מסקרן אותי לדעת אם התאהבת בעבר, אפילו אם זה היה באופן שטחי. ההרגשה של התאהבות אמורה בד"כ להוביל לרצון להתמסר, לכן אם לא חווית את ההרגשה הזאת אף פעם אני יכולה להרגיע אותך שברגע שיש רצון יש גם יכולות להתמסר. 

ובכללי, תסתכלי על עצמך ביחסים שונים שהם לאו דווקא זוגיות, כמו עם חברות טובות שלך. תבדקי את כמה את נותנת/משפיעה/תורמת וכו' לקשר. 

ועצה נוספת או המלצה זה קריאה של ספרי זוגיות, לפעמים עולם שהוא לא מוכר לנו יכול להראות לנו כמאיים אבל ברגע שתלמדי את הנושא לעומק (כמו כל מקצוע אחר) אולי תגלי (ואני מקווה שתגלי בעז"ה) עולם יפייפיה שתרצי להשתייך אליו.

בהצלחה! 

בגלל ששמעתי נשים מעל 30 שיש להם את אותם הפחדים

אבל כן את גם מאוד צעירה וככל שתתבגרי ותבני את עצמך לדעתי פחות תפחדי לאבד את עצמך

בכל מקרה, תשימי לב לצרכים שלך כבר עכשיו ובתוך זוגיות ותכבדי אותם ואת עצמך

תדעי לשים גבולות ולשמור על העקרונות שלך

כדי שהאהבה תגיע צריך להיות פתוחים אליה וזה מסוכן מאוד כי זה להיות פגיע

אבל זה גם טוב ומדהים וכיף ופותח אותך וגורם לך למצוא/ לגלות את עצמך 

בזוגיות טובה, זה יעצים אותך ואותו

לתת לרגשות להגיע

וזה להיות פגיע כי אי אפשר לדעת מה יקרה,

אם הלב ישבר

כשאת חוששת מאד ממשהו את יכולה מעצם כך לזמן אותו. ז"א שאם כרגע את כל הזמן בפחד שיגבילו אותך, אז כשתתחילי קשר את תרגישי "הנה הוא מגביל אותי" ו"הנה שוב אני לא יכולה להיות עצמאית.." וזה לאו דווקא נכון...

מישהי כתבה קודם שבהרגשת התאהבות מגיע הרצון להתמסר וזה נכון, אבל מה שכרגע (שכלית) מפחיד הוא שאני כל הזמן אתמסר, והצד השני לא, ואז אני יהיה מנוצלת וזה באמת לאבד את עצמי ואת העצמאות שלי. מה שאת צריכה לבדוק הוא האם הבחור נותן לך את ההרגשה המושלמת להיות מי שאת,  בלי רצון שתשני או ציפיות ודרישות וממילא את תרגשי חופשיה תמיד גם כאת מקריבה מעצמך לזוגיות שלכם. באופן הזה יש לך גם אהבה וגם חופש וזה היחסים הכי בריאים שיכולים להיות. ואת זה רק את יכולה להרגיש לפני שהתחתנתם- האם מגבילים אותך או מצפים שתשתני אחרת. ואני מדברת מניסיון אישי, ושתדעי שחתכתי את קשר רק בגלל זה (וכבר הייתה לי שמלת כלה וכמעט סגרנו אולם..!) את צריכה להקשיב לרגשות שלך- אם טוב לך באמת או שלא. 

המלצתי, תחכי עוד קצת, עד שתרגישי שעשית דברים ומיצית מספיק את עצמך (תמיד יש עוד מה להתבגר) ויש לך צורך פנימי להתחתן ואת מוכנה להקריב מעצמך בשביל חיים של זוגיות. אל תהי לחוצת חתונה (שלא תחיי בהרגשה של "פספסתי הרבה דברים שיכלתי לעשות") כי אין מה לעשות, חיי זוגיות זה להקריב דברים (אבל לא את האשיות שלך) אבל מצד שני מקבלים שלמות נפשית והרבה דברים טובים אחרים.. ובכלל, את צריכה להתחתן בהרגשה שאת ההחלטה אם להתחתן או לא- את עשית בבחירה חופשית ולא כי הלחיצו אותך או שהמציאות מכריחה. 

בהצלחה!! 

אני לא אכנס לזה יותר מדי,אני פשוט עיף מאד ויש לי עוד דברים לעשות הלילה אז אענה בקצרה.

אני לא יודע אם פעם חווית התאהבות,אבל בתור אחד שמאוהב בטירוף עכשיו אני אומר לך בוודאות שאין שום דבר רע בזה..אני חושב עליה 90% מהיום בזמן וזה קשה מקשה עליי בכמה דברים..נגיד,דברים שהייתי מסיים בשעה..יקחו לי רבע שעה יותר מפני שאני מתחיל לחשוב עליה..אבל מצד שני..שאני מרגיש שאין לי כוח יותר ואני רוצה לוותר..בימים שהייתי כן מוותר לעצמי שהיא לא היתה בת הזוג שלי עכשיו לא..איך?התמונה שלה עולה לי בראש,נזכר כמה היא צדיקה(דרך אגב,הזוהר הקדוש מביא שאין לקרוא לאדם צדיק מפני שכאשר אומרים את זה פותחים את הספר של אתו אדם בשמיים שקראו לו צדיק ובודקים אם הוא אכן צדיק או לא)אבל אני לא מפחד להגיד עליה כי אני יודע בוודאות שהיא באמת צדיקה..ומרגיש צורך להיות ראוי לה..אם אני מחליט לוותר לעצמי על הלימוד..אם אני מוותר על עוד כמה פרקים אני מתחיל לחשוב שאולי אני לא ראוי בשבילה מספיק ואני רוצה..וגם,כשאני מתחיל לחשוב עליה האדרנלין בגוף עולה ואני מתחיל להיות שמח..העייפות של הגוף נעלמת ואני ממשיך..

העניין הוא לדעת במי אתה מתאהב.אני מכיר את אותה אחת כבר שנתיים...וכן,אני מרגיש אחריות..מדמיין אותנו עוד כמה שנים ומבין שאין יותר זמן לשטויות,אין זמן לוותר לעצמך..היא עשתה לי טוב ואני מודה לה' יתברך ששלח אותה אליי ואני מקווה שהיא לעולם לא תעזוב אותי.

הצגתי גם את הצד השני..הצד הטוב.

סיכום:

אני עושה מה שאני צריך לעשות,פשוט זה לוקח יותר זמן.

לפני כן,עשיתי מה שהייתי צריך לעשות,אבל היו פעמים שהייתי מוותר לעצמי.

אבל הוא לא "יעבור".

הוא נובע מתפיסת עולם שורשית שנמצאת במודעות שלך,

עד שלא תשני אותה- הפחד הזה, וכאשר תבוא זוגיות- המאבקים שהוא יצור,

לא יפסיקו ולא ישתנו.

האמת היא- שאת צודקת- זוגיות וחופש - הם דברים סותרים.

וזה טוב שאת מבינה את זה.

העניין על רגל אחת הוא- שמה שאת חושבת שזאת את, מה שאת מגדירה אותו כ"האני העצמי"

שלך, למעשה מתבטאים במחויבות הזו לבן הזוג שלך. בלעדיה- את לא האני עצמי שלך.

כלומר- המחשבה שאת כרגע יכולה לגעת בעצמיות שלך היא חלקית מאוד- מכיוון שאת לא מכירה

50% מהעצמיות הזו.

ברגע שבו תחיי חיי נישואים- העצמיות שלך תתגלה באמת- מתוך הזוגיות שלכם, גם כשזה יסתור

את החופש של הצדדים החיצוניים שלא קשורים באמת לעצמיות שלך שאת חושבת שהם כן.

את תרצי להיכנס למסגרת של זוגיות ולהתחייב אליה... זה יבוא באופן טבעי.

אם הפחד נובע מהחשש לאבד את עצמך אז תדעי שבזוגיות זה ההיפך לגמרי, המידות שלך והתכונות שלך משתקפות בצורה הרבה יותר ברורה וככל שהזמן עובר את מגלה על עצמך דברים שבלעדי הזוגיות לא היית מכירה.

ברור שחלק ניכר מהעצמאות נלקח, פתאום את לא רק לעצמך, יש עוד בן אדם שאת דואגת לו ושהוא חלק גדול מחייך, את לא יכולה להיות ספונטנית ולקבוע דברים בלי לחשוב יותר מדי כמו בעבר אבל זה שווה את זה. (כשתיהי בזוגיות תרצי שבן זוגך גם יקדיש מהזמן שלו בשבילך ושגם ישתף אותך בחייו)

מה שכן לדעתי חשוב שלכל בן אדם יהיו את התחביבים האישיים שלו והזמן הפרטי שלו לעצמו גם כשהוא בזוגיות.. אפשר למצוא לזה זמן גם אם הוא מועט, בכל זאת אתם לא תיהיו דבק 24/7.

אני חושבת שאת צריכה לשנות קצת את הגישה, זוגיות זה לא משהו שכובל אותך. זה מוציא ממך את הטוב.

כשאת בזוגיות את חולקת את חייך עם עוד בן אדם, שיש לו שאיפות והשקפה כמו שלך, וגם אם כניסה למסגרת כזאת זה שינוי גדול תזכרי שאת לא עוברת אותו לבד. את עוברת אותו עם עוד מישהו שאוהב אותך ודואג לך. וזה הופך את זה להרבה יותר קל ולא לעול כמו שאת מרגישה.

אולי זה גם הגיל ועם הזמן לאט לאט תרגישי שאת מוכנה לזה ולא מפחדת.. שיהיה בהצלחה בע"ה!

ייצבתם אותי על הקרקע ונטעתם בי-בטחון וכוח לשינוי!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?