משתפת אתכם במשהו שכתבתי לרשימת התפוצה שלי היום
ומצרפת בסוף סרטון שהרגשתי שמתכתב עם מה שכתבתי.
אשמח לקרוא תובנות ומחשבות שלכן בנושא.
בואו נדבר על הפחד.
הפחד מהריון, הפחד מהלידה, הפחד מאמהות, הפחד מהפחד.
לפעמים אני חושבת כמה פעמים אמרו לי-
אל תפחדי!
זה רק כלב קטן,
כולם עוברים את זה,
את תעברי את זה בקלות
אין לך ממה לפחד בכלל
את תראי שזה כיף.
זה לא עזר לי.
פחדתי.
הרגשתי את זה בבטן חזק.
הדיבורים לשכל רק כיווצ'צ'ו לי את הבטן עוד יותר.
היום כשאני מלווה נשים בהריונות ובלידות
ומן הסתם אלה מצבים שמפחידים נשים רבות,
את אחת מפחידים הצירים,
את השניה אובדן השליטה
את השלישית מפחידה האמהות
ואחרת חוששת מהשינויים הגדולים בגוף.
אני מזמינה אותך לחשוב על הדבר שמפחיד אותך,
אני לא אגיד לך לא לפחד,
אני זוכרת איך הרגשתי אותו בבטן שלי.
איפה את מרגישה את הפחד שלך?
את יכולה לדבר איתו?
לשאול אותו לאן הוא רוצה לדחוף אותך?
לשאול את עצמך במה הוא תורם לך?
באופן טבעי הפחד מכווץ אותנו,
מכאיב לנו פיזית,
בלידה זה מאד ברור,
ככל שהיולדת מפוחדת יותר,
היא מכווצת יותר
והצירים כואבים יותר.
ככל שהיא בטוחה בתהליך,
הצירים כואבים פחות
והיא רפויה יותר.
אז איך משנים את המעגל?
במקום- פחד-כיווץ-כאב
בטחון-הרפיה-התמודדות?
אני מציעה להסתכל לפחד בעיניים,
לשאול אותו ואת עצמנו בשביל מה?
ללמוד את הנושא שמפחיד אותנו.
מפחידה אותך האמהות?
מה את אומרת על קפיצה לאמא ותיקה?
דברו על כוס קפה,
תשמעי מה יש לה לומר.
אולי להתחיל להצטרף לאמהות בגינה?
כל השיחות החשובות קורות שם 
ואם זה החשש מאובדן שליטה,
אולי לקרוא על התהליכים יכול לעזור לך?
תכירי את הדרך שעומדת בפנייך,
תהיי מודעת להפתעות שעלולות להגיע,
זה יכול לעזור לך בדרך לקבל באהבה את הלא מתכונן.
תשאלי את עצמך,
איפה הפחד פוגש אותך.
אל תפחדי לפחד
מה את אומרת?
מקסים
