בס"ד
היא לא תפסיק לך את הלימודים כ"כ מהר.
כמישהי שלומדת פסיכולוגיה את אמורה לדעת שדברים כאלה לא משאירים בבטן ומטפלים בהם.
תחשבי מה את היית עונה כפסיכולוגית למישהי שהייתה שואלת את השאלה ששאלת פה.
אני חושבת שהתשובה ברורה..
אני לא אומרת שזה כזה פשוט, זה בכלל לא. זה דבר שדורש המון אומץ לפתוח דבר כזה מול פסיכולוגית, אבל אני מאמינה שזה הדבר הנכון במיוחד אם את רוצה ללכת לטפל באחרים. אני לא מאמינה שאפשר באמת ללכת לטפל באחרים כשאנחנו במצב נפשי לא טוב. כשאין לנו כוחות אז גם אין לנו מה לתת. לעזור לאחרים כפסיכולוגית זה אומר לקחת על עצמנו המון וזה אומר גם להיות במצב נפשי מספיק יציב.
מה שאמרתי לא אמור לגרום לך לפחד מלספר לה. מה שאמרתי אמור לגרום לך להבין שני דברים-
א. שאת אולי באמת לא כשירה כרגע לטפל באחרים (אגב, זה לא אומר שהיא תפסיק את הלימודים. לדעתי היא פשוט תטפל בזה ותאמין בך שעד סוף התואר ועד שתתחילי לטפל כבר תצאי מזה. יש לך עוד כמה שנים טובות עד שתתחילי לטפל גם אם את במקרה בסוף תואר שני ואני מניחה שאני לא מחדשת לך הרבה בזה...) ואז זה שתספרי לה וההשלכות של זה אולי יהיו לטובה..
אני יודעת שקשה לשמוע את זה אבל תחשבי שאנחנו באים לעזור לאחרים בשבילם, ואם אנחנו לא באמת יכולים לעזור להם אז אולי.. אולי באמת לא כדאי.
ב. שתסמכי על הפסיכולוגית שלך. את כבר באמצע תואר, את בטח סומכת על המקצוע הזה אם את לומדת אותו, אז תסמכי עליה כמו שהיית רוצה שיסמכו עלייך. אני מאמינה בכל ליבי שהפסיכו' שלך היא לא אדם רע והיא תחשוב עשרים פעם לפני שהיא תפסיק לימודים של מישהי. אני יודעת שזה קשה לשחרר שליטה, לדעת שהחיים שלך כביכול בידיים של אדם אחר, אבל קודם כל תזכרי שזה לא באמת החיים שלך בידיים שלה, בסופו של דבר לרוב האנשים כמדומני שלא מפסיקים לימודים. דבר שני תאמיני. גם בה, גם בך, וגם באלוקים. בסוף את תגיעי לדרך הנכונה.. יש לאלוקים דרכים הזויות להראות לנו לאיזו דרך ללכת, איזו דרך נכונה לנו, תני לו מקום, הוא יוביל אותך בדרך הנכונה.
אני לא במקומך, להכריח אותך אני לא יכולה ואני גם מאמינה שבזכותו של אדם לטעות לבד, אבל בשבילך, בשביל המטופלים שבע"ה יהיו לך ובשביל כל הסובבים אותך אני חושבת שכדאי לך לספר.
אם מטפלים בזה ויוצאים מזה אין שום סיבה שלא ייתנו לך תואר.
ושוב, זה לא כזה נפוץ להפסיק תואר ולא עושים את זה על ימין ועל שמאל. את לא נשמעת לי אובדנית, את נשמעת לי יותר מדוכדכת וזה בסדר, עוברים טיפול, עוברים תהליך וזה עובר.
אני באמת מאמינה שלא יקרה כלום..
ב"הצלחה רבה רבה
הרבה כוח, את נראה לי זקוקה לזה,
ותעדכני

נ ב. הנכתב לעיל נכתב על ידי בחורה בת עשרים שהניסיון שלה מסתכם בפסיכולוגיה חובבנית ובטיפולים ותהליכים רבים שהיא עברה. מאמינה שמה שכתבתי נכון אבל לשם ההגינות אני כותבת את זה.
עברתי מצב דומה לשלך ויצאתי ממנו ב"ה. זה אפשרי אם רק רוצים באמת.
ואני רוצה ללמוד פסיכולוגיה

.