חבל!
הקוצני ושורט
עוד אחד מן המקלות
מקלות הרועה
קליפות הוא מורט
למען הקלות
לפרה עגל פועה
איך יושבת בדד
הלא הוא לידה
נושאה על כפיו
לא דין לה מדד
הלא הוא ידידה
לה האריך אפיו
ויש לה בת יחידה
יחידה מרבות. אוהבתו
ובצרתה היא שוכחתו
ואם הנ"ל רעיה
אז היא בת אשתו
א"כ ביתה הלא היא בתו!
והוא אוהבה
ובצרתה לו צר
ובתו בתוך תוהו
ובמחשכים יאיר באהבה
ותשכח המיצר
כי יתברך יגרשהו
ותזכור הבת
כי לא בודדה
ומגודדיה יעופו כחלום
כי שוב באהבת
אהבת דודה
תזכור שהיא כיהלום
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
