יואוו
כמה זמן לא כתבתי כאלה דברים
אני צריכה מישהו כזה, כמו המישהו שכתבתי עליו
זה מטומטם לומר את זה, ואם תקראו את הסיפור תבינו למה זה מטומטם.
אבל אני עדיין רוצה מישהו כזה.
פפ
לא נראה לי אני הולכת לישון הלילה
ישנתי המון בחג
ורקדתי המון
שתדעו לכם ששווה לבוא להרצאה של הרבנית ימימה רק בשביל ההופעה של דין דין אביב קודם
(נכון, @!עם ישראל חי!?)
אני רוצה לנגן
אני רוצה לנגן
אני רוצה לנגן
וכו וכו וכו
פופשמופ
אני מתגעגעת
חלילית אלטתודה
זאת ההופעה הראשונה שלה שהייתי והיה לי כיף
חצי אולם היו אולפניסטיות והאמהות שלהן והחצי השני סמינריבטיות והאמהות שלהן
היה מצחיק
חלילית אלטכתבת המון אז לא היה לי כח
יש לי סיכויחיחח.
האישה הזאת מצחיקה אותי
חלילית אלטאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
