דמעה, דמעה,דמעה.
בכי.
אווץ'
כואב לי כל כך.
בלב.
ואני חזקה, אני בטוחה.
היא הכאיבה לי היום.
יום רע.
בתוכי יש שתי אנשים מי שאני, ומי שאני לא מרשה לעצמי להיות.
אני צריכה לתת יותר ביוטי לסוג השני שלי, מי יודע, אולי נגלה בסוג אוצרות, אולי אפילו יותר נאהב אותו.
קשה.
היא מתעלמת ממני, אפשר לשאול אותך למה? פפ, אהובה שאת. אני רוצה לשלוח לה חיבוק ולא מעיזה. ואני יודעת שהיא לא תקרא את זה, כי היא לא קוראת פה אז נשלח לה פה, טוב. אז חיבוק ענק אהובה.
אני רוצה עולם טוב יותר. רק שאני מדי קטנה כדי להפוך אותו לכזה, אני יכולה רק את הסביבה שלי לעשות לי טובה יותר.
ואני מעריכה אותה כל כך, היא אשכרה הרגיעה אותי היום. זה ממש לא היה פשוט. במיוחד אחרי שנשברתי, רק שנשברתי בצורה חזקה כלפי חוץ, בצורת כעס ועצבים. לא בצורת בכי,לא ניראתימחלשה ובכל זאת היא העיזה להתקרב אלי. הערכתי.
למה הם לא ראו מעבר? לא ראו מעבר לזה, רק ראו את הבחוץ שלי.
אני חושבת שזה היה חלק מהכאב.
היא מצחיקה אותי נורא. הצחוק בריא לנפש אולי אפילו יותר מהגוף, הצחוק הוא טוב. טוב שאנחנו נוסעות ביחד, ככה אני צוחקת כמה דקות טובות ביום. אז תודה לך עלזה.
ויהיה טוב נכון? חייב להיות טוב, אני פשוט לא רואה ברירה אחרת.
יהיה טוב עולם.
אני מתגעגעת געגוע חסר פשר. מעניין מזה הגעגוע הזה. אני עדיין צריכה לנתח אותו. אמן שנצליח.
ואני גם מתגעגעת ל@חלילית אלט. געגועי אהובה.
הלוואי שהייתי מצליחה לעשות טוב למישהו.
הלוואי.
)
