תחושה קשה.
אבל...
קודם לכל, תבדילי בין "עצמך" לבין העבודה/פרנסה. שבי רגע בשלוה, תעלי חיוך, תראי כמה טוב שיש בך, מצד עצמך. תדמייני לרגע שהיתה לך משכורת מאד מרווחת, גם היית חושבת כך? בוודאי שלא. היית יכולה למצוא בעצמך כל מיני דברים טובים, מתנות שה' נתן לך, שהתאמצת לרכוש אותן.
אז יש לך את זה גם כעת. זה הכי חשוב. יש מליונרים, שאין להם טיפה מה שיש לך מבפנים. את זה אף אחד לא יכול לקחת ממך. יש לך רצון טוב, זה הדבר הכי יקר, ואפשר ברגע אחד להשיג אותו, כך כותב הרב זצ"ל.
אח"כ תנסי להסתכל ההיפך גם על הפרנסה: אני עובדת במשהו שהוא לא משאת-חיי, כדי לבנות את המשפחה שלי. ואיכות המשפחה והאוירה שלה, כלל אינה תלויה באופן שבו מגיע הכסף. גם לא במינוס.. שהוא לא סוף העולם. את לא "חיה במינוס"... את חיה בפלוס של מלא דברים טובים שיש בך ולך - ויש לך גם מינוס בבנק.. נ... לא נעים - לא נורא.
יש לך כישורים ליותר, למדת יותר. בוודאי שזה נכון. תמצי קצת את תחושת התיסכול, ואז תנסי לחשוב איך את יכולה לפחות במעט לעסוק גם במשהו שאת מרגישה בו "יותר" מהעבודה הנוכחית. אבל - כנ"ל - אל תזהי את עצמך רק עם העבודה, "סוחבת וסוחבת".. את מפרנסת - ויש לזה יופי של מטרה. ויש גם זמנים לשמוח במטרה הזו שהולכת ונבנית. תתבונני קצת כך, תרגישי, אז תהיה לך גם יותר מוטיווציה ויותר רעיונות איך לשפר בפרטים שאת רוצה. אבל את עצמך - זה יותר מהפרטים הללו.
וכשתרגישי קצת יותר טוב, תחשבי מה את רוצה מעצמך עוד, מעבר למה שיש, מעבר לטוב של המשפחה שהולכת ונבנית. יהיה לך יותר קל כך לחשוב, וגם לחשוב איך ליישם בהדרגה.
הצלחה רבה-רבה. חזק ואמץ. כל הכבוד. ה' ישמח.