הדבר המרכזי שאתם צריכים זה ייעוץ זוגי. אפילו רק את.

המציאות אצלכם נהיית מורכבת וקשה, יש לכם כבר 10 חודשים של משקעים,

כבר נפגעתם ופגעתם. בעלך עם חרדות רגשיות. המאבקים הללו לא יקדמו אתכם.

אתם חייבים ליווי וייעוץ- קודם כל ליצירת בסיס שתוכלו להתחיל לעבוד מתוכו.

אתם חייבים בסיס של אמון בסיסי, של רצון, כדי לעבוד. לכל אחד ממכם יש 100%

אחריות על הבסיס הזה. גם לך. קודם כל תתנצלי על החלק שהיית לא בסדר(סטירות,

אני מניח שאמרת דברים שפגעו בו, שגרמו לו לחרדות). תדברו, תחזקי לו את התחושה

שאת אוהבת אותו.

מתוך זה תיגשי לייעוץ.

אם את אומרת לו- "אני מצטערת שפגעתי בך, אני מבינה שנפגעת מאוד, ואני מבינה שאי אפשר

להמשיך לחיות ככה, כשאנחנו נפגעים כל הזמון אחד מהשני, לכן אני חושבת שהכי נכון זה שנלך

לייעוץ ונראה איך אנחנו בונים ביחד זוגיות בלי לפגוע ולהיפגע." את מאפשרת לו לחזור בלי להסכים

למעשה לבריחה. אם הוא ירגיש שהוא לא צריך לברוח בשביל לקבל מה שהוא רוצה- הוא לא יברח.

יש לו רב? מישהו שהוא מקשיב לו? מקבל ממנו?

אם כן, זה צינור טוב להעביר דרכו כמה דברים חשובים.

יש לרב הזה קשר אישי כלשהו איתו? את יכולה לפנות לרב הזה?

אם הרב הזה נמצא איתו בקשר ואת יכולה לדבר איתו- זה יכול להוביל לתחילתה של עבודה זוגית.

את צריכה לשים לב לדברים שאת כותבת-

הוא מגיע מבית שהזוגיות בו לא בריאה. גם הוא בעצמו עוד לא לגמרי נבנה בגלל המערכת הלא בריאה הזו.

הוא לא ישתנה ביום. גם לא ביומיים.

יש לכם הרבה עבודה, שכל רגע הולכת וגדלה. את צריכה כמה שיותר מהר לפנות לייעוץ, ולהתחיל לפחות את,

לתקן את ההתנהלות. מתוך הייעוץ יינתנו לך כלים מתאימים וגבולות מתאימים עם האומץ והביטחון בהם.

נקודה חשובה- התיאור שנתת על אדם שמשתנה באופן קיצוני ולא פרופורציונלי בין הפגנת קרבה לריחוק-

זה מצב לא בריא מאוד של בעלך. את צריכה ללכת לייעוץ ולפעול בצורה נכונה וחכמה, אם אתם יכולים לבנות

משהו ביחד מבחינה זוגית- זה יהיה כרוך בעבודה גדולה של שני הצדדים. יש מצבים שלצערנו גם אי אפשר,

בגלל משקעים, בעיות של אחד מבני הזוג וכו'. את חייבת מישהי שתלווה אותך ותכוון אותך, כדי שיהיה לך סיכוי

לחיות חיי זוגיות בריאים וטובים.

הליכי גירושין הם לא משהו שעושים על פי עצה של אנשים מהפורום.

הליכי גירושין הם הליכים שיעשו לאחר שתתייעצי באמת עם יועצת שתפגוש אותך,

שתשמע ממך בדיוק, תדע לשאול את השאלות הנכונות ותכוון אותך לפי זה.

בלי ייעוץ והכוונה הגירושין הללו יהיו אחד מהשניים-

אם יש לכם סיכוי כזוג- מצערים ביותר

אם אין לכם סיכוי כזוג- מכוערים ביותר

היום כדי להתגרש תהיו מחוייבים ללכת לייעוץ.

ניסיתי הכל בכל מיכל כל!

זכיתי להתייעץ עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל ורק כשהוא 

אמר להתגרש, עשיתי זאת.

זה לא כזה פשוט להחריב בית בישראל.

