הרמב"ם אומר שבעבודה על מידת הכעס ללכת לקיצוניות ולא להגיע לאמצע.

אבל האם אנחנו נדרשים לא לכעוס כלל גם בפועל?

להלן מקורות שמהם נראה שאין דרישה לא לכעוס כלל (כי זו דרישה מוגזמת מדי? קשה מדי? או שאין טעם? לא יודעת.)

מסכת אבות פרק ה:

"ארבע מידות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות... קשה לכעוס וקשה לרצות... קשה לכעוס ונוח לרצות... נוח לכעוס וקשה לכעוס..."

---> אין מידה חמישית של לא כועס בכלל, אלא רק "קשה לכעוס".

מסכת אבות פרק ב:

הם אמרו שלושה דברים. רבי אליעזר אומר... ואל תהי נוח לרצות.

מתוך פירוש רבי אריה לוין:

זה שלא אמר "אל תכעוס" אלא אל תהי נוח לכעוס: כי טבע בני אדם להיות נמשכים אחר הכעס, ואמר: אף אם לפעמים צריך אתה על כרחך לכעוס, לכל הפחות לכל הפחות לא תהיה נוח לכעוס...

יש לי גם מקור מאורות הקודש, אבל הוא לא קשור באופן ישיר. אשמח למקור בעין אי"ה.

אבל אולי באמת רק לפי הקבלה צריך לבטל לגמרי? והדרישה ממנו, כבני אדם, היא אחרת?

מה שמחזיר אותי לשאלה הפותחת.

זה ספר מוסר שבנוי על-פי הקבלה. לא יודע אם יש בעיה ללמוד אותו, לא רוצה להגיד סתם.

גם מסילת ישרים, למי שמכיר את הרב שריקי מכון הרמח"ל...

אבל הרמב"ם לא היה מקובל שקיבל מרב אחר, יש איגרת על זה מסוף ימיו (למרות שיש שטוענים שהיא לא אמינה).

ורוב העניינים הרוחניים שהוא מדבר עליהם בגלוי במורה נבוכים, הם שייכים לעולם המידות...

גם את תומר דבורה אפשר להבין די בקלות, הוא משתמש במילים בעברית שמושאלות מהקבלה, אבל הן בסה"כ י"ג מהתורה וההסבר שלהן.

לא מבינים יותר מדי לעומק בספר הזה, אבל מבינים.

ושמעתי מכמה רבנים ומראש ישיבה שהוא המליץ לבחורים צעירים ללמוד אותו.

למדתי את שני הנ"ל, אין לזה שום קשר ללימוד קבלה, הם משתמשים במושגים קבליים כמו שהחסידות עושה. אין בזה בעיה.

מי שלומד ספר מוסר וחושב שהוא גדול הדור, הוא קצת בעייתי...

על הספר גם.

זה לא עניין של ישיבה, אני לא מחובר לשום קו אחד, אני מכיר רבנים מכל הזרמים הפלגים והדעות, לא שמעתי, אישית, בחיים מישהו שאוסר ללמוד שערי קדושה.

אני אישית למדתי אותו ואין בו שום בעיה.

נראה לי שאתה לא מבין באמת מה זה לימוד קבלה לפי התגובות שלך לספרי מוסר פשוטים...

גם חסידות אתה חושב שאסור ללמוד כי יש שם מושגים קבליים?

אתה לא חייב לענות לי בחזרה, צדיק.

לא מכיר את הישיבה שלך, זאת לא הדרך לגבי ספרי מוסר

מי אמר שהרמ"ק זה לא "קבלת אמת"? אתה רציני?

הוא היה הרב של האריז"ל.

מצד אחד אסור לכעוס, מצד שני אי אפשר באמת לתת להם לעשות מה שהם רוצים.

ואז מתחילים למצוא פיתרונות ביניים...

שמצד החינוך - להראות כעס, אבל לא לכעוס באמת.

ובעצם, כשחושבים על זה: איך מחנכים לא לכעוס מתוך דוגמה אישית???

הסימן- האם כשהוא יהיה בן עשרים, גם אכעס על המעשהה הזה?
אם לא- לא לכעוס.

מעשה כזה של ילד קטן - מה יש לכעוס בו? מה הוא כבר מבין? אבל כאשר ילד גדול עושה זאת - יש מה לכעוס.

לא נכעס .

*ולא נתרגש מהמעשה [הרי מי יזכור לילד בן 5 עדד גיל 20

 שליכלך את החולצה בחול?...]

גם מעשים משמעותיים יותר, מכעיסים 'באמת', יפסיקו להכעיס אותי.

זו שיטה לדחות את הכעס וכו', אבל בכל זאת...

אבל מה עם השאלה הפותחת?

הוא מצליח לא לכעוס.

אז כן, הוא בהחלט יהיה במצב ששום דבר לא מכעיס אותו

לדעתי אנחנו לא באמת מעוניינים להיפטר לחלוטין מהכעס,

באופן טבעי יש בו הרבה תועלת וחשיבות

כועסים על משהו או מישהו

בעיניי זה מעיד על גדלות, וזה משהו שהייתי שמח להעתיק

מי שבנה לעצמו סולם ערכים, למד להבחין בין הטוב לרע

ולהתנהג עם הזולת ברגישות ובהבנה,

בעיני יש דרגה כזאת שהיא גבוהה אבל ראויה להערצה

והאם זה נכון שפעולה מזיקה שאדם עשה לא צריכה להכעיס אותי?

אז---- מה אמורים להרגיש כלפיו? הרי לקבל את המעשה לא יהיה נכון.

מונע פיצוצים מיותרים לרוב.

ויש אנשים שקשה מאוד עד בלתי אפשרי להכעיס אותם

סוג של אמונה, סוג של הרמוניה עם העולם הפנימי שלך והעולם שסביבך

ואני חושב שכולנו מכירים לפחות אדם אחד - שהוא פחות או יותר כזה

סתם ככה טבעי והגיוני שפעולה מזיקה כלפיך תכעיס,

ואם אתה לא כועס כי אתה פראייר או וותרן אז יש לך בעיה אמיתית

אבל אם אתה לא כועס ממקום של רוגע פנימי ושל פרופורציות לגבי החיים

והשוּליוּת של הנזק והאמונה ביכולת שלך לתקשר עם אותו אדם

ולהסביר לו בנחת מה הבעיה,

אז בעיני זאת מעלה, ויתכן שאפילו תשכנע את מי שהזיק לך שהוא עשה

מעשה רע שהוא לא מעוניין לחזור עליו

הנקודה היא לא לאבד שליטה. כל עוד אתה בשליטה זה סביר. 

להכנס באוזניים להכנס בשכל (ומיד לצאת מהאוזן השניה) ולא לרדת ללב.

את אמורה להשאר מרוחקת מזה ברמה הרגשית. 

וזה לא סותר שלפעמים צריך לכעוס. אתה לא אמור להיות "שטיח" "נוצרי" 

אם מישהו לא נותן לך לחנות/לדבר וכו' אתה מגיב. אבל לא מהבטן. 

יצא  לך לראות  רופא או טייס? גם אם צרחו עליו ברמזור גם אם הוא היה רוצה

אין לו הפריוולגיה (רשות?) להתחיל להפגע. חושב על זה פעם אחת. מגיב או לא וזהו. נגמר הפיאסקו.

את מזהה בשכל "אוקיי הבנאדם לא התנהג נכון כלפיי. אתרחק ממנו וזהו" ולא נהיית מעורבת רגשית. 

"רגש הכעס בלב נשאר" ברגע שזה בפנים זה כבר מקבל חיים משלו ומפעיל אותך וכו' וכו' 

ואז אתה מתבאס. למה אתה מתבאס? כי משהו שולט עליך. זה נקרא כל הכועס כאילו עובד ע"ז

למה? כי מישהו התיישב על יד ההגה ומתחיל לנהוג בפראות ולמלמל "וואי מה הוא עשה לי, ואיך הוא דיבר אליי,

ומה אני אעשה לו, וכל #$#%$%$ ש$@$## וכו' וכ'ו ואתה יושב במושב ליד ומסתכל בבהלה בנהג המטורף 

שאתה לא מאמין שזה אתה ושזה מה שאתה עושה. אמנם לא ממש עניתי אלא תיארתי למה הכעס לא  משתלם. גם משהו. 

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=28941

חיפשתי משהו אחר ומצאתי את זה. 

תגגלי עין אי"ה כעס יש שמה התייחסות אם אני זוכר טוב. 

בחסידות יש מושג שמדבר על להתגבר ולעומתו בכלל לא לתת למחשבות להכנס. השני עדיף. 

וגם אם נכנס לא להתחיל להפוך בה ולהפוך דכולה בה אלא להפטר מזה מהר. 

זה שני אנשים חכמים: (לא הקשבתי) 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=23648

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=22669&cat_id=3702

כשהיה דיין (אולי אב בית דין) 

היה שם מישהו שלא רצה לשים כיפה.

אני מנסה להזכר בסיפור.

הוא טען כלפי הדיינים בחוצפה או משהו כזה

בכל מקרה 

שורה תחתונה העיף אותו מהבית דין 

מסקנה (אחת מתוך כמה): אפשר להגיב בלי כעס. 

כאן - http://aspaklaria.info/020_KAF/%D7%9B%D7%A2%D7%A1.htm

מאוד מעניין ומעשיר
וכן פלא יועץ ערך כעס - http://www.ateret4u.com/online/f_01643.html#HtmpReportNum0181_L2

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=23648

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=22669&cat_id=3702

<< · עין איה על שבת · יג · ב · >>

א"ר אבין מאי קרא לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר.

אם כי כל הנטיות של המדות הרעות הרי הן דברים המאבדים את הונה של הנשמה, חלק אלה ממעל של האדם, בכל זאת הרי הן מבונים לכתחילה לשם חיוב והרבות הטוב אלא שהאדם צריך לשקול אם הטוב ההוא הנראה לעיניו איננו מאבד ממנו טובה רבה הרבה יותר ממנו, שזהו החשבון של הפסד מצוה כנגד שכרה. ועל כן צד היצה"ר שבהן אם כי מזיק הוא אבל איננו זר. מה שאין כן יסוד הכעס שתוכנו הוא לא לבנות רק להרוס להשחית, לשבר ולכלות ועל כן הוא זר באמת ביסודו אפילו כלפי גופו של האדם וק"ו שהוא זר לגבי נפשו, רוחו ונשמתו. ועל כן אמר כי על ידי השמירה מאל זר שהוא בגופו של אדם, שהוא יצה"ר של הכעס, יבא לידי המדרגה הטובה שלא יכנע ג"כ לפני כל הנטיות התאוניות האחרות שאע"פ שאינן זרות אבל הלא נכרים הם שמתנכרים הם במעשיהם לאביהם שבשמים. ועל כן הננו לומדים מפסוק זה שלא יהיה בך אל זר, כלומר שבפנימיות גופך לא ימצא זה הכח המכלה וההורס שהוא הזר גם לגופו של אדם. והתוצאה משמירה מעולה זו תהיה שלא תשתחוה לאל נכר. וההבלטה של האל הזר לעומת האל הנכר הוא שהאל הנכר איננו זר לגופו של אדם ואינו רוצה באיבודו ממש אלא הוא נוטה להנאתו. לקיומו הדמיוני, והאל הזר שבגופו של אדם, הוא בא להרס ולכלות את הכל וטורף נפשו באפו. איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר.

אבל כן אפשר לטפח סיבולת גבוהה יותר או דרכי הרגעות מהירות יותר.

אמנם ישנה חובה יהודית לא לכעוס, לשלוט בדחפים וכו'. 
אז תכלס מה קורה בפנים? עם כל האש, העצבים והכעס על השני. ופה מגיעה עבודת המידות.. אם זה לא היה כזה קשה, כנראה לא היו קוראים לזה עבודה.
חובה על היהודי לעבוד על מידותיו שיהיה פחות כעסן. לא רק כלפי חוץ אלא ואף בעיקר בפנים. 
לפי החסידות, עיקר העבודה היא להעלות את הכעס לעבודת ה' - מעביר על מידותיו= משתמש בכוח של הכעס לצד החיובי של העבודה. וחובה להתפלל על זה שנוכל באמת להעביר על מידותינו ולהשתמש באנרגיה(שונאת תמילה אבל פסדר..) הזאת לדברים חיוביים. (:

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.