הי,
כפי הנראה, בדומה להרבה בנות המוצאות את עצמן בדרך לעלות על מסלול העתיד שלהן, גם אני הגעתי לשלב שצריך להחליט.
אני לא רוצה להגיע להחלטה על פי תכתיב חיצוני במידה ולא אגיע להחלטה בעצמי.
אלא אני רוצה להיות שלימה עם מה שאבחר לעשות וזה דורש הרבה אנרגיות ואומץ לב (אולי) כי באישיות שלי אני מתקשית לקבל החלטות ובכלל שלא נדבר על להגיע לאופציות השונות.
לא אלאה אתכם בפרטים ואנסה לנסח בקצרה:
יש באפשרותי להחליט מה לעשות, לאן להתקדם אחרי סיום התיכון. ככה שהרבה דלתות פתוחות בפני.
אימי מאוד רוצה שאלך למסלול של עתודה צבאית ומנסה לכפות על כל הרהור שעולה בי נגד הצעד הזה.
בתוך תוכי אני רוצה ורואה בזה אפשרות שתקדם אותי הן מבחינה אישית והן מבחינה לימודית וכלכלית.
חשוב לי לציין שאלו לא ערכים שגדלתי עליהם וזה בא לי די מהר שאמא שלי תומכת בצעדים נוגדי דת.
אבא שלי לא מתערב בהחלטתי (חבל?!)
בכל מקרה אני חושבת על הנושא המון וקוראת כמובן, אך לא מצאתי עדיין בת דתיה שנכנסה למעגל הזה מאותו מקום שאני נמצאת בו.
אני אומרת לאמא שלי כל מיני בעיות הלכתיות שבאמת אני לא מרגישה צורך לקיים אותם, לא מרגישה בהם בעיה.
כדוגמת הבעיה של המפקד שעליך במקום האבא זה לא מרגיש לי תחליף. כאילו גם במקום עבודה חייבים לעמוד ולעשות את הפקודות של הבוס. זה מחוייבות. זה פרנסה.
אני לא רוצה לא ללכת לצבא בגלל שרבנים אסרו. אולי זה איסור שעוזר להרבה בנות להמנע מקבלת החלטה כי נשללת כבר אוטומטית האפשרות הזאת אבל אני רוצה להרגיש, כמו בכל דבר אחר שאני עושה שזה נכון.
אני יוצאת מנקודת הנחה שרבנים אוסרים דברים על מנת שלא יווצר מצב של סחף המוני של אנשים שיעשו את אותו דבר. ולא פעם קרה ורבנים אישרו דברים על פי מקרה לגופו. וכששמעתי סיפורים כאלה הרהרתי לעצמי, למה המקרה שלי לא עלול להיות מקרה לגופו?!
ובכלל, עדיין לא מצאתי בעיה במסלול העתודה חוץ מאיסור הרבנים...
מגיעים כבר בדרגה של קצינים וישר לעבודה, כמו כל עבודה במשרה אחרת בארץ.
מעורב של בנים בנות גם באוניברסיטה אני אתקל וגם בעוד מקומות בחיים. בעצם בכל מסלול שאבחר לנכון בסוף לעשות.
אשמח לשמוע את דעתכם בעניין ואם יש לכם ידע בנושא העתודה מבפנים, מעבר למפורט באתרים השונים למנהם....
תודה מראש וחג שמח.
כפי הנראה, בדומה להרבה בנות המוצאות את עצמן בדרך לעלות על מסלול העתיד שלהן, גם אני הגעתי לשלב שצריך להחליט.
אני לא רוצה להגיע להחלטה על פי תכתיב חיצוני במידה ולא אגיע להחלטה בעצמי.
אלא אני רוצה להיות שלימה עם מה שאבחר לעשות וזה דורש הרבה אנרגיות ואומץ לב (אולי) כי באישיות שלי אני מתקשית לקבל החלטות ובכלל שלא נדבר על להגיע לאופציות השונות.
לא אלאה אתכם בפרטים ואנסה לנסח בקצרה:
יש באפשרותי להחליט מה לעשות, לאן להתקדם אחרי סיום התיכון. ככה שהרבה דלתות פתוחות בפני.
אימי מאוד רוצה שאלך למסלול של עתודה צבאית ומנסה לכפות על כל הרהור שעולה בי נגד הצעד הזה.
בתוך תוכי אני רוצה ורואה בזה אפשרות שתקדם אותי הן מבחינה אישית והן מבחינה לימודית וכלכלית.
חשוב לי לציין שאלו לא ערכים שגדלתי עליהם וזה בא לי די מהר שאמא שלי תומכת בצעדים נוגדי דת.
אבא שלי לא מתערב בהחלטתי (חבל?!)
בכל מקרה אני חושבת על הנושא המון וקוראת כמובן, אך לא מצאתי עדיין בת דתיה שנכנסה למעגל הזה מאותו מקום שאני נמצאת בו.
אני אומרת לאמא שלי כל מיני בעיות הלכתיות שבאמת אני לא מרגישה צורך לקיים אותם, לא מרגישה בהם בעיה.
כדוגמת הבעיה של המפקד שעליך במקום האבא זה לא מרגיש לי תחליף. כאילו גם במקום עבודה חייבים לעמוד ולעשות את הפקודות של הבוס. זה מחוייבות. זה פרנסה.
אני לא רוצה לא ללכת לצבא בגלל שרבנים אסרו. אולי זה איסור שעוזר להרבה בנות להמנע מקבלת החלטה כי נשללת כבר אוטומטית האפשרות הזאת אבל אני רוצה להרגיש, כמו בכל דבר אחר שאני עושה שזה נכון.
אני יוצאת מנקודת הנחה שרבנים אוסרים דברים על מנת שלא יווצר מצב של סחף המוני של אנשים שיעשו את אותו דבר. ולא פעם קרה ורבנים אישרו דברים על פי מקרה לגופו. וכששמעתי סיפורים כאלה הרהרתי לעצמי, למה המקרה שלי לא עלול להיות מקרה לגופו?!
ובכלל, עדיין לא מצאתי בעיה במסלול העתודה חוץ מאיסור הרבנים...
מגיעים כבר בדרגה של קצינים וישר לעבודה, כמו כל עבודה במשרה אחרת בארץ.
מעורב של בנים בנות גם באוניברסיטה אני אתקל וגם בעוד מקומות בחיים. בעצם בכל מסלול שאבחר לנכון בסוף לעשות.
אשמח לשמוע את דעתכם בעניין ואם יש לכם ידע בנושא העתודה מבפנים, מעבר למפורט באתרים השונים למנהם....
תודה מראש וחג שמח.
