בבית קראו לה טולי. החברות קראו לה טלוש
רק סבא קרא לה פשוט בשם שלה, טל.
כל פעם שהיה רואה אותה היה עולה על פניו חיוך רגוע, אמיתי
והוא היה מחבק ואומר כמה שהוא התגעגע
ואז היא היתה מתיישבת על הרצפה, ליד הכורסא הגדולה שתמיד נראתה לה כמו כס של מלך, והייתה מספרת לו סיפורים.
סיפורים על פרפרים שלא מצליחים לעוף
סיפורים על ילדים עם עיניים עצומות
על פילים עם אזניים גדולות
על פרחים שאפילו הדבורה לא מתקרבת אליהם
סיפורים ילדות, כזאת שלא הייתה לה מעולם.
וסבא היה יושב על הכורסא ומקשיב. החיוך אף פעם לא יורד מהפנים
וכשטל הייתה רואה את החיוך היא היתה משנה קצת את הסיפור, בשבילו. רק שהחיוך לא ייעלם
רק פעם אחת טל ראתה את סבא בלי חיוך. זה הינ בלוויה של סבתא. הדמעות שירדו מעינייו השקטות כיסו הכל
והיא לא רצתה שזה יקרה שוב.
הסופים תמיד היו טובים
וסבא היה צוחק ומודה לאלהים שהוא זכה בנכדה כזאת, עם סיפורים שמזכירים לו את החיים הטובים שהוא זכה בהם.
אבל אז סבא נהייה חולה
ואת הסוף שלו היא כבר לא יכלה לשנות
בלוויה, אחרי שכולם כבר הלכו, היא התיישבה על הרצפה ליד הבור וסיפרה לו סיפור אחרון
על הטל שיירד בלילה וכיסה את השדות. ועל איך שבבוקר היה אפשר להרגיש את השמיים
על איך שהוא היה הטל שלה, בדיוק כמו שהיא הטל שלו
וכמו שאנשים שמים אבנים על קברים
טל שמה מילים. סיפורים שכבר אין מי שיקשיב
אהבה שנשארת בלב
רק סבא קרא לה פשוט בשם שלה, טל.
כל פעם שהיה רואה אותה היה עולה על פניו חיוך רגוע, אמיתי
והוא היה מחבק ואומר כמה שהוא התגעגע
ואז היא היתה מתיישבת על הרצפה, ליד הכורסא הגדולה שתמיד נראתה לה כמו כס של מלך, והייתה מספרת לו סיפורים.
סיפורים על פרפרים שלא מצליחים לעוף
סיפורים על ילדים עם עיניים עצומות
על פילים עם אזניים גדולות
על פרחים שאפילו הדבורה לא מתקרבת אליהם
סיפורים ילדות, כזאת שלא הייתה לה מעולם.
וסבא היה יושב על הכורסא ומקשיב. החיוך אף פעם לא יורד מהפנים
וכשטל הייתה רואה את החיוך היא היתה משנה קצת את הסיפור, בשבילו. רק שהחיוך לא ייעלם
רק פעם אחת טל ראתה את סבא בלי חיוך. זה הינ בלוויה של סבתא. הדמעות שירדו מעינייו השקטות כיסו הכל
והיא לא רצתה שזה יקרה שוב.
הסופים תמיד היו טובים
וסבא היה צוחק ומודה לאלהים שהוא זכה בנכדה כזאת, עם סיפורים שמזכירים לו את החיים הטובים שהוא זכה בהם.
אבל אז סבא נהייה חולה
ואת הסוף שלו היא כבר לא יכלה לשנות
בלוויה, אחרי שכולם כבר הלכו, היא התיישבה על הרצפה ליד הבור וסיפרה לו סיפור אחרון
על הטל שיירד בלילה וכיסה את השדות. ועל איך שבבוקר היה אפשר להרגיש את השמיים
על איך שהוא היה הטל שלה, בדיוק כמו שהיא הטל שלו
וכמו שאנשים שמים אבנים על קברים
טל שמה מילים. סיפורים שכבר אין מי שיקשיב
אהבה שנשארת בלב


