לבד.
לבד.כן.זה הוא,ותמיד ישאר כך.
הוא בודד.ככ בודד עד שהוא כבר לא מרגיש כזה.הוא התידד עם הבדידות.היא לפחות,חברה נאמנה.אחת שלא מוצאת מישהוא אחר ועוזבת כאילו כלום לא היה.היא נשארת.חודרת.הרי גם היא בודדה.
לפעמים.
כשהוא ממש מרגיש אותה.הוא כבר תוהה אם היא איננה.והוא מפחד לחשוב לאן היא נעלמה.ואם היא תשוב בכלל.אבל זה לא משנה כבר.כי זה הוא.סופסופ הוא יודע מי הוא.מישהו פעם שאל לשמו,הוא ענה.שאל לעיסוקו,הוא גם ענה.שאל לזהותו,הוא השתהה רגע ואז אמר~אני?אני בודד.כן.זה אני.זה יעודי.זו זהותי.זה אני של העבר הווה עתיד.זה פשות אני.
זהו.הוא החליט.הוא,לשם,לא חוזר.
לא למחשבות.
לא להרהורים.
לא לרגשות האובדן ולא לרגשות הנחיתות.
המשך יבוא
