אביב תשס"ה
חרב גירוש מונפת מעל 21 יישובים פורחים בגוש קטיף. כבר כמעט שנה שכל הארץ כמרקחה, יש עוד 3 חודשים עד רגע האמת.
הנוער הציוני דתי מגויס מחמשוש ועד שמיניסט. הפגנות, צעדות, חסימות כבישים, עושים הכל כדי לעצור את הכדור המתגלגל. מטות נוער, פעילויות ופעולות בסניפים, בישיבות ובאולפנות.
עובדים סביב השעון, שלטים, סרטים כתומים, עושים הכל עד קצה גבול היכולת...
סתיו תשע"ז
חרב גירוש מונפת מעל היישוב עמונה, שכונת נתיב האבות ועוד תשעה בתים בעפרה. עוד חודש וחצי מגיע רגע האמת. נשמע שיש פה שקט תעשייתי, הרבה אנשים לא יודעים בכלל איפה זה עמונה. הנוער הציוני דתי עסוק בדברים אחרים...
הארץ לא צבועה ירוק, היה בסוכות הפנינג בעמונה ובעפרה, היה נחמד באנו עם המשפחה להופעות...
כמה פעולות העברנו על עמונה? כמה זה מעסיק אותי? כמה מהנוער ביישוב יודע מה זה עמונה? "המאחז הזה שפינו לפני 10 שנים, לא?" ...
מרגיש שלא יותר מדי...
לפני 11 שנים דור שלם של נוער התמסר לא"י, נלחם על הבית שלי ושל עוד הרבה חבר'ה בגילי...
איפה אנחנו היום? למה זה לא בוער בנו? מרגיש לי שהתעייפנו...







