בלי לזלזל בקושי של להיות מאוהבת במישהו ולא לעשות עם זה כלום, בשום צורה, חשוב להבין את הנקודה הזו.
זו הבנה שיכולה להציל אותך מחיים אומללים.
התאהבות, היא ממש אבל ממש לא אהבה. לכן היא גם לא תפריע לך לחיי הנישואים, בדיוק כמו העובדה שחלום
על אוכל לא משביע.
התאהבות היא למעשה מצב גופני, שנוצר כתוצאה מהרבה גורמים שחוברים ביחד, ונותנים לך תחושה
שהתאהבת.
למעשה ההשפעה של התאהבות על המוח דומה להשפעה של סמים(רוב הסמים פועלים בצורה כזו שהם מחקים
את המצב הטבעי של התאהבות) וה"היי" הזה של ההתאהבות הוא למעשה ה"היי" של לא מעט מהסמים.
אהבה היא תוצאה של מערכת יחסים ארוכת טווח ומלאת מחויבות והיא נבנית בפרטים הקטנים(והגדולים) של היום
יומי והשגרתי. לוקח לה זמן להיבנות.
ההבדל המהותי בין שתיהן הוא משמעותי. כי הן נובעות משני מקומות שונים- ההתאהבות מגיעה משום מקום
והולכת אחר כך בדיוק באותה צורה. בעוד האהבה מגיעה מעמל ועבודה, אבל היא גם נשארת ומתחזקת אם לא
הורסים. הסיבה לכך היא שהתאהבות היא בדמיון ואילו אהבה היא בעולם. התאהבות היא השלכת כל חלומותייך
על בחור מסויים, וקישור שלו עם הדמיון שלך על מי הבחור הנכון לך. בהתאהבות את לא חייבת לגמרי להכיר אותו
או אפילו שיהיה לך קשר מינמלי איתו, זה לגמרי עולם דמיוני. ואפילו את המעשים במציאות את תשפטי על פי הדמיון
הזה.
לעומת זו אהבה נוצרת בעקבות ומתוך מפגש עם האדם שמולך, מפגש במציאות, עם היתרונות והחולשות, עם
האדם ולא עם החלומות שלנו על האדם.
לכן אין לך מה לפחד מההשפעה של זה על חיי הנישואים.
מה בחורה דתיה צריכה לעשות אם היא מתאהבת?
להזכיר לעצמה שזה ממש לא קשור לבחור הזה באמת, אלא רק הדמיון שלה, ולחכות שזה יעבור. כי זה יעבור.
אחרי שהיא נרגעה, היא יכולה לברר האם יש בזה באמת משהו רלוונטי. לפני זה, אם זה לא לגמרי הפוך זה
עדיין ייראה רלוונטי וחבל.
