הרמב"ם אומר שבעבודה על מידת הכעס ללכת לקיצוניות ולא להגיע לאמצע.

אבל האם אנחנו נדרשים לא לכעוס כלל גם בפועל?

להלן מקורות שמהם נראה שאין דרישה לא לכעוס כלל (כי זו דרישה מוגזמת מדי? קשה מדי? או שאין טעם? לא יודעת.)

מסכת אבות פרק ה:

"ארבע מידות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות... קשה לכעוס וקשה לרצות... קשה לכעוס ונוח לרצות... נוח לכעוס וקשה לכעוס..."

---> אין מידה חמישית של לא כועס בכלל, אלא רק "קשה לכעוס".

מסכת אבות פרק ב:

הם אמרו שלושה דברים. רבי אליעזר אומר... ואל תהי נוח לרצות.

מתוך פירוש רבי אריה לוין:

זה שלא אמר "אל תכעוס" אלא אל תהי נוח לכעוס: כי טבע בני אדם להיות נמשכים אחר הכעס, ואמר: אף אם לפעמים צריך אתה על כרחך לכעוס, לכל הפחות לכל הפחות לא תהיה נוח לכעוס...

יש לי גם מקור מאורות הקודש, אבל הוא לא קשור באופן ישיר. אשמח למקור בעין אי"ה.

אבל אולי באמת רק לפי הקבלה צריך לבטל לגמרי? והדרישה ממנו, כבני אדם, היא אחרת?

מה שמחזיר אותי לשאלה הפותחת.

זה ספר מוסר שבנוי על-פי הקבלה. לא יודע אם יש בעיה ללמוד אותו, לא רוצה להגיד סתם.

גם מסילת ישרים, למי שמכיר את הרב שריקי מכון הרמח"ל...

אבל הרמב"ם לא היה מקובל שקיבל מרב אחר, יש איגרת על זה מסוף ימיו (למרות שיש שטוענים שהיא לא אמינה).

ורוב העניינים הרוחניים שהוא מדבר עליהם בגלוי במורה נבוכים, הם שייכים לעולם המידות...

גם את תומר דבורה אפשר להבין די בקלות, הוא משתמש במילים בעברית שמושאלות מהקבלה, אבל הן בסה"כ י"ג מהתורה וההסבר שלהן.

לא מבינים יותר מדי לעומק בספר הזה, אבל מבינים.

ושמעתי מכמה רבנים ומראש ישיבה שהוא המליץ לבחורים צעירים ללמוד אותו.

למדתי את שני הנ"ל, אין לזה שום קשר ללימוד קבלה, הם משתמשים במושגים קבליים כמו שהחסידות עושה. אין בזה בעיה.

מי שלומד ספר מוסר וחושב שהוא גדול הדור, הוא קצת בעייתי...

על הספר גם.

זה לא עניין של ישיבה, אני לא מחובר לשום קו אחד, אני מכיר רבנים מכל הזרמים הפלגים והדעות, לא שמעתי, אישית, בחיים מישהו שאוסר ללמוד שערי קדושה.

אני אישית למדתי אותו ואין בו שום בעיה.

נראה לי שאתה לא מבין באמת מה זה לימוד קבלה לפי התגובות שלך לספרי מוסר פשוטים...

גם חסידות אתה חושב שאסור ללמוד כי יש שם מושגים קבליים?

אתה לא חייב לענות לי בחזרה, צדיק.

לא מכיר את הישיבה שלך, זאת לא הדרך לגבי ספרי מוסר

מי אמר שהרמ"ק זה לא "קבלת אמת"? אתה רציני?

הוא היה הרב של האריז"ל.

מצד אחד אסור לכעוס, מצד שני אי אפשר באמת לתת להם לעשות מה שהם רוצים.

ואז מתחילים למצוא פיתרונות ביניים...

שמצד החינוך - להראות כעס, אבל לא לכעוס באמת.

ובעצם, כשחושבים על זה: איך מחנכים לא לכעוס מתוך דוגמה אישית???

הסימן- האם כשהוא יהיה בן עשרים, גם אכעס על המעשהה הזה?
אם לא- לא לכעוס.

מעשה כזה של ילד קטן - מה יש לכעוס בו? מה הוא כבר מבין? אבל כאשר ילד גדול עושה זאת - יש מה לכעוס.

לא נכעס .

*ולא נתרגש מהמעשה [הרי מי יזכור לילד בן 5 עדד גיל 20

 שליכלך את החולצה בחול?...]

גם מעשים משמעותיים יותר, מכעיסים 'באמת', יפסיקו להכעיס אותי.

זו שיטה לדחות את הכעס וכו', אבל בכל זאת...

אבל מה עם השאלה הפותחת?

הוא מצליח לא לכעוס.

אז כן, הוא בהחלט יהיה במצב ששום דבר לא מכעיס אותו

לדעתי אנחנו לא באמת מעוניינים להיפטר לחלוטין מהכעס,

באופן טבעי יש בו הרבה תועלת וחשיבות

כועסים על משהו או מישהו

בעיניי זה מעיד על גדלות, וזה משהו שהייתי שמח להעתיק

מי שבנה לעצמו סולם ערכים, למד להבחין בין הטוב לרע

ולהתנהג עם הזולת ברגישות ובהבנה,

בעיני יש דרגה כזאת שהיא גבוהה אבל ראויה להערצה

והאם זה נכון שפעולה מזיקה שאדם עשה לא צריכה להכעיס אותי?

אז---- מה אמורים להרגיש כלפיו? הרי לקבל את המעשה לא יהיה נכון.

מונע פיצוצים מיותרים לרוב.

ויש אנשים שקשה מאוד עד בלתי אפשרי להכעיס אותם

סוג של אמונה, סוג של הרמוניה עם העולם הפנימי שלך והעולם שסביבך

ואני חושב שכולנו מכירים לפחות אדם אחד - שהוא פחות או יותר כזה

סתם ככה טבעי והגיוני שפעולה מזיקה כלפיך תכעיס,

ואם אתה לא כועס כי אתה פראייר או וותרן אז יש לך בעיה אמיתית

אבל אם אתה לא כועס ממקום של רוגע פנימי ושל פרופורציות לגבי החיים

והשוּליוּת של הנזק והאמונה ביכולת שלך לתקשר עם אותו אדם

ולהסביר לו בנחת מה הבעיה,

אז בעיני זאת מעלה, ויתכן שאפילו תשכנע את מי שהזיק לך שהוא עשה

מעשה רע שהוא לא מעוניין לחזור עליו

הנקודה היא לא לאבד שליטה. כל עוד אתה בשליטה זה סביר. 

להכנס באוזניים להכנס בשכל (ומיד לצאת מהאוזן השניה) ולא לרדת ללב.

את אמורה להשאר מרוחקת מזה ברמה הרגשית. 

וזה לא סותר שלפעמים צריך לכעוס. אתה לא אמור להיות "שטיח" "נוצרי" 

אם מישהו לא נותן לך לחנות/לדבר וכו' אתה מגיב. אבל לא מהבטן. 

יצא  לך לראות  רופא או טייס? גם אם צרחו עליו ברמזור גם אם הוא היה רוצה

אין לו הפריוולגיה (רשות?) להתחיל להפגע. חושב על זה פעם אחת. מגיב או לא וזהו. נגמר הפיאסקו.

את מזהה בשכל "אוקיי הבנאדם לא התנהג נכון כלפיי. אתרחק ממנו וזהו" ולא נהיית מעורבת רגשית. 

"רגש הכעס בלב נשאר" ברגע שזה בפנים זה כבר מקבל חיים משלו ומפעיל אותך וכו' וכו' 

ואז אתה מתבאס. למה אתה מתבאס? כי משהו שולט עליך. זה נקרא כל הכועס כאילו עובד ע"ז

למה? כי מישהו התיישב על יד ההגה ומתחיל לנהוג בפראות ולמלמל "וואי מה הוא עשה לי, ואיך הוא דיבר אליי,

ומה אני אעשה לו, וכל #$#%$%$ ש$@$## וכו' וכ'ו ואתה יושב במושב ליד ומסתכל בבהלה בנהג המטורף 

שאתה לא מאמין שזה אתה ושזה מה שאתה עושה. אמנם לא ממש עניתי אלא תיארתי למה הכעס לא  משתלם. גם משהו. 

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=28941

חיפשתי משהו אחר ומצאתי את זה. 

תגגלי עין אי"ה כעס יש שמה התייחסות אם אני זוכר טוב. 

בחסידות יש מושג שמדבר על להתגבר ולעומתו בכלל לא לתת למחשבות להכנס. השני עדיף. 

וגם אם נכנס לא להתחיל להפוך בה ולהפוך דכולה בה אלא להפטר מזה מהר. 

זה שני אנשים חכמים: (לא הקשבתי) 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=23648

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=22669&cat_id=3702

כשהיה דיין (אולי אב בית דין) 

היה שם מישהו שלא רצה לשים כיפה.

אני מנסה להזכר בסיפור.

הוא טען כלפי הדיינים בחוצפה או משהו כזה

בכל מקרה 

שורה תחתונה העיף אותו מהבית דין 

מסקנה (אחת מתוך כמה): אפשר להגיב בלי כעס. 

כאן - http://aspaklaria.info/020_KAF/%D7%9B%D7%A2%D7%A1.htm

מאוד מעניין ומעשיר
וכן פלא יועץ ערך כעס - http://www.ateret4u.com/online/f_01643.html#HtmpReportNum0181_L2

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=23648

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=22669&cat_id=3702

<< · עין איה על שבת · יג · ב · >>

א"ר אבין מאי קרא לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר.

אם כי כל הנטיות של המדות הרעות הרי הן דברים המאבדים את הונה של הנשמה, חלק אלה ממעל של האדם, בכל זאת הרי הן מבונים לכתחילה לשם חיוב והרבות הטוב אלא שהאדם צריך לשקול אם הטוב ההוא הנראה לעיניו איננו מאבד ממנו טובה רבה הרבה יותר ממנו, שזהו החשבון של הפסד מצוה כנגד שכרה. ועל כן צד היצה"ר שבהן אם כי מזיק הוא אבל איננו זר. מה שאין כן יסוד הכעס שתוכנו הוא לא לבנות רק להרוס להשחית, לשבר ולכלות ועל כן הוא זר באמת ביסודו אפילו כלפי גופו של האדם וק"ו שהוא זר לגבי נפשו, רוחו ונשמתו. ועל כן אמר כי על ידי השמירה מאל זר שהוא בגופו של אדם, שהוא יצה"ר של הכעס, יבא לידי המדרגה הטובה שלא יכנע ג"כ לפני כל הנטיות התאוניות האחרות שאע"פ שאינן זרות אבל הלא נכרים הם שמתנכרים הם במעשיהם לאביהם שבשמים. ועל כן הננו לומדים מפסוק זה שלא יהיה בך אל זר, כלומר שבפנימיות גופך לא ימצא זה הכח המכלה וההורס שהוא הזר גם לגופו של אדם. והתוצאה משמירה מעולה זו תהיה שלא תשתחוה לאל נכר. וההבלטה של האל הזר לעומת האל הנכר הוא שהאל הנכר איננו זר לגופו של אדם ואינו רוצה באיבודו ממש אלא הוא נוטה להנאתו. לקיומו הדמיוני, והאל הזר שבגופו של אדם, הוא בא להרס ולכלות את הכל וטורף נפשו באפו. איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר.

אבל כן אפשר לטפח סיבולת גבוהה יותר או דרכי הרגעות מהירות יותר.

אמנם ישנה חובה יהודית לא לכעוס, לשלוט בדחפים וכו'. 
אז תכלס מה קורה בפנים? עם כל האש, העצבים והכעס על השני. ופה מגיעה עבודת המידות.. אם זה לא היה כזה קשה, כנראה לא היו קוראים לזה עבודה.
חובה על היהודי לעבוד על מידותיו שיהיה פחות כעסן. לא רק כלפי חוץ אלא ואף בעיקר בפנים. 
לפי החסידות, עיקר העבודה היא להעלות את הכעס לעבודת ה' - מעביר על מידותיו= משתמש בכוח של הכעס לצד החיובי של העבודה. וחובה להתפלל על זה שנוכל באמת להעביר על מידותינו ולהשתמש באנרגיה(שונאת תמילה אבל פסדר..) הזאת לדברים חיוביים. (:

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת