נשמע שכתבת את הבעיה בגוף השאלה. ואת הסיבה לרווקות בגיל 28 בשאלה. אתה רווק בן 28, ולא מבין עדיין, שחתונה לא פשוט צובעת את החיים בוורוד ומכניסה בן זוג לחיים. אכן, להתחתן, יכול מאד להיות שישנה את התוכניות שחשבת. שישנה את התוכנית המסודרת שתיכננת מכאן ולשנים הבאות. אבל, בדיוק בגלל הרצון הזה, כנראה שאתה עוד רווק בן 28... כי אף פעם לא היה כדאי מספיק, לקחת את הסיכון.
אם הקשר היה מדהים, מזעזע לנתק אותו. חתונה ונישואים זו מתנה מופלאה. נכון שיש קשיים, אבל זה תפל. וכרווק, לא צריך לחשוש מהדברים התפלים האלה, ולהרחיק איתם לכת. חכה בסבלנות, אתה עוד תכיר אותם מקרוב.
מתנצלת אם ממש לא קלעתי. אין בכוונתי לפגוע. אני רק רוצה להעביר את המסר, שקודם כל כדי להתחתן, צריך להיות מוכנים להתחתן! את עיקר תגובתי כתבתי על הטענה של "זה לא מסתדר לכם בחיים". רק כדי להמחיש, אני מכירה זוג, שהתחתנו, והוא היה בשנה אחרונה של הלימודים בטכניון, והיא בשנה האחרונה בירושלים, ולמשך החודשים הראשונים של הנישואים הם לא גרו ביחד! כלומר הם נפגשו פחות או יותר רק בשבת!
אבל איזה יופי, שלמרות שהם ידעו שהקושי יהיה עצום, הם לא וויתרו אחד על השני.
בהצלחה רבה! ממליצה שתדבר שוב עם אותה הבחורה... ושוב, סליחה עם פגעתי.
נ"ב אני נשואה באושר רב. יש את הקשיים, אבל זה מתגמד לעומת הברכה והשמחה שבחיי נישואים.

אתה רגיל למצב מסויים - אז יש חשש מהשינוי. מי יודע מה יהיה?  ואולי בסוף יתברר שזה לא מתאים?.. וכו'. ויכולות להיות גם סיבות מהאופי/היסטוריה וכו'.  הרי זו תופעה מוכרת למדי.

לכן, כדאי להתבונן, אם רואים סיבה פנימית שגורמת לפחד - ללכת לטפל בה. אם לא - אז פשוט להיות אמיץ, להתגבר. לבנות בסבלנות, בנחת. חבל לנתק קשר שנראה עם סיכוי טוב לנישואין שמחים, בגלל הכאילו "לא מסתדר בחיים", שזה מן הסתם תירוץ עצמי...

לקבל הדרכה טובה, אולי מתלמיד חכם מנוסה ובעל מידות טובות, איך מתנהלים בחיי נישואין בצורה טובה ובונה - ו"לקפוץ למים"...  אחרי שמתחתנים ובונים טוב ומתרגלים - העולם מן הסתם ייראה אחרת.

בהצלחה.

היא אומרת בריש גלי שכל ההתמרחות היום עם הרווקות המאוחרת זה בגלל מה שאתה מתאר וברגע שיסירו את החסימה הרגשית/מחשבתית ימצאו בן זוג.

זה על קצה המזלג. ממליצה להתייעץ איתה.

אולי מה שהיא אומרת נכון לכמות כלשהיא של רווקים, אבל אני לא מרגישה שזה היה נכון לגבי (והתחתנתי ב"ה בגיל מופלג מאד), וגם לגבי עוד אנשים שאני מכירה.

יש לי המון חברות רווקות שזה לגמרי לא נכון לגביהן.

וזה מכאיב כשאומרים למישהו "אתה רווק כי ככה וככה". היא לא היתה בתוך העור שלהן והיא לא יודעת מה הן עוברות. ייסורי נפש ממש.

ההערה שלי לא מוסיפה כלום רק כאב לי לקרוא..

ויכול להיות שיש כאלה שבאמת צריכים קצת לחץ והלחץ שהיא יודעת להפעיל עזר להם להתחתן.

אבל לא הכל אנחנו מבינים וגם לקב"ה יש פה חלק, נכון..

הרבנית אהובה עוסקת בנושא של הרווקות כחלק מנושא גדול ורחב של "מודעות"

מהנושא של מודעות נובעת כל הגישה של היעוץ שלה (וזה מתבטא בכל התחומים, שלום בית, חינוך ילדים, קואצ'ינג, שידוכים)

מאחר והייתי בכמה וכמה שיעורים של הרבנית אהובה והזדהתי מאוד עם הגישה (של לבחון את החיים בעיניים של "מודעות") אני מאוד מעריכה את הרבנית אהובה ואני גם יודעת שיש לה הרבה הצלחות בתחום.

צריך הרבה ביטחון עצמי ונסיון חיים כדי "לתת בראש" לאדם שעובר משהו שאתה לא חווית. אני לא אעשה זאת כי אני לא מנוסה בנושא. הרבנית אהובה היא יועצת ותיקה והיא כן עושה את זה.

אני לא באה להסביר את הגישה (כי לא למדתי אותה לעומק)

אני כן ממליצה להתייעץ עם הרבנית אהובה כי ב"ה היא הרבה פעמים מצליחה ביעוץ שלה "לשחרר את הפקק" 

יכול להיות שגם הרבנית תסכים איתך על אותם מקרים שאת מספרת עליהם. כל מה שהיא אומרת זה אחרי שהיא מדברת עם הרווק (לא ברור לי שהדברים שאמרה הם באופן גורף)

לפעמים בן אדם לא רואה את עצמו מהצד. 

שבן אדם לפחות יהיה מודע שהוא לדוגמא מפחד לאבד עצמאות שלו וינסה לחשוב איך אפשר להתחתן ולא לאבד עצמאות. יש לי חברה שכל העניין של הריון ולידה מפחיד אותה עד מוות. ויש מצב שבגלל זה היא לא מתחתנת. היא לא אשמה ובאמת אי-אפשר להבטיח שיהיה בסדר אבל אם ככה זה יישאר אז היא לא תתחתן.

יש גם מצב שבן אדם יוצא לפגישות והוא לא שם. לא קרה לך אף פעם שאת מדברת עם מישהי על דייטים ולפי מה שהיא אומרת את מרגישה שהשנה היא לא תתחתן? כי משהו בפנים עוד לא מוכן לנישואין.

אפילו בסדרה "סרוגים"  הצליחו לתפוס את זה קצת שזה משהו בפנים ועד שמשהו הזה לא יתברר בן אדם לא יוכל להתחתן

לחלקן דווקא די ברור ממה הן חוששות וכנראה צריך באמת ללכת למישהו שיודע לטפל בזה

יש כמה סיבות לדוגמא - נישואין מגבילים, הוצאות כלכליות, ילדים וכל מה שכרוך בזה, פחד מגירושין, אולי עוד דברים

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה