החקירה מתישה, ובסוף כשאתה חושב באמת לעומק אתה מגיע לאותה מסקנה, שהתחלת בה כאיש "פשוט".

רק שהצטלקת מנסיונות משונים באמונה בדרך.

לא מצטער על זה, זה לימד אותי להיות "עוצמתי" יותר, ולחזק לאנשים את האמונה.

אבל אני היום עובד בעיקר על להיות "פתי מאמין", שוב.

מקווה להגיע לשם.

יכול להיות שבשביל להגיע ל"פתי מאמין" צריך קודם לחקור ולדרוש?

נקודה למחשבה.

אלא אם יתאמץ ממש.

אבל היהודים הפשוטים, גם אלה שלאו דווקא קלי דעת, הם משהו מיוחד.

לא ממליץ לאף אחד לעבור שם, זה עושה נסיונות וכאבים מוזרים שאנשים שלא עברו לא יבינו.

עי' ספר אורות להרב קוק זצ"ל, אורות ישראל, פרק ח' סעיף א.

בקצרה?

יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל. לעומתו מכוון קרבן העומר של שעורים, מאכל בהמה, הנוטה רק לרגש הטבעי. אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלמודי.

אמנם חולשת האדם גורמת, שבהיותו מוכשר למחקר שכלי יוחלש בו יסוד הנטיה האמונית, ובהיותו שלם באמונה הוא עלול למעט בהשכלה וחכמת לב. אבל תכלית דרך הישרה היא, שכל כח לא ימעט את חברו, ולא יתמעט על ידו, כ"א יתגלה בכל מלא עזו, כאילו היה הוא השולט לבדו. כח האמונה צריך שיהיה שלם כ"כ כאילו אין לו שום אפשריות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כח החכמה כ"כ מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש. "אדם ובהמה - ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה".

אכן זאת היא מורשה מיוחדת לישראל, שהאמונה הקיימה היא אצלם טבעית, מצד המורשה הגלויה של גילוי שכינה, "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה - הניסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי". ולהפך, הכפירה היא אצלם בלתי טבעית, ואפשרית רק ע"י העזה של שכרון, שמתוך עקשות או תאוות.

מה שאין כן באומות העולם, שמציאות האמונה אצלם היא דוקא ע"י שכרון, כי לא נגלו להם ענינים מוחשיים גדולים על יסודי אמונותיהם, על כן אין טבעם האנושי גוזר להאמין כ"א ההסכמה המשכרת וההתגברות על הטבעיות.

ועל כן טובה מאד לישראל תמימות האמונה בפשטותה, שהיא ג"כ מבוררה כיום בהיר, "ברה כחמה". ולפיכך מחובר הוא פסח לעצרת ע"י ספירת העומר שבבית המקדש, שהיא מחברת את מנחת השעורים, מאכל בהמה, נטית הרגש הטבעית, אל החטים, מאכל אדם, העלוי השכלי הרוחני, "עץ הדעת חטה היה". ושני הכחות היסודיים האלה מגלים את כל מלא ערכם ופעולתם, במעמקי הנפש ומרחבי החיים, בהופיעם כל אחד בצורתו העצמית השלמה, באין שום רבר מעיק לו כלל, ובהתכנסם והתקשרם יחד למערכה אחדותית עליונה. 

ב. כלומר, באופן כללי, האמונה אצלנו היא טבעית, מצד הירושה של גילוי שכינה, שנגלה אלינו ה' (יציאת מצרים, מתן תורה, והמשך באופנים שונים בכל הדורות).

עם זה, הכח השכלי הוא כח חשוב. ולכן צריך לפתח אותו כאילו לא היה הכח השני. אבל לא על חשבונו.

בסופו של דבר, הכחות הללו צריכים להיות משולבים. כלומר: ללמוד את האמונה שהיא טבעית לנו. להבין מה היא כוללת, לראות איך היא ממש בהירה גם בשכל. כך אנחנו מחברים גם את השכל אל כח החיים הגדול הזה, מעלים אותו - ועם זה, מגלים על ידו את עושר הגוונים והעומק שהאמונה הטבעית כוללת.

אז, על משקל מה שאמרת מקודם - כדי "לחקור ולדרוש", צריך להיות קודם "פתי מאמין".. ובשביל שלמות גילוי האמונה הזו, צריך גם את כח הדרישה, להעמיק בה.

וברור, שזה גם תלוי באופי האדם ועניינו. לא כל אחד הוא במדרגת אלו שנאמר עליהם, "אדם ובהמה תושיע ה' " - שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה..

זו ענ"ד בהבנת הענין.

תודה רבה!

על הפירוט וההסבר הברור והבהיר

אני חושבת שסיכמת הכל...

אמונה תמימה (=שלימה) לא תיתכן בלי חקירה ודרישה. וכבר אמרו חז"ל "הוי שקוד ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס" (ולמה להשיב/להקשיב לו בכלל? ועוד ללמוד את זה מראש...?) וכך היא דעת גדולי רבותנו (למשל: רס"ג באמונות ודעות האריך בזה בהקדמה ובמאמר שני פ"ג וכן רבנו בחיי בהקדמה לחובות הלבבות ובשער הייחוד פרק ג'. וכן הרמב"ם האריך בהבדל שבין אמונה שבאה בקבלה לאמונה מאומתת שכלית בתור סיכום למורה הנבוכים בחלק ג פרק נא וכן כתב בהלכות יסודות התורה שזו מצוות עשה).

[הערה חשובה: חקירה ודרישה של האמונה אין משמעה ערעור על האמונה אלא בירור שלה - מה היא ולמה היא נכונה. אצטט את דברי הרמב"ם (אותו הרמב"ם של המורה נבוכים..) בהלכות ע"ז פ"ב ה"ג: "ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב..." מומלץ לראות שם באריכות.

בגלל הבלבול בין בירור האמונה לערעור בין האמונה או בגלל שהבירור עלול להוביל לערעור יש הרבה שהתנגדו לה, אבל זו לא טענה מהותית כנגד הבירור אלא נגד הפרקטיקה שלו]

שתי נקודות למחשבה:

1. אם האמונה אמור להיות 'פשוטה' מה הטענה כלפי מאמיני דתות אחרות או חסרי דת (שעקרונית ע"פ התורה הם חייבים מיתה)? כלומר גם הם קיבלו את אמונתם והם מאמינים בה אמונה פשוטה או שפשוט לא קיבלו אמונה שיאמינו בה. הצד השני של המטבע הוא שאם יש טענה כלפיהם למה היא לא קיימת כלפיך, כי היה לך 'מזל' שנולדת לדת האמת?

2. במה אתה מאמין? במה שההורים לימדו אותך? הגננת? איך אפשר לאהוב את ה' כשלא יודעים מה הוא בכלל או יותר גרוע - 'יודעים' דבר שגוי? הוא 'אוהב' אותך? זה אומר שיש לו רגשות (אם כן זה אומר שיש בו שינוי, יש דעות שזו כפירה של ממש!)? מה היא השגחה? על מי ובאיזו מידה? מה זו נבואה? למה הוא ברא את העולם? איך? מה זה טבע?

כל אלו ועוד רבות הן שאלות באמונה שבלי לברר אותם ה'אמונה' היא או שרירותית או ריקה ממשמעות ותוכן (בדרך כלל שילוב של שניהם). לכן אמונה תמימה (=שלימה) לא תיתכן בלי חקירה ודרישה.

על הניסוח הבהיר, כמו גם על ההפניות. יישר כח! 

לגבי שתי הפסקאות הראשונות (על האמונה בDNA ועדות המזרח) - את צודקת, יש את רובד האמונה הבסיסי שהוא ההעברה בירושה. התייחסתי אליו ב'הערה החשובה' אבל לא הרחבתי כי הנושא היה הדיון במעבר אז לשאלתך ארחיב בזה קצת עכשיו:

האמונה מועברת קודם כל בחינוך, מאב לבן ומאם לבת (ולהפך), זהו הרובד הבסיסי שהוא חשוב והכרחי. אבל לדברי רבותנו שהזכרתי (שאגב, כולם מארצות המזרח...) ועוד רבים זהו שלב בסיסי שיהודי עובד ה' צריך לשאוף להתעלות ממנו לרמות אמונה יותר חזקות ומבוססות וזה, לדבריהם, ע"י חקירה דרישה ובירור.

לכן אני מסכים עם מה שכתבת לגבי חשיבות האמונה המקובלת בירושה, כי היא הבסיס שמוביל לבירור האמונה וגם כי להרבה אנשים אין אפשרות להגיע לבירור האמונה שמצריכה הרבה לימודים מקדימים (מדעיות ולוגיות ואף תורניות) אבל צריך לזכור שהיא שלב בסיסי שיש בו את שני החסרונות שהזכרתי בנקודות למחשבה - חוסר ביסוס ואמונה שרירותית, וחוסר בהירות ואי דיוק או חוסר משמעות באמונה [על הרובד הבסיסי הזה של האמונה והחשיבות שלו הרמב"ם מדבר במורה נבוכים חלק א פרק לג - מקור ששכחתי לציין בהודעה הקודמת].

לגבי שאר השאלות:

"אני גם רוצה לשאול. האם יעקב שהיה איש תם יושב אהלים ,חקר ודרש ? אם כן,באיזו צורה?" - בהחלט, זה בדיוק מה שהוא עשה (תורה עוד לא הייתה אז. במאמר מוסגר - "יושב אוהלים" משמעו רועה צאן כמו שנאמר על יבל "יושב אהל ומקנה"). תמימות משמעה שלימות ושלימות היא בירור. באיזו צורה? לא מפורש לנו אבל אני מניח שבאותה צורה שחז"ל סיפרו על סבו אברהם אבינו - הלך ובירר דרך התבוננות בשמש ובירח ובכלל הבריאה ושלל השקפות ואמונות שגויות.

"עוד שאלה. האם מי שחוקר ודורש יכול לדעת מיהו השם יתברך? התשובה פשוטה, לעולם לא נוכל להכיר אותו בוודאות" - נכון, אי אפשר לדעת את הבורא בשלימות, על זה אמר הכוזרי בהקשר של בקשת משה רבנו ותשובת ה' "כי לא יראני האדם וחי" -  "אילו ידעתיו - הייתיו". אבל אנחנו צריכים וחייבים לנסות כמה שאנחנו יכולים להתקרב לידיעת הבורא עד הרמה אליה אנחנו יכולים להגיע ולא לפטור את עצמנו מזה בטענה שלעולם לא נגיע לידיעה שלימה. 

"אני חושבת שזה המקום, להכיר בכבוד השם, ולשאול את עצמנו, האם זה עושה נחת רוח ? 
האם השם יתברך רוצה שנחקור ונדרוש מיהו ומהו?
ואם כן-כיצד?" -  זה הוא רצון ה' הגדול ביותר, יותר מלימוד תורה ושאר המצוות. שוב - לא הערעור על האמונה אלא הבירור שלה. המצווה הראשונה והחשובה ביותר היא ידיעת הבורא "אני ה' אלוהיך" והצורה הכי שלימה שלה היא ע"י בירור וחקירה כמו שכותבים כל הראשונים הנ"ל ועוד.

אם להשתמש במשל שלך - אבא שמח כשהבן שלו רוצה לעשות את רצונו ומברר מה בדיוק הוא רוצה ומשתדל לקיים את רצונו (ובנמשל - לימוד התורה וקיום המצוות), אבל הכי הכי עושה לו נחת רוח זה כשהבן רוצה להכיר אותו עצמו, להיות במחיצתו ולהתעניין בו (הרמב"ם משתמש במשל דומה של מלך ונתינים שבו הוא משווה את לומדי התורה, ושוב - מדובר על הרמב"ם לא פחות, למגיעים לפרוזדור המלך ואילו את החוקרים באמונה למבקשים לראות את פניו).

האם בעזרת חקירה רצינית נוכל להגיע ל"ואהבת את השם א-לוקיך בכל לבבך ובכל מאודך?" -  בהחלט כן, יותר מזה - זו הדרך האמיתית היחידה להגיע לאהבת ה' כמו שהרמב"ם כותב בהגדרת המצווה הזו בתחילת פ"ב בהלכות יסודי התורה "האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך, ונאמר את ה' אלהיך תירא. והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים...". וכן כתב בסוף הלכות תשובה בפרק י' שמדבר בו על אהבת ה' "אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה".

נ"ב

לגבי הכותרת והפסקה הראשונה - זו סוגיה גם הלכתית וגם אמונית שכן צריך ללמוד אותה מהמקורות, לפי דברי הרמב"ם זו לא פריבילגיה אלא חובה הלכתית לברר את האמונה.

נ"ב2

אני יודע שזו גישה שלא קל לקבל אותה בהתחלה אבל תזכרי שהדיון הוא לא על שלילת האמונה הפשוטה המקובלת שלומדים בגיל הילדות אלא הוספה עליה. 

(איך עושים סמיילי בכותרת?)

כותבים את הקיצור בכותרת, יש את הקיצורים בכ"א שלי (רק תכתבי בלי הרווח, את יכולה לעשות נסיונות בנסיו"פ).

אני מתנצלת,לא קראתי את ההערה החשובה מספיק טוב,כך שלא הבנתי אותה כראוי,

אסכם את הדברים,ואגיע ללב העניין, (אני חוזרת על כמה נקודות )

אני חושבת שהעיקר זה נקודת המוצא.

כאשר נקודת המוצא היא להכיר את השם יתברך, יותר נכון לומר זאת- להכיר, לגלות את פניו.

במילה "חקירה" יש איזושהי קונוטציה שלילית. זה לא כמו "להכיר","לדעת".

מתגובתך הראשונה הבנתי, שהחקירה היא על האמונה. בעצם-על הדבר הכי בסיסי.(לא קראתי היטב)

מהתגובה השניה הבנתי,שהחקירה היא לא על השם יתברך ועל הקשר שלו אלינו,(אמונה) אלא על משהו יותר עמוק, ברמת ה"להכיר לעומק",על בסיס האמונה הפשוטה.

כאשר נקודת המוצא היא נכונה, ודאי שהקשר יוביל לאהבת השם, אבל אם נקודת המוצא היא התנשאות, או שטחית, אני לא מקנאה בקשר הזה.

מי שמגיע בענווה, ומבקש בתמימות מהשם יתברך, לפתוח לו, ולהכיר אותו,בידיעה שהשכל האנושי שלו מוגבל,ולא מסוגל להבין, אני בטוחה שיזכה לחוות מהאור.

מי שיבוא בגאווה,עם מליון ספרים קדושים ככל שיהיו, וכו'.

ןלסיום,ממש אין לי בעיה לקבל, אני תוהה לעצמי האם זה מותאם לדורנו, שסופג ממילא כ"כ הרבה הסתרות,ומאמינה שלא לחינם הזהיר רבי נחמן זצ"ל את תלמידיו מחקירות. (לא כי זה לא נכון, אלא כי לדור שלנו, זה לא מתאים)וידוע שהוא צפה את הקשיים שנעבור.

