שצריכים לשים איזה 3 פעמים רצוף...

אני התייאשתי אחרי הפעם הראשונה.

סבתא שלי שתהיה בריאה ראתה שהבת שלי בת 3 סובלת, שמה לה שן שום.

למחרת זה יצא לה בצואה והיה לזה ריח כזה נורא שלא יכולתי לעמדו בזה ולהמשיך לשים לה עוד....

חזרתי לורמוקס!

מקווה שלא יחזור לה יותררר

משהו שיכול לפגוע בכבד משהו כזה

לילה אחד כזה מספיק.

יותר חשוב להשתדל להוריד כמה שיותר מתוק מהתפריט, ובמקום זה לפתח תיאבון לאוכל מזין ומחזק.

וב"ה ראיתי את השום יוצא בשירותים אז נרגעתי ב"ה

וכך שוב 3 מחזורים של 3 לילות.

מאז שן שום אחת היא לא מתלוננת וישנה טוב מקווה בעז"ה שלא יחזור 

להיזהר שלא פוצעים את השום...

קילפתי ממש בעדינות את השום שלא יהיה שום חלק פתוח או פצוע שיכול לגרום שישרוף

ומרחתי במלא מלא וזלין שיהיה עטוף טוב טוב בוזלין

לפי מה שהרופא אמר לי אין בעיה לקחת וורמוקס בתדירות גבוהה

אולי יש דעות אחרות אבל זה מה שהרופא אמר לי

דרך אגב הבנתי שיש גם כדורים ושזה יותר טוב למי שיכול לבלוע..

לגבי השום

כעיקרון זה מה שנקרא "תרופת סבתא" עם כל ההשלכות של זה...

כל אחד והמסורת מאבותיו ומה שעוזר לו....

אצלנו למשל היו פעמים ששום עזר והיו פעמים שלא. לפעמים היינו צריכים לשים לו פעמיים.

מה שכן הילד לא אוהב את זה בלשון המעטה.

לגבי היציאה בשירותים לא נראה לי שזה עקרוני כל כך... מה זה משנה אם יוצא אם לא... אף פעם לא עקבנו אחרי זה.

לוורמוקס נראה לי שלוקח קצת זמן אבל אצלנו זה תמיד עזר.

ולהשתדל בכיוון של תזונה נכונה.

אם את רוצה שהם יצאו- עושים אמבטית סוכר,

מכינים אמבטיה חמה עם חצי חבילת סוכר, ודואגים שהוא ימס במים,

להושיב בה את הילדה לפחות רבע שעה,

ולעשות את זה כמה ימים, אם יש תלונות - אז יום אחר כך .

אצלי זה עזר פלאים.

השן שום לא עזרה אצלי, כלומר רק ללילה הספציפי.

וורמוקס עזר מעולה, אבל קצת חזק בשביל פתרון קבוע.

כל התולעים יוצאים לאמבטיה או מה?

נוסה ויעיל בצורה מדהימה, גם אצל בני משפחה משני הצדדים .

וצריך לחזור שוב אחרי 10 ימים?

חשבתי לנסות אבל קראתי שזה רק יכול להקל ולהרוג כמה תולעים אבל לא למגר אותם לגמרי..

את עשית רק אמבטיות סוכר וזה עבר לגמרי??

לא חזרתי אחרי 10 ימים, אבל מניחה שזה מועיל,

בפרט שזה כל כך קל לנסות, לא עולה כסף , לא דורש מרשם ולא מזיק...

ניסיתי לפני זה:

להוציא תולעים ידנית,

שיני שום (פעמיים)

רק אמבטיה עזרה, ובינתיים שבוע פלוס שאין כלום.

בעבר עזר לי לטווח של חודשים.

וגם ורמוקס עזר מעולה אבל לא משהו שהייתי רוצה להשתמש בקביעות.,

כלומר, זה לא מגעיל בטירוף להיות באמבטית תולעים?

מלהוציא אחת אני נגעלת ממש. 

לא מצליחה לדמיין את ילדי עם אוסף תולעים סביבם...

שמעתי על זה, נשמע אחלה פיתרון, לא יודעת איך ליישם (ומקווה מאוד שבזמן הקרוב לא יהיו ליסיבות להזדקק, כמובן)

וגם כשהן יוצאות הן מתות מיד,

אני ממלאת מים עם סוכר, ומושיבה את הילדה,

אחרי רבע שעה, מרוקנת את המים ושוטפת מחדש כולל שמפו וסבון.

שאולי זה מגעיל שהילדה שלי תשב באמבטית תולעים,

אבל לא יותר מגעיל מלדמין את התולעים חיות בתוכה.. ועוברות לעוד איברים 

אם את לא רוצה להסתכן בכוויה מהשן שום (לעור רגיש )

משרים 6 שיני שום בכמה כפות שמן,

ואחרי יום מורחים את השן .

בפורומים.

ניסינו פעם וזה עבד

משרים 6 שיני שום בכמה כפות שמן

ואחרי יום מורחים

זאת שסובלת אצלי מתולעים- מוצצת אצבע בעקשנות, לצערי...

כל השאר- ב"ה לא סובלים מתולעים!
 

וכמה שמקפידים לשטוף לה ידיים וכמה שמקפידים שתמצוץ פחות אצבע- לא כ"כ עוזר והתולעים חוזרים כל חודשיים בממוצע, לצערי...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....