מאז התחזקתי, הייתי במדרשה וכו.. עברו להם שנתיים וחזרנו כעת לקשר.. כמובן שעכשיו דתיים לכל דבר ולא לייטים שמקלים בכל מיני דברים.
אז הבעיה שלי צצה בכך שההתנהלות שלנו היא חברית וזוגית לחלוטין אך איני מרגישה רגש..
יש בינינו חיבור מטורף שזה מה שהביא לדעתי לקירוב שוב לאחר שנתיים.. אך רגשותיי אליו לא בשמיים..אולי אני מעט חסומה אליו
האמת היא שגם אז לפני 4 שנים הרגש היה נמוך ואולי רק אחרי חצי שנה בערך הרגשתי שאני אוהבת אותו..
אבל עכשיו.. בזמן הזה לא אחכה חצי שנה לרגש.. בטח שלא שנתיים לאהבה..
אני פחות אובייקטיבית כי הוא היחיד שבאמת אהבתי, ומכל הדייטים שהיו לי חתכתי נורא מהר כי לא הרגשתי שהם מתאימים לי - יכול להיות שהיו כאלו שהפלתי בגלל חוסר עניין לאחר פרידה מקשר ארוך. אך לא בזה עסקינן..
השאלה שלי היא איך אנשים מחליטים החלטות אחרי חודשיים שלוש.. אני מנסה להיכנס לראש הזה ולא מצליחה..
או שאולי לא חוויתי..
לא באה מרקע דתי חזק כך שרוב חברותיי יצאו שנה שנתיים.. אז בסביבתי פחות יש את מי לשאול..