אפשר להגיד,שבדורות אחרים, כאשר המצב הרוחני היה יותר טוב,והיו יושבים על מי מנוחות, וההסתרה לא הייתה כבדה כמו עכשיו, זה התאים. גם גדולי עולם לא רצו להיות בזמן זה,של עקבתא דמשיח, מחמת הקושי. 

נראה שכעת,אם מתבוננים מסביב,ברמת הכלל, חשוב לעבוד על האמונה הפשוטה בבורא עולם, ועל חיזוק הקשר הבסיסי. וכן, נראה לי שקצת שכחנו. (מי שלא מבין יכול להסתכל בחתימה שלי), וכן, נראה לי ששם המפתח שלנו. כשהאמונה שלנו תהיה באמת מבוססת בנו,כשנראה איך כל דבר מתנהל לטובתנו, שום חקירות ודעות לא יערערו אותנו,אלא ירוממו.

שוב,אינני שוללת אף דעה, ומאמינה שיש סוגים שונים של עבודת השם, וכל אחד יעשה מה שמחזק אותו.

נקודת המוצא היא בהחלט חשובה, אבל היא לא הנושא פה. ברור שצריך לגשת ללימוד ובירור האמונה בענווה ומתוך רצון להכיר ולדעת את הבורא, גם נכון שצריך להכיר במגבלות השכל האנושי והפרטי (הרמב"ם מרחיב על זה במורה נבוכים ואף מסביר את הסכנות שבחקירה שכלית למי שלא התכונן אליה כראוי).

אבל כל זה לא שייך לשאלה מה היא מהות האמונה - האם היא רגש ללא מחשבה או שהיא ידיעה שכלית.

כמו שהבנת נכון בפסקה הראשונה - הבירור צריך להיעשות בכל רבדי ותחומי האמונה (על בסיס האמונה הפשוטה, כלומר לא מתוך ערעור עליה אלא מתוך בירור שלה), החל ממציאות הבורא דרך הנהגתו וכוונתו בבריאה והקשר לעמ"י ומהות התורה ורצונו בה וכלה ב'מידותיו' כמו הייחוד וכדו' (וזה בד"כ על דרך השלילה, כמו שמסביר הרמב"ם במו"נ).

וכמו שהבנת נכון גם בהדועה השניה - אלו דברים עמוקים מאד ולכן הם צריכים לימוד ועיון רב, אין דרך עוקפת להשקעה ולימוד.

לגבי השינוי שחל בדור שלנו (ולמעשה בכמה הדורות האחרונים) - איך שאני רואה את זה בהחלט נוצר שינוי, אבל השינוי הזה לאו דווקא שולל את החקירה והבירור אלא להפך ואסביר:

ההשכלה (לא התנועה היהודית אלא המגמה העולמית) פתחה את אוצרות הידע ושיטות הלימוד והחשיבה הלוגיות שהיו נחלת היחידים לציבור הרחב. בהקשר של האמונה זה גרם לשתי תופעות: מצד אחד לכפירה של תנועת ההשכלה, שבאה בגישה של שלילת האמונה. מצד שני פתיחה של תחום לימוד האמונה (שהוא 'סתרי תורה' לדעת הרמב"ם וסיעתו) לציבור שומרי התורה הרחב ולא רק לבודדים (בבחינת הכנה לימות המשיח שנאמר בהם "ומלאה הארץ דעה את ה'").

התופעה הראשונה היא אכן נוראית, היא אחד הגורמים המרכזיים לחילוניות ולכפירה בדורות האחרונים, לכן כל כך התנגדו לחקירה ובירור האמונה בכלים לוגיים רוב גדולי החסידות ועוד רבנים מזרמים אחרים שלא כדעת הראשונים הנ"ל.

אולי ההתנגדות הייתה נכונה בזמנם כדי לעמוד בפרץ הכפירה (מה שבפועל לא כל כך הועיל לצערנו), אבל היום למעשה השתרשות הכפירה בעולם בכלל ובעולם היהודי בפרט היא כבר עובדה מוגמרת וההשפעה שלה ולכן ההתמודדות מולה הוא דווקא בכלים שלה (שאליבא דאמת הם לא שלה אלא אבל אני מדבר אפילו לשיטת המתנגדים) וכמו שחז"ל אמרו "הוי שקוד ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס".

לגבי השורה האחרונה - אני גם לא שולל אף דעה, להפך - אני מתמודד עם דעות שונות ואף פתוח לקבל אותן. אבל אני כן חושב שיש אמת מסוימת ולא כל גישה היא נכונה דווקא ברמת הלכתחילה. אני מסכים שיש כאלה שהדרך המתאימה להם היא אמונה פשוטה, אבל זה ממש לא האידיאל.

"הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס"

ההבדל במשמעות בין הגירסאות לא גדול, גם לפי גירסה המשובשת של "דע מה שתשיב" צריך ללמוד (אחרת איך תדע?).

ההבדל הוא בדגש על חשיבות הלימוד ובזירוז אליו שישנו יותר בגירסה המקורית.

הסברת מה אני חושבת הרבה יותר טוב ממני.

זו האמת.

ואין זה נכון שלאמונה עמוקה תמימה, צריך "חקירה". המחשבה הזו לדעתי, יתכן שבאה קצת מחוסר אמונה בתכונה הפנימית של עם ישראל שבזה אנו שונים מכולם. כמו שנשימה וראיה ושמיעה לא צריכות "חקירה" אלא הן קיימות - כך גם האמונה, מצד אמיתת תכונתם של ישראל. ולכן, אין מה להשוות למה שקורה אצל אחרים. אלא שיש מקום לקשר את עומק השכל בכך, להעלותו; וגם לגלות את העושר והפאר שבה ע"י לימודה העמוק השכלי. ולפעמים, גם מצד חולשת תחושת תכונתנו הפנימית הטבעית, כפי שמסביר ספר הכוזרי על מה שעושה בחלק האחרון של הספר. ובוודאי שנביאי אמת שלנו, למשל, לא היו צריכים כל "חקירה"; "בעינינו ראינו".. ואם אינם נביאים - בני נביאים הם.

ר' נחמן כותב בליקוטי מוהרן (תנינא מד):

"האמונה תולה (הכוונה תלויה) בפה של האדם..  היינו ע"י שמדברים אמונה בפה,

זה בעצמו אמונה, וגם ע"י זה באים לאמונה"

ובהמשך הוא כותב על להתרחק מחקירות:

".. להרחיק עצמו מאוד מאוד לבלי לעיין כלל בספרי המחקרים הפילוסופיא, ואפילו מספרים

של חקירה שחברו גדולים מאחינו בני ישראל, גם מהם צריך להרחיק מאוד, כי הם מזיקים

מאוד לאמונה, כי די לנו באמונתנו שקבלנו מאבותינו הקדושים. וזה כלל גדול ויסוד בעבודת ה'-

להיות תם וישר וכו' לעבוד את ה' בתמימות, בלי שום חוכמות וחקירות כלל כלל לא"

שמעתי על זה שיעור, אני ינסה לתמצת, מקווה שיהיה מובן בעז"ה.

ר' נחמן גם אמר משפט: "אצל העולם אמונה הוא דבר קטן ואצלי הוא דבר גדול עד מאוד"

ז"א העולם חושב שאמונה זה לדעת, וברגע שאתה מברר את זה בשכל אז אתה אדם מאמין.

ר' נחמן אומר שאמונה צריך לחיות כל רגע ורגע, שאדם צריך לדבר דיבורים של אמונה, (דיבורים פשוטים

מאוד- "אני מאמין שהכסא שאני יושב עליו ה' ברא אותו ומחייה אותו כל רגע") ולחיות עם ה' כל הזמן.

וזה כל הזמן וגם לא משתנה מאדם לאדם, כי כל אחד יכול לדבר דיבורים של אמונה, לעומת לדעת בשכל, שזה משתנה מאחד לשני.

והבעיה בספרי המחקרים (גם של יהודים) היא שהם קודם כל מנתקים אותך מהאמונה ומהמסורת שקיבלנו מאבותנו, כמו כל דבר שאתה מדבר עליו בשכל, אתה צריך קודם כל לבודד את עצמך ולנתק את עצמך ממנו. והם אומרים לך שלאמונה יש תנאי, אם תלמד תעמיק תדע- אז תהיה אדם מאמין. 

אבל האמת היא שה' רוצה אותנו במקום שלנו איפה שאנחנו, וזה תלוי לגמרי בנו (בדיבורים שאנחנו מדברים).

"די לנו באמונתנו שקבלנו מאבותינו הקדושים"

שנזכה!!

למדנו כי ללימוד האמונה מטרה כפולה: יכולת להשיב לטענות כפירה, מחד, ועצם ידיעת האמת, מאידך. לידיעת האמת שתי תכליות: א. על-מנת שנקיים את המעשה הרצוי. ב. עצם ידיעת האמת.
עם זאת, לימודי אמונה טומנים בחובם סכנה, שכן האדם המנסה להבין את אלוקים ואת דרך פעולתו בעולם עלול להרגיש שהתשובות לא מספקות אותו ולצאת לתרבות רעה. בשל סכנה זו, היו מהוגי החסידות שהתנגדו ללימודי ספרים מסוימים העוסקים באמונה. כך כתב ר' נחמן מברסלב [ליקוטי מוהר"ן ב, יט]:

עִקָּר הַתַּכְלִית וְהַשְּׁלֵמוּת הוּא רַק לַעֲבד הַשֵּׁם בִּתְמִימוּת גָּמוּר, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל. כִּי יֵשׁ מְחַקְּרִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁעִקָּר הַתַּכְלִית וְהָעוֹלָם הַבָּא הוּא רַק לָדַעַת כָּל דָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא, כְּגוֹן לֵידַע הַכּוֹכָב כְּמוֹ שֶׁהוּא, לֵידַע מַהוּתוֹ, וּמִפְּנֵי מָה עוֹמֵד בַּמָּקוֹם הַהוּא. כִּי יֵשׁ מַשְׂכִּיל וּמֻשְׂכָּל וְשֵׁכֶל דְּהַיְנוּ הַכּחַ הַמַּשְׂכִּיל וְהַשֵּׂכֶל בְּעַצְמוֹ וְהַדָּבָר הַמֻּשְׂכָּל, וְזֶהוּ הַתַּכְלִית וְהָעוֹלָם הַבָּא אֶצְלָם, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה אֶחָד מֵהַמַּשְׂכִּיל וְהַמֻשְׂכָּל וְהַשֵּׂכֶל. וְהֵם מְבַלִּים יְמֵיהֶם עַל זֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה לַחֲקר וּלְהַשִּׂיג הַמֻּשְׂכָּלוֹת, שֶׁזֶּהוּ הַתַּכְלִית אֶצְלָם וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ הָעוֹלָם הַבָּא לְדַעְתָּם, רַק שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁמְּלֻבָּשִׁין בְּגוּף אֵין לָהֶם תַּעֲנוּג כָּל כָּך מִן הַחֲקִירוֹת וּבָעוֹלָם הַבָּא שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ מֵהַגּוּף יִתְעַנְּגוּ מְאד מִזֶּה. וּלְדַעְתָּם הָרָעָה עִקָּר הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית הוּא עַל יְדֵי חֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם אֲבָל בֶּאֱמֶת, אֶצְלֵנוּ עִקָּר הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית הוּא רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה וּמִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת לַעֲבד הַשֵּׁם עַל פִּי הַתּוֹרָה בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכִין לְמַה שֶּׁזּוֹכִין, 'עַיִן לא רָאָתָה אלוקים זולתך' [ישעיה סד, ג]. 

רבי נחמן מברסלב ממקד את המבט בתמימות האמונה ועשיית המצוות ולא בחקירות ו'ידיעת האמת'. לפי דבריו, האדם צריך להאמין בתמימות ובפשטות, ולא לנסות להבין מושכלות וחקירות.
הספר 'כתר שם טוב', נכתב על-ידי ר' אהרון כהן, והוא מכנס תורות משמו של הבעל-שם-טוב (הבעש"ט). בספר מובאת שיטתו של מייסד תנועת החסידות, הבעש"ט:

"שמעתי בשם מורי פירוש המדרש 'הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו' [איכה רבה, פתיחה, ב]... כי תכלית הידיעה שלא נדע. אמנם יש ב' סוגי שלא נדע: א' מיד, שאינו נכנס לחקור ולידע מאחר דאי-אפשר לידע. ב' שחוקר ודורש עד שידע שאי-אפשר לידע. וההפרש בין זה לזה, משל למה הדבר דומה? שנים שרוצים לידע את המלך, וא' נכנס בכל חדרי המלך ונהנה מאוצרי והיכלי המלך, ואחר-כך לא יוכל לידע המלך, והשני אמר, מאחר שאי-אפשר לידע המלך, לא נכנס כלל לחדרי המלך ולא נדע מיד. ובזה יובן ודאי בשני סוגים הנ"ל, 'אותי עזבו' מלידע, שאי-אפשר. מכל-מקום הלואי 'אותי עזבו' מתוך החקירה והידיעה אחר ש'תורתי שמרו'". 

הבעש"ט ממשיל את לימודי האמונה לסיור בארמונו של המלך. שני בני אדם רוצים להכיר את המלך. האדם הראשון מנסה להגיע אל המלך, ועל אף שלבסוף הוא לא מגיע אליו (שהרי לא ניתן לתפוס בשכלנו המוגבל את ה'), הוא מתרשם ולומד דברים הקשורים אליו. האדם השני בוחר לוותר מראש על החיפוש והחקירה, שהרי בסוף התוצאה תהיה שאי אפשר להכיר את המלך, ולכן הוא אינו מסתובב בהיכל המלך וכלל לא מנסה להתקרב אליו. בסוף דבריו, הבעש"ט כותב איזה מהשניים עדיף: "מכל מקום, הלוואי אותי עזבו מתוך החקירה והידיעה, אחר שתורתי שמרו". נדמה כי הסיבה שהבעש"ט כותב שעדיף לסייר בהיכלי המלך למרות שלא נגיע אליו נעוצה במשל. האדם שיוצא לחפש את המלך "נכנס בכל חדרי המלך ונהנה מאוצרי והיכלי המלך", בעוד האדם שנשאר בביתו לא נהנה מהם. גם אם איננו מסוגלים לתפוס את מהותו(!) של ה', לימודי האמונה מאפשרים לנו להכיר את מידותיו של ה' ולהידבק בהם. בנוסף, נכיר את העולם, ארמון המלך, ואת ישראל, בניו של המלך, טוב יותר.
ניתן להתקדם שלב נוסף מדבריו של הבעש"ט. המצב בו האדם עוזב את החיפוש אחר אלוקים בעצמו ('הלוואי אותי עזבו') ישפיע גם על קיום המצוות שלו. זוהי משמעות סיום הפסוק "ותורתי שמרו". לימודי האמונה מעמיקים את הקשר בין האדם לבוראו והופכים את המצוות למשמעותיות יותר. מחר נלמד מעט יותר על הקשר שבין האמונה לבין קיום המצוות.

ברוכה תהיי!

חקירה ודרישה.

כי אמונה תמימה יש לבן כל דת.

ואיך תדעי שמכולם, דווקא את זו שצודקת?

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.