אם כן יש דברים טובים, אולי כן כדאי ושווה לעשות מאמץ

ללכת לטיפול כדי לנסות להציל את המצב.

מה שבטוח, במקומך (אם עוד לא עשית זאת) הייתי לוקחת אמצעי מניעה...

בהצלחה רבה

וחג שמח

על אברהם כץ.

כל החלטה של אם ליצור קשר או לא ולמי לפנות הכל בליווי צמוד.

קראתי את ההודעות שלך כאן. אמנם מצד אחד נראה שיתכן שיש איזה "מקדם" של בעיה מהצד שלו - מה שאת מספרת על האבא שם וכד'.

אבל, מצד שני, את כותבת על "איומים" מצידו. לא מצידך. מה ה"איומים"? שהוא ילך אם תתנהגי בצורות מסויימות. הוא "לא איכפתי לצד השני", "משגע את הצד השני". את - לעומת זאת - רק עלולה "לדבר לא יפה" או "לסטור" (לא יאומן...) - ואת רואה כ"בעיה" שהוא עוד יחשוב שאחרי דבר כזה, הוא יכול "לברוח" לבית הוריו, במקום להישאר בבית הורייך.... את אומרת שלא משנה מה, אבל נשואים צריכים לפתור את הבעיה ולא לברוח. את לא חושבת ש"לסטור" יותר חמור מ"לברוח"?... אולי הנוסחה צריכה להיות: לא משנה מה - בלי אלימות?....

מעסיק אותך (מעתיק) : הוא יגיד לי אם פעם הבאה יהיה סטירות או מילים פוגעות אני אברח שוב. לא שאני רוצה שזה יקרה שוב. אבל יכולים להיווצר סיטואציות של ריבים שמתלהטים..

זה נראה לך  נורמלי?...

תארי לך שאיזה גבר היה כותב פה: אשתי עקשנית. הכנסתי לה סטירות, והיא ברחה מהבית להוריה, ולא עונה בטלפון.. והעיקר מה שמדאיג אותי, שהיא עוד עלולה לומר - מרוב חרדות רגשיות - שאם עוד פעם אסטור לה, היא שוב תברח... וזה בעיני דבר שלא בא בחשבוןץ איך יתכן שהיא תאיים ככה? וכי בונים נישואין באיומים?...

הרי אם איש היה כותב פה כך - היו חושבים שהוא פשוט לא נורמלי.

ואת גם שואלת,בפשטות, אנשים כאן, שלא מכירים כלום באמת ממה שקורה אצלכם: ואם הוא לא יענה לי עדיף להתחיל בהליכי גירושין?... וזה אחרי כמה הודעות ממה שכתבת שאת לא רוצה להגיע לזה, ואת לא יודעת מה יהיה אח"כ. זה רציני?...

אכן, טענת שיש לו חרדות רגשיות קודמות, ויש השפעה של אבא שתלטן. מעבר לכך, ההתנהגויות שציינת לגבייך, לא נראות יותר טובות, בלשון המעטה, משלו.  אלא שמכאן כמובן אי אפשר לדעת עד כמה המשקל של מה שיש ברקע ובאישיות של כל אחד מכם, משפיע על התנהלות השני.

על כן, אם את רוצה לעשות משהו רציני - קודם כל, אם אכן האלימות היתה באמת מצידך (גם זה לא לגמרי ברור מההודעות - אבל כך זה נראה), תתנצלי על זה, ותגידי לו שאת רוצה לדבר. אח"כ, תפנו ליועץ מומחה מאד. תשוחחו, שיבין עם מי יש לו עסק משני הצדדים - ואז תראו אם ניתן לעשות משהו ואיך.

כפי שהדברים נראים כרגע - אני לא בטוח אם למישהו מכם יהיה קל אח"כ לבנות מחדש. מלבד עצם הענין שלפרק בית זה לא משחק. 

אבל למה לומר, "לך תדע".... הרי זה לא ידוע - ומה שכנגד ידוע גם ידוע.. מתוך דבריה עצמה.

ובכלל, מתוך מכלול דבריה, זה לא מישהו שאומר מילים כמו את חושבת.

ראי בהמשך, מפריע לה שהוא תופס אותה המון זמן בטלפון.. שהוא "תופס אותה כל הזמן" כשהוא חוזר מהעבודה (כמה נשים היו מתפללות לזה..), בה הוא מרוויח המון (כנראה לא אידיוט גמור..) והיא "מזכירה לו" שהיא גרה אצל ההורים... אז מה הוא "כולא אותה" בשיחות איתו...  היא רואה "איום" בכך שהוא שאל כשאמרה שהוכלת לקניות עם מא שלה, לאן הולכת...

יש פה משהו לא כ"כ נורמלי, להתרשמותי, ולא מכיוון אחד בלבד.

לפי מה שאמר לרבנית שהזכירה, שהוא אמר שמפחד לחזור", כנראה שיש מקדם רגישות אצלו, ההיפך מ"אלימות" קלאסית. וכנראה שהיא לא פועלת בכיוון של מיתון והרגעת הרגישות הזו, אלא - יתכן בלי משים - מעצימה אותה. אשר על כן, אם רוצים לפתור משהו - זה קודם כל להכיר בבעיה. משני הצדדים. אם הוא לא יחשוש ממנה - סביר שגם יסכים יותר יטפל בבעייתו.

הגב' צריכה לענ"ד - אם רוצה לנסות להציל משהו - לומר לו שהיא ממש תשתדל לנהוג הכי בעדינות, אבל שגם הוא מצידו יסכים לבדוק את הקשיים שלו אצל מישהו מקצועי, במקביל אליה שהיא תטפל בהתנהגותה - ולהציע כך תקוה: שניהם יעלו במובן האישי, ואולי גם יצליחו לבנות בית טוב, שבו כל אחד מכיר ברגישויות השני, ועוזר לו להתגבר עליהן.

והוא צודק שהוא רוצה אותך איתו ולא עם אמא שלך. את נשואה. את כבר לא בבית שאת יכולה לשבת עם המשפחה ולשכוח את הבעל.

כדי לשקם את הנישואין שלך, ונשמע שיש הרבה פוטנציאל, אתם צריכים לברוח מהבית של ההורים! אתמול!

אפילו ללכת לצימר עד סוף סוכות ואז לשכור משהו קטן ורחוק מההורים

סליחה, את מחויבת קודם כל לבעלך ולבניית הקן האישי שלך ואח"כ למשפחה שלך עם כל הכבוד.

לפי דעתי- ממליצה לך לשכור דירה לכמה חודשים עד שהדירה שלכם תהיה מוכנה ולהתחיל לעבוד על הזוגיות שלך עם בעלך.

זה לא נראה שזה עושה לכם טוב שאתם גרים אצל ההורים.

והייתי אומרת לך אפילו שעדיף שתגורו במקום ניטרללי שלא קרוב לא להורייך ולא להוריו.

בהצלחה רבה!

אי אפשר לבנות נישואין בלי להתנתק ממשפחת המוצא - את גרה אצל הרויך - זה עצמו מהווה חסימה לבניית זוגיות ולא משנה כמה זמן "טכנית" את מבלה עם אמא שלך - חייבים להתנתק מהמשפחה במובן מסוים בשיבל לבנות את המרחב הזוגי.

עצם העובדה שהגעת למצב שנתת סטירות זה בלבד כבר סיבה טובה למה את צריכה ללכת קודם כל לטיפול, אין גבר נורמלי שישלים עם חיים עם אישה שמתלהטת במריבה למצב של סטירות

וגם אם תתגרשי עכשיו - את עצמך את תקחי לכל קשר חדש אז אם את רוצה זוגיות טובה בעתיד (עםן בעלך הנוכחי או עם אחר) - את צריכה לטפל בעצמך!

שגם אצלו זה יהיה קו אדום

ואיזה קווים אדומים שלו את חוצה??? 

קווים אדומים זה דבר אינדוודואלי

את מציגה את זה כאילו העובדה שעזב היא סוף העולם, זו הגדרה אישית שלך

גם בעיני לעזוב זה קו אדום אבל סטירות או דחיפות בעייני הם קו אדום חמור הרבה יותר

ולא אומרת לרגע שהוא בסדר

אבל מכל מה שמשתמע מההודעות שלך אי אפשר לומר שאת כן בסדר

לומר לך מי יותר בסדר ומי פחות? אי אפשר לדעת בלי לשבת עם שניכם לעומק וזה גם לא משנה

אם אתם רוצים לשקם את הנישואין יש כאן עבודה לשניכם ואתם צריכים עזרה מקצועית

והכי חשוב בשבילך - גם אם את מגיעה לגירושין - עדיין יש לך מה לעבוד על עצמך (ועדיף עם עזרה מקצועית) כי את עצמך את תקחי לכל קשר חדש!

ולא רק בגלל שנשמע די ברור, שהאלימות מצד האשה חמורה יותר ופוגענית יותר, לפי תיאורה.

ההוספה כעת, על מה שהוא "ניסה" וכד' ל"ע, מבהיר יותר מה שניסיתי להסביר לעיל, לפחות לפי מה שנשמע מהתיאור - 

שדווקא אצל טיפוס כזה, האלימות שכנגד גורמת לבהלה גדולה יותר. וסביר שגם "דחיפותיו" הם יותר מתוך פחד מאשר מתוקפנות, אם כי לא מכיר - אז בע"מ.  ואם כך, אכן צריך טיפול שיחזק אותו ואת בטחונו העצמי וממילא גם את בטחונו באשתו. והאשה צריכה טיפול שלא תוכל כלל להגיע לתגובות כאלה ולאי הבנת משמעותן. ושניהם יחד צריכים הדרכה, איך בונים הדדית, מתוך שיש להם יותר ביטחון זה בזה שהתופעות שמפריעות ליצירת קשר רגוע ונינוח יותר, מטופלות אצל כל אחד מהם. זה דבר אפשרי - ויכול להיות פחות מסובך ממה שנראה.

[ואגב, "לא עזבתי" למרות שהאיש היה במצב מאד מיואש ל"ע, זה יפה וראוי - אבל כלל לא דומה לכך שאדם לא משלים עם "סטירות" ועוזב..]

שמעי נא, ממש בנסיון לטובתך - 

האמירה "כנראה שהוא לא מסוגל להתמודד עם הקשיים", לא תוביל אותך לשום מקום.

כל זמן שהוא חש שאת אומרת "הוא" - אז הוא לא באמת ירצה ויאמין בכך. הוא חושש.

אם את באמת רוצה לנסות - אולי תנסי להחליט מבפנים להתרכך. תפני אליו ברצון, באהבה, אולי בכתב. תגידי לו כמו שהיה כתוב פה בערך: לשנינו יש בעיות. אתה אולי עם "מקדם חששות", למרות כשרונותיך - ואני עם תגובות קשות שאין להן מקום, למרות הצדדים הטובים שבי. בוא נחליט שכל אחד ניגש לטיפול בבעיות שהוא צריך להתמודד איתן - ושנינו ביחד לעזרה בבנין המשותף. תתנצלי מאד על האלימות הפיזית ותבטיחי שלא עוד. ותבקשי אתו שגם כן יקבל על עצמו כך.

מי יודע? אולי אם יראה שכך, יחשוש פחות, תבנו תכנית עבודה ברורה ברצון טוב - ותנסו..

אצל ההורים. לא יצרתם את הביחד הנפרד שלכם.

כדאי לך לקרוא על זה. יש תרופות שמייצבות מצב רוח, ואולי עוד אפשרויות.

שאלי את עצמך אם את מעדיפה להתגרש (בהחלט מובן), או לחפש פתרון לבעייה שלי (בהחלט מאתגר).

כמובן, הכל תלוי בזה שהוא רוצה לשתף פעולה ומבין שהמצב הנוכחי לא תקין.

"מלחמה" על משהו אחד, תבעיר אש גם בדברים אחרים.

צריכים להשתדל לדבר על הכל.  

יש עוד מה להציל. הייתי ממליצה לך להתקשר ליעוץ ה-י-ו-ם, מדובר בחיים שלך ובעתיד שלך ואיך שתתנהלי עכשיו יכול להיות לזה השפעה קריטית על החיים שלך.

תתייעצי אם לשלוח לו הודעות תומכות, ואולי עדיף לא לשלוח? דווקא בגלל שאולי ההורים שלו נגדך את צריכה לדעת איך לפעול.

ומסכימה עם הדעות שמעלי להפסיק ומיד לגור עם ההורים. 

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.