בפרט שיש ילדים??

מלבד מקרים של התעללות של ממש..

גירושין זה מלחמה שמעורב בה עו"ד בדרך כלל,

בזבוז גדוללל של כסף

אנרגיות שליליות,

באמצע יש ילדים שנופלים בין הכסאות, שלא מבינים מה קורה עם ההורים שלהם, שעסוקים רק בלריב במקום לעשות עבודת המידות

מעבר לזה, אין דבר כזה להפטר מהצד השני..

אלא הצד הגרוש הוא תמיד ברקע

ואם מתחתנים----

האינטרקציה עם הגרוש וה"חדש" לא תמיד עובדת טוב.

ואם יש ילדים, הבעל השני צריך להסתדר גם איתם

והם- מעדיפים את האבא שלהם בדרך כלל..

ואז מתחילה מלחמה, קשה,

בין הצורך לילדים - הצורך במתן מסגרת נורמלית עבורם

לבין הצורך בבניית הבית החדש..

עדיף לא לחמול על כספנו,

מאשר להגיע לגירושין- שאז ה"בזבוז" גדול הרבה הרבה יותר..

אמורים להישאר יחד אחרי שכל הטיפולים מוצו ועשו כל השתדלות. ללא קשר לילדים אלא קשר זוגי

ורקובה עד היסוד

המצב של הילדים לא יותר טוב מהמצב שלהם לו הוריהם היו מתגרשים

לא מחקרית ולא מציאותית.

אך יעוץ בנושא כזה על סמך הכללות אינו אחראי.

אני מציע לך ללמוד את הנושא לעומק ואני מאמין שתגלה שהמציאות הרבה יותר מורכבת מהרושם שנוצר מההודעות שלך.

לא כולם מצליחים לשפר את הזוגיות

חיים בזוגיות רקובה

הילדים נחשפים לסטיאציות מחרידות וגדלים עם שריטות נפשיות איומות

מכירה אישית ילדים שגדלו בבתים כאלה - שההורים לא התגרשו בשביל הילדים..

סובלים מתופעות מאד קשות. אפילו עד כדי דכאונות קשים שדורשים אשפוז פסיכיאטרי

חלקם בבגרותם לא מצליחים לבנות זוגיות נורמלית וחוזרים על הדפוסים שראו בבית הוריהם ומביאים דורות נוספים של ילדים לתוך מעגל המצוקה הנוראי הזה

אי אפשר לדעת מה היה קורה איתם אילו ההרוים היו מתגרשים בשלב הרבה יותר מוקדם

מה שבטוח-יש זוגות שלא נשואים הרבה שנים, הדפוסים הבעייתים ברורים מעל לכל ספק, מנסים לשפר ולעבוד על הזוגיות ולא מצליחים. לפעמים עדיף לומר להם - תתגרשו עכשיו כשיש לכם רק ילד אחד/שניים/שלושה ולא עוד 20 שנה כשיהיו 8/9/10 ילדים שיסבלו כל חייהם מלגדול בבית כזה.

מנסיוני האישי - אלה שלא מרפים מהאמירה "תמשיכו ביחד בשביל הילדים" אלה אנשים שהזוגיות שלהם עצמם רקובה והם המשיכו *בשביל הילדים* וקשה להם היום להעמיד מראה מול הפנים ולחשוב שאולי הבחירה שלהם היתה שגויה כי הם בעצם הקריבו את החיים שלהם ומישהו פה קורא תיגר על הקרבת חיים. וזה מאד מאד קשה, אני מאד מבינה אותם.

אין עובדתיות כזאת.

אני לא רוצה להיכנס לעומק הדיון שלכשלעצמו אני לא בטוח שהוא מועיל.

אבל עובדתית הכללות עושות נזק.

במקרים כאלו יש לשקול לעומק כל מקרה לגופו, לתמוך רגשית, לסייע להחליט החלטה מבוססת ככל האפשר, ולתמוך בביצוע ההחלטה בין אם היא ימינה ובין אם שמאלה. ומאד להזהר מלהשפיע השפעה שאינה טובה בגלל רצונות או דעות שלנו.

גם אם יש כבר ילדים. לפחות שלא יבואו עוד ילדים לתוך קשר הרסני ומזיק

אני לא יודעת מאיפה הבאת את התפיסה הזו. אבל לא מזמן פרסמו שההפך הוא הנכון . ילדים לזוגיות לא טובה- עדיף להם לגדול כשההורים פרודים ולא שיחיו יחד.

יש הרבה סיפורים של ילדים שכילדים אמרו בסתר ליבם - נו שההורים יתגרשו כבר- כי הם רואים חיים מרים ואומללים, ועדים למריבות ומתיחויות. 

אני לא יודעת, משום מה נראה לי שמשהו בפורום הזה הוא ארכאי שמרן ועתיק ברוחו הכללית. עם כמה קולות מפוכחים מפעם לפעם.

לא צריך לעודד גירושים אבל לא צריך להתחיל ליעץ על טיפול בכל מחיר. יש מצבים שאני בטוחה שאחרי ניסיונות רבים ותקוות- אנשים פשוט מרגישים שאזלו כוחותיהם ורוצים להרים ידיים. לא צריך לגרום להם להסס ולא לטעת בהם תקוות שוא שהאדם השני ישתנה.

דיברנו רעיונות על הגירושין

וניסיתי לומר שלא צריך שהיד תהיה קלה על ההדק, כי יש לזה המון משמעויות

הדיון לא סבב סביב מקרה ספציפי, כדוגמת שלך

א. לגבי השיעורים וההרצאות של הרב קוואס, לא יודעת לשים קישורים. 

כנראה אני מהדור הקודם... אבל אני ממליצה לכולם כדי להתחזק ולחזק את הזוגיות והאהבה!!

ב. כשאני רציתי להתגרש. הלכתי למקובל שאמר לי אתם תחזרו להיות ביחד.

אחרי שלכולם היה ברור שזה לא משהו רלוונטי, אז הרב המקובל נשאל על ידי קרוב משפחה

איך זה שהוא אומר כך אם זה המצב?! הרב ענה שזה היה כדי שנוכל לומר שכל האופציות נעשו...

ג. זה באמת קשה להתגרש כשיש ילדים. ולכן ממליצה לעשות את זה הכי טוב שיכול להיות

למען הילדים.

ד. מתוך הנסיון שלי, אני מודה היום שאם הרב קוואס היה נכנס לעולם שלי לפני התהליך שאני התחלתי, מ

מצבי היה נראה היום אחרת, ככל הנראה לי.

בכל מצב חיבוק והצלחה למי שבתהליך.

אצלי כבר כל המשפחה חיכתה שאחליט כבר להתגרש.

וזה כמובן היה מלווה בהתייעצות עם גדול הדור.

וכשהחלטתי זה היה סופי!

וכולם היו איתי.

ובכל זאת אחזור על מה שכתבתי קודם,

שאם הייתי מכירה את הרב קוואס ואת משנתו,

יש סיכוי גדול שמצבי היום היה שונה!

לכן חשוב לי לכתוב 1000 פעם תקשיבו ותראו 

שיחות של הרב קוואס ביוטיוב!

מאלף!!

מחזק!!

משפר!!

וכל מה שתרצו!

הלוואי ויכולתי ליישם אותם בעצמי!

האם משיהוא ירוץ לכרות את רגליו? או יעשה כל מאמץ בכסף, בנפש, בגוף וירוץ לכל העולם על מנת לחסוך את זה??

ברור שימכור את דירתו ויסע לקצה העולם להציל את רגליו

ואם בסוף אין בררה. אז יש אנשים שרגליהם נכרתת

אבל קודם לעשות את המקסימום

שצריך לתת את כל כובד המשקל שזה מוצא כמעט בלתי מוצא

והרבה פעמים גירושים זה בגלל כבוד ואגו וגאווה ואם כל אחד היה מוריד את כל הקליפות כן היו יכולים לעשות משהוא

"צריך להזדעזע". 

פירוק משפחה בישראל הוא דבר שאכן מזעזע ביסודו.

ב. אחרי ההבעה הטבעית הזו, שהיא טובה גם לשואלים וגם לאחרים שקוראים (הרי פה זה לא "מסרים אישיים" - מה עם המומנטום שעלול להיווצר?), יש מקום לעיין בשאלה. לא פעם, כמו לאחרונה, אחרי ה"הודעה" כמו שאמרת, פתאום רואים שהמודיעה דווקא נזכרת שיש עוד צד למטבע, לפעמים אפילו כמעט הזמנה שמישהו יתן פיתרון אחר.

ג. כמובן, במקרים קיצוניים, או אם רואים שאכן לא שייך לנסות לעזור באופן כזה, אז אתה צודק שצריך להביע רק חמלה ואמפתיה, וגם לנסות לעזור שאנשים יתנהלו בדרך ככל האפשר מכובדת וללא ליבוי אש מיותרת.

קרוב למה שאמרתי..

לפעמים אין מקום אחרי ההבעה הטבעית "לייעץ" נסיונות אחרים. ואכן, כאשר יש "סתם הודעה", אז יש מקום להתענין בעדינות אולי אפשר להציל, ולא "לשלוח ליעוץ" אצל פלוני, בלי לדעת. אבל אנחנו רואים לא פעם מהתגלגלות שרשורים, שפתאום צצות קומות נוספות, ושבעצם לא חד משמעי.. לכן, טוב שמעוררים את זה.

וזה מה שהתכוונתי "קיצוני". לא ביחס למתי יש מקום לאופציה הזו, שבוודאי היא האחרונה, אבל לא נכנס בשיקולים מתי זה בגדר זה. אלא הכוונה היתה, כשרואים שאין שום מקום להבעת דעה ולנסיון לעזור לא להזדקק לכך.

אף אחד לא מתגרש בשביל הכיף שלו.

אף אחד לא מתחתן בשביל להתגרש.

מי שמגיע למצב של גירושים זה כנראה אחרי שהוא כ"כ סבל ככה שאין לו ברירה אלא להתגרש!!! יש כאלה שטוענים שהגירושים נמנעו מכל מיני סיבות. אבל זה היה כי הם הלכו לייעוצים, מגשרים וכו'.

כשמגיעים להחלטה הסופית זה בד"כ אחרי הרבה ניסיונות עקרים במיוחד אם יש ילדים ואז גם הבית דין כבר מערים יותר קשיים.

אז כמו שאומר משוטט ואני חושבת שהוא צודק, מי שמספר שהוא מתגרש זקוק לעזרה ותמיכה ולא לייעוץ...

אז בהצלחה לכולם בכל התחומים בחיים !!!

ואפילו שאני לא מכירה ממש כואב לי הלב...

אני מאמינה ודאי שיש גירושים שהם בצדק שאין אופציה אחרת,

ומאמינה שיש כאלה שלא עשו מספיק בשביל למנוע את זה.

לא בהכרח שכל גירושים זה כי הם סבלו עד שלא היה ברירה! לפעמים חסרה תקוה ואמונה שיכול להיות אחרת..חסר את הרצון להשתנות..תקופות של חולשה נפשית שיכולות להמשך חודשים.....

מכירה המון גרושות וקשה לי להאמין שאצל כולן לא היה מה לעשות הם פשוט נדבקות אחת מהשניה .

ושמעתי כבר מ3 בנות שאמרו לי באוזן שהם מצטערות על הצעד הזה..

ועוד אחת אמרה לי שהיא השתמשה בזה כנשק על בעלה בלי הפסקה ועד שיום אחד הוא נשבר ואמר לה בסדר מתגרשים וכשהיא התחננה אליו שהיא לא התכוונה באמת ונלך לשלום בית הוא לא הסכים לשמוע שום אופציה אחרת היא עם 2 ילדים שנקרעו לגזרים...אחד מהם מאז סובל בהתפרצויות נוראיות...

שהחיים שאחרי לא טובים?

בגלל הגידול ילדים לבד?

גירושין זה באמת מהלך שיש בנות שנוקטות בו בגלל "לחץ חברתי"?

שהם שלא האמינו מספיק שאפשר לשנות,

שלא ענין אותם שום יעוץ באותה תקופה חוץ מגירושים...

שהם רבו על דברים זוטרים ...שלא נלחמו מספיק בשביל הזוגיות ...

שלא היה להם כח לעבוד על המידות ..

אני אגיד שוב ברור לי מאוד שיש מצבים שחיב להתגרש.

מכירה גם כאלה שחיים בגיהנום ולא עושים או לא מסוגלים לעשות את את הצעד הזה ,

לא רוצה לזעזע בסיפורים,

אבל אני מאמינה ושומעת שיש גם הרבה שיכלו למנוע את זה ...

יש כל כך הרבה גירושים האם אפשר להגיד שכולן מוצדקים?

זה באמת נושא רגיש שיש לשים לב ולהזהר במילים מצד אחד כן יש להעיר את תשומת הלב שכדאי לכם לבדוק אם יש משהו לעשות בנידון ...[ועל זה דברתי קודם על אותן בנות שבמבט לאחור חושבות שלא עשו מספיק למנוע את זה]

מצד שני לא להוריד את הביטחון לעשות את הצעד למי שזה צעד הכרחי לו....

והלואי אמן שכולם יחיו בשלום ובאהבה...

לדעתי.

רואים מהודעות כאן, וגם מציאות החיים, שהיחס אל האופציה הזו, תלוי מאד ב"מנהג המדינה"... בדעת הקהל וכו'. כלומר, לא פעם רואים כאן כאלו שמעלות דבר כזה, לא כמו שאת אומרת כי "אין ברירה" וכו', אלא כי קולטות איזו אוירה סביבתית כזו כאילו זו אופציה בערך כמו להחליט בשלב הדייטים אם ממשיכים או לא..

השינוי באחוזי הגירושין, אינו בא רק כי יותר מעזים לעשות כשאין ברירה (שבזה יש צד חיובי. למה שיסבלו קשות כשאי אפשר לתקן), אלא גם כי זו כאילו "אופציה לגיטימית" בקלות, השפעת העולם המערבי, שכמובן גם אינו בונה אושר אמיתי של נישואין, אם אינו קולט את משמעותם מעבר לנהנתנות הרגע.

ומה שדובר כאן, היה על שני דברים: האחד, הטבעיות שבתחושת זעזוע מדבר מצער כזה. זה מראה על בריאות. הדבר השני, הצדק בהפניית שימת הלב לנסיון להציל כשאפשרי, ולא כל מי שנמצאת "בעדינא דריתחא" אכן חושבת על כך כראוי. לעיתים זה יכול לעורר מחשבה מחודשת. ואולי גם "ייעוצים" וכו', כדברייך.

אבל ברור שאם אכן, "זה המצב", צריך אמפתיה ותמיכה, וגם לעודד לזכור ששני הצדדים הם בני אדם ולהתנהל כמה שאפשר בדרכי שלום גם בתוך אופציה לא רצויה זו.

גם מדחיפה להמשך זוגיות בעיתית כדאי להזהר.

אני חושב שייעוץ טוב עוזר בחשיפת הצדדים, בסילוק מכשולות מדומים, בהבררת הבעיה האמיתית, וסיוע בקבלת החלטה נכונה.

יעוץ רע אומר למתייעץ מה לעשות ודוחף אותו לכיוון מסוים מבלי להבין את המציאות לאמיתה.

נכון, יכול להיות כפי שאמרת. אבל גם מצב הפוך אפשרי. אנחנו יכולים לערער בטחון של אישה\איש חלשים רגשית שהצליחו להשתחרר בקושי עצום ממערכת יחסים פוגענית ולדחוף אותם חזרה אליה.

לעצמי אני משתדל לזכור לפני כל הודעה את האות י' מהוידוי. והלוואי שאזהר באמת.

מעבר לזה אולי זאת הזדמנות להגיד שאני מאד מעריך את דרך ההתבטאות והדעות השקולות שלך.

בהצלחה!

כל כך נכון 

מסכימה גם עם החלק הראשון, גם עם השני- שיש לגלות זהירות לא לערער החלטה של אדם חלש שרוצה לחלץ עצמו מזוגיות קשה ומרה.

וגם עם השלישי- דן התנסחת בהודעה שלך מקסים. שקול בהחלט .

כאחת ששוקלת גירושים על רקע סיבות "קלות" זה יכול לעזור ולאפס (הלואי ובעלי היה איש יותר שקול)

שם זה נקרא הזדמנות שניה..

תקן אות אם אני טועה...

היכן הוא? מה זה סודי?...

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב