מתוך מאות גברים שאני מכיר ברמה אישית קרובה אולי 10 לא מתאוששים בקלות...

כל השאר תוך קצת זמן כבר בקשר אחר

שזה לא מדע מדויק, שגברים מצליחים לעבור הלאה מהר יותר, או נשים מצליחות לעבור הלאה מהר יותר

(זוכר שהציק לי בשרשור ההוא שפתחת, שכולם קיבלו את הנחת-היסוד ההיא שלך, שגברים לוקחים את זה קשה יותר אם נפרדו מהם... הנה כאן רואים, שמישהי קיבלה את הרושם ההפוך. סימן, שזה לא קשור לגברים או נשים...)

ומיציתי את העניין של לקחת קשה...

היום קשר של שנה לכמעט חתונה לקח לי יומיים להתאושש.

א. כיום הרבה גברים לענ"ד איבדו מגבריותם ..
ולכן אנחנו לא מתאוששים כל כך מהר.
 

ב. בימי התנ"ך קודם חרם דרבנו גרשום נשאו כמה נשים, משמע המציאות הטבעית שיצר הבורא, היא שגבר יכול להכיל קשר עם כמה נשים, וזה לא נחשב בגידה, כמו אצל האישה.. 
אז ק"ו שקשר שדוהה עם הזמן, והזמן עושה את שלו, ותהפוכות החיים, יש מקום בנפש לגבר להכיל זאת..
אני יודע שזה לא הכי נעים לחשוב כך, אבל זה המציאות שבה ברא אותנו הבורא.
 

במאמר מוסגר, נציין שגם בתנ"ך ייתכן שמתוך מכלול הנשים, הייתה אחת שהייתה בקשר מיוחד עם בעלה.. כמו שמצינו ביעקב ורחל, בדוד ומיכל בת שאול, או בת שבע, לאחר התיקון.

שנזכה כולנו למצוא את שבילי האהבה.
בנחת, ברוגע ובענווה.
 

אני נדהמת מזה ולא יודעת אפילו איך להגיב

ממש לא נכון

זה שהיה מותר לא אומר שכך היה מקובל, גם בתנ"ך לא נשמע שהיה מקובל לשאת יותר מאישה אחת אלא במקרים מסויימים. 

"ראה חיים עם אישה אשר אהבת" תקרא קהלת, וזה משלמה המלך 

הנישואים בעבר הרבה פעמים היו לתועלת. כמו שהיו משיאים ילדות כדי לדאוג לעתיד שלהן

לדעתי אהבה אמיתית של גבר חזקה יותר משל אישה, ממש לא אומר שמאבדים מגבריותם.

צריך לעבוד על הדימוי של מה זה גבר,  כי בעיניי אישה כל מה שכתבת זה לא גבר!!!

מה שכן שגבר יכול להיות עם אישה בלי להיקשר רגשית או רק מתוך רצון לסיפוק

כמו כן,לפי הטענה שלך,אסור לגבר להיפגע מאהבה.

מה שכן, גם במצב הזה, ישנה אכזבה מה פוטנציאל הטמון בקשר, אכזבה כזו יכולה להיות גם כשהיו מתחתנים עם כמה נשים.
 

אפשר להפגע מאהבה.

זה לא שכולם חיו עם זה בשמחה ובאושר

לא סתם אישה שנייה נקראת צרה

החרם בא על רקע כלשהו- לא חושבת שעשה את זה כדי לאמלל את הגברים

ושוב לא חושבת שזה היה המקובל- בתנ"ך המקרים שזכורים לי היו בנשים עקרות או במלכים בעיקר

יעקב קיבל את משהו מהזהות של עשיו ולכן גם את האישה שהיתה אמורה להיות לו

למיטב ידיעתי גם כשהיה מותר זה היה במקרים של עקרות

אם כי אכן, גדולי ישראל כולם לא נשאו נשים שניות ללא צורך

וזה לא אידאל, ככה נראה לי

פה החוק אסר, לא ההלכה.

אבל זה היה רחוק מאוד מלהיות מצוי

כלומר לא מקובל למרות שמותר, בקיצור לא עושים את זה סתם ככה

בניגוד לערבים למשל

שוב, זה לא אידאלי לעבודת ה' פשוט

מי שטוען אחרת, כנראה מושפע מדי מתרבות המערב לגבי מה צריכה להיות זוגיות

זה לא קשור לעולם המערבי או היהודי

זה שפעם הנשים היו נשלטות ובלי זכויות זה לא מצב אידיאלי

וכו' בעולם שממנו באו סביי וסבתותיי.

ולהפיל אותם על אנשים שלא שייכים אליהם.

חופש  הביטוי FTW!

יאללה מכות 

 *ערמומיות*

נראה לי שאפרוש לחסל קצת בBad Guys

ולחסל דמויות וזה

Bad = רע

Guys = בחורים

אז בחורים רעים

אבל אני לא משחק משחקים של החמאס

נבחן את העניין

סתם

כלי, זה דבר נפלא, ממש לא דוחה.
 

כלי, זה ברכה- אינסופית, זה מעגל פלאי, זה להביא עוד ועוד כלים ולמלא אותם בשמן.
 

זה להיות צינור הממולא ברצון. זה להיות אדמה , המוכנה להצמיח כל טוב. מעשב דק, ועד לעץ סוקיה מרהיב גזע. מעשב תבלין, ועד לעץ נוטף עסיס.

להיות כלי, זה להדמות לס' (גימ')

למעגל , לרחם, לרחמים, להקיף את הכל במעטה ענק של אהבה, זה להקיף על חובות, זה להתפלל עד אינסוף, זה להבטל לאינסוף.

יאמר כל אחד ואחת , ברוך שעשאני במקום שאני, ונתן לי את תפקידי, המצא לי ברכה במעבדי.
והיה זה שכרי.

אני ממשיך הלאה כי אני צריך לעשות את זה,שאם אם אשאר במקום ואבכה זה לא יוביל אותי לחתונה.

הכאב יכול להיות עמוק,עמוק מאד אפילו...ואף אחד לא מבחין בזה,ואתה לבד...אבל אני לא מראה את הכאב שלי כלפי חוץ,אם כי יש מישהו שאני מרגיש שאולי אני יכול לסמוך עליו ולכן מספר לו דברים...2 יותר נכון...הם מקשיבים באמת,והם לא נותנים ביקורת אם כי אני מבקש...

אחרי שכבר התחברנו הכרנו וכו' ואז פתאום זה לא,

אז הגבר שעובד 'שיכלי' פשוט אומר לעצמו זה לא זה, (כמו שאמרו פה מס' גברים)

אבל האישה שעובדת ריגשית לא יכולה פתאום לבטל ת'רגש, זה לא עובד ככה..

שדווקא הולכות נגד הזרם, ונראה שיש לכך סיבה

אני חושב שמהפכות מהסוג המתריס היא ילדותית (לא מנסה להעליב).

הדרך שלי היא אחרת,

חדל מלחמת המינים - אנחנו לא גויים.

כל אדם הוא יהלום בפני עצמו, ואמור להמדד בפני עצמו (עם "לחוש כדאי" לגבי סטיגמות).

לא אכפת לי אם הוא שחור או לבן, גבר או אישה וכדומה.

אני קולט אותך מ700 פרסאות

נראלי אני גם מסכים עם הכל

אז נכון שחיבור טוב בין השכל והרגש זה הדבר האידיאלי,

ונכון שכשגבר מתאהב אז קשה לו להמשיך,

אבל מי שיש לו פחות רגש אז יש לו פחות התמודדות,

ובממוצע בזמן שהגברת בנתה ערמות של רגשות הגבר פחות הספיק להיקשר רגשית,

ובממוצע הגבר אחרי יומיים השכל יגבר על הרגש ולאישה יהיה יותר קשה להשקיט את הרגש

(בהנחה שהחיבור שכל-רגש שלהם שווה)

@מוטיבציה בשכל זה לא פחות כואב, בשכל זה פשוט לא כואב, לא שייך כאב בשכל...

@יוני אני מסכים שכשלא מרגישים כלום אז ברור שאין שאלה ופשוט ממשיכים, 

אבל א. וודאי שגם לגבר יש רגש, אבל הוא תופס פחות מקום באישיות שלו יחסית לאישה

ב. שאלות של 'זה כן? זה לא? יכולנו לעבוד על זה? זאת הייתה סיבה מוצדקת להיפרד? למה היא עשתה את זה? אולי אם היינו מתנהגים אחרת זה לא היה קורה? וכו' וכו'...  נובעות לרוב מתוך רגש, זה שאלו 'מחשבות' לא הופך את זה לתוצר של 'שכל'

@הפי לא יודע מה את רוצה ממני ואיזה תסביכים הפלת עליי

תביאי מקור אקדמאי למחקרים האלה

לי אישית היו המון קשרים, יותר מדי לצערי,

לא התעכבתי על אף אחד חוץ מהראשון...

והיו המון מקרים הפוכים.

כנ"ל לגבי חברים קרובים שלי.

גם כאלה ש"נתקעו" בעבר סתם התבאסו מזה שהם לא הצליחו "להשיג" בחורה יפה

מעולם לא חתמתי על עצומה שאני מסכים עם הקביעה הזאת

אבל הם לא מתמודדים טוב, לבנות אולי כואב מאוד ולוקח זמן אבל מתמודדות יותר טוב עם זה

יש בנים שסוחבים כאב מפרידות במשך שנים

כאב של פרידה מאוד דומה לאבל, קשה וצריך לתת לזה קצת זמן ולהמשיך

רק קצת הקצנתי כדי להסביר ת'הבדל

שלום רב

אני חושב שממשיכים בגלל שהחיים ממשיכים

אבל אצלי לפחות יכול להיות שלאחר כמה שנים זה צף שוב

במקרה לאחרונה פנתה אליי בחורה שהכרתי לפניי כמה שנים - וסיפרה לי שהיא נשואה היום עם ילדים

ושצצתי לה במחשבה ורצתה לדעת שאצלי הכל בסדר

אנחנו פשוט מתאמצים להסתיר יותר שקשה לנו - זה לא אומר שזה קל

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"