החקירה מתישה, ובסוף כשאתה חושב באמת לעומק אתה מגיע לאותה מסקנה, שהתחלת בה כאיש "פשוט".

רק שהצטלקת מנסיונות משונים באמונה בדרך.

לא מצטער על זה, זה לימד אותי להיות "עוצמתי" יותר, ולחזק לאנשים את האמונה.

אבל אני היום עובד בעיקר על להיות "פתי מאמין", שוב.

מקווה להגיע לשם.

יכול להיות שבשביל להגיע ל"פתי מאמין" צריך קודם לחקור ולדרוש?

נקודה למחשבה.

אלא אם יתאמץ ממש.

אבל היהודים הפשוטים, גם אלה שלאו דווקא קלי דעת, הם משהו מיוחד.

לא ממליץ לאף אחד לעבור שם, זה עושה נסיונות וכאבים מוזרים שאנשים שלא עברו לא יבינו.

עי' ספר אורות להרב קוק זצ"ל, אורות ישראל, פרק ח' סעיף א.

בקצרה?

יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל. לעומתו מכוון קרבן העומר של שעורים, מאכל בהמה, הנוטה רק לרגש הטבעי. אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלמודי.

אמנם חולשת האדם גורמת, שבהיותו מוכשר למחקר שכלי יוחלש בו יסוד הנטיה האמונית, ובהיותו שלם באמונה הוא עלול למעט בהשכלה וחכמת לב. אבל תכלית דרך הישרה היא, שכל כח לא ימעט את חברו, ולא יתמעט על ידו, כ"א יתגלה בכל מלא עזו, כאילו היה הוא השולט לבדו. כח האמונה צריך שיהיה שלם כ"כ כאילו אין לו שום אפשריות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כח החכמה כ"כ מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש. "אדם ובהמה - ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה".

אכן זאת היא מורשה מיוחדת לישראל, שהאמונה הקיימה היא אצלם טבעית, מצד המורשה הגלויה של גילוי שכינה, "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה - הניסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי". ולהפך, הכפירה היא אצלם בלתי טבעית, ואפשרית רק ע"י העזה של שכרון, שמתוך עקשות או תאוות.

מה שאין כן באומות העולם, שמציאות האמונה אצלם היא דוקא ע"י שכרון, כי לא נגלו להם ענינים מוחשיים גדולים על יסודי אמונותיהם, על כן אין טבעם האנושי גוזר להאמין כ"א ההסכמה המשכרת וההתגברות על הטבעיות.

ועל כן טובה מאד לישראל תמימות האמונה בפשטותה, שהיא ג"כ מבוררה כיום בהיר, "ברה כחמה". ולפיכך מחובר הוא פסח לעצרת ע"י ספירת העומר שבבית המקדש, שהיא מחברת את מנחת השעורים, מאכל בהמה, נטית הרגש הטבעית, אל החטים, מאכל אדם, העלוי השכלי הרוחני, "עץ הדעת חטה היה". ושני הכחות היסודיים האלה מגלים את כל מלא ערכם ופעולתם, במעמקי הנפש ומרחבי החיים, בהופיעם כל אחד בצורתו העצמית השלמה, באין שום רבר מעיק לו כלל, ובהתכנסם והתקשרם יחד למערכה אחדותית עליונה. 

ב. כלומר, באופן כללי, האמונה אצלנו היא טבעית, מצד הירושה של גילוי שכינה, שנגלה אלינו ה' (יציאת מצרים, מתן תורה, והמשך באופנים שונים בכל הדורות).

עם זה, הכח השכלי הוא כח חשוב. ולכן צריך לפתח אותו כאילו לא היה הכח השני. אבל לא על חשבונו.

בסופו של דבר, הכחות הללו צריכים להיות משולבים. כלומר: ללמוד את האמונה שהיא טבעית לנו. להבין מה היא כוללת, לראות איך היא ממש בהירה גם בשכל. כך אנחנו מחברים גם את השכל אל כח החיים הגדול הזה, מעלים אותו - ועם זה, מגלים על ידו את עושר הגוונים והעומק שהאמונה הטבעית כוללת.

אז, על משקל מה שאמרת מקודם - כדי "לחקור ולדרוש", צריך להיות קודם "פתי מאמין".. ובשביל שלמות גילוי האמונה הזו, צריך גם את כח הדרישה, להעמיק בה.

וברור, שזה גם תלוי באופי האדם ועניינו. לא כל אחד הוא במדרגת אלו שנאמר עליהם, "אדם ובהמה תושיע ה' " - שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה..

זו ענ"ד בהבנת הענין.

תודה רבה!

על הפירוט וההסבר הברור והבהיר

אני חושבת שסיכמת הכל...

אמונה תמימה (=שלימה) לא תיתכן בלי חקירה ודרישה. וכבר אמרו חז"ל "הוי שקוד ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס" (ולמה להשיב/להקשיב לו בכלל? ועוד ללמוד את זה מראש...?) וכך היא דעת גדולי רבותנו (למשל: רס"ג באמונות ודעות האריך בזה בהקדמה ובמאמר שני פ"ג וכן רבנו בחיי בהקדמה לחובות הלבבות ובשער הייחוד פרק ג'. וכן הרמב"ם האריך בהבדל שבין אמונה שבאה בקבלה לאמונה מאומתת שכלית בתור סיכום למורה הנבוכים בחלק ג פרק נא וכן כתב בהלכות יסודות התורה שזו מצוות עשה).

[הערה חשובה: חקירה ודרישה של האמונה אין משמעה ערעור על האמונה אלא בירור שלה - מה היא ולמה היא נכונה. אצטט את דברי הרמב"ם (אותו הרמב"ם של המורה נבוכים..) בהלכות ע"ז פ"ב ה"ג: "ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב..." מומלץ לראות שם באריכות.

בגלל הבלבול בין בירור האמונה לערעור בין האמונה או בגלל שהבירור עלול להוביל לערעור יש הרבה שהתנגדו לה, אבל זו לא טענה מהותית כנגד הבירור אלא נגד הפרקטיקה שלו]

שתי נקודות למחשבה:

1. אם האמונה אמור להיות 'פשוטה' מה הטענה כלפי מאמיני דתות אחרות או חסרי דת (שעקרונית ע"פ התורה הם חייבים מיתה)? כלומר גם הם קיבלו את אמונתם והם מאמינים בה אמונה פשוטה או שפשוט לא קיבלו אמונה שיאמינו בה. הצד השני של המטבע הוא שאם יש טענה כלפיהם למה היא לא קיימת כלפיך, כי היה לך 'מזל' שנולדת לדת האמת?

2. במה אתה מאמין? במה שההורים לימדו אותך? הגננת? איך אפשר לאהוב את ה' כשלא יודעים מה הוא בכלל או יותר גרוע - 'יודעים' דבר שגוי? הוא 'אוהב' אותך? זה אומר שיש לו רגשות (אם כן זה אומר שיש בו שינוי, יש דעות שזו כפירה של ממש!)? מה היא השגחה? על מי ובאיזו מידה? מה זו נבואה? למה הוא ברא את העולם? איך? מה זה טבע?

כל אלו ועוד רבות הן שאלות באמונה שבלי לברר אותם ה'אמונה' היא או שרירותית או ריקה ממשמעות ותוכן (בדרך כלל שילוב של שניהם). לכן אמונה תמימה (=שלימה) לא תיתכן בלי חקירה ודרישה.

על הניסוח הבהיר, כמו גם על ההפניות. יישר כח! 

לגבי שתי הפסקאות הראשונות (על האמונה בDNA ועדות המזרח) - את צודקת, יש את רובד האמונה הבסיסי שהוא ההעברה בירושה. התייחסתי אליו ב'הערה החשובה' אבל לא הרחבתי כי הנושא היה הדיון במעבר אז לשאלתך ארחיב בזה קצת עכשיו:

האמונה מועברת קודם כל בחינוך, מאב לבן ומאם לבת (ולהפך), זהו הרובד הבסיסי שהוא חשוב והכרחי. אבל לדברי רבותנו שהזכרתי (שאגב, כולם מארצות המזרח...) ועוד רבים זהו שלב בסיסי שיהודי עובד ה' צריך לשאוף להתעלות ממנו לרמות אמונה יותר חזקות ומבוססות וזה, לדבריהם, ע"י חקירה דרישה ובירור.

לכן אני מסכים עם מה שכתבת לגבי חשיבות האמונה המקובלת בירושה, כי היא הבסיס שמוביל לבירור האמונה וגם כי להרבה אנשים אין אפשרות להגיע לבירור האמונה שמצריכה הרבה לימודים מקדימים (מדעיות ולוגיות ואף תורניות) אבל צריך לזכור שהיא שלב בסיסי שיש בו את שני החסרונות שהזכרתי בנקודות למחשבה - חוסר ביסוס ואמונה שרירותית, וחוסר בהירות ואי דיוק או חוסר משמעות באמונה [על הרובד הבסיסי הזה של האמונה והחשיבות שלו הרמב"ם מדבר במורה נבוכים חלק א פרק לג - מקור ששכחתי לציין בהודעה הקודמת].

לגבי שאר השאלות:

"אני גם רוצה לשאול. האם יעקב שהיה איש תם יושב אהלים ,חקר ודרש ? אם כן,באיזו צורה?" - בהחלט, זה בדיוק מה שהוא עשה (תורה עוד לא הייתה אז. במאמר מוסגר - "יושב אוהלים" משמעו רועה צאן כמו שנאמר על יבל "יושב אהל ומקנה"). תמימות משמעה שלימות ושלימות היא בירור. באיזו צורה? לא מפורש לנו אבל אני מניח שבאותה צורה שחז"ל סיפרו על סבו אברהם אבינו - הלך ובירר דרך התבוננות בשמש ובירח ובכלל הבריאה ושלל השקפות ואמונות שגויות.

"עוד שאלה. האם מי שחוקר ודורש יכול לדעת מיהו השם יתברך? התשובה פשוטה, לעולם לא נוכל להכיר אותו בוודאות" - נכון, אי אפשר לדעת את הבורא בשלימות, על זה אמר הכוזרי בהקשר של בקשת משה רבנו ותשובת ה' "כי לא יראני האדם וחי" -  "אילו ידעתיו - הייתיו". אבל אנחנו צריכים וחייבים לנסות כמה שאנחנו יכולים להתקרב לידיעת הבורא עד הרמה אליה אנחנו יכולים להגיע ולא לפטור את עצמנו מזה בטענה שלעולם לא נגיע לידיעה שלימה. 

"אני חושבת שזה המקום, להכיר בכבוד השם, ולשאול את עצמנו, האם זה עושה נחת רוח ? 
האם השם יתברך רוצה שנחקור ונדרוש מיהו ומהו?
ואם כן-כיצד?" -  זה הוא רצון ה' הגדול ביותר, יותר מלימוד תורה ושאר המצוות. שוב - לא הערעור על האמונה אלא הבירור שלה. המצווה הראשונה והחשובה ביותר היא ידיעת הבורא "אני ה' אלוהיך" והצורה הכי שלימה שלה היא ע"י בירור וחקירה כמו שכותבים כל הראשונים הנ"ל ועוד.

אם להשתמש במשל שלך - אבא שמח כשהבן שלו רוצה לעשות את רצונו ומברר מה בדיוק הוא רוצה ומשתדל לקיים את רצונו (ובנמשל - לימוד התורה וקיום המצוות), אבל הכי הכי עושה לו נחת רוח זה כשהבן רוצה להכיר אותו עצמו, להיות במחיצתו ולהתעניין בו (הרמב"ם משתמש במשל דומה של מלך ונתינים שבו הוא משווה את לומדי התורה, ושוב - מדובר על הרמב"ם לא פחות, למגיעים לפרוזדור המלך ואילו את החוקרים באמונה למבקשים לראות את פניו).

האם בעזרת חקירה רצינית נוכל להגיע ל"ואהבת את השם א-לוקיך בכל לבבך ובכל מאודך?" -  בהחלט כן, יותר מזה - זו הדרך האמיתית היחידה להגיע לאהבת ה' כמו שהרמב"ם כותב בהגדרת המצווה הזו בתחילת פ"ב בהלכות יסודי התורה "האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך, ונאמר את ה' אלהיך תירא. והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים...". וכן כתב בסוף הלכות תשובה בפרק י' שמדבר בו על אהבת ה' "אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה".

נ"ב

לגבי הכותרת והפסקה הראשונה - זו סוגיה גם הלכתית וגם אמונית שכן צריך ללמוד אותה מהמקורות, לפי דברי הרמב"ם זו לא פריבילגיה אלא חובה הלכתית לברר את האמונה.

נ"ב2

אני יודע שזו גישה שלא קל לקבל אותה בהתחלה אבל תזכרי שהדיון הוא לא על שלילת האמונה הפשוטה המקובלת שלומדים בגיל הילדות אלא הוספה עליה. 

(איך עושים סמיילי בכותרת?)

כותבים את הקיצור בכותרת, יש את הקיצורים בכ"א שלי (רק תכתבי בלי הרווח, את יכולה לעשות נסיונות בנסיו"פ).

אני מתנצלת,לא קראתי את ההערה החשובה מספיק טוב,כך שלא הבנתי אותה כראוי,

אסכם את הדברים,ואגיע ללב העניין, (אני חוזרת על כמה נקודות )

אני חושבת שהעיקר זה נקודת המוצא.

כאשר נקודת המוצא היא להכיר את השם יתברך, יותר נכון לומר זאת- להכיר, לגלות את פניו.

במילה "חקירה" יש איזושהי קונוטציה שלילית. זה לא כמו "להכיר","לדעת".

מתגובתך הראשונה הבנתי, שהחקירה היא על האמונה. בעצם-על הדבר הכי בסיסי.(לא קראתי היטב)

מהתגובה השניה הבנתי,שהחקירה היא לא על השם יתברך ועל הקשר שלו אלינו,(אמונה) אלא על משהו יותר עמוק, ברמת ה"להכיר לעומק",על בסיס האמונה הפשוטה.

כאשר נקודת המוצא היא נכונה, ודאי שהקשר יוביל לאהבת השם, אבל אם נקודת המוצא היא התנשאות, או שטחית, אני לא מקנאה בקשר הזה.

מי שמגיע בענווה, ומבקש בתמימות מהשם יתברך, לפתוח לו, ולהכיר אותו,בידיעה שהשכל האנושי שלו מוגבל,ולא מסוגל להבין, אני בטוחה שיזכה לחוות מהאור.

מי שיבוא בגאווה,עם מליון ספרים קדושים ככל שיהיו, וכו'.

ןלסיום,ממש אין לי בעיה לקבל, אני תוהה לעצמי האם זה מותאם לדורנו, שסופג ממילא כ"כ הרבה הסתרות,ומאמינה שלא לחינם הזהיר רבי נחמן זצ"ל את תלמידיו מחקירות. (לא כי זה לא נכון, אלא כי לדור שלנו, זה לא מתאים)וידוע שהוא צפה את הקשיים שנעבור.

אפשר להגיד,שבדורות אחרים, כאשר המצב הרוחני היה יותר טוב,והיו יושבים על מי מנוחות, וההסתרה לא הייתה כבדה כמו עכשיו, זה התאים. גם גדולי עולם לא רצו להיות בזמן זה,של עקבתא דמשיח, מחמת הקושי. 

נראה שכעת,אם מתבוננים מסביב,ברמת הכלל, חשוב לעבוד על האמונה הפשוטה בבורא עולם, ועל חיזוק הקשר הבסיסי. וכן, נראה לי שקצת שכחנו. (מי שלא מבין יכול להסתכל בחתימה שלי), וכן, נראה לי ששם המפתח שלנו. כשהאמונה שלנו תהיה באמת מבוססת בנו,כשנראה איך כל דבר מתנהל לטובתנו, שום חקירות ודעות לא יערערו אותנו,אלא ירוממו.

שוב,אינני שוללת אף דעה, ומאמינה שיש סוגים שונים של עבודת השם, וכל אחד יעשה מה שמחזק אותו.

נקודת המוצא היא בהחלט חשובה, אבל היא לא הנושא פה. ברור שצריך לגשת ללימוד ובירור האמונה בענווה ומתוך רצון להכיר ולדעת את הבורא, גם נכון שצריך להכיר במגבלות השכל האנושי והפרטי (הרמב"ם מרחיב על זה במורה נבוכים ואף מסביר את הסכנות שבחקירה שכלית למי שלא התכונן אליה כראוי).

אבל כל זה לא שייך לשאלה מה היא מהות האמונה - האם היא רגש ללא מחשבה או שהיא ידיעה שכלית.

כמו שהבנת נכון בפסקה הראשונה - הבירור צריך להיעשות בכל רבדי ותחומי האמונה (על בסיס האמונה הפשוטה, כלומר לא מתוך ערעור עליה אלא מתוך בירור שלה), החל ממציאות הבורא דרך הנהגתו וכוונתו בבריאה והקשר לעמ"י ומהות התורה ורצונו בה וכלה ב'מידותיו' כמו הייחוד וכדו' (וזה בד"כ על דרך השלילה, כמו שמסביר הרמב"ם במו"נ).

וכמו שהבנת נכון גם בהדועה השניה - אלו דברים עמוקים מאד ולכן הם צריכים לימוד ועיון רב, אין דרך עוקפת להשקעה ולימוד.

לגבי השינוי שחל בדור שלנו (ולמעשה בכמה הדורות האחרונים) - איך שאני רואה את זה בהחלט נוצר שינוי, אבל השינוי הזה לאו דווקא שולל את החקירה והבירור אלא להפך ואסביר:

ההשכלה (לא התנועה היהודית אלא המגמה העולמית) פתחה את אוצרות הידע ושיטות הלימוד והחשיבה הלוגיות שהיו נחלת היחידים לציבור הרחב. בהקשר של האמונה זה גרם לשתי תופעות: מצד אחד לכפירה של תנועת ההשכלה, שבאה בגישה של שלילת האמונה. מצד שני פתיחה של תחום לימוד האמונה (שהוא 'סתרי תורה' לדעת הרמב"ם וסיעתו) לציבור שומרי התורה הרחב ולא רק לבודדים (בבחינת הכנה לימות המשיח שנאמר בהם "ומלאה הארץ דעה את ה'").

התופעה הראשונה היא אכן נוראית, היא אחד הגורמים המרכזיים לחילוניות ולכפירה בדורות האחרונים, לכן כל כך התנגדו לחקירה ובירור האמונה בכלים לוגיים רוב גדולי החסידות ועוד רבנים מזרמים אחרים שלא כדעת הראשונים הנ"ל.

אולי ההתנגדות הייתה נכונה בזמנם כדי לעמוד בפרץ הכפירה (מה שבפועל לא כל כך הועיל לצערנו), אבל היום למעשה השתרשות הכפירה בעולם בכלל ובעולם היהודי בפרט היא כבר עובדה מוגמרת וההשפעה שלה ולכן ההתמודדות מולה הוא דווקא בכלים שלה (שאליבא דאמת הם לא שלה אלא אבל אני מדבר אפילו לשיטת המתנגדים) וכמו שחז"ל אמרו "הוי שקוד ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס".

לגבי השורה האחרונה - אני גם לא שולל אף דעה, להפך - אני מתמודד עם דעות שונות ואף פתוח לקבל אותן. אבל אני כן חושב שיש אמת מסוימת ולא כל גישה היא נכונה דווקא ברמת הלכתחילה. אני מסכים שיש כאלה שהדרך המתאימה להם היא אמונה פשוטה, אבל זה ממש לא האידיאל.

"הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס"

ההבדל במשמעות בין הגירסאות לא גדול, גם לפי גירסה המשובשת של "דע מה שתשיב" צריך ללמוד (אחרת איך תדע?).

ההבדל הוא בדגש על חשיבות הלימוד ובזירוז אליו שישנו יותר בגירסה המקורית.

הסברת מה אני חושבת הרבה יותר טוב ממני.

זו האמת.

ואין זה נכון שלאמונה עמוקה תמימה, צריך "חקירה". המחשבה הזו לדעתי, יתכן שבאה קצת מחוסר אמונה בתכונה הפנימית של עם ישראל שבזה אנו שונים מכולם. כמו שנשימה וראיה ושמיעה לא צריכות "חקירה" אלא הן קיימות - כך גם האמונה, מצד אמיתת תכונתם של ישראל. ולכן, אין מה להשוות למה שקורה אצל אחרים. אלא שיש מקום לקשר את עומק השכל בכך, להעלותו; וגם לגלות את העושר והפאר שבה ע"י לימודה העמוק השכלי. ולפעמים, גם מצד חולשת תחושת תכונתנו הפנימית הטבעית, כפי שמסביר ספר הכוזרי על מה שעושה בחלק האחרון של הספר. ובוודאי שנביאי אמת שלנו, למשל, לא היו צריכים כל "חקירה"; "בעינינו ראינו".. ואם אינם נביאים - בני נביאים הם.

ר' נחמן כותב בליקוטי מוהרן (תנינא מד):

"האמונה תולה (הכוונה תלויה) בפה של האדם..  היינו ע"י שמדברים אמונה בפה,

זה בעצמו אמונה, וגם ע"י זה באים לאמונה"

ובהמשך הוא כותב על להתרחק מחקירות:

".. להרחיק עצמו מאוד מאוד לבלי לעיין כלל בספרי המחקרים הפילוסופיא, ואפילו מספרים

של חקירה שחברו גדולים מאחינו בני ישראל, גם מהם צריך להרחיק מאוד, כי הם מזיקים

מאוד לאמונה, כי די לנו באמונתנו שקבלנו מאבותינו הקדושים. וזה כלל גדול ויסוד בעבודת ה'-

להיות תם וישר וכו' לעבוד את ה' בתמימות, בלי שום חוכמות וחקירות כלל כלל לא"

שמעתי על זה שיעור, אני ינסה לתמצת, מקווה שיהיה מובן בעז"ה.

ר' נחמן גם אמר משפט: "אצל העולם אמונה הוא דבר קטן ואצלי הוא דבר גדול עד מאוד"

ז"א העולם חושב שאמונה זה לדעת, וברגע שאתה מברר את זה בשכל אז אתה אדם מאמין.

ר' נחמן אומר שאמונה צריך לחיות כל רגע ורגע, שאדם צריך לדבר דיבורים של אמונה, (דיבורים פשוטים

מאוד- "אני מאמין שהכסא שאני יושב עליו ה' ברא אותו ומחייה אותו כל רגע") ולחיות עם ה' כל הזמן.

וזה כל הזמן וגם לא משתנה מאדם לאדם, כי כל אחד יכול לדבר דיבורים של אמונה, לעומת לדעת בשכל, שזה משתנה מאחד לשני.

והבעיה בספרי המחקרים (גם של יהודים) היא שהם קודם כל מנתקים אותך מהאמונה ומהמסורת שקיבלנו מאבותנו, כמו כל דבר שאתה מדבר עליו בשכל, אתה צריך קודם כל לבודד את עצמך ולנתק את עצמך ממנו. והם אומרים לך שלאמונה יש תנאי, אם תלמד תעמיק תדע- אז תהיה אדם מאמין. 

אבל האמת היא שה' רוצה אותנו במקום שלנו איפה שאנחנו, וזה תלוי לגמרי בנו (בדיבורים שאנחנו מדברים).

"די לנו באמונתנו שקבלנו מאבותינו הקדושים"

שנזכה!!

למדנו כי ללימוד האמונה מטרה כפולה: יכולת להשיב לטענות כפירה, מחד, ועצם ידיעת האמת, מאידך. לידיעת האמת שתי תכליות: א. על-מנת שנקיים את המעשה הרצוי. ב. עצם ידיעת האמת.
עם זאת, לימודי אמונה טומנים בחובם סכנה, שכן האדם המנסה להבין את אלוקים ואת דרך פעולתו בעולם עלול להרגיש שהתשובות לא מספקות אותו ולצאת לתרבות רעה. בשל סכנה זו, היו מהוגי החסידות שהתנגדו ללימודי ספרים מסוימים העוסקים באמונה. כך כתב ר' נחמן מברסלב [ליקוטי מוהר"ן ב, יט]:

עִקָּר הַתַּכְלִית וְהַשְּׁלֵמוּת הוּא רַק לַעֲבד הַשֵּׁם בִּתְמִימוּת גָּמוּר, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל. כִּי יֵשׁ מְחַקְּרִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁעִקָּר הַתַּכְלִית וְהָעוֹלָם הַבָּא הוּא רַק לָדַעַת כָּל דָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא, כְּגוֹן לֵידַע הַכּוֹכָב כְּמוֹ שֶׁהוּא, לֵידַע מַהוּתוֹ, וּמִפְּנֵי מָה עוֹמֵד בַּמָּקוֹם הַהוּא. כִּי יֵשׁ מַשְׂכִּיל וּמֻשְׂכָּל וְשֵׁכֶל דְּהַיְנוּ הַכּחַ הַמַּשְׂכִּיל וְהַשֵּׂכֶל בְּעַצְמוֹ וְהַדָּבָר הַמֻּשְׂכָּל, וְזֶהוּ הַתַּכְלִית וְהָעוֹלָם הַבָּא אֶצְלָם, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה אֶחָד מֵהַמַּשְׂכִּיל וְהַמֻשְׂכָּל וְהַשֵּׂכֶל. וְהֵם מְבַלִּים יְמֵיהֶם עַל זֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה לַחֲקר וּלְהַשִּׂיג הַמֻּשְׂכָּלוֹת, שֶׁזֶּהוּ הַתַּכְלִית אֶצְלָם וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ הָעוֹלָם הַבָּא לְדַעְתָּם, רַק שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁמְּלֻבָּשִׁין בְּגוּף אֵין לָהֶם תַּעֲנוּג כָּל כָּך מִן הַחֲקִירוֹת וּבָעוֹלָם הַבָּא שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ מֵהַגּוּף יִתְעַנְּגוּ מְאד מִזֶּה. וּלְדַעְתָּם הָרָעָה עִקָּר הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית הוּא עַל יְדֵי חֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם אֲבָל בֶּאֱמֶת, אֶצְלֵנוּ עִקָּר הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית הוּא רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה וּמִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת לַעֲבד הַשֵּׁם עַל פִּי הַתּוֹרָה בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכִין לְמַה שֶּׁזּוֹכִין, 'עַיִן לא רָאָתָה אלוקים זולתך' [ישעיה סד, ג]. 

רבי נחמן מברסלב ממקד את המבט בתמימות האמונה ועשיית המצוות ולא בחקירות ו'ידיעת האמת'. לפי דבריו, האדם צריך להאמין בתמימות ובפשטות, ולא לנסות להבין מושכלות וחקירות.
הספר 'כתר שם טוב', נכתב על-ידי ר' אהרון כהן, והוא מכנס תורות משמו של הבעל-שם-טוב (הבעש"ט). בספר מובאת שיטתו של מייסד תנועת החסידות, הבעש"ט:

"שמעתי בשם מורי פירוש המדרש 'הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו' [איכה רבה, פתיחה, ב]... כי תכלית הידיעה שלא נדע. אמנם יש ב' סוגי שלא נדע: א' מיד, שאינו נכנס לחקור ולידע מאחר דאי-אפשר לידע. ב' שחוקר ודורש עד שידע שאי-אפשר לידע. וההפרש בין זה לזה, משל למה הדבר דומה? שנים שרוצים לידע את המלך, וא' נכנס בכל חדרי המלך ונהנה מאוצרי והיכלי המלך, ואחר-כך לא יוכל לידע המלך, והשני אמר, מאחר שאי-אפשר לידע המלך, לא נכנס כלל לחדרי המלך ולא נדע מיד. ובזה יובן ודאי בשני סוגים הנ"ל, 'אותי עזבו' מלידע, שאי-אפשר. מכל-מקום הלואי 'אותי עזבו' מתוך החקירה והידיעה אחר ש'תורתי שמרו'". 

הבעש"ט ממשיל את לימודי האמונה לסיור בארמונו של המלך. שני בני אדם רוצים להכיר את המלך. האדם הראשון מנסה להגיע אל המלך, ועל אף שלבסוף הוא לא מגיע אליו (שהרי לא ניתן לתפוס בשכלנו המוגבל את ה'), הוא מתרשם ולומד דברים הקשורים אליו. האדם השני בוחר לוותר מראש על החיפוש והחקירה, שהרי בסוף התוצאה תהיה שאי אפשר להכיר את המלך, ולכן הוא אינו מסתובב בהיכל המלך וכלל לא מנסה להתקרב אליו. בסוף דבריו, הבעש"ט כותב איזה מהשניים עדיף: "מכל מקום, הלוואי אותי עזבו מתוך החקירה והידיעה, אחר שתורתי שמרו". נדמה כי הסיבה שהבעש"ט כותב שעדיף לסייר בהיכלי המלך למרות שלא נגיע אליו נעוצה במשל. האדם שיוצא לחפש את המלך "נכנס בכל חדרי המלך ונהנה מאוצרי והיכלי המלך", בעוד האדם שנשאר בביתו לא נהנה מהם. גם אם איננו מסוגלים לתפוס את מהותו(!) של ה', לימודי האמונה מאפשרים לנו להכיר את מידותיו של ה' ולהידבק בהם. בנוסף, נכיר את העולם, ארמון המלך, ואת ישראל, בניו של המלך, טוב יותר.
ניתן להתקדם שלב נוסף מדבריו של הבעש"ט. המצב בו האדם עוזב את החיפוש אחר אלוקים בעצמו ('הלוואי אותי עזבו') ישפיע גם על קיום המצוות שלו. זוהי משמעות סיום הפסוק "ותורתי שמרו". לימודי האמונה מעמיקים את הקשר בין האדם לבוראו והופכים את המצוות למשמעותיות יותר. מחר נלמד מעט יותר על הקשר שבין האמונה לבין קיום המצוות.

ברוכה תהיי!

חקירה ודרישה.

כי אמונה תמימה יש לבן כל דת.

ואיך תדעי שמכולם, דווקא את זו שצודקת?

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.