כפירה-ואחת עם חצאית

כידוע,אומרים על המשיח--"ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו,בכל יום שיבוא" וכל הזמן צריך להאמין שהיום,היום המשיח יגיע אבל...אני לא מצליחה..תמיד משו בפנים אומר לי"אין סיכוי שהוא יבוא היום,גם לא מחר,וגם לא עוד שבוע"(בקשר לשבועיים אני לא יודעת..)כי אני לא חושבת שהדור שלנו ראוי לזה..לפחות לא עכשיו..אני חושבת שזה די ברור לכולם לא?! אבל,האם זה כפירה לחשוב ככה?או שאלה שבאמת חושבים שהוא יגיע סתם מתכחשים למציאות?

אגב,אני יודעת שבגלל זה צריך להתחזק ולהתחזק כמה שיותר כדי שנהיה ראויים..אבל,אין לנו שליטה על האנשים החילונים למשל..או אפילו על חבר'ה דתיים..

אשמח לתשובות רציניות..=)

כל הכבוד על האומץ לשאולאנונימי (פותח)

שמעתי שפעם בא יהודי לאחד הרעבעס

בטענה שאינו מצליח להגיע לאמונה ברורה שהיום יבוא משיח

וענה לו: משום כך האני מאמין כתוב בסידור

זו תפילה שנזכה להאמין כמו שצריך "שבכל יום שיבוא"

 

תשובה פשוטה ורצינית.עוזיה

אני לעצמי, מאמין שאכן המשיח יכול לבוא בכל יום. איני מסתמך על כך, ואני מתכנן תוכניות לזמן ארוך, אך עודני מאמין שהוא עשוי להגיע פתאום. כמו ששוואקי שר - פתאום יבוא מלך עולם.

אבל למי שמתקשה, ובצדק, להאמין שמשיח עשוי לבוא בכל יום, ישנה גישה שלימה שגורסת אחרת.
גישה ביהדות אומרת, כי המשפט הוא אחר! הוא ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום, שיבוא!
לא שיבוא בכל יום, אלא אני אחכה בכל יום. בכל יום ויום אני אזכור את המשיח, את עובדת בואו שאני כה מצפה לה. זה מסתדר מאד עם מאמר חז"ל - בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל. לפי אמירה זו, בחודש תמוז אין מה לצפות למשיח. באים אנו ואומרים: יש לצפות. אולי הוא לא יבוא היום, אבל אנו חייבים לצפות.

--------

אם התירוץ לא מתקבל על דעתך, אני מציע לך לעיין במקור של המשפט הזה. המקור הוא י"ג עיקרים, המופיעים בדרך כלל לאחר עלינו לשבח של שחרית, ברוב הסידורים. הרמב"ם אומר שאדם מישראל חייב להאמין בעיקרים אלו.
עייני בנוסח הספרדי של העיקרים, ותראי כי כתוב "ושיבוא מלך המשיח" ללא ציון זמן. ממש כמו שכתוב "ושהמתים עתידים להחיות" ללא ציון זמן.
ונותר רק להזכיר את הפסוק "היום! אם בקולו תשמעו." ומסופר על רבי יהושע בן לוי, שפגש את אליהו הנביא, ושאל אותו היכן נמצא המשיח. אמר לו אליהו: נמצא הוא בשערי רומי. הלך רבי יהושע בן לוי, ומצא את המשיח יושב בשער רומי. אמר לו: משיח, מתי תבוא? ענה לא המשיח: היום.
למחר, בא רבי יהושע בן לוי אצל אליהו. שאלו אליהו: פגשת את המשיח? אמר לו: כן. ולא אמר לי אמת. שאמר לי שיבוא היום, והנה כבר מחר ולא בא. אמר לו אליהו: אמת אמר לך. "היום" אם בקולו תשמעו.

--------

בהמשך להסבר שהבאתי קודם לכן,, י"ג עיקרים מופיעים כפיוט הנהוג בקהילות הספרדים, "יגדל אלוקים חי". שם המשיח מוזכר ב"ישלח לקץ ימים משיחנו, לפדות מחכי קץ ישועתו." כלומר: המשיח יבוא בקץ הימים - שאיננו יודעים מתי זה. אך את מי יפדה המשיח? את "מחכי קץ ישועתו." מי שיחכה לקץ, יזכה לפדיון משיח.

וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.

בברכה, עוזיה.

"יגדל" לא נוהג רק אצל הספרדיםמשה
האשכנזים אומרים אותו בחגים,ספרדים בכל שבת.עוזיה
בנוסח ספרד  הוא מודפס בתפילת הבוקרמשה
לי לפחות זכור שבכיתות הנמוכות שרנו אותו מדי יום.
נכון, משה צודק.רחלקה
בסדור [לי היה רינת ישראל, אך אני מניחה שברוב ההוצאות זה כך] בנוסח ספרד הוא מודפס לפני ברכות השחר.
אמת. אבלעוזיה
כמה אנשים נוהגים באמת לומר אותו מידי בוקר? כמו אדון עולם. טוב, סטינו מהנושא המרכזי. לא יפה.
עד כאן.רחלקה

אני לא עד כדי כך בקיאה במנהגי אחינו האשכנזים

 

סוף נצל"ש~

וואי זה היה תשובה יפה.. תודה.תפוזה 1
לא נכון!חסיד של הרבי

הדבר היחיד שנכון בתגובה הזאת, היא העובדה שאין זה סותר תכנון תוכניות לטווח ארוך. שמעתי פעם בשם אחד הרבנים שאמר שצריך להתכונן למשיח כאילו אין גלות ולתכנן את העבודה בגלות כאילו אין משיח.

לגבי הגישה ביהדות שהבאת, אין לי מושג מה המקור למה שאתה כותב, ואולי כדאי שתציין לספר שמדבר על כך ונוכל להתייחס לענין יותר בהרחבה.

אבל פטור בלי כלום אי אפשר, אז על קצה המזלג, נקודה קצרה:

הרמב"ם פוסק שכהן בזמן הזה אסור בשתית יין, כיון שיתכן ויבנה בית המקדש והוא יצטרך לעבוד. על פי הלכה, שיעור ההתפכחות מהשתכרות, הוא מהלך מיל, שלדעה הארוכה ביותר הוא 24 דקות. כלומר, בוודאי שלפי הרמב"ם בתוך פחות מ24 דקות יכול להבנות בית המקדש. (על ידי מלך המשיח שעליו נאמר "ובונה מקדש במקומו").

לגבי מה שהבאת מ'יגדל', אין בכך שום ראיה.

יש להאמין שהמשיח צריך לבוא ויכול לבוא בכל רגעיהודי שמח

בין אם הדור 'ראוי' ובין אם לאו - זה כבר חשבונות שמים.

אנו מאמינחם ומחכים בכל יום ויום ובכל רגע ורגע.

לגבי הפיוט 'יגדל' - האריז"ל ערער על חלק ממנו, ויש הגורסים כי מחברו לא היה הכי כשר (אם כי יש גם סוברים שהרמב"ם חיברו).

בכל אופן אין להביא ממנו ראיה לכאן או לכאן. 

מחלוקת חסידים-ליטואקיםעמישב
בס"ד ליקבה"ו

החסידים מבינים את המשפט כמו שכתבת. אך הליטואקים מבינים אותו שבכל יום אחכה לו, מתי שהוא יבוא. לאו דווקא שיבוא בכל יום.

יש הרבה עוד מה להאריך. כרגע אין לי זמן.
הרמב"ם אומרזלמן לוי

שחובה להאמין  שהמשיח יכול לבוא בכל רגע.

אמנם זה קשה לחשוב ככה, כי מבחינת הטבע זה נראה לא מציאותי כל כך. אבל חייבים להרגיל את המחשבה שיש אפשרויות לניסים, ולהפתעות בחיים. ואם הקב"ה רוצה להביא משיח הוא יביא אותו גם עכשיו, למרות שלא ניראה לנו שהדור הוא הכי צדיק שיש.

כבר הבאתי לך את המחלוקת בדעתו.עמישב
במחילה, אבל איפה המחלוקת בדעת הרמב"ם?חסיד של הרבי

 

אוקיי בילבלתם אותי לגמרי!!ואחת עם חצאית

אז צריך לחכות לו בכל יום,שיבוא(כל יום להאמין שהוא יבוא היום)?או להאמין שיום אחד הוא יבוא ולבטוח בו..?.או שלא הבנתי בכלל..??אוךך התבלבלתי לגמרי..מישו מוכן לעשות קצת סדר בדברים?

זה יושב לי על הלב כבר כמה זמן..אז המון תודה לכל אלה שעזרו או ניסו=))

 

ואחת עם חצאית -אח..

שאלת שאלה יפה!

נחדד את השאלה ברשותך -

מצד אחד כתוב - "ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"
מצד שני כתוב - "אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת"

אז....רגע , תחליטו , זה אמור להיות שאנחנו לא נהיה מוכנים אליו? אז...למה לחכות לו?!
אנחנו אמורים לחכות לו? אז...למה כתוב שהוא יבוא בהיסח דעת?!

התשובה: את עומדת ברמזור. מחכה שכבר יהיה האור ירוק בכדי שתוכלי לעבור את המעבר חציה.
את מחכה...מחכה...ו - הופ!! הרמזור בבת אחת מתחלף לירוק...
את לא היית מוכנה לזה עכשיו. זה הפתיע אותך הפתאום הזה שזה התחלף לירוק....
אבל - את גם חיכית שזה יתחלף לירוק!
הנה מציאות שאנו מחכים למשו אבל...הוא מפתיע אותנו.

כך גם יהיה בעז"ה עם המשיח. אנחנו מחכים לו שיבוא כל יום! באמת כך! מחכים לו ממש...
כל יום ויום המשיח יכול לבוא. רק צריך את ה "שריקה" של ה' והוא כבר פה...
אבל מה , אנחנו לא עוצרים את אורח החיים שלנו. אנחנו ממשיכים רגיל...
עושים בגרות , עובדים , כסף....למה? הרי אם אנחנו בטוחים שכל רגע הוא יבוא - נעסוק רק בתורה...??
לא. אנחנו מאמינים ובטוחים שכל רגע הוא יכול לבוא - אבל - אנחנו לא צריכים לעצור את אורח החיים שלנו בשביל זה.
[כי אנחנו לא יודעים בברור מתי הוא יבוא - ממשיכים אורח חיים רגיל...]
אנחנו צריכים להמשיך רגיל ועם זאת להאמין אמונה שלימה שהוא עוד מעט בא...

כן. המשיח שיבוא בזמן שאנחנו מאמינים שיבוא ["כל יום אחכה לו"] אבל - בד בבד זה יהיה בפתאומיות ["היסח דעת"].

על כן , בכדי שלא נתבלבל:
אנו צריכים להאמין שהוא יבוא היום. עכשיו. לחכות לו.
בכל יום אני צריך לחכות לו - איך מחכים לאדם? עומדים בפתח וחושבים , הנה הוא כבר כאן. זה - לחכות...
איך הוא יבוא? אין לי מושג. אני סומך על מי שברא אותי שאם עולם כזה נפלא הוא ברא , ולהחיות מתים הוא יכול -
את המשיח ברור לי שהוא יכול להביא בכל עת ובכל זמן ו...אני תמיד אמור לצפות לו שהרי אולי עכשיו הוא יבוא...
למה הוא לא בא עד עכשיו? כי...ה' עוד לא "שרק" לו. אבל - כשהוא "ישרוק" לו הוא יבוא לפה מהר!


מקווה שקצת עזרתי.
בציפיה לביאת גואל ולבניית בנין אריאל בעז"ה.
בהצלחה!!

אח.. אהבתי את התשובה שלך!חסיד של הרבי
וואו!תודה..!ואחת עם חצאית

טהבתי את התשובה..=)

תודה לכל מי שעזר..!!!

בציפייה...

יש הבדל בין אמונה לידיעהסבא גפטו
אני לא יודע שה' קיים. אני מאמין באמונה שלימה שהוא קיים. אני יודע שיש אנשים שטוענים שהם יכולים להוכיח שהוא קיים. אני יודע שזה טיפשי. אני מאמין שמתישהו הם יבינו שא"א להוכיח דבר כזה. אני יודע כי קל יותר לצאת נגד אלו שכופרים בקיומו של בורא ונאחזים באבולוציה על מגוון הוריאציות שמייחסים להיווצרות היקום, מאשר לצאת נגד אדם מאמין. אדם מאמין - מאמין בקיומו של בורא לעולם - אין-סוף כל-יכול - הוא אדם שהרבה יותר טוב לעשות איתו עסקים ולפתוח איתו בשיחה מאשר שיחה עם אדם הכופר בקיומו של הבורא - האל. אדם מאמין = אדם בריא. אדם כופר = רשע/טמבל.

צריך לעשות הבחנה בין אמונה לידיעה.

אני יודע (ומאין אני יודע? את התשובה יקבל כל אחד/ת בעל יושר אינטלקטואלי מהמח שלו/ה! לא ממני!) שהמשיח לא יגיע היום. וגם לא מחר. ולפי הנראה לעין, אני אומר שהוא לא יגיע גם בשנה הקרובה.

אני מאמין באמונה שלימה שהקב"ה יכול לגלות את המשיח - מישהו מתוכינו. בכל יום זה יכול לקרות. גם מחר.

95% שזה לא יקרה. מפני שהקב"ה הכתיב ביקום והטביע בקיום חוקים וגילה את ספר התורה - חמשה חומשי תורה. וע"פ הנכתב בהם (וחז"ל ביארו לנו את זה במדרשים שלהם), אין סיבה הגיונית לחשוב שהמשיח יבוא בתקופה כמו שלנו - בתקופה הנוכחית. אנחנו לא מוכנים אליו. וגם לא מגיע לנו.


אם זה לא מגיע לנו,SIMI

אז לנו אנחנו כ"כ מתפללים, מצפים ומקווים לזה?

ושאלה נוספת- איך אתה יכול להגיד כל יום "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"?

 

לסבא גפטוזלמן לוי

אני ממש לא מסכים איתך, איפה בחימשה חומשי תורה כתוב מתי המשיח יבוא? להפך יש דעות (אני חושב בגמרא) שאומרות שהמשיח יבוא כאשר ע"י יגיע ל - 50 שערי טומאה!!! אז מי אמר שכדי שהמשיח יבוא כולם צריכים להיות צדיקים? נכון שיש דעות שאומרות גם אחרת, אבל באיזה דור היה לנו זכויות כאלה כמו עכשיו שכמעט רוב ע"י גר בארץ, שעליה נאמר שמי שחיי בה זוכה לעולם הבא? - הרבה דורות גם לא זכינו שיהיה מסירות נפש כמו המסירות נפש שיש לחילים.

אז נכון שיש גם הרבה בעיות, אבל לפני קום מדינה לא היו הרבה בעיות? ובל זאת הקב"ה החליט שמגיע לנו מדינה. אז מי אנחנו שנקבע כמה צדיק הדור שלנו? האם מה שיש בעולם זה רק מה שאנחנו רואים? 

לא נכון!זית שמן ודבש

עם אנשים כמוך בוודאי שאין סיכוי שהמשיח יבוא בדור הזה. המשיח יכול לבוא כל הזמן ואני יודע  את זה.

ועוד דבר, סבא, אם זקנך לא התארך והגיע עד לרצפה, אז במטותא ממך, תבדוק פעמיים ושלוש לפני שאתה כותב משהו.

ואם הפיאות שלי כן הגיעו עד לרצפה?סבא גפטו
ממתי אורך השערות הוא מדד?
מה שאני לא הבנתי בקטע הזה זה..420mal

הרי יש מחלוקת במגילה האם בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל או שבתשרי, ואין שום דעה אחרת שבכל יום תבוא הגאולה.

אז איך זה מסתדר עם "אחכה לו בכל יום שיבוא" [אגב, מישהו  יודע מה המקור של זה חוץ מהשיר העממי?..]

מה זה משיח?אנונימי (פותח)

נראה לי שכדי לחדד את הדיון יש לשים לב לכך שמשיח הוא לא בהכרח אדם. כבר ידוע לנו על כמה אנשים שנאמר עליהם שהיו בבחינת משיח בן יוסף. בטח לשיטת הרמב"ם שאין בין עולם הבא לעולם הזה אלא שעבוד מלכויות בלבד.

האמונה במשיח משמעותה שבכל יום ממשיך תהליך של גאולה וגם אם קשה לראות את זה הוא קורה כל יום וממשיך לקרות. בזה אנחנונ נדרשים להאמין ולאו דווקא באיזה אדם עם חמור שנוחת מהשמים (ראוי להזכיר את דעתו של הרמב"ם במורה לגבי מי שמפרש אגדות חז"ל כפשוטם).

מה שהרמב"ם כותב על איסור שכרות וכו' הוא חלק משמירה על מכונות לתהליך הגאולה. יש הרבה הלכות שסיבתן היא "מהרה יבנה בית המקדש" (המפורסמת ביניהם היא  נולד ביו"ט שני של ר"ה). אחד הטעמים לנטילת ידים הוא סרך תרומה. דהיינו, המטרה היא לשמור על מכונות ויכולת לחזרה למצב תקין. אבל אין כאן בהכרח מוכנות לשינוי פתואמי קיצוני.

נראה לי שלהאמין בשיטה שהצגתי היא מרכיב בסיסי ופשוט להבנה מאשר אמונה בכל מיני ניסים לא ברורים.

כדאי ללמוד לפני שכותביםחסיד של הרבי

ישנה תופעה רווחת היום בציבור, שלצערי לא הצלחתי לעמוד על פשרה, של הבעת דעות חופשית בנושא משיח מבלי להשקיע אפילו שלושים שניות ללמוד את הנושא. אני לא חושב שהיית מעיז לפסוק הלכה בהלכות שבת לפני שעברת על כל ההלכות הנוגעות בשולחן ערוך, ואילו בהלכות משיח ("הנושא הכי כללי והכי עיקרי" הוא נקרא בחסידות) מעיז כל אחד לכתוב נגד דברים שכבר נפסקו להלכה מפורשת ברמב"ם, וכידוע, הכלל בכללי הפסיקה הוא שאם הרמב"ם פוסק ואין עליו חולקים הוי אומר שהם מסכימים לדעתו.

זו היתה הקדמה כללית. בפרטיות, לגבי הטענה הראשונה על כל פנים, הגמרא בסנהדרין כבר שוללת את זה במפורש "כל האומר כר' הלל אינו אלא טועה", הביטוי החריף הזה נאמר כלפי הדעה שמשיח אינו אדם, והגאולה תבוא על ידי הקדוש ברוך הוא ללא מלך המשיח. להלכה נפסק בצורה מפורשת ברמב"ם "המלך המשיח עתיד. . .", משיח הוא אדם, מלך מבית דוד והוא זה שיבוא לגאול את עם ישראל.

רציתי להביא דוגמא לרמת החוסר קשר בין המושגים פה, אבל אין לי מספיק דמיון בשביל לקשר דברים כל כך לא קשורים כמו שקושרו פה בהודעה. כנראה, ואני צריך לכתוב על משהו שאני ממש לא יודע. מה הקשר בין משיח לא בהכרח אדם למשיח בן יוסף לשעבוד מלכויות? ואגב, הציטוט הוא לא נכון - לשון הרמב"ם היא "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד" - עולם הבא לשיטת הרמב"ם הוא משהו אחר לגמרי.

האמונה במשיח, כפי שהרמב"ם עצמו פוסק, היא "וכל מי שאינו מאמין בו (באיש שעליו מדבר הרמב"ם במילים שקודם לכן) או שאינו מחכה לביאתו . . . הרי הוא כופר בתורה ובמשה רבינו". תהליך גאולה? מילים יפות, לא ראינו אותם בהלכה. ולא, אף אחד לא דורש ממך להאמין במישהו שנוחת עם חמור מהשמים, אין אף מדרש שמתבטא במילים כאלה. וגם המדרש שאומר "עני ורכוב על חמור", ניתן להסביר אותו כרוכב על חומר הגשמיות, אבל זאת רק מפני שאינו הלכה פסוקה. בכל מה שנפסק להלכה הכוונה היא בפשטות ובגשמיות.

את הקטע הבא לא הבנתי בכלל. אם זה תהליך שממשיך בכל יום, אז למה צריך מוכנות?

ההלכות שסיבתן היא מהרה יבנה המקדש מתכוונות בפשטות, למהרה יבנה המקדש. ובדוגמא שהובאה מנולד בראש השנה, אגב,  מדובר אכן על בנית המקדש שנה אחרי, דבר שיכול להיות על פי הטבע, ולא כמו כאן בתוך 24 דקות. כנ"ל לגבי נטילת ידים שהיא שמירת רגילות.

הרמב"ם אומר זאת בעצמו, ונושאי כליו מפרשים זאת גם, שהוא מתכון שיבנה הבית והכהן השתוי יהיה עדיין שיכור ולא יוכל לעבוד. פשוטו כמשמעו. (זה לא אגדות חז"ל ש"ראוי להזכיר את דעתו של הרמב"ם במורה לגבי מי שמפרש אגדות חז"ל כפשוטם",, זה הרמב"ם עצמו). רש"י בסוכה אומר במפורש על מקדש העתיד ש'בנוי ומשוכלל ירד מן השמים' ולכן יש לו נפ"מ להלכה לענין איסור חדש, וכן מסכים עימו תוס' שם.

חבל מאד שעל נושא כזה חשוב כותבים בכזו צורה 'חפיפית'.

העייקר להאמין במישהו שלא ביקר בארץ ולו פעם אחת...סבא גפטו
כמה פעמים ביקר משה רבינו בארץ?חסיד של הרבי
אבל באמת, סבא, אתה חייב להוריד את הרמה עד כדי כך?
סבא צודק.רחלקה

אבל זו לא הסיבה היחידה (לענ"ד) לא להאמין ברבי.

ולגבי משה רבינו- המציאות בזמו היתה שונה לגמרי!!
[לא מאמינה שאומרת משפט כזה!]

התפילין של משה היו יותר מדויקות משלנו או לא?סבא גפטו
מבחינת הגופן הנוסח וכו', בוודאי שכן.
מבחינת התפילות עצמן? ממש לא בטוח. עם המכשירים של היום עושים בתים יותר מדוייקים.

ומה למען ה' שייך עניין משה רבנו שהזכרת, לעניין שכתבתי על הרבי מליובביץ? 

המסקנה המתבקשת היא אחת (יעד מתוך שני שבילים): 

1 - אתה משווה מעשים של הרבי שלך למשה רבנו, ואם הייתי כותב לך "כשהרבי שלך יכתוב תורה משלו, אז אשקול לקבל בהנהון ובשתיקה את אי הגעתו לארץ", מה שאומר: המצאתם לכם דת חדשה. או בשפת חז"ל: חידוש דת. שזה ע"ז לכל דבר ועניין. כופר שכמותך.

2 - משה רבנו נמנע ממנו להגיע לארץ מסיבות כלשהן, כך גם מהרבי שלך. כך או כך, לשניהם שמורה הזכות לומר "נאסר עליי להגיע לארץ", ובקיצור: הרבי = משה. ומכאן ועד לעבודת אלילים, לא נשאר מרחק.
תגיד לי אתה לא מתבייש?חסיד של הרבי

אתה שואל אותי "ומה למען ה' שייך עניין משה רבנו שהזכרת, לעניין שכתבתי על הרבי מלובביץ'"? אחרי שאתה היית זה שהסיט את כל הנושא של הדיון? תסתכל שוב בתגובה שלי ותגיד לי אם יש איזה אחוז של קשר בין התגובה שלך על העליה לארץ של הרבי לבין מה שכתבתי.

אם אתה כל כך רוצה הסבר, אתה טענת שאני מאמין (אגב, אני לא רק מאמין, אני יודע - כתגובה למה שכתבת בתחילת השרשור) במישהו שלא עלה לארץ וזה בעיה, (כך לפחות הבנתי מדבריך) אז עניתי לך (מודה, בקצת דמגוגיה) שגם משה רבינו (שאני מקווה שגם אתה מאמין בו) לא היה אף פעם בארץ ואם כך זה לא בעיה עקרונית. או בוא נגדיר את זה אחרת, אין שום  איסור להאמין במישהו שאף פעם לא היה בארץ. ביקשתי ממך בגוף ההודעה לא להוריד את הרמה והתכוונתי גם לכך שכשיש דיון בנושא מסויים, להוריד את הרמה זה לפעמים גם להסיט את נושא הדיון.

עכשיו אתה ממשיך לנסות להסיט את נושא הדיון ולהכנס לנושא "האם הרבי הוא משה שבדור?". אם זה כל כך מעניין אותך תפתח על זה שרשור נפרד, ונדסקס על זה. כרגע זה ממש לא קשור לנושא של כל השרשור האחרון.

מנהלים, אם יש אפשרות, כדאי למחוק את התגובות האחרונות, אין ביניהם ובין נושא הדיון באשכול לגבי האמונה בביאת המשיח ולא כלום.

צר לי לאכזב אותך--אבל הרבי זצ"ל מת.מקווה לטוב
באמת? ידוע שמשה רבנו חי. שהרי צדיקים במיתתם...סבא גפטו
אנחנו כל-כך עייפים מהצרות שחייבים כבר משיח...אנונימי (פותח)
הדור על הפנים, הדתיים נחלשים, החרדים יהירים, החילונים מבולבלים וב"ה יש הרבה חוזרים בתשובה. די כבר לחושך שנראה למשהו שחי באשליות כמו אור. אין כבר כלום, הכל מבולבל, חייבים משיח עוד היום.
אולי כבר אמרו את זה, לא קראתי הכל, אבל בתמציתיותvig

באמת, בצורה טבעית הוא לא יבוא עכשיו, יש לנו עוד הרבה להתקדם.. אבל, בצורה ניסית אני כן מאמין שהוא יכול לבוא, וכמובן ניסים אנחנו לא מבינים, אבל אנחנו מאמינים שהקב"ה יכול לעשות הכל, ובזה צריך להאמין..

המשיח יבוא בסופו של דבר גם אם לא נהיה ראוים לכך!!!otk100
על מנת לקדש את שמו שמחולל בגוים !
צריך עיון כאן
כפירהאבי ב.
תגובה:chayale
מי נתן לך את הרשות להגיד (לכתוב)  שדורינו אינו זכאי למשיח? את הרי וודאי יודעת שכשמשה שאל את הקב"ה אם בנ"י בחטאיהם הרבים זכאים להיגאל ממצרים אז הקב"ה כעס שמשה כך מדבר על בנ"י ןוודאי וודאי שזכאים.. גם כאן, אנחנו צריכים להאמין שכבר כלו כל הקיצים וכבר עברנו את סאת היסורים והמשיח חייב לבוא, אין לו ברירה!  בברכת משיח נאו! חיהלה
אם אפשר לומר משו קצת שונה..אנונימי (פותח)

המשיח לא יבוא היום, וגם לא מחר.

ביאת המשיח זה לא משו שקורה פתאום [אלא אם כן זה בעיתה - מה שלא נכון לגבי ימינו, לא עברו אלפיים שנות גלות]

אלא זה תהליך שנמשך המון המון שנים. מוב שאנחנו יכולים לעשות דברים לקירוב הגאולה ולא לשבת ולבכות. אבל אני חושבת שאין לנו טעם לשקוע בהזיות, כי המשיח לא בא פתאום בלי שום התראה.

עד כאן דברי הכפירה שלי. מה שאני חושבת.

 

כפירה~מאיר~אחרונה

אני חייב לומר שהכותרת צדה את עיני. צפיתי לדיון סוער על אמונה מול ידיעה (אמונה=ידיעה כידוע, ואתם מוזמנים להתווכח איתי על כך), וקיבלתי דיון נחמד בנושא משיח (אגב, חסיד של-אני מקווה שאינך נמנה על התמהונים הבטוחים שהוא עדיין מסתובב איפהשהוא חי ונושם ומחכה לבוא לגאול אותנו).

בכל אופן, אינני סבור שמשנה בעבורנו מתי המשיח יבוא, ויותר מזה-האם המשיח יבוא. האדם אינו נמצא כאן בכדי להיגאל, אלא בכדי לעבוד את בוראו בלבד. עבודת הבורא מוגדרת על ידי התורה והמצוות המעשיות המחייבות אותנו, וכל השאר, דהיינו השקפות, אמונות וכיוצ"ב, אינו משנה. מתוך כך ניתן להסיק שזה לא משנה אם אני מאמין שהמשיח הוא אדם/תהליך/רב שנמצא בקבר/איזושהי הנחיה (וכן יש דעות כאלה שהמשיח הוא לעולם בחזקת שיבוא, ושהוא לא בהכרח יבוא בפועל).

ברם, למתעניינים-הרמב"ם כותב שהמשיח הוא אדם, אך הוא מתאר אותו כאדם רגיל לחלוטין, שלבד מהיותו נביא ברמה מאוד גבוהה (מה שאגב, נתפס על ידי הרמב"ם כטבעי ובר-השגה לכל אדם), לא יהיה מחולל נסים, אלא פשוט מנהיג צבאי ומדיני שייתן לנו שקט מהערבים ומארצות הברית. הרמב"ם אינו קוצב זמן לביאת המשיח, ולא נמצאים בכתביו חישובי קצין (והיוצא מן הכלל באיגרת תימן, שם כותב הרמב"ם את תפיסתו נגד מחשבי קצין, ועם זאת נותן ליהודי תימן חישוב קץ ש"קיבל במסורת מאביו", בכדי לתת להם תקווה במצב השמד הנוראי בו היו נתונים), ומבחינתו המשיח יכול לבוא בכל זמן, וכנראה רק כשנהיה ראויים. כנ"ל לגבי תחיית המתים שהרמב"ם כותב שהיא תבוא ברצון הבורא. אגב, בסוף הלכות מלכים כותב הרמב"ם דבר חשוב מאוד "והדברים האלו לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו"-ומכאן שאין לאדם זכות לבוא ולטעון "כרגע אנחנו בתהליך גאולה" "הרב פלוני הוא המשיח", וכדומה.

באשר לרמתו של הדור, כבר כתב החזקוני (נראה לי, או הספורנו) על הפסוק בסוף ואתחנן "וידעת כי ה' אלוהיך הוא האלוהים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור", שאין הכוונה בפסוק להבטיח לנו גאולה בכל מקרה, וכביכול הקב"ה הבטיח לנו שמירה עתידית שאינה תלויה במעשינו, אלא הכוונה היא "שומר הברית והחסד...לאלף דור"-כלומר הקב"ה מוכן לחכות אפילו אלף דורות, עד שיגיע דור ראוי לבוא המשיח.

מקווה שעזרתי, בכל אופן-יום בואו ואופן בואו של המשיח אינם קריטיים עבורנו, המחוייבים לעבוד את ה' בלי כל קשר למה שיקרה בעתיד.

שאלה לפרשת מקץ - למה יוסף לא מדווח ליעקב כל שנותקעלעברימבאר

שלטונו, ולמה הוא עשה את מעשה גביע בנימין?


 

(אין לי תשובה בעניין. יש רק 2 אפשרויות שאי אפשר להכריע ביניהם)


 

האם מפני שהוא סבר שרק בני רחל ימשיכו את עם ישראל ושאר האחים מופרשים ממנו כמו ישמעאל ועשיו, ולכן הוא רצה לחטוף את בנימין ולשכנעו להשאר איתו מתוך מחשבה שרק על בני רחל נגזר "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" במצרים?


 

זו אפשרות א'.


 

מצד אחד יש לזה ראיה: "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי" נשני השכיחני, כלומר יוסף אומר שה' השכיח ממנו את בית אביו. וגם הכתוב אומר "ולא יכול יוסף להתאפק... ויאמר אני יוסף" כלומר הסיבה היחידה שיוסף נגלה לאחיו כי הוא נשבר מהתרגשות באמצע התכנית לחטוף את בנימין כי ראה את מסירות הנפש של יהודה, ושינה את דעתו על האחים.


 

מצד שני למה הוא לא הודיע ליעקב? האם כי חשש שיעקב חושב שכל האחים הם עם ישראל והוא ימנע ממנו לקחת רק את בנימין? או שמא ההפרדות מהאחים מחייבת הפרדות של יוסף מיעקב אביהם?


 

אפשרות ב' זה שיוסף מראש תכנן שהאחים יבואו ברעב למצרים והוא תכנן לחטוף את בנימין כדי לעשות ניסיון/תיקון לאחים  שיימסרו את נפשם על בנימין כדי לבדוק/לרפא את השנאה בין בני רחל ללאה ולבחון האם הם מוכנים למסור את עצמם על בנימין.  ואז "ולא יכל להתאפק" זה אולי שהוא תכנן ממש לאסור את יהודה ולבדוק את שאר האחים ורק אז להתגלות אליהם, אלא שהוא נשבר באמצע.  ו"נשני אלוקים את עמלי ואת כל בית אבי" הכוונה השכחני את כל הצרות שהיו לי בבית אבי. אבל גם על פירוש זה קשה.

 

ואם יש למישהו פירוש שלישי גם יהיה מעניין לשמוע

 

אפשרות שלישית ופחות סבירה:קעלעברימבאר

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.


ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

מפנה למחלוקת המפורסמת בין הרב יואל בן נון והרב מדןטיפות של אור
אז ככה:קעלעברימבאר
ההסבר שכל המהלך של יוסף 9 שנים היה רק כדי לאמר ליעקב " אמרתי לך שהחלומות נכונים ואתה תשחווה לי" תמוה שהוא הפשט. אם יוסף חשוב לו להוכיח שהוא נביא, תמיד יכול לומר לאביו על פתרון חלום השרים ופרעה במצרים. מה גם שהחלום ייתגשם, שהרי יעקב היה כפוף פוליטית ליוסף במצרים, כלומר השתחווה לו או מעיין זה.


לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.


הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.


מצד שני גם קשה על הפירוש הראשון והשלישי שהבאתי, כיקעלעברימבאר

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

שאלה שקשורה לעניין היא-קעלעברימבאר
האם ה' הודיע ליעקב שכל בניו ימשיכו אותו?


ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?


(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

לא הבנתי את דברי הרב בן נון -קעלעברימבאראחרונה

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

ספרי הלכה אונליין בעיצוב נח עם חיפוש והערות אישיותעיתים לתורה

מצרף קישורים לספרי הלכה ידועים שזמינים בעיצוב מקסים ונח לשימוש, עם יכולת חיפוש בתוך הספר וכתיבת הערות אישיות לחזרה עתידית:

 

בן איש חי

 

משנה ברורה

 

כף החיים אורח חיים

 

כף החיים יורה דעה 

 

ילקוט יוסף

 

יישר כח!שלג דאשתקדאחרונה
נראה אתר ממש טוב ומושקע
מישהו יודע לתרץ את הסתירה הזו?הודעה1

בבא בתרא טז: ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב איהו באחרניתא אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל דכתיב "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה.

מכאן משמע שהוא לא היה מודע ליופיה. וברור שעשה זאת כחלק מעבודת ה'.

 

לעומת זאת יש מדרש שאומר שה' נתן שכר לאבות שיהנו מהיופי של נשותיהן. משמע שה' רוצה שיהנה מהיופי הזה:

מישהו יודע לתרץ סתירה זו?

הכוונה שאברהם תמיד אהב את שרה בתור נפש, ואףקעלעברימבאר
על פי שנהנה מיופיה, מעולם לא שם לב שניתן להסתכל על יופיה במנותק מהנפש.


וכשהגיע למצרים היה חייב לשים לב אם היא יפה גם במנותק מהנפש ואם המצרים יראו אותה כיפה או לא.


הרי מעולם לא מצאנו שום חומרא שאדם לא יהנה מיופי אשתו, ואפילו התנא אבא חילקיה המלומד במופתים, אשתו היתה יוצאת מקושטת לקראתו שלא יתן עיניו באשה אחרת

הרבה פעמים יש מחלוקות בין מדרשיםטיפות של אור
^^^^הסטורי
ופשוט שהגמ' בבבא בתרא אינה לפי הפשט, כמו שרש"י על התורה כותב כשמביא את הגמ'.
נכון שזה לא הפשט. אבל מה המסר?קעלעברימבאר
יש צד בצדקות כזאת ויש בגמרא כמה מימרות כאלוהסטורי
"כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו" וכד'.


נכון שיש גם לא מעט אמירות אחרות בש"ס ובמדרשים ובד"כ לא זאת ההדרכה. יש מקום לעיין האם זו הדרכה של גלות והילקוט שהובא הוא הדרכה של ארץ ישראל.

אם זה היה כתובקעלעברימבאר

על משה אז היה מובן. שהרי נבואתו היתה ללא כוח מדמה ובלי קשר לחושים והיה צריך לפרוש מאשתו, וכל עולמו היה רוחני עם מיעוט בגשמיות (שזה עצמו גם ייתרון, אבל גם חסרון לעומת זיהרא עלאא דאדם הראשון ששם הכוח המדמה לא מעכב שום רוחניות, כפי שמתאר הרב קוק ב8 קבצים).

 

אבל מוזר שמתארים את זה דווקא על האבות, שכל עולמם היה קדושה בגשמיות.

 

אבל אולי זה קשור לזה שאברהם עדיין היה אברם ערל, ולא אברהם מהול (ויש קשר בין מילה לבין קדושת הבשר וקדושת הארץ), ועדיין לא נכרתו איתו כל הבריתות על הארץ, אז עדיין הגשמיות אצלו היתה חסרון. ייתכן שכשנאמר ששרה חזרה בזקנתה ליופי נעוריה, זה בחינת יופי חדש שלא סותר את הקדושה, לעומת היופי של שרי

1. נראה שהמדרש רבה חולק ב'אשה יפתחסדי הים
מראה את'. 2. יש גירסה במדרש ש'לא' יהיו מתרפקות. 3. גם לפי הגירסה שלנו, זה כדי שיהיה להן ביטחון ביופי שלהן להתרפק על בעליהן, זה לא אומר שבעליהן יסתכלו על יופין.
אבל ר' מאיר אמר "כדי שיהנו בעליהן בנויין" (שה''ש)הודעה1
זה אותו תירוץ שלישי. במיוחד שהגירסהחסדי הים

המקורית 'ומתעובת' לא 'ומתועבת'. היא עושה את זה לעצמה כשהיא מתעברת. זה פסיכולוגי. ההנאה של האבות זה לא מעצם הנוי אלא ההנאה מהתחושה שזה יוצר בבית כשאשה מרגישה יפה, לכן גם המדרש מביא שכאשר היא מתעברת יש עצב.

(אני לא מאה אחוז בתירוץ הזה, אבל יש גם את התירוץ הראשון שכתבתי לעיל שזה פשוט מחלוקת)

בדומה חשבתי על קושיה ותירוץ ל2 הדעות האחרונותקעלעברימבאר

במדרש.


 

דעה 2 במחילה נשמעת כאילו נכתבה על ידי מירב מיכאלי, כאילו האשה ממשת את עצמה ללא ילדים וברגע שיש לה ילדים משועבדת. דעה 3 מייצגת את דעת למך שלקח לו אשה לפריה ורביה ואשה לנוי (הפרדה בין הרומנטיקה הזוגית לבין הולדת ילדים, כמקובל בתרבות המערבית כיום).

עד כאן הקושיה.


 

התירוץ: לדעתי 3 התשובות אומרות שהאמהות היו עקרות כדי שישקיעו את מלוא האיכות ביצירת הילד שיוולד להן, כי אצל העקרות האמהות זה לא כמות ריבוי הילדים אלא האיכות, וכל חייהן הוקדשו בשביל התוצר הסופי שהוא הילד שיוולד: שרה ילדה רק את יצחק, רבקה התוצר הטוב שלה רק יעקב, רחל זה יוסף (ובנימין). לאה שלא היתה עקרה יש לה 6ילדים , לא אחד.

דעה 2 אומרת שמכיוון שכל אשה שיולדת צריכה להקריב מעצמה משהו (למרות שזה המימוש הכי גדול שלה) ומשועבדת לבנה, אז כדי שיצחק יצא הכי איכותי שיש , שרה כדי להכין אותו היתה צריכה 90 שנה לממש עצמה בחירות ללא ילד כדי שבנה בסוף יצא הכי איכותי שיש, כמו רופא שמוטב שידחה את רפואתו 7 שנים של לימוד כדי שיצא רופא מעולה, או כמו טייס שהצבא מוכן להשקיע כמה שנים רק בהכשרתו כדי שיצא בסוף טייס מעולה.

כנל תירוץ 3 - למרות שמימטש הזוגיות הכי גדול שיש זה הולדת ילד משותף, זה בא על חשבון משהו. אז מוטב היה שהאבות והאמהות יהיו שנים רבות ללא ילדים כדי שיתמקדו בזוגיות רק זה בזו ללא ילד ש"יפריע", וכל זה הכנה והכשרה לנשמה הענקית שהם יולידו בסוף, ואז מתברר שכל שנות הזוגיות היו הכנה להולדת הילד

כן אני מסכים אוסיף שחז"ל אמרו שבצורהחסדי הים

פיזית בהתחלה לא יכלו להוליד ילדים בגמרא ביבמות סד אעתיק חלק עיקרי מהסוגיא: "אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו שנאמר (ישעיהו נא, א) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכתיב (ישעיהו נא, ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה"

אני מבין את הסוגיה כפשוטו. ברגע שיש לך מניעות פיזיולוגיות כאלו, אז אתה פחות עסוק בתאווה הגשמית.


אני כן יכול לקבל את המדרש של @הודעה1 כפשוטו, אבל לפי דעתי זו דעה פחות מרכזית בחז"ל וגם בפשט הפסוקים עצמם. לכן הצעתי הסברים אחרים.

לא התכוונתי שלא היו להם תאוות גשמיות, אלאקעלעברימבאר
שעד שנולדו הילדים הם היו עסוקים בזוגיות בקשר בין זה לזו (כולל המימדים הגשמיים, כולל היופי), ללא ילד שיסיח את הדעת , וזה עצמו היה ההכנה הכי איכותית לילד שעתיד להיוולד.


תרצתי את המדרש שהובא, לא את המדרש השני על זה שאברהם לא הביט בשרה


להפתעתי מצאתי תירוץ ברמב"ם!הודעה1

בפירוש המשנה אבות ה,יט הוא כתב שאברהם מעולם לא הסתכל עליה "הסתכלות שלמה" עד אז. כלומר הוא לא התבונן בגופה עד אז, אלא רק על פניה.

 

ישר כח למי שניסה לתרץ

חשבתי על תירוץ -קעלעברימבאר
החילוק הוא בין אברהם לפני הברית מילה לאחריה. לפני המילה הוא לא יכל לקדש את הגשמיות ואת הגוף.


כי מצאנו חילוקים במדרש בין לפני מילתו לאחריה. למשל שלפני מילתו הוא היה קורס ונופל כשקיבל נבואה כי הטומאה של הערלה לא אפשרה לו לעמוד מול ה' בנבואה (רשי על ויפל אברהם על פניו וידבר איתו אלוקים לאמר)

הבנה מוטעית. צורתה זו פניה כמבואר בפיהמ"שחסדי הים
סנהדרין ז, ד והלכות עבודה זרה פרק ג בסוף.
איפה המדרש השני שהבאת?דרור אלאחרונה
תן מקור
הפיקניק שבני יעקב עשו בזמן שיוסף מתחנן על חייוכְּקֶדֶם
הציל את העולם כולו כך אומרים חז"ל.


שתפו עוד דוגמאות של מדרשים עם רעיונות רדיקלים 

איפה זה כתוב?אדם פרו+

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא


 

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.


 

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף


 

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

...כְּקֶדֶם
א"ר אחוה בר זעירא עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם תקווה היא לעולם וישבו לאכל לחם מאכיל לחם לכל באי עולם
הכוונה הפשוטה זהקעלעברימבאר

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

 

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

(במקבילות למדרש המסר הוא לכאורה מעלתם של בני יעקב)טיפות של אור
'הסיבה אחת שישבו השבטים ונטלו עצה על יוסף למוכרו זיכה את כל העולם כולו, שנמכר למצרים וכלכל את כל העולם בשני הרעב. וישבו לאכל לחם - להאכיל לחם לכל העולם. ואם עבירתם שלהם גרמה לכל העולם שיחיו, זכותם על אחת כמה וכמה'


'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

👍קעלעברימבאראחרונה
אם הצעירים רוצים לבנות את בית המקדשטיפות של אור

אסור להקשיב להם

מדרש מענייןקעלעברימבאר
שאלה על קטע במעשה בחכם ותםצע

דברי ר' נחמן גבהו גבוה מעל גבוה.. ובכל זאת אמרתי אגרוס בפשט את הדברים. בגרסא בסהכ הבנתי עד שהגעתי לחלק המצורף מטה, ארשום את שאלותי ואסיים בהבאת הקטע.


1.  בפשט, למה התם סולד מליצנות? הייתי חושב שהחכם יהיה מזוהה יותר עם תכונה זו?

2. מה הפשט "יותר לא היה רוצה להעמיק לחשב חכמות, שגם זה בעצמו ליצנות"? למה העמקה אף היא ליצנות?

3. בדומה ל2, למה כשמתלוצצים עם התם, הוא משיב "וכשתהיה חכם ממני, אדרבא, אזי תהיה שוטה" וגם מה ביאור המשפט הנל?


תודה רבה לעונים!!.


הקטע:

"ואצל העולם היה (התם) ללעג. והשיגו תאותם בו, שמצאו ממי להתלוצץ כרצונם, כי היה נדמה למשגע, והיו באים בני אדם, והתחילו בכונה לדבר עמו בשביל להתלוצץ. והיה אותו התם אומר: רק בלי ליצנות. ותכף שהשיבו לו: בלי ליצנות, קבל דבריהם, והתחיל לדבר עמם, כי יותר לא היה רוצה להעמיק לחשב חכמות, שגם זה בעצמו ליצנות, כי היה איש תם; וכשהיה רואה שכונתם לליצנות, היה אומר: מה יהיה כשתהיה חכם ממני הלא אזי תהיה שוטה, כי מה אני נחשב. וכשתהיה חכם ממני, אדרבא, אזי תהיה שוטה.".

ליצנות זה ציניות, דווקאקעלעברימבאר

החכם נוקט בגישה קרה וצינית על העולם שכלל אין מלך, ואילו התם נעדר ציניות. כמו שלילד בן 3 אין כלל ציניות, כי כל ציניות היא הסתכלות קרה מעוטת רגש על העולם, שמזלזלת בכל דבר ולא רואה את החיוניות שבו, ומציגה זאת בתחפושת של הומור

 

 

זה ענין עמוק אבל יש שני סוגי ליצנות. ישחסדי הים

ליצנות יותר שטחית ורדודה שמזוהה עם פלשתים כדברי הגר"א בחבקוק.

הקטע בר' נחמן מתייחס לליצנות שבאה מתוך חכמה. החכם מתחכם ומעוות ומזלזל עושה שחוק מכל דבר דרך השכל שלו. זה הבחינה של אחוריים דחכמה שמזוהה עם עשיו ועמלק, כדברי הפנים יפות בסוף וישלח.

מחשבות לא לפי הסדר בעקבות השאלותהנפש חיה.אחרונה

 להיות חכם ולהתלוצץ על משהו זה לפספס את הנקודת עומק שיש בכל דבר.

בשביל להבין את העומק בשכל יש להסתכל באמת ולא בליצנות. "רק בלי ליצנות" מבקש לשמור את רובד הייחודיות של העומק שבדבר כדי לא לפספס אותו.

"כי איש הישראלי צריך *להסתכל בשכל של כל דבר* ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל *להתקרב להשי"ת על ידי אותו הדבר*"  השכל משמש לעבודת ה' בשמחה ובמלוא המיצוי שלה.

התם סולד מליצנות כי החכמה והקרירות מרחיקות מעבודת ה' בעמקות ובלב חם ...


 

העמקה מביאה חשבונות ו"פנקסנות" כזאת אולי כלפי שמייא, וזה יוצר ריחוק קריר   ללא שמחה פשוטה שמחברת תמיד בקלות לרבש"ע.

בערך כמו ביקור נימוסין לעומת כיפים וזרימה.

 

ובגלל זה התם אמר לו שאדרבה- יהיה שוטה,

 כי אם החכם כל הזמן יעמיק, זה הפוך-

גם הליצנות תקרר אותו 

וגם הוא יפסיד את קרבת ה לי טוב, וזה בסוף יגרום לו לאבד אותה. שבאמת פקפק בכלל במציאות המלך.... ואז רע לו בחיים.

שוטה זה מי שיש לו משהו ביד ומאבד אותו (כתוב בגמרא לא יודעת איפה) 

לחכם יש עבודת ה ביד, במקום לנצל אותה לקרבת ה הוא מתלוצץ ממי שכן עובד ה בשלמות וממילא מפסיד אותה.

 

שאלה לפרשת וישב - למה האחים שנאו את יוסף? (אני לאקעלעברימבאר

יודע את התשובה)


 

האם בגלל שיעקב אהב אותו מכל אחיו? ואז כל האחים שנאו אותו?

או בגלל שהוא בן רחל והם בני לאה?

מה פשר הפסוק הראשון בפרשה "והוא נער את בני בלהה וזלפה ויבא יוסף את דבתם"?

האם הכוונה שהביא את דיבת בני לאה שדיברו על בני השפחות, ואז יוצא שאחיו ששנאו אותו זה בני לאה?

או שהביא את דיבת בני השפחות ואז יוצא שבני השפחות שנאו אותו "על דבריו" כלומר על הדיבה, ובני לאה "על חלומותיו"?

והאם יהודה מוכר את יוסף כי הוא נציג בני לאה ולכן שונא אותו יותר מכולם והשאר רק בכעסם זרקו אותו לבור אבל לא היו מעיזים להרגו ויהודה היחיד שיזם נזק? או שמא  יהודה (חוץ מראובן) הוא האחראי היחיד מבין האחים שלוקח אחריות וממיר מוות במכירה?

 

ואם כל אחיו שנאו אותו בשווה כולל בני השפחות, איך הניסיון עם בנימין אמור לעזור? האם זה מבחן לבני לאה במסירותם על בן רחל, או מבחן על מסירות האחים על אח השני האהוב יותר על יעקב מהשאר?

לגבי בני השפחות זה מחלוקת רש"י רמב"ן.חסדי הים

על כל פנים, עיקר השנאה כמפורש בכתוב: "וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת-יוֹסֵף֙ מִכָּל-בָּנָ֔יו כִּֽי-בֶן-זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים: וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי-אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל-אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם"

בנימין גם כלול בסיבת השנאה הזאת במידה מסויימת.

אם הבנתי נכוןטיפות של אור

ברצף השאלות אתה מביא כל פעם שתי אפשרויות: אחת שמעמידה את יוסף מול שאר האחים, והשניה שתולה הכל במאבק בין בני רחל לבני לאה

 

אני בצד הראשון, חושב שזה פשטות הפסוקים, וחושד שהדרך השניה נובעת מתפיסה שגויה של המציאות והתורה שמחפשת סמלים בכל מקום

אתה צודק שזה הפשט. מצד שני אי אפשרקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ז בכסלו תשפ"ו 13:35

 

 

 

 

 

להתעלם מהפסוק הראשון העמום "והוא נער את בני בלהה וזלפה".

 

אי אפשר להתעלם מהמיקריות שב"מקרה" יהודה מוכר את יוסף, שבמקרה שמעון נאסר, שבנימין מוצג כאהוב דווקא בגלל היותו בן רחל (אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי), מזה שנראה שיוסף אהוב על יעקב מכל אחיו כי הוא בן רחל, מהניסיון שיוסף מנסה את האחים דווקא עם בנימין בן רחל, מהתיקון שדווקא יהודה בן לאה ערב לו (והמקריות ההיסטורית ששבט בנימין הולך דווקא עם ממלכת יהודה ולא ממלכת אפרים), מהחלוקה ההיסטורית בין יהודה לישראל ממלכת אפרים, בין היות 2 השבטים החשובים בישראל יוסף ויהודה, ומההדגשה של התורה מכל בני יעקב את יוסף ויהודה בספר בראשית. (ואם נוסיף את דברי חזל - אז מי שיזמו להרגו זה שמעון ולוי).


 

אפשר גם להעלאות השערה שזה לא בני לאה מול רחל, אלא סיעת יהודה מול סיעת יוסף ללא קשר לאמהות (ואז זה מסתדר למה רוב השבטים כולל בני לאה התרכזו סביב יוסף בפילוג הממלכה נגד יהודה). וכתבתי על זה בתגובה למי האיש הח"ח, פה למעלה).

 

מצד שני יוסף מוצג כמיוחד גם לעומת בנימין, ללא קשר מובהק להיותו בן רחל. הוא נזיר אחיו, דווקא הוא מתברך ב2 שבטים ובשכם אחד על אחיו,  רק בו יתברך ישראל, שרק לו יגיעו ברכות האבות מכל השבטים, רק אותו יברך דווקא המלאך הגואל מכל רע ולא מלאך אחר, הוא זה שישלוט באחיו, הוא השבט היחיד שכל ישראל מכונה על שמו "נוהג כצאן יוסף", "עדות ביהוסף שמו". יוסף מוצג בבראשית כחצי אב חצי בן, כמעיין אב רביעי שסביבו האחים מתלכדים. בניגוד לבנימין.
 

לא בא להתווכח, רק לשאול שאלות

לשאלה באורך ורוחב שכאלומי האיש? הח"ח!

רק רבי ברוך רוזנבלום שליט"א יכול להשיב

זה שאלה קצרה שפורטה פשוט לסעיפיה, השאלהקעלעברימבאר
פשוטה - האם עיקר שנאת האחים זה כי יוסף אהוב מכולם, או שעיקר שנאת האחים זה שנאת בני לאה את בני רחל?


עוד תוספת מעניינת , זה שבשאר ההיסטוריה זה די הפוך - רוב השבטים מתפלגים מיהודה ונאספים סביב יוסף, בחלוקה בין יהודה לישראל (למעט שמעון ולוי. כך שזה חצי קושיא חצי חיזוק, שהרי ההארד קור של בני לאה זה 4 הראשונים, וראובן לא מצטרף או כי הוא בעד יוסף או כי יש קשר בין ראובן ליוסף שהרי שניהם בכורים, או כי ראובן שבט שלא מקבל מרות(כמו אצל דתן ואבירם או פלגות ראובן). וגם יששכר וזבולון יש בהם משהו קצת רחלי, שהרי נולדו בזכות מכירת רחל ללאה את התור. ומה אם גד ואשר בני שפחת לאה?) 

אולי איפשהוא יוסף הפך למודר-משהו באופן קאנונימי האיש? הח"ח!

אולי בברכת יעקב, אולי בברכת משה, ואולי זה חרה לחלק מהמחנות, צ"ע

אתה מתכוון לימי יעקב או לשאר ההיסטוריה?קעלעברימבאר

יוסף כתוב במפורש שהוא מיוחד משאר אחיו.


לגבי הסיבה שיעקב אהב אותו - בפשט כתוב כי הוא בן זקונים.


השאלה מה זה בכלל בן זקונים בפשט, ואם זה דבר בחירי, אז למה יעקב בחר דווקא בו.

עד סוף ספר בראשית רואים שיוסף מיוחד לא רק עקב היותו בן זקונים, אלא כי התברך  בברכות מיוחדות משאר האחים (החצי הראשון של ויחי)

לולי דמסתפינא הייתי מגדיר את זה אנדרדוגמי האיש? הח"ח!

וזה כאילו שירידת יוסף ממשנה למלך במצרים, למעין כינור שני למלוכה ולמשיחיות (בן יוסף רק כקדימון לבן דויד), עשתה את ביתו לאנדרדוג שאיתו הפכו להזדהות כל מי שחשו מודרים או נפגעים משלטון שלמה וכמובן המזדעזעים מלשונו ומתקיפותו הילדותית של רחבעם (קוטני עבה ממתני אבי)

בתקופת השופטים שבט יוסף היהקעלעברימבאר

השבט המרכזי ככתוב "בני אפרים הפכו ביום קרב...ויטש משכן שילה...וימאס בשבט אפרים". יהושע לא במקרה היה משבט אפרים.

 

בימי ממלכת ישראל שבט יוסף היה המרכזח בממלכה.


 

גם בימי רחבעם באים ישראל להמליך אותו בשכם, וכן רוב ישראל תומכים בירבעם כבר בימי שלמה. ואסף שחי בימי דוד מכנה את כל ישראל בשם יוסף. וגם ירמיהו 150 שנה אחרי חורבן ממלכת ישראל מכנה את ישראל בשם אפרים (למרות שאולי שם זה התיחסות רק לגולי 10 השבטים ממלכת ישראל). נראה שסמלית ותרבותית מרכזיותו של שבט יוסף נשמרה תמיד, גם אם לא פוליטית. 

 

כמובן שיוסף עצמו שלט על מצרים ועל אחיו, כלכל אותם במצרים, ויוסף ישית ידו על עיניך. 20 שנה אמנם היה מרוחק מהם, אבל 70 שנה הנותרות הנהיג את העם במצרים.

השאלה היא אם זה בגלל "לתתא" או "לעילא"מי האיש? הח"ח!

יעקב אומר "לא יסור שבט מיהודה", משה אומר "ואל עמו תביאנו". לכאורה הלעילא הוא על צד יהודה וממילא בית דויד הוא הנבחר להימשח לדורות. אבל משהו בעם זורם אל יוסף היפה תואר ויפה מראה (כמובן בפנימיות בהקשר שלנו, אבל גם בעצם במראה החיצוני - שמגרה גם את "הדוב" כפי שמפרשים בפרשתנו הקרובה - ובסופו של דבר באיזה אופן טבעי הוא שמולבש בכתונת הפסים "המשגעת" כפי שבעולם החילוני של דורנו זה מוגדר). אז יש צד לומר שגם הלתתא הוא אמירה שיש לה מקום.

אני חושב שיש שני רבדים בעם:קעלעברימבאר

הרובד הלאומי מרכזו שבט יוסף והוא הנציג של 3 האבות בישראל.

 

הרובד הפוליטי מרכזו שבט יהודה והוא הנציג של קדושת בית דוד כמלכי ישראל.

 

דווקא נראה שהלעילא זה יוסף, מידת היסוד שנוגעת-אינה-נוגעת במציאות הגשמית, בניגוד ליהודה ששם הקדושה כבר יורדת ממש לגשמיות למידת המלכות

נראה שלעילא ולתתא משמשים בשני הקשרים מנוגדיםמי האיש? הח"ח!

תיארתי הקשר של דבר תורה מול דבר העם; אתה מתאר הקשר של פשט/דרש מול רמז/סוד.
מכל מקום בנוגע לתירוץ שהצגתי בנוגע למקומם של בית יוסף ובית דויד, אולי מכאן השמות הסמליים בפילוג הממלכה: רחבעם בעצם דורש שיראו את רוחב היריעה והתמונה - הייעוד, החובה, האתגר - וייכנעו בפניה מול יהודה, ירושלים, המקדש. ירבעם דורש שהמלוכה תראה את כמיהת וערגת העם אל ימי הקדם ממש, טרם היות כל זה, אולי אפילו טרם מכירת יוסף ("והוא נער" - אולי זה באמת רמז, שמבקשים לחזור אל הנער שהיינו, טרם נמכרנו לעולם החיצוני והושלכנו מבית ההורים לבור).

זה לא רק סוד אלא פשט. יוסףקעלעברימבאר

שולט ביצרו הוא צדיק גמור, כלומר מתנשא מעל המציאות ופחות נוגע בה, כמידת היסוד.

יהודה ודוד הם בעלי תשובה , מכירים את כל המשברים של המציאות הגשמית ודווקא מתוך כך מתעלים וזדונות נהפכות להם לזכויות ומקדשים את קרבי המציאות, כלומר את מידת המלכות (פרץ וזרח נולדו מהזינות עם תמר, שלמה מבת שבע).


 

המימד הלאומי הוא עדיין תרבות מופשטת המתנשאת מעל המציאות, המימד הפוליטי הוא יישום התרבות בשטח ממש.


 

לעניין התורה: יוסף דווקא בתורה מקבל יותר מקום מיהודה - אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, המלאך הגואל אותי, בך יברך ישראל ישימך כאפרים ומנשה, שכם אחד על אחיך, ברכות אביך תהיינה לראש יוסף נזיר אחיו, הבכורה ליוסף.  ליהודה זה רק לא יסור. יהושע מאפרים והוא חשוב מכלב או נחשון. גם בברכות משה ברכת יוסף ארוכה הרבה יותר מברכת יהודה (רק לוי ויוסף מקבלים ברכות ארוכות) וגם שם הוא מכונה נזיר אחיו, כלומר הנישא על אחיו.

רק מהברית עם דוד והלאה מתברר יחודו המלא של שבט יהודה, כמו שכתוב בתהילים "ויטוש משכן שילה...וימאס בשבט אפרים ובאהל יוסף, ויבחר בשבט יהודה בהר ציון אשר אהב...ויבחר בדוד עבדו".


 

לגבי ירבעם, נראה שהוא רוצה לחזור למצב ימי השופטים בהם שבט יוסף היה המרכזי.


 

 

מכל מקום פיצול המלוכה הוא לא פתרוןמי האיש? הח"ח!

ברור לגמרי שהמקרא מותח את הקו בעניין להסביר שכבר אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה: פילוג הממלכה לא הישרה על עשרת השבטים רוח טהורה יותר מאשר זו של ממלכת יהודה (כולל שבטי לוי, בנימין ושמעון שנאספו אליה), אלא פורר לאבק כל תקווה להשיג יותר ממה שאליו כבר הגיע דויד ושלמה וסיימו את מלאכת הרועים.

פילוג המלוכה נעשה במצוות אחיה הנביא,קעלעברימבאראחרונה
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ז בכסלו תשפ"ו 23:53

כנראה ללא הפילוג היה גרוע יותר. כמובן שזה פילוג זמני.

 

ממלכת יהודה חטאה בסוף ימיה יותר "ושומרון כחצי חטואתיך חטאה" "צדקה משובה ישראל מבוגדה יהודה".


 

כמובן שהתכנון של אחיה היה ש10 השבטים ימשחכו לעלות לרגל לירושלים למרות הפילוג הפוליטי, וירבעם הרס הכל עם העגלים. אבל כנראה עדיין ללא הפילוג היה גרוע יותר, עובדה ששום נביא לא אומר לאחד מחדש אחרי עגלי ירבעם, וכנראה שללא הפילוג רחבעם היה נושא נשים נכריות שהיו מדרדרות את המצב גרוע יותר.


 

אבל נראה שגם בימי דוד ושלמה, שבט יוסף היה חשוב יותר משבט יהודה למעט בית דוד המולך. הבירה בגבול יהודה ובנימין, וערי המסכנות 2 מהם בנחלת יוסף - גזר ומגידו. לדוד יש גיבורים רבים מבנימין, וירבעם איש חשוב בימי שלמה, ונראה ששכם היתה חשובה, וירושלים עדיין היתה עיר קטנה בימי שלמה. היו בה הרבה מבני ציבור, אבל ייתכן שהיא היתה קריית המלוכה והמקדש ולא הרבה מעבר. על חברון מרכז שבט יהודה כלל לא שומעים ברגע שדןד מולך על כל ישראל ועובר לירושלים

אסכם את 4 האפשרויות (או שילוב שלהם):קעלעברימבאר

א. שנאת האחים את יוסף

ב. שנאת סיעת לאה את סיעת רחל

ג. שנאת בני שאר האמהות את בני רחל (חיזוק לזה הוא שיעקב לא אומר לדן ונפתלי להשאר כשבנימין הולך למצרים, למרות שהיה אפשר לחשוב שמעדיף שאם בנימין ימות, ישארו 2 בנים שרחל קראה בשמם).

ד. שנאת סיעת יהודה את סיעת יוסף

קיצור הלכות חנוכה ללימוד למנהגים השוניםעיתים לתורה

ניתן ללמוד את עיקרי הלכות חנוכה בתמציתיות על פי המנהגים השונים בעמוד קיצור הלכות חנוכה וכן בקובץ המצורף.20251207222511.pdf

 

או ישירות לפרק הנדרש:

 

זמן הדלקת נרות חנוכה – מפרט ארבע מדרגות בזמן ההדלקה מהמהודר לקל.

 

אכילה, לימוד ומלאכה קודם הדלקה – כפשוטו.

 

החייבים בהדלקת נר חנוכה – דין איש ואשתו, קטנים, בחורי ישיבות, חתן וכלה בערב חתונה, שותפים בדירה.

 

משפחה שמתארחת בחנוכה – דין השתתפות בפרוטה, יש להם יחידת דיור נפרדת. הבעל והאשה מתארחים במקומות שונים.

 

חיוב הדלקה מפני החשד – אורח עם פתח משל עצמו. בית עם שתי פתחים והדין בימינו.

 

מקום העמדת נרות חנוכה בבתים שונים – מקום לכתחילה לדירת קרקע. לבניין מגורים. למתגוררים בקומות גבוהות.

 

הדלקה נרות חנוכה מחוץ לבתים – הדלקה במלון, רכבת, ספינה, מטוס ואוהל.

 

הדלקה בבית הכנסת – זמן ההדלקה.הדלקה חוזרת בביתו.

 

'הדלקה עושה מצווה' – הדלקה במקום רוח. במיעוט שמן. טלטול הנרות. נרות שכבו.

 

פתילות ושמנים לנר חנוכה – הידור בשמן זית. שמן למאור. פתילה מצופה בשעווה. נורה חשמלית.

 

הברכות על נרות חנוכה וסדר ההדלקה – ברכות ההדלקה. ברכות לאדם שרואה נר חנוכה. דגשים בהדלקה.

 

מלאכה לנשים – המנהג להמנע ממלאכה. זמנו. וגדרי המלאכות שנמנעו.

 

שבת חנוכה – תפילה והדלקה ערב שבת. טלטול חנוכיה בשבת. הבדלה.

 

כיבוי נרות חנוכה ושימוש באורן ובשמן – שימוש בנרות. לאחר שיעור המצווה. שימוש של מצווה. כיבוי הנרות. הנאה מהשמן הנותר.

 

הלל ועל הניסים בחנוכה  – סדרי התפילה ודין שוכח. חיוב הלל לנשים.

 

הספד, תענית והנהגות האבל בחנוכה‎ - תענית יחיד, יארצייט, ערב ראש חודש. הספדים. דיני אבלות. בית עלמין.

 

מנהגים, הנהגות וסגולות בחנוכה – אוסף מנהגי חתונה בתפוצות ישראל השונים.

 

 

 

 

 

הפצת תורת חכמי הספרדים והמזרחמכון דרכי אבות

שלום וברכה, לשם פרויקט חשוב למען הפצת תורת הגאולה של חכמי הספרדים והמזרח, מי שיש בידו חומרים, וציטוטים, ספרים, סיפורים, ומקורות של חכמים ספרדים(צפון אפריקה והמזרח, וכן חכמי תימן) שקשורים בגאולת ישראל, ארץ ישראל, מעלת ישראל, בין ישראל לעמים, תיקון העולם, ויחס למודרנה, וכן תורה ועבודה

וכן גם נושאים ומקורות שמקבילים/מתקשרים לספר הקדוש ספר אורות של הראי"ה קוק זצ"ל

לשלוח בבקשה לכתובת מייל darkayavot@gmail.com

לטובת פרויקט חשוב ומוצלח שמחכה לצאת לפועל במהרה

תבוא על כולם ברכת טוב וברכה ושמחה לכל עם ישראל אמן

הרב יצחק דדון שליט"א, ממרכז הרב, אסף חומרים רביםהסטוריאחרונה
את חלקם פרסם בספריו 'אתחלתא היא'.

אולי יעניין אותך