בריאותית, תוכלי להסתכל בעצמך על מצב הפירות והירקות ולהחליט.

מרוסס? למה את מתכוונת? כל הפירות והירקות בימנו מרוססים. אני מניחה שגם אלו שזורקים.

ומעשרות- אני ממליצה להפריש בלי ברכה. (אא"כ זה ממוכר שאת מכירה והוא מפריש ויש לו תעודת כשרות, אז אין צורך להפריש שוב)

להרוויח ממכירות באיביי זה לא פשוט בכלל.

צריך ללמוד היטב את הנושא ויש המון קורסים שעולים כמה אלפים.

כדי להצליח צריך ראש טוב, מסירות והתמדה, נכונות להפסדים בראשית הדרך ובכלל לא בטוח שתרוויחו מזה.

אגב, למה בעלך אינו עובד לפחות חצי יום?

עם בן הזוג מניסיון הליכה ליד הים לקראת הערב פותחת את הנשימה פעילות גופנית מחוץ לבית את צריכה לשנות אווירה 

תבררו אם יש גמ"ח כזה בסביבתכם 

מניסיוני בשוק מחנה יהודה- בסוף היום המחירים יורדים בצורה משמעותית- גם לירקות וגם ללחמים. הסוחרים מנסים לחסל כדי להביא טרי מחר.
לא הייתי בשעות אחרי סגירה, אבל קראתי על תופעה ידועה של סחורה שפשוט נזרקת, וכל מי שרוצה יכול לבוא לקחת.

זה כמו כל ירק אחר בדוכן- רק שהוא לא נקנה בבוקר אלא נלקח בערב. זהו.

לגבי הכנסה- כדי לעשות חושבים מה הכישרונות והיכולות שלכם שכן אפשר לקבל עליהם משכורת. וגם להסתכל סביב מי מציע עבודה- גם אם היא פשוטה- ואם אתם מסוגלים לקחת אותה.

רק אני לא הבנתי מה זה "מהבעיה הזאת שקורית לנשים אחרי לידה" ? אני לא רוצה תשובה על גבי הפורום- מכבדת את הרגישות של כותבת ההודעה.

אבל מאחלת לך שגם הטאבו והבושה בלב הזו- תירפא לך.

א. אני יועצת כלכלית. תוכלי לפנות אלי באישי לכל שאלה.

ב. אני חושבת שדיכאון אחרי לידה מקנה זכויות בביטוח לאומי.

לא בטוחה, אבל ממש נראה לי. תנסי לבדוק את הכיוון הזה

ג. כמו שכתבתי לפני, תפני לארגון ניצה. הם שם כדי לתמוך בנשים אחרי לידה.

והכי שוב- בהודעה הראשונה שלך כתבת "הבעיה שקורית לנשים אחרי לידה"

יקרה, אין מה להתבייש בזה. לא עשית כלום. שום דבר רע.

זה פיזיולוגי בדיוק כמו שיכלת לחטף שפעת.

זה נוטל את ככל הכוחות וזה קשה, אבל את בשום אופן לא אשמה בזה.

הבשורה הטובה היא שיש איך לטפל בזה.

את אישה יקרה ואמא טובה ורעיה מקסימה.

למרות הדיכאון אכפת לך ואת דואגת לדברים.

שולחת לך חיבוק ומחזיקה לך אצבעות.

את מתמודדת בהתמודדות לא פשוטה, אבל יש לך כוחות. אני בטוחה.

לא צריך להיות קרובים גאוגרפית.

אם המצוקה היא בעיקר כספית, ובשאר הנושאים, למשל התפקוד של שניכם יחד (בעלך עוזר לך) בגידול הילדים הוא טוב בסה"כ. לא הייתי פונה אליהם.

הילדים מטופלים יפה סה"כ? הם לא מוזנחים, לבעלך יש סבלנות אליהם, הם מבקרים בצורה מסודרת בגנים ובבתי הספר ומתפקדים יפה כתלמידים? הייתי מחפשת פיתרון אחר.

פניה לרווחה אף פעם לא מסתכמת רק בעזרה כלכלית. 

ב"ה עברה שנה מהלידה וזה בדיוק השלב שאת לאט לאט תצאי מהמצב הלא טוב שלך.

את יוצאת החוצה לאוויר? עכשיו יש אוויר נהדר בחוץ. צאי כל בוקר להליכה קצרה זה יעשה לך רק טוב.

תתחילי מעשר דקות ותוסיפי כל פעם עוד קצת לפי היכולת.

יש לך איזשהו תחביב? תתחילי לעשות אותו גם אם זה יעלה כסף. זה יבריא אותך בעז"ה.

תשקיעי בטיפוח של עצמך - זה משמח וממלא את הלב.

כשהלב מלא בשמחה על דברים טובים, אין לו מספיק מקום להכיל חרדות ודאגות.

תפתחי שיעורי תורה באינטרנט. אתר אשירה מלא בשיעורים מחזקים ומבריאים,

באתר שמיים- הרב מיכי יוספי , יש שיעורי נשים באתר של מכון מאיר.

אם ממילא בעלך בבית , אולי תוסיפו עוד שני קטנים ותנהלו ביחד משפחתון קטן?

בעיר לוקחים הרבה על משפחתון פרטי ותוכלו ככה להרוויח ביחד עוד איזה 3000 לפחות לחודש.

ומה עם כל מיני עבודות מזדמנות לבעלך? שטיפה קבועה של ביה"כ? בבי"ס יסודיים דתיים מחפשים לפעמים

סייע אישי לתלמיד עם צרכים מיוחדים וזו עבודה של חצי יום. שיעורים פרטיים במשהו שהוא או את טובים בהם?

תנסו להיות יצירתיים. תיכנסו לכל מיני אתרים של מחפשי עבודה.

פתחתם בהליך רציני של הכרה בנכות ע"י ביטוח לאומי? גם אם אין לך נכות זמנית מוכרת וזה מוזר,

בטוח מגיעה לכם הנחה במעונות של משרד הרווחה- חבל לא לנצל את-זה. 

תאמיני בעצמך ואל תתני לעצמך לשקוע בדאגות. תגידי לעצמך כל הזמן שזה זמני זמני זמניזמני ויש לך את הכוח לצאת מזה. בטוח. מחכות לך עוד הרבה שנים טובות מאוד ושמחות

יש לך כ"כ הרבה במה לשמוח. יש לך בעל תומך וארבעה ילדים בריאים. את יודעת כמה נשים בגילך היו רוצות להתחלף איתך??

תכתבי לעצמיך כל ערב את כל הדברים הטובים שקיבלת מהקב"ה באותו יום ותודי לו עליהם.

יש לך המון על מה להודות. ב"ה. הגוף שלך בריא. זו רק הנפש שלך שכאובה ומשפיעה על הגוף.

תשתדלי לאכול בריא.

תוציאי קפאין ותפחיתי סוכרים עד כמה שאת יכולה. תשתדלי לאכול אוכל פשוט - זה מרגיע את הגוף והנפש.

בהצלחה יקרה...

כמה קשה לכתוב פתוח - את ההודעה שכתבת, אפילו מאחורי ניק אנונימי.

אני--- יש לי את ---זה. אני כזו.

זה קשה.

ואני גאה לך! כי הפתיחות שלך זה התחלה של פיתרון.

אני ממליצה לפנות לקופת חולים. יש להם מרכזים לבריאות הנפש, רופאים פסיכיאטריים ופסיכולוגים שאפשר לקבל מהם שירות - בעלות סבירה.

סה"כ דיכאון אחרי לידה זה באג כימי במוח- אין סיבה לסבול נורא בחיים בגלל שלא מאזנים את זה עם תרופות.

אני גם מציעה לפנות לעזרה קהילתית- דרך רבנית היישוב.

אם למשל יארגנו לך בחורה מתנדבת כל אחצ שתבוא להיות איתך לשמור על הילדים- בעלך יוכל להיות פנוי לעבוד באחצ?

ואם כבר דיברנו- אז גם אל תתבישי לקחת בגדים מחנויות יד שניה וגמ"ח. יש שם דברים נקיים ואיכותיים.

גם בשבילי וגם בשביל הילדה זה חוסך המון כסף!!

יש שם מלא מציאות ובזול

צריך פשוט לא להתבייש

 הרב של הישוב העיר? מודע למצב שלכם? הרבה פעמים רב הישוב יכול לעזוק קצת.

 יש הרבה אירגוני חסד שנותנים סלי מזון יד עזרה ושולמית וכדו?? לא? או שהכל פרסומות??

לא מכירה אישית אבל מנסה לחשוב על כיוון...

אני מכירה אדם שמצבו לא היה פשוט והוא התחיל לעבוד בחברת הסעות... למה לא? עצם היציאה עשה לו טוב

והוא פרח מזה כל עבודה מכבדת את בעליה. ככה אולי יכנס קצת כסף לבית והכל יתחיל לזרום בעזרת ה

הרבה הצלחה מאחלת לכם רק טוב והמון בריאות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....