ותמיד עולה בי חשש שגם אחרי שבעז"ה אמצא אהבה, כנה, שמחה ובריאה. עדיין יהיה בי מקום קטן ששמור לבחור שיצאתי איתו.
וזה משהו שממש קשה לי איתו. כלכך רוצה להיות רק של בעלי, בלי געגועים ותביעןת אצבעות של אף אחד אחר. אבל מה יהיה אם כן?
אשמח לשמוע מדעתכם ומנסיונכם, האם באמת בכוחה של אהבה גדולה לרפא אהבה אחרת? או שפשוט קל לנו להאמין בזה?


