השקיעה היא זריחתו של הלילה.
והיא יפה, ומראה שלא כל ההתחלות קשות.
כוכבים תמיד מזכירים לי נמשים.
מישהו חמוד, חבר'המן, שמח... לא יודעת. למה לא?
אבל שום "למה לא" לא יעזור שיש קצה קצהו של למה כן.
זה מעצבן להיות יותר חכם מרוב האנשים שסביבך. אני מעריצה רק מי שיותר חכם ממני (או יותר מוכשר. או יותר חרוץ)
ואני לא מכירה הרבה. אני לא מתגאה! אני באמת באמת רוצה אנשים חכמים.
אני רוצה להסביר לאנשים על כדוריות דם אדומות ואיך מערכת ההגנה של הגוף נגד וירוסים עובדת. אבל הם לא מקשיבים.
זה לא מעניין אותם.
אני מתלהבת מגבעול.
אני. מתלהבת מגבעול.
זה לא גבעול, אנשים!!! הוא מאביק למען ה'!!! הוא בשיא הפוריות שלו והאבקנים שלו משתלשלים מהאשבול!!! זה מהמם!
אני יכולה לדבר שעות על איינשטיין ועל לאונרדו דה וינצ'י ועל ניוטון ועוד כל מיני איידולים מהסגנון הלז, (כמובן, איידולים ברמת משכל, בלי קשר להשקפת חייהם הנלוזה ולדרך המפוקפקת בה ניהלו את חייהם)
ואני צריכה להשלים עם זה שאני יצור מוזר שאף אחד לא אוהב לדבר על הדברים שהוא אוהב.
וכן, מותר לדבר על אחיינים.
ועל בגדים לעזאזל. (בעצם לא. זה כבר הגזמה לדבר על בגדים)
אבל מה שחשוב זה איפה הראש מונח.
תכלס, אפשר להיות חכם ברמה של גלילאו גליליי ולא להיות מונח בנקודה הנכונה. ואם כך, הרי שפספסת את חייך ואת המתנות שניתנו לך.
ואפשר להיות כמו החיילים הפשוטים, חדורי מטרה ומורעלים עליה בטירוף.
מה עדיף.
בטטות.
לא לשכוח להביא סוודר.
- לקראת נישואין וזוגיות