מפלצת??????

האמת שזה לא קל לחיות עם מפלצת בתוך, אבל כמו לכל דבר, מתישהו מתרגלים אליה, מתישהו לומדים לחיות איתה, להתחבב עליה, לנשום יחד איתה עמוק, לדעת להרגיע אותך כשצריך, לדבר אליה בהגיון עד שהיא נינוחה, שלא תעשה צעדים קיצוניים, וכשלא עוזר, פשוט ללכת לישון. זה הדבר היחיד שגורם לה להירגע, היא נרדמת יחד איתך, ומתעוררת ליום חדש, עם אנרגיות מחודשות לסחוב את כל מה שצריך על הכתפיים, להילחם ולהיאבק עד לפעם הבאה שהיא תישבר ותקרוס. ואז שוב תורך מגיע, לדבר אליה בהגיון, להרגיע, שלא תעשה צעדים פזיזים. ואם לא עוזר? נכון- לישון. כזאת היא, עם זיכרון קצר. לילה אחד היא יכולה להגיע לקצה, לשבור אותך לרסיסים, לא להרפות. ובוקר אחרי? שמה הכל מאחור, מניחה הכל בצד ומתעלמת כאילו לא קיים, ממשיכה עם המשחק המזויף הזה, הכל מעולה. זה הכי חשוב, לשדר עסקים כרגיל, לחייך כשצריך, להגיד את הדברים המתאימים, ללכת בדרך סלולה מראש ולשכנע את עצמך שאתה זה שמוביל, שאתה הרי יודע לאן היא מובילה, למרות שלשניכם אין שמץ של מושג לאן אתם מתקדמים, מה יהיה בהמשך, רק יודעים שבסוף הדרך כנראה תהיה תהום, השאלה עוד כמה נצליח ללכת. הכל שאלה של זמן. אבל מתישהו הכל צף, והיא עולה. מזכירה לך שהגיע הזמן להתעורר, לעמוד מול האמת ולשים בצד את המשחק, להתעמת עם המציאות כפי שהיא, ולא כפי שרצית שתהיה. לעשות מעשה לכאן או לכאן. ואתה מדבר אליה בהגיון, שלא תעשה שום מעשה מסוכן. ואין דאגה, היא תלך לישון ותקום כמו חדשה, אבל הכל שאלה של זמן.

 

כל כך קשה לחיות עם מפלצת בתוך, להסתובב איתה כל דקה ביום, ועד ששכחת שהיא שם- להיזכר. לנסות לשכנע שהכל בסדר ,הכל בשליטה, אנחנו יודעים לאן אנחנו מתקדמים, נגיע למקום טוב, למרות שלשניכם אין מושג. מתי כבר תגיע התהום? אז עוד בוקר, ועוד שגרה, ועוד שקר, ועוד חיוך מאולץ, ועוד רגש מזויף, לנסות להרגיש זה שם המשחק, למרות שמבפנים אין כלום, הפסקתם להרגיש כבר ממזמן. וכשנהיית רעבה היא אוכלת אותך מבפנים, לאט אבל עמוק, משאירה אותך ריק כמו שלא הרגשת בחיים, ואתה יודע מה הפתרון. לישון, ומהר. רק מה עושים כשמגיע מחר?

 

זה נורא לחיות עם מפלצת בתוך, אבל היום אתה כבר רגיל, רגיל לסחוב אותה עלייך, להתעלם מקיומה, להשתיק אותה כשצורחת לך בראש. עם הזמן כבר התרגלת אליה, כמו להכל. החלק הכי נורא היה להכיר אותה, להבין בפעם הראשונה שהיא שם, שהיא זאת שבכלל מכתיבה לך את הקצב, שהיא אחראית למה שיקרה, ולך אין יד בדבר. החלק הנורא הוא לעמוד מול המראה ולהגיע למסקנה שזה לא אתה אשם, אתה רוצה להרגיש, ורוצה לחוות, ורוצה להגשים ורוצה לאהוב, אתה רוצה לטייל ורוצה להכיר ורוצה לעבוד ורוצה להתקדם, אבל חיה בתוך מפלצת ואתה לא זה אשם. הכי קשה זה לעמוד מול המראה, להסתכל ולהבין בפעם הראשונה שיש בתוך מפלצת, שהתפתחה לאט לאט למימדים הרסניים, ולהבין שלמפלצת הזו יש שם, אפילו שם מקצועי, שם רפואי, כזה שאפשר למצוא אותו בגוגל, לקרוא עליו ולהזדהות, להנהן לכל סימפטום ולהבין לאט לאט שלמפלצת שלך יש שם, וקוראים לה דיכאון.

וואו. זה מדהים. כל מילה.חלילית אלט
וואי. תאור מדהים.נלחמת ומתייאשת
חיפשתי הרבה איך לתאר את זה, ופתאום ראיתי את הקטע הזה.
וואופיתה פיתה

זה סיפור. והוא לא טורף והוא קיים והוא מזמין

ותודה על זה

אבאלה.מישהי בעולם!
למרות שחשבתי על כיוון אחר
תודה
וואופלונית 1

זה ממש יפה והסוף מפתיע.

זה מדהים

 

בדיוק.רב מג של מיליםאחרונה
חוץ מהסוף.
שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשהאחרונה

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה

לשחררlittle prince
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:26

עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:25

נשימות מתגברות

מתנשפות

מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע

הדבר שממנו אני מפחד

מנסה לעצור כדור שכבר נורה

להסדיר נשימה

כמה פשוט זה נשמע

רק להירגע

לשחרר

תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת

אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית

אתה צריך פשוט לשחרר

פשוט לשחרר

לעגתי לו בקרבי

פסיכולוג עאלק

אם היה פשוט לשחרר

פשוט לא הייתה לך פרנסה

ודווקא הנשימה

זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה

מכניסה ומוציאה אוויר

דווקא היא מבשרת לי בדרכה

ששוב זה מגיע

שוב, הגב אל הקיר

תהומות

תהומות שבי עולים מעלה

פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם

רק להתכנס אל עצמי

ולמנוע פגיעה באהובי

אין לי מנוחה

שעםליפא העגלון

כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית

עַל לוּחַ לִבִּי

וְחָלְפָה לָהּ,

הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ

וְחוֹר

חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת

נבואת הגוריםטאבי
עבר עריכה על ידי טאבי בתאריך כ' בחשוון תשפ"ז 23:10

גור חתולים נביא אמר לי שמעתה הכל ילך ויסתבך.

שומע? הכל יסתבך. הכל יהיה נורא נורא מסובך.

זה אומר שיהיה רע?

אני נביא, לא פילוסוף. רע זה מושג פילוסופי. אני יודע רק שיהיה מסובך. זאת הנבואה שלי.

זהו? זאת כל הנבואה?

לא. בעצם כן. אפשר להרחיב ולפרט, אבל זה יהיה מסובך יותר.

וזה יסתבך בהדרגה? או בבת־אחת?

גם וגם. הכל יקרה וימשיך לקרות כל הזמן. הכל יסתבך במקביל. הכל ילך ויסתבך עד לרמת הסיבוך המוחלטת, האולטימטיבית. רמת הסיבוך האינסופית שהעולם שואף אליה מבריאתו.

כמו פקעת צמר?

כמו פקעת צמר.

כמו אוזניות בכיס?

כן. כמו אוזניות בכיס. כפי שאתה רואה, העולם שואף לסיבוכיות.

ואני אבין משהו בסופו־של־דבר?

לא, לא תבין דבר. לא יהיה שום היגיון בשום־דבר. ככל שיחלוף הזמן תבין פחות ופחות. וככל שתנסה להבין – או להיפך, תנסה לא להבין וללכת יד ביד עם הגורל – ככל שתבחר, אין לכך שום משמעות. הכל יסתבך בעל־כרחך.

ובמה זה יבוא לידי ביטוי?

בכלום. אתה תקום בבוקר כרגיל. אתה תחטא ותחזור בתשובה. אתה תתפלל, תאהב, תתאכזב ותתחרט. הכל כפי שעשית עד עצם היום הזה. אלא שמיום זה והלאה, כל־זה ייעשה מסובך לאין־שיעור.

נשמע מסובך.

כן. זה כבר התחיל.

ויראבין הבור למים

ריאות אשי נושפות שחורן ואשי שוחקת,

בחלום מלוכים שליחיי להלהיבך לחום

אבְניי נוקשות, לשוני כובלה לבור;

חבולה, על פניו נאנחת,

רפואה.. רפוה.. ותנו כסות לנוכחת.

כי בראותה, רעועה, שריקת תם

כנשימת מלאך המוות בבואו לאור,

בראשי-תבות בואכה דמעתי קודחת

ברקעי מזמור המלח אֲמֹסס את סדום

כ חשון, מתוך שיר כל יום