הוא עזב.לגמרי.בלי להשאיר עקבות ובלי סימנים כדי לחזור.

מכאן הוא מתחיל.

מתחיל לחיות.

אמנם לבד,אבל לפחות חיים.עם תוכן.איזה תוכן?זה כבר לא  משנה.כל עוד הוא לא שם זה כבר תוכן.

אתמול היא התקשרה.הם דברו אולי שלוש שעות אולי פחות.הוא לא זוכר.לו זה הרגיש קצת.וזה הסתיים מהר כי היא הייתה צריכה לסיים. השיחה הזו השאירה אותו עם מלא מחשבות ומלא הרהורים.

היא אמרה שלהיות בודד זה לא נקרא להתחיל לחיות.אז הוא אמר שאין מציאות אחרת,אז היא שתקה.ואז הוא שאל אם הוא צודק והיא אמרה שלא.

הוא שאל אם יש לה דרך להראות לו שזה לא ככה ושהוא טועה,אז היא אמרה שאין לה דרך אבל יש לה יעד.

יעד?

כן יעד.

איזה?

אתה!אצלך.

אצלי?אני חי עם הידיעה הזו יותר מעשרים שנה ועד עכשיו היא לא עשתה לי כלום.

ברור שלא.היא לא צריכה לעשות שם דבר.אתה זה שצריך לעשות לה,לעשות איתה.

להאמין,להאמין בעצמך ולהאמין לעצמך.

אמשיך.

ואוקי.שמחה לשמוע.אמשיך כשאתפנה.

גם אני אומרת לפרוזה.

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.