הדבר המרכזי שאתם צריכים זה ייעוץ זוגי. אפילו רק את.

המציאות אצלכם נהיית מורכבת וקשה, יש לכם כבר 10 חודשים של משקעים,

כבר נפגעתם ופגעתם. בעלך עם חרדות רגשיות. המאבקים הללו לא יקדמו אתכם.

אתם חייבים ליווי וייעוץ- קודם כל ליצירת בסיס שתוכלו להתחיל לעבוד מתוכו.

אתם חייבים בסיס של אמון בסיסי, של רצון, כדי לעבוד. לכל אחד ממכם יש 100%

אחריות על הבסיס הזה. גם לך. קודם כל תתנצלי על החלק שהיית לא בסדר(סטירות,

אני מניח שאמרת דברים שפגעו בו, שגרמו לו לחרדות). תדברו, תחזקי לו את התחושה

שאת אוהבת אותו.

מתוך זה תיגשי לייעוץ.

אם את אומרת לו- "אני מצטערת שפגעתי בך, אני מבינה שנפגעת מאוד, ואני מבינה שאי אפשר

להמשיך לחיות ככה, כשאנחנו נפגעים כל הזמון אחד מהשני, לכן אני חושבת שהכי נכון זה שנלך

לייעוץ ונראה איך אנחנו בונים ביחד זוגיות בלי לפגוע ולהיפגע." את מאפשרת לו לחזור בלי להסכים

למעשה לבריחה. אם הוא ירגיש שהוא לא צריך לברוח בשביל לקבל מה שהוא רוצה- הוא לא יברח.

יש לו רב? מישהו שהוא מקשיב לו? מקבל ממנו?

אם כן, זה צינור טוב להעביר דרכו כמה דברים חשובים.

יש לרב הזה קשר אישי כלשהו איתו? את יכולה לפנות לרב הזה?

אם הרב הזה נמצא איתו בקשר ואת יכולה לדבר איתו- זה יכול להוביל לתחילתה של עבודה זוגית.

את צריכה לשים לב לדברים שאת כותבת-

הוא מגיע מבית שהזוגיות בו לא בריאה. גם הוא בעצמו עוד לא לגמרי נבנה בגלל המערכת הלא בריאה הזו.

הוא לא ישתנה ביום. גם לא ביומיים.

יש לכם הרבה עבודה, שכל רגע הולכת וגדלה. את צריכה כמה שיותר מהר לפנות לייעוץ, ולהתחיל לפחות את,

לתקן את ההתנהלות. מתוך הייעוץ יינתנו לך כלים מתאימים וגבולות מתאימים עם האומץ והביטחון בהם.

נקודה חשובה- התיאור שנתת על אדם שמשתנה באופן קיצוני ולא פרופורציונלי בין הפגנת קרבה לריחוק-

זה מצב לא בריא מאוד של בעלך. את צריכה ללכת לייעוץ ולפעול בצורה נכונה וחכמה, אם אתם יכולים לבנות

משהו ביחד מבחינה זוגית- זה יהיה כרוך בעבודה גדולה של שני הצדדים. יש מצבים שלצערנו גם אי אפשר,

בגלל משקעים, בעיות של אחד מבני הזוג וכו'. את חייבת מישהי שתלווה אותך ותכוון אותך, כדי שיהיה לך סיכוי

לחיות חיי זוגיות בריאים וטובים.

הליכי גירושין הם לא משהו שעושים על פי עצה של אנשים מהפורום.

הליכי גירושין הם הליכים שיעשו לאחר שתתייעצי באמת עם יועצת שתפגוש אותך,

שתשמע ממך בדיוק, תדע לשאול את השאלות הנכונות ותכוון אותך לפי זה.

בלי ייעוץ והכוונה הגירושין הללו יהיו אחד מהשניים-

אם יש לכם סיכוי כזוג- מצערים ביותר

אם אין לכם סיכוי כזוג- מכוערים ביותר

היום כדי להתגרש תהיו מחוייבים ללכת לייעוץ.

ניסיתי הכל בכל מיכל כל!

זכיתי להתייעץ עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל ורק כשהוא 

אמר להתגרש, עשיתי זאת.

זה לא כזה פשוט להחריב בית בישראל.

אם כן יש דברים טובים, אולי כן כדאי ושווה לעשות מאמץ

ללכת לטיפול כדי לנסות להציל את המצב.

מה שבטוח, במקומך (אם עוד לא עשית זאת) הייתי לוקחת אמצעי מניעה...

בהצלחה רבה

וחג שמח

על אברהם כץ.

כל החלטה של אם ליצור קשר או לא ולמי לפנות הכל בליווי צמוד.

קראתי את ההודעות שלך כאן. אמנם מצד אחד נראה שיתכן שיש איזה "מקדם" של בעיה מהצד שלו - מה שאת מספרת על האבא שם וכד'.

אבל, מצד שני, את כותבת על "איומים" מצידו. לא מצידך. מה ה"איומים"? שהוא ילך אם תתנהגי בצורות מסויימות. הוא "לא איכפתי לצד השני", "משגע את הצד השני". את - לעומת זאת - רק עלולה "לדבר לא יפה" או "לסטור" (לא יאומן...) - ואת רואה כ"בעיה" שהוא עוד יחשוב שאחרי דבר כזה, הוא יכול "לברוח" לבית הוריו, במקום להישאר בבית הורייך.... את אומרת שלא משנה מה, אבל נשואים צריכים לפתור את הבעיה ולא לברוח. את לא חושבת ש"לסטור" יותר חמור מ"לברוח"?... אולי הנוסחה צריכה להיות: לא משנה מה - בלי אלימות?....

מעסיק אותך (מעתיק) : הוא יגיד לי אם פעם הבאה יהיה סטירות או מילים פוגעות אני אברח שוב. לא שאני רוצה שזה יקרה שוב. אבל יכולים להיווצר סיטואציות של ריבים שמתלהטים..

זה נראה לך  נורמלי?...

תארי לך שאיזה גבר היה כותב פה: אשתי עקשנית. הכנסתי לה סטירות, והיא ברחה מהבית להוריה, ולא עונה בטלפון.. והעיקר מה שמדאיג אותי, שהיא עוד עלולה לומר - מרוב חרדות רגשיות - שאם עוד פעם אסטור לה, היא שוב תברח... וזה בעיני דבר שלא בא בחשבוןץ איך יתכן שהיא תאיים ככה? וכי בונים נישואין באיומים?...

הרי אם איש היה כותב פה כך - היו חושבים שהוא פשוט לא נורמלי.

ואת גם שואלת,בפשטות, אנשים כאן, שלא מכירים כלום באמת ממה שקורה אצלכם: ואם הוא לא יענה לי עדיף להתחיל בהליכי גירושין?... וזה אחרי כמה הודעות ממה שכתבת שאת לא רוצה להגיע לזה, ואת לא יודעת מה יהיה אח"כ. זה רציני?...

אכן, טענת שיש לו חרדות רגשיות קודמות, ויש השפעה של אבא שתלטן. מעבר לכך, ההתנהגויות שציינת לגבייך, לא נראות יותר טובות, בלשון המעטה, משלו.  אלא שמכאן כמובן אי אפשר לדעת עד כמה המשקל של מה שיש ברקע ובאישיות של כל אחד מכם, משפיע על התנהלות השני.

על כן, אם את רוצה לעשות משהו רציני - קודם כל, אם אכן האלימות היתה באמת מצידך (גם זה לא לגמרי ברור מההודעות - אבל כך זה נראה), תתנצלי על זה, ותגידי לו שאת רוצה לדבר. אח"כ, תפנו ליועץ מומחה מאד. תשוחחו, שיבין עם מי יש לו עסק משני הצדדים - ואז תראו אם ניתן לעשות משהו ואיך.

כפי שהדברים נראים כרגע - אני לא בטוח אם למישהו מכם יהיה קל אח"כ לבנות מחדש. מלבד עצם הענין שלפרק בית זה לא משחק. 

אבל למה לומר, "לך תדע".... הרי זה לא ידוע - ומה שכנגד ידוע גם ידוע.. מתוך דבריה עצמה.

ובכלל, מתוך מכלול דבריה, זה לא מישהו שאומר מילים כמו את חושבת.

ראי בהמשך, מפריע לה שהוא תופס אותה המון זמן בטלפון.. שהוא "תופס אותה כל הזמן" כשהוא חוזר מהעבודה (כמה נשים היו מתפללות לזה..), בה הוא מרוויח המון (כנראה לא אידיוט גמור..) והיא "מזכירה לו" שהיא גרה אצל ההורים... אז מה הוא "כולא אותה" בשיחות איתו...  היא רואה "איום" בכך שהוא שאל כשאמרה שהוכלת לקניות עם מא שלה, לאן הולכת...

יש פה משהו לא כ"כ נורמלי, להתרשמותי, ולא מכיוון אחד בלבד.

לפי מה שאמר לרבנית שהזכירה, שהוא אמר שמפחד לחזור", כנראה שיש מקדם רגישות אצלו, ההיפך מ"אלימות" קלאסית. וכנראה שהיא לא פועלת בכיוון של מיתון והרגעת הרגישות הזו, אלא - יתכן בלי משים - מעצימה אותה. אשר על כן, אם רוצים לפתור משהו - זה קודם כל להכיר בבעיה. משני הצדדים. אם הוא לא יחשוש ממנה - סביר שגם יסכים יותר יטפל בבעייתו.

הגב' צריכה לענ"ד - אם רוצה לנסות להציל משהו - לומר לו שהיא ממש תשתדל לנהוג הכי בעדינות, אבל שגם הוא מצידו יסכים לבדוק את הקשיים שלו אצל מישהו מקצועי, במקביל אליה שהיא תטפל בהתנהגותה - ולהציע כך תקוה: שניהם יעלו במובן האישי, ואולי גם יצליחו לבנות בית טוב, שבו כל אחד מכיר ברגישויות השני, ועוזר לו להתגבר עליהן.

והוא צודק שהוא רוצה אותך איתו ולא עם אמא שלך. את נשואה. את כבר לא בבית שאת יכולה לשבת עם המשפחה ולשכוח את הבעל.

כדי לשקם את הנישואין שלך, ונשמע שיש הרבה פוטנציאל, אתם צריכים לברוח מהבית של ההורים! אתמול!

אפילו ללכת לצימר עד סוף סוכות ואז לשכור משהו קטן ורחוק מההורים

סליחה, את מחויבת קודם כל לבעלך ולבניית הקן האישי שלך ואח"כ למשפחה שלך עם כל הכבוד.

לפי דעתי- ממליצה לך לשכור דירה לכמה חודשים עד שהדירה שלכם תהיה מוכנה ולהתחיל לעבוד על הזוגיות שלך עם בעלך.

זה לא נראה שזה עושה לכם טוב שאתם גרים אצל ההורים.

והייתי אומרת לך אפילו שעדיף שתגורו במקום ניטרללי שלא קרוב לא להורייך ולא להוריו.

בהצלחה רבה!

אי אפשר לבנות נישואין בלי להתנתק ממשפחת המוצא - את גרה אצל הרויך - זה עצמו מהווה חסימה לבניית זוגיות ולא משנה כמה זמן "טכנית" את מבלה עם אמא שלך - חייבים להתנתק מהמשפחה במובן מסוים בשיבל לבנות את המרחב הזוגי.

עצם העובדה שהגעת למצב שנתת סטירות זה בלבד כבר סיבה טובה למה את צריכה ללכת קודם כל לטיפול, אין גבר נורמלי שישלים עם חיים עם אישה שמתלהטת במריבה למצב של סטירות

וגם אם תתגרשי עכשיו - את עצמך את תקחי לכל קשר חדש אז אם את רוצה זוגיות טובה בעתיד (עםן בעלך הנוכחי או עם אחר) - את צריכה לטפל בעצמך!

שגם אצלו זה יהיה קו אדום

ואיזה קווים אדומים שלו את חוצה??? 

קווים אדומים זה דבר אינדוודואלי

את מציגה את זה כאילו העובדה שעזב היא סוף העולם, זו הגדרה אישית שלך

גם בעיני לעזוב זה קו אדום אבל סטירות או דחיפות בעייני הם קו אדום חמור הרבה יותר

ולא אומרת לרגע שהוא בסדר

אבל מכל מה שמשתמע מההודעות שלך אי אפשר לומר שאת כן בסדר

לומר לך מי יותר בסדר ומי פחות? אי אפשר לדעת בלי לשבת עם שניכם לעומק וזה גם לא משנה

אם אתם רוצים לשקם את הנישואין יש כאן עבודה לשניכם ואתם צריכים עזרה מקצועית

והכי חשוב בשבילך - גם אם את מגיעה לגירושין - עדיין יש לך מה לעבוד על עצמך (ועדיף עם עזרה מקצועית) כי את עצמך את תקחי לכל קשר חדש!

ולא רק בגלל שנשמע די ברור, שהאלימות מצד האשה חמורה יותר ופוגענית יותר, לפי תיאורה.

ההוספה כעת, על מה שהוא "ניסה" וכד' ל"ע, מבהיר יותר מה שניסיתי להסביר לעיל, לפחות לפי מה שנשמע מהתיאור - 

שדווקא אצל טיפוס כזה, האלימות שכנגד גורמת לבהלה גדולה יותר. וסביר שגם "דחיפותיו" הם יותר מתוך פחד מאשר מתוקפנות, אם כי לא מכיר - אז בע"מ.  ואם כך, אכן צריך טיפול שיחזק אותו ואת בטחונו העצמי וממילא גם את בטחונו באשתו. והאשה צריכה טיפול שלא תוכל כלל להגיע לתגובות כאלה ולאי הבנת משמעותן. ושניהם יחד צריכים הדרכה, איך בונים הדדית, מתוך שיש להם יותר ביטחון זה בזה שהתופעות שמפריעות ליצירת קשר רגוע ונינוח יותר, מטופלות אצל כל אחד מהם. זה דבר אפשרי - ויכול להיות פחות מסובך ממה שנראה.

[ואגב, "לא עזבתי" למרות שהאיש היה במצב מאד מיואש ל"ע, זה יפה וראוי - אבל כלל לא דומה לכך שאדם לא משלים עם "סטירות" ועוזב..]

שמעי נא, ממש בנסיון לטובתך - 

האמירה "כנראה שהוא לא מסוגל להתמודד עם הקשיים", לא תוביל אותך לשום מקום.

כל זמן שהוא חש שאת אומרת "הוא" - אז הוא לא באמת ירצה ויאמין בכך. הוא חושש.

אם את באמת רוצה לנסות - אולי תנסי להחליט מבפנים להתרכך. תפני אליו ברצון, באהבה, אולי בכתב. תגידי לו כמו שהיה כתוב פה בערך: לשנינו יש בעיות. אתה אולי עם "מקדם חששות", למרות כשרונותיך - ואני עם תגובות קשות שאין להן מקום, למרות הצדדים הטובים שבי. בוא נחליט שכל אחד ניגש לטיפול בבעיות שהוא צריך להתמודד איתן - ושנינו ביחד לעזרה בבנין המשותף. תתנצלי מאד על האלימות הפיזית ותבטיחי שלא עוד. ותבקשי אתו שגם כן יקבל על עצמו כך.

מי יודע? אולי אם יראה שכך, יחשוש פחות, תבנו תכנית עבודה ברורה ברצון טוב - ותנסו..

אצל ההורים. לא יצרתם את הביחד הנפרד שלכם.

כדאי לך לקרוא על זה. יש תרופות שמייצבות מצב רוח, ואולי עוד אפשרויות.

שאלי את עצמך אם את מעדיפה להתגרש (בהחלט מובן), או לחפש פתרון לבעייה שלי (בהחלט מאתגר).

כמובן, הכל תלוי בזה שהוא רוצה לשתף פעולה ומבין שהמצב הנוכחי לא תקין.

"מלחמה" על משהו אחד, תבעיר אש גם בדברים אחרים.

צריכים להשתדל לדבר על הכל.  

יש עוד מה להציל. הייתי ממליצה לך להתקשר ליעוץ ה-י-ו-ם, מדובר בחיים שלך ובעתיד שלך ואיך שתתנהלי עכשיו יכול להיות לזה השפעה קריטית על החיים שלך.

תתייעצי אם לשלוח לו הודעות תומכות, ואולי עדיף לא לשלוח? דווקא בגלל שאולי ההורים שלו נגדך את צריכה לדעת איך לפעול.

ומסכימה עם הדעות שמעלי להפסיק ומיד לגור עם ההורים. 

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?