נשמע שכתבת את הבעיה בגוף השאלה. ואת הסיבה לרווקות בגיל 28 בשאלה. אתה רווק בן 28, ולא מבין עדיין, שחתונה לא פשוט צובעת את החיים בוורוד ומכניסה בן זוג לחיים. אכן, להתחתן, יכול מאד להיות שישנה את התוכניות שחשבת. שישנה את התוכנית המסודרת שתיכננת מכאן ולשנים הבאות. אבל, בדיוק בגלל הרצון הזה, כנראה שאתה עוד רווק בן 28... כי אף פעם לא היה כדאי מספיק, לקחת את הסיכון.
אם הקשר היה מדהים, מזעזע לנתק אותו. חתונה ונישואים זו מתנה מופלאה. נכון שיש קשיים, אבל זה תפל. וכרווק, לא צריך לחשוש מהדברים התפלים האלה, ולהרחיק איתם לכת. חכה בסבלנות, אתה עוד תכיר אותם מקרוב.
מתנצלת אם ממש לא קלעתי. אין בכוונתי לפגוע. אני רק רוצה להעביר את המסר, שקודם כל כדי להתחתן, צריך להיות מוכנים להתחתן! את עיקר תגובתי כתבתי על הטענה של "זה לא מסתדר לכם בחיים". רק כדי להמחיש, אני מכירה זוג, שהתחתנו, והוא היה בשנה אחרונה של הלימודים בטכניון, והיא בשנה האחרונה בירושלים, ולמשך החודשים הראשונים של הנישואים הם לא גרו ביחד! כלומר הם נפגשו פחות או יותר רק בשבת!
אבל איזה יופי, שלמרות שהם ידעו שהקושי יהיה עצום, הם לא וויתרו אחד על השני.
בהצלחה רבה! ממליצה שתדבר שוב עם אותה הבחורה... ושוב, סליחה עם פגעתי.
נ"ב אני נשואה באושר רב. יש את הקשיים, אבל זה מתגמד לעומת הברכה והשמחה שבחיי נישואים.

אתה רגיל למצב מסויים - אז יש חשש מהשינוי. מי יודע מה יהיה?  ואולי בסוף יתברר שזה לא מתאים?.. וכו'. ויכולות להיות גם סיבות מהאופי/היסטוריה וכו'.  הרי זו תופעה מוכרת למדי.

לכן, כדאי להתבונן, אם רואים סיבה פנימית שגורמת לפחד - ללכת לטפל בה. אם לא - אז פשוט להיות אמיץ, להתגבר. לבנות בסבלנות, בנחת. חבל לנתק קשר שנראה עם סיכוי טוב לנישואין שמחים, בגלל הכאילו "לא מסתדר בחיים", שזה מן הסתם תירוץ עצמי...

לקבל הדרכה טובה, אולי מתלמיד חכם מנוסה ובעל מידות טובות, איך מתנהלים בחיי נישואין בצורה טובה ובונה - ו"לקפוץ למים"...  אחרי שמתחתנים ובונים טוב ומתרגלים - העולם מן הסתם ייראה אחרת.

בהצלחה.

היא אומרת בריש גלי שכל ההתמרחות היום עם הרווקות המאוחרת זה בגלל מה שאתה מתאר וברגע שיסירו את החסימה הרגשית/מחשבתית ימצאו בן זוג.

זה על קצה המזלג. ממליצה להתייעץ איתה.

אולי מה שהיא אומרת נכון לכמות כלשהיא של רווקים, אבל אני לא מרגישה שזה היה נכון לגבי (והתחתנתי ב"ה בגיל מופלג מאד), וגם לגבי עוד אנשים שאני מכירה.

יש לי המון חברות רווקות שזה לגמרי לא נכון לגביהן.

וזה מכאיב כשאומרים למישהו "אתה רווק כי ככה וככה". היא לא היתה בתוך העור שלהן והיא לא יודעת מה הן עוברות. ייסורי נפש ממש.

ההערה שלי לא מוסיפה כלום רק כאב לי לקרוא..

ויכול להיות שיש כאלה שבאמת צריכים קצת לחץ והלחץ שהיא יודעת להפעיל עזר להם להתחתן.

אבל לא הכל אנחנו מבינים וגם לקב"ה יש פה חלק, נכון..

הרבנית אהובה עוסקת בנושא של הרווקות כחלק מנושא גדול ורחב של "מודעות"

מהנושא של מודעות נובעת כל הגישה של היעוץ שלה (וזה מתבטא בכל התחומים, שלום בית, חינוך ילדים, קואצ'ינג, שידוכים)

מאחר והייתי בכמה וכמה שיעורים של הרבנית אהובה והזדהתי מאוד עם הגישה (של לבחון את החיים בעיניים של "מודעות") אני מאוד מעריכה את הרבנית אהובה ואני גם יודעת שיש לה הרבה הצלחות בתחום.

צריך הרבה ביטחון עצמי ונסיון חיים כדי "לתת בראש" לאדם שעובר משהו שאתה לא חווית. אני לא אעשה זאת כי אני לא מנוסה בנושא. הרבנית אהובה היא יועצת ותיקה והיא כן עושה את זה.

אני לא באה להסביר את הגישה (כי לא למדתי אותה לעומק)

אני כן ממליצה להתייעץ עם הרבנית אהובה כי ב"ה היא הרבה פעמים מצליחה ביעוץ שלה "לשחרר את הפקק" 

יכול להיות שגם הרבנית תסכים איתך על אותם מקרים שאת מספרת עליהם. כל מה שהיא אומרת זה אחרי שהיא מדברת עם הרווק (לא ברור לי שהדברים שאמרה הם באופן גורף)

לפעמים בן אדם לא רואה את עצמו מהצד. 

שבן אדם לפחות יהיה מודע שהוא לדוגמא מפחד לאבד עצמאות שלו וינסה לחשוב איך אפשר להתחתן ולא לאבד עצמאות. יש לי חברה שכל העניין של הריון ולידה מפחיד אותה עד מוות. ויש מצב שבגלל זה היא לא מתחתנת. היא לא אשמה ובאמת אי-אפשר להבטיח שיהיה בסדר אבל אם ככה זה יישאר אז היא לא תתחתן.

יש גם מצב שבן אדם יוצא לפגישות והוא לא שם. לא קרה לך אף פעם שאת מדברת עם מישהי על דייטים ולפי מה שהיא אומרת את מרגישה שהשנה היא לא תתחתן? כי משהו בפנים עוד לא מוכן לנישואין.

אפילו בסדרה "סרוגים"  הצליחו לתפוס את זה קצת שזה משהו בפנים ועד שמשהו הזה לא יתברר בן אדם לא יוכל להתחתן

לחלקן דווקא די ברור ממה הן חוששות וכנראה צריך באמת ללכת למישהו שיודע לטפל בזה

יש כמה סיבות לדוגמא - נישואין מגבילים, הוצאות כלכליות, ילדים וכל מה שכרוך בזה, פחד מגירושין, אולי עוד דברים

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת