זה משהו שצריך לחוות ממקום עמוק. אבל אנסה לתת קצת הסבר בעזרת החונן לאדם דעת.
בנישואין, אנחנו למעשה ממש 'יוצאים מתוך העור שלנו', ומציאות החיים שלנו מתרחבת. וזה ממש-ממש כך.
אם עד היום הטרידו אותי דברים שנוגעים אלי ולעולם שלי - ולו הדברים העמוקים ביותר, אבל סביב עצמי - ורק בשביל הדגמה קלה עד היכן הדברים מגיעים: איך אני רואה את עצמי מתקדם בעבודת ה', איך אני רואה את האידיאלים שאני עובד למענם, מה היחס שלי לקב"ה ואיזה מידות אני צריך לתקן, איפה אני רואה את התרומה שלי לעם ישראל - כל אלו, דברים גדולים שמכוונים החוצה, מכוונים כלפי חוץ וכלפי האידיאל. אבל עדיין, מרחב החיים שהם סובבים סביבו, הוא - אני (כמובן, ברור שזה בא לידי ביטוי גם ואולי יותר בדברים הקטנים יותר, כמו - האם מתאים ללכת למקום מסוים בערב מסוים, האם אני רוצה להתחבר לאדם מסוים; האם נעים לי וטוב לי בסיטואציה כזו ואחרת, האם אני אוהב עניין כזה ואחר).
ובזוגיות, יש עוד אדם. מרחב החיים שסביבו החיים שלי סובבים מתרחב, באמת - זה ממש ככה. מתחיל בדברים הקטנים ביותר, כמו - פתאום צריך ליסוע כל הזמן כדי להיפגש (מדהים כמה זה יכול פתאום לפגוע בהספקים בלימוד... אתה מרגיש ממש ביטול תורה! כמובן, זה בוודאי לא ביטול תורה, זו מצווה גדולה ונוסעים בשמחה... אבל פתאום זה תופס מקום, ולפחות פעמים בשבוע...), ופתאום צריך לפנות זמן לשיחות. ממשיך ברמות יותר גדולות - אתה צריך פתאום להתעניין בתחושות ובמחשבות של עוד מישהו, וזה לא סתם להתעניין - זה להתעניין, זה לזכור, זה שיהיה חשוב לך. יש עוד אדם שמה שעובר עליו, משמעותי ובעל השלכות ממשיות גם לגביך.
כל זה רק בשלב הפגישות... וגם בשלב הפגישות, לענ"ד נכון כבר לפתוח את הלב ולחשוב ולהתכונן גם לשלב הבא. ובשלב הבא - לא רק אשתך מתווספת למרחב החיים שלך, אלא אתם בונים *בית* ביחד. עוד לפני הילדים, עצם הבית: בונים משהו משותף. משהו שצריך להיות עם שורשים בעבר ועם שאיפות לעתיד. אגב, את המשהו הזה אי-אפשר לבנות לבד - גם לי וגם לה יש חלק בבנייה שלו... בוודאי יהיו בו דברים ממנה שלא העליתי על דעתי, ודברים ממני שהיא לא העלתה על דעתה. ודברים ששנינו לא חשבנו עליהם, אבל הצורך הביא לכך.
ואחר כך ילדים.
ולפעול למען השאיפות שהעמדתם בבסיס הבית.
כל הדאגה הזו, המעשית ביותר, סביב מרחב חיים רחב יותר - עם כל האידיאלים והפעילות כלפי העולם שהיו עד עכשיו, זה כבר קומה אחרת לגמרי.
אם אני פועל למען אידיאלים ונשאר בתוך עצמי, ייתכן שאוכל בכל זאת להצליח: ארץ ישראל תהיה מיושבת יותר, תורה תהיה נלמדת יותר.
אבל אם אני בזוגיות ונשאר בתוך עצמי, זה יקרוס: אפגע בה, כנראה שגם היא בי (כשאני שקוע בתוך עצמי ולא מבחין בעובדה שמולי יש אדם נוסף, אחר ממני, קשה לי הרבה יותר להבין למה ומתוך מה הוא עושה מה שעושה, וזה עלול לפגוע), ויהיה קשה מאוד לשרוד כך.
ולדעתי, אם אני כבר עובר למרחב חיים רחב יותר - שלא סובב רק סביב עצמי - זה באמת מטריד אותי, איך אני יראה בעיניה. לא מתוך שקיעה חזקה יותר בעצמי, כי חשוב *לי* להתחתן, אז חשוב *לי* איך מי ש*אני* בקשר איתה רואה *אותי*, אלא כי *היא* מעניינת אותי, ו*עולמה* משמעותי עבורי, וכרגע גם אני בעולם שלה, וכנראה מעסיק חלק ניכר מהעולם שלה. וחשוב לי שזה יעסיק את העולם שלה בצורה טובה (בין אם אני מתאים לה בעיניה, או לא).
חושב שזה לוקח את הדברים למקום אחר
ב"הצלחה!
)
