ואני עם סנדלים. נאחזת בקרני השמש האחרונות, מתחממת מקרנן.
הקיץ הזה האיר עלי הרבה טוב. מי יודע לאן תשא אותי הרוח הפעם...
יש משהו מנחם בגשם. שחרור. העננים שצברו כל כך הרבה בתוכם פורצים בבת אחת. מנקים הכל.
גם הגשם הפרטי שלי עוד ישתחרר, אני יודעת.
חורף זו תקופה של התכנסות. אין לאן לברוח מעצמך.
תודה לאל, החורף אני חזקה יותר. לא עוד ענן שביר שחושש להמטיר את טיפותיו.
מתמקדת בקרני האור שמבליחות לרגע בין השברים ויודעת, העננים הם רק כיסוי. כיסוי עבה על הטוב. טוב גדול שיבוא.
אני בטוחה, הם יתפזרו.הוא מחכה ל שם והוא קרוב.

)