אז אני למדתי ולומדת על משמעותו של היום! באמת יום מדהים!
אבל אני בת..
אז אני לא יכולה לרקוד בהקפות שעושים אצלנו בעיר אלא סתם ללכת ביחד עם הגוש של הנשים אחרי הגברים שרוקדים ושמחים בשמחת התורה.
אני במאת רוצה לשמוח ביום הזה! וחלק מהשמחה תגיע גם בעשיה ולא רק בלימוד על גדולת היום וקדושתו..ומה אני אעשה שאין לי ככ עשיה שאני יכולה להשתתף בה?
וניסיתי, וחיפשתי מקום שיהיו בו בנות בגילי שרוצות לשמוח ולרקוד ויש לזה מקום מסודר ולא מצאתי..
אז לא רק שאין לי את השמחה של הריקודים והעשייה, כל פעם שאני רואה פרסום על הקפות שניות במקומות מסוימים או שמחת תורה במקום אחר..יש לי צביטה קטנה בלב שאני לא יכולה, ולי אסור..ואני לא רוצה שיגיע שמחת תורה כי לא רוצה להתבאס ומזה שיש לי כל מני הגבלות..
איך עוברים את זה ומגיעים באמת לשמחה האמתית גם מתוך עשיה ולא רק מתוך לימוד...?
או איך מעבירים את החג בלי יותר מידי "באסה"...?
(ובבקשה שלא יתחיל כאן דיון על אם הבנות באות כדי לראות את הבנים רוקדים וכו..כי זה ממש לא זה..את השלב הזה כבר עברנו, לפחות אני, רוצה ללכת כדי לשמוח ולרקוד באמת בלי לשים על כל הגברים שסביבי אם רק היה לי עם מי ואם רק הייתי יכולה